כף החיים (פאלאג'י)/טו

<< · כף החיים (פאלאג'י) · טו · >>

סימן טו

רגע כמימריה, בעט"ו יורה, קצת דינים וחי'

בתפילת שמונה עשרה

א. על מה שנוהגים דקודם שעומדים להתפלל עושים תנועה בידים זה לזה וזה לזה, עיני ראו להרב שיח יצחק לחגיגה בקונטרס תפלת כל פה דף ס' ע"ג שכתב וזה לשונו, מה שנוהגים דכשעומדין להתפלל עושים תנועה בידים להאנשים העומדים לאחוריהם שיבואו בפניהם מפני הכבוד, כתב הרב מצת שמורים רמז וסוד למנהג זה, וסיים דמנהגן של ישראל תורה היא, יע"ש, ומכד הוינן זוטרי אית לן למימר בטעם המנהג, דהוא משום דאנו אומרים יחד כולם הודו והמליכו, וחייב אדם להראות עצמו בכל פרט ופרט כאילו הוא יצא ממצרים ומקריעת ים סוף, וכונתינו הוא דגם אנחנו הן עתה יחד כולנו אנו באים לקבל עול מלכותו, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה הביאו רש"י בחומש על פסוק ויהי בישורון מלך, ולכן אנו עושין תנועה בידים וקרא זה אל זה, לומר דכולנו בלב אחד לבא להתפלל לפני ה' ולקבל אלהותו יתברך, ויען באים להתפלל בלחש מעוררים זה את זה, לרמוז דכולנו בלב אחד להתפלל שפה אחת ודברים אחדים לאל יחיד ומיוחד, גם זה לעומת זה, מבניו של אותו נכרי דשאל לרבי יהודה בן בתירא על טענת אחרי רבים כנודע, והגם דבתפילת ערבית אין אנו עושין כן באמירת יחד כולם כמו בשחרית כי אם באמירת הקדיש, עם כל זה הכונה הוא על מה שאומרים יחד כולם, ובערבית לא נתקן לעמוד כמו בשחרית משום דיש השכיבנו ופסוקים אחרים מפני העם שבשדות, וגם קדיש, ומפני זה לא הטריחו לעמוד מאז מקדם, ולכן עושין תנועה זו בעת עמידתן להתפלל, וגם במנחה שאנו אומרים ויברך כל בשר ואנחנו נברך יה אנו עושין תנועה זו לכוין אל האמור, ועוד יש לומר כדי להדמות למלאכי השרת דמקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה ונותנים רשות באהבה זה לזה, וזה מרווח לכל התפילות

ב. ימשמש בתפילין בתחילת העמידה ובסיום המברך את עמו ישראל בשלום, כן כתב בספר שבחי הבעש"ט דף כ"ג ע"ד, ועיין שלמי ציבור, ובחסד לאלפים בדין ברכת יוצר אור ריש סימן נ"ט, ובסימן צ"ג אות ו', והזהיר שם דיחזור שלש פסיעות לאחוריו ואחר כך ישוב למקומו להתפלל, וישא עיניו להסתכל אל השמים ויכנע לבבו הערל ואז יקרב להתפלל, וכל דבריו יצא עת"ק מספרי הפוסקים כמו שיראה הרואה. ועיין להשלמי ציבור מה שכתב משם הרוקח, ובקיצור של"ה, ולרש"י בספר הפרדס דף נ"ז ע"ג וד'

ג. יזהר שלא ישמיע קולו בתפילתו כי אמרו בזוהר הקדוש סדר ויקהל, שהמלאך הממונה לקבל התפילות אזני"ם שמו, וכשמשמיע קולו בתפילתו כועס אותו מלאך, וזהו מה שרמז הכתוב מענה רך ישיב חימה ודבר עצב יעלה אף, דעצ"ב ראשי תיבות ע'רב צ'הרים ב'וקר, מוה"ר כהנא רבא בספר אזור אליהו סימן ו', ונתנו סימן על זה, והקל נשמע חסר ו', ועיין בקיצור של"ה דף ע' ע"ב, ובקשר גודל סימן י"ב אות ב' וג' החמיר שלא ישמיע אפילו לאזניו, רק שפתיו נעות, והרב בית עובד דף צ' ע"ב הכריח דעל כל פנים צריך שישמיע לאזניו, יעויין שם ועיין להרב החסיד מהר"א חאיון מה שכתב על דברי המחזיק ברכה ז"ל, ובספר נוה שלום דף ל"ו ע"ג וד' ודף ל"ז ע"א, ולענין אם מבלבלין אותו בתפילתו דמותר להגביה קולו כדי לכוין כאשר יעויין שם על דברי מרן, ועיין עיקרי הד"ט סימן ה' אות נ"ט, ולרש"י ז"ל בפרדס דף נ"ז ע"ג, וכן פירש בספר סופי ענבים אות נ"ח אשר בסוף ספר אדרת אליהו

ד. איתא בתיקונים תיקון כ"א דף נ' ע"ב וזה לשונו, דבח"י ברכאן דצלותא תליא פורקנא וביה אתגליא דאיהו יסוד ח"י עלמין איתמר ביה והיו עיני ולבי שם כל הימים, עד כאן, וכיון דעל ידי תפילת שמונה עשרה אנו זוכים לקרב את הגאולה, אם כן לפי זה עלה בידינו טעם נכון למיסמך גאולה לתפילה וזיווגן עולה יפה דגאולה אחרונה איתמשך מגאולת מצרים וכמו שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, וגם לפי מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה, דהסומך גאולה לתפילה הוא תיקון לשכבת זרע לבטלה, כמ"ש בס' עולת תמיד, ועיין בקונטרס תוכחת חיים סדר שמות כאשר יעויין שם בס"ד הרי גאולה העתידה תליא בתיקון עון זה וק"ל, ויפה החמירו כולי האי דאפילו להרהר בדברי תורה בין גאולה לתפילה אסור, כמו שכתב בספר אדני פז יעויין שם, ועיין בספר פתח הדביר דף פ"ד ע"ד

ה. תפילת שמונה עשרה, על ידי זה זוכה האדם לגן עדן שהוא במספר שמונה עשרה מאות אלף דעין לא ראתה, וניצול משמונה עשרה טרפיות, וניצול מגהינם שהוא שמונה עשרה פרסאות, הרב ילקוט ראובני סדר בראשית, ובספר נחל קדומים סדר בראשית אות י"א הביא משם הרב הנזכר, דעל ידי שמונה עשרה ברכות העמידה דמתפלל האדם בכונה, הוא ניצול מגהינם שהוא מאה ושמונים אלף פרסאות שהוא שמונה עשרה אמות של הקדוש ברוך הוא, נמצא אמה של הקדוש ברוך הוא עשרה אלפים פרסאות, יעויין שם, ונראה דעתה דאית לן תוספת דרבנן ברכה אחרת שהיא ברכת המינים, מסתמא ודאי נעשה גהינם עוד עמוק עשרה אלפים פרסאות למינים, ועל דרך שאמרו רבותינו זכרונם לברכה מעמיקים לו גהינם, ולכן צריך לכוין בברכת המינים להנצל ממאה ותשעים אלפים פרסאות, ונמצאו המינים במדרגה תחתונה עמוק עמוק רח"ל

ויו איתא בבבא בתרא פרק ה' דף צ"א ע"א, אמו של דוד נקראת בשם נצבת בת עדיאל, וכתב בספר פחד יצחק מערכת ד' דף פ"ז ע"ד וזה לשונו, מצאתי בספר ישן נושן, אימיה דדוד אמור אותה טו"ב פעמים קודם תפילה ותהיה מקובלת תפילתך, עכ"ל, ומי שרוצה לומר דבר זה צריך שיזהר לאומרו קודם שיתחיל הזמירות, ולפחות קודם ברוך שאמר כדי שלא יפסיק בתפילתו

ז. תפילה נלמד מהתרנגול דקרא הגבר וממשיך קולו, כן לא ירוץ בתפילתו, וזהו שאמר הכתוב מעוף השמים תחכמנו, ספר החסידים סימן קכ"ח, ולפחות מישתבח עד גמר העמידה יאמר בנחת בשפה ברורה ובנעימה כמונה מרגליות, והשיעור שרוצה לרוץ יעשנו לפניו ולאחריו, וכך היה אומר רבינו הגדול המפורסם מרן זקני אור היר"ח זיע"א, ומצאתי להרא"ש בספר בשמים ראש סימן ט' דכתב כדברים האלה כיוצא בדבר, יע"ש

ח. נענוע בתפילה, חכם אחד ביחיד היה מנענע הרבה, דהיה בזוית אחד ומוצאין אותו בזוית אחרת, אבל בצבור לא היה מנענע כלל, וזהו רגלי עמדה במישור בזמן במקהלים אברך ה', כן כתב בספר שם שמואל דף מ"ו ע"ד ובקשר גודל סימן י"ב אות א' דן את הדין דלא ינענע את עצמו כלל בתפילתו, וכן הביא בבית עובד אות ע"ז, ובספר חסד לאלפים סימן מ"ח אות ז', ובסוף סימן צ"ה כתב דהדבר תלוי לפי האדם, דאם בנענועו יהיה לו הכנה לכוין בתפילתו יותר טוב שינענע. ועיין להמנהיג דף ז' ע"ד, ובשלמי ציבור דף ק"ה ע"א וב', ותפלה לדוד, ובכסא אליהו סימן צ"ה, ולהגאון הרב בן יוחאי דף קל"ח ע"ד, ובספר הנדפס מחדש פתח הדביר סימן מ"ח אות ג', ובמה שכתב בספר נוה שלום סימן צ"ה דף ל"א ע"ד ודף ל"ב ע"א, ובקיצור של"ה דף ע' ע"א וב', ובמקום אחר הבאתי ראיה מלשון רש"י דברכות להוכיח דצריך שינענע עצמו בתפלתו ובתלמודו ואכמ"ל, ועיין להרב עמודי שמים בהקדמתו אות ד'

ט. המתפלל בבית נכרי ויש גלולים לצד מזרח יתפלל לצד אחר, הרב חיי אדם כלל כ"ב, ונגד בגדים המצויירים או נגד המראה אסור להתפלל, וכן כשיש בכותל צורות, ואם אי אפשר לנטות ימין ושמאל ירים עיניו, כמו שכתב בקשר גודל סימן י"ב אות כ"א ואות כ"ב, ובית עובד דף פ"ח ע"א, ושלמי ציבור, והנה הגם שהתירו להתפלל על גבי רצפת אבנים, כמו שכתב שם בספר קשר גודל, עם כל זה יזהר דאם יש אבן משכית בולט בסד'ר המדרגה לא יתפלל כנגדו, ועיין חידושי משבצות זהב אות ט"ו, ובאשל שם, וערך השלחן, ומחצית השקל סימן קל"ה, ועיין הרדב"ז ח"ג סימן קמ"ו וקע"ד, יע"ש, ובמקום דהאיסור הוא משום השתחויה כגון מראה וכיוצא, לא מהני עוצם עיניו כמבואר שם והוא פשוט. ועיין מה שכתב הרב נוה שלום דף כ"ד סוף ע"ג ודף ע"ד

יוד. חרדה ילבש ויתגבר כארי לכוין היטב בתפילת שמונה עשרה ולנקות עצמו מכל מחשבותיו משתי סיבות, אחת כי על היות כולם דוממים ואין קול ואין עונה, איכא למיחש דיסיח דעתו למחשבה אחרת, ואינו כשאר התפילה דהחזן מעוררן דיתן בקולו קול עוז, וגם היחידים עצמם חברים מקשיבים לקולך השמיעני ורחוק לחשוב בעניינים אחרים, לא כן בעמידה שקרוב הדבר לחשוב מחשבות זרות, זאת שנית כי תפילת שמונה עשרה הוא כמו שנכנס לבית קודש הקדשים לגבי שאר התפילה דהוא כדמיון מזבח הפנימי ומזבח החיצון, ומאחר שכן, הצר הצורר הוא יצר הרע עומד על ימינו לשיטנו, ויסית אותו היסת כפול שיחשוב מחשבות זרות בתוך תפילתו, ועל זה צריך להתגבר על יצרו ביתר שאת וביתר עז, ואיתא בזוהר הקדוש דמי שחושב בדברים אחרים בתוך תפילתו גורם לעצמו שימות בקצרות שנים בר מינן. ועיין בספר נוה שלום סימן צ"ה אות ב' וריש סימן צ"ח, וכן נראה מסוגיא דברכות דף כ"ח ע"ב כיע"ש

יא. ראשי תיבות של שמונה עשרה ברכות העמידה עולין אלף ושמונה מאות כמנין המלאכים המקבלים התפילה, וזהו לשון הכל בו, וביאר דבריו בספר אדמת יהודה דף י"ט ע"ב, ומי שחיסר אחת מהנה או שלא אמרה כתקונה או בכונה רצויה, אותו מלאך אשר הכין עצמו לקבל תפילתו ומצפה מתי יבא לידו, הנה הוא מקטרג עליו ותפילתו תהיה לחטאה, לכן יזהר שלא לאבד אפילו תיבה אחת, וכשם שמשלים תפילתו זכה כך משלימין שנותיו בטוב ובנעימים

יב. צריך לכוין במגן אבות תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף בשילוב הוי"ה ואדנו"ת כנודע, וצריך שיזהר הרבה שלא ישכח מלכוין בזה, דאם לא כיון שכינה צועקת ואומרת נתנני ה' בידי לא אוכל קום, כמו שכתב בספר דרך ישרה, וקיצור של"ה, וסולת בלולה סימן קי"ג, ובספר מדרש תלפיות דף קצ"ח ע"ג, ושלמי ציבור, ואם כיון, עליו נאמר אז תקרא וה' יענה, דאז גימטריא י"ח דהוא כמנין שני שמות הנזכרים לעיל, כמו שהביא בספר תפלת כל פה אשר בסוף ספר שיח יצחק, והוא לשון התקונים תקון י"ח דף ל"ג ע"ב, ועיין בקונטרס נפש חיים מערכת ת' אות ל"א, דהבאתי לשונו לענין אמירת פסוק ה' שפתי תפתח בתחילת העמידה, דמשם ראיה להסוברים דצריך לאומרו גם השליח ציבור בחזרת העמידה, וכן עיקר שצריך לאומרו בלחש או בקול רם, הכל כמנהג המדינה, ובבית אל יב"ץ נוהגים לאומרו בקול רם כמו שאנו נוהגים בימים נוראים כמו שהעיד בספר חסד לאלפים כיע"ש

יג. יזהר הרבה שלא יגעו ירכותיו בערוה בעוד שהוא מתפלל, ויותר טוב שיפסיק במלבושיו, ומה גם אם הוא בעל בשר כמו שכתב בספר חסד לאלפים, גם יזהר שלא יפיח ולא יפהק, ואם בא לאונסו יתן ידו על פיו כאומרם זכרונם לברכה, והרואה את חבירו יוכיחנו על ככה ועיין נוה שלום ריש סימן כ"ז

יד. יהיו עיניו סגורות בעמידה, ובזוהר הקדוש סדר ואתחנן החמירו מאד במי שפותח עיניו בתפילתו והשטן מלא עינים מקטרג עליו, והרב הקדוש בספר ראשית חכמה ישאג על רזא דנא, ועיין מה שכתב הרב מחזיק ברכה אות ב', והרב נוה שלום דף ל"ב ע"ג יעויין שם, ויותר טוב הוא אמר עם הספר כדרכו דרך הקודש של רבינו האר"י ז"ל, ואפילו בחזרה יהיו עיניו רואות בסידור התפילה אשר בידו ואזניו תהיינה קשובות להשליח ציבור, וכמו שכתב הרב שלמי ציבור, והאל"ף סימן צ"ה, ועיין בספר החסידים סימן תשפ"ד, ובית עובד אות ס"ח, וראיתי בספר שבחי בעל שם טוב דף כ"ג שכתב, דבחזרת העמידה צריך להביט תמיד בסידור הספר ולשמוע מהשליח ציבור, יעויין שם. וכן כתב בקשר גודל סימן י"ח אות י"ב יעויין שם, ובשלמי ציבור, ובתפלת כל פה דף מ"ד ע"ג, וסולת בלולה, ובספר אדני פז דף מ"ג ע"א

טו. חם לבי בקרבי כי איככה אוכל וראיתי דיש כמה בני אדם אפילו הגבור בגבורתו, דכשעומד להתפלל תפילת שמונה עשרה סומך עצמו לספסל או לכותל, או ישלח ידו ביני עמודי, או וידו אוחזת במחיצה אשר לפניו ומתפלל, ולאו שפיר עבדי, ובקושי התירו לזקן ולחולה לסמוך עצמו, כמו שכתב בקשר גודל סימן י"ב אות כ"ט, ועיין בקיצור של"ה כיע"ש, וכפלים בכל חטאותיה הוא להמרקדים בשמחות וגיל והקופצים ממקום למקום והנושאים משא כבד, ולפעמים מאבקים עם חבריהם להראות את גבורתם, ואיך יתכן דכשבאים להתפלל יאמרו נחנו נעבור חלוש'ים, ואילו ממצוא חפצך החלש יאמר גבור אני, והוו תרתי דסתרי, זו אין הדעת סובלתו, ודוגמא לזה כתב מרנא ורבנא בספר כנסת הגדולה בסימן צ"ג, ועיין שם בקשר גודל סימן י"ב אות י"א, ומי שיש לו יראת ה' על פניו יקיים בכל דרכיך דעהו, ירצה דכאשר מתנהג בעסקיו מסתייה דככה יעשה כשבא לעבוד את בוראו ולא תגרעו ממנו, ואשרי אדם תוסיף תת כחו, וכלביא יקום וכארי יתנשא לעשות רצון אבינו שבשמים

טז. ראתה עיני להרב נוה שלום דף ל"ג ע"ב, שעלה ונסתפק והעלה דאם חושש שמא יגנבו ממנו הסידור מותר לאוחזו בידו כאשר יעויין שם, ומדבריו אתה דן לענין שלא יאחוז תינוק בידו בשעת העמידה, ועיין בספר החסידים סימן י"ח יעויין שם, ועיין ברכי יוסף, והרב פרי האדמה ח"א דף ט"ו ע"ד והביא דבריו בבית עובד דף פ"ז ע"ב כתב, דיש להחמיר בבתי עינים היכא דאיכא למיחש דנופלים, יעויין שם, והרב יד אהרן סימן ץ' בהגהות בית יוסף כתב, דלא יתפלל עם גאליג'אס והטאקו'ס גבוהים, ואפילו ייחדם לעצמו באופן דלא יעבור על לא ילבש, אפילו הכי לא יתפלל עמהם שמא יהיה חושש דיפול ולא יכוין בתפילתו, ועיין בספרי הקטן גנזי חיים לענין מנעל אם הוא בכלל מלבוש, מה שכתבתי שם בס"ד.

טוב. יכוין מאד בסוף כל ברכה כי יש בהן מאה ושלש עשרה תיבות כמספר מאה ושלש עשרה לב בתורה, וכמספר תפילת חנה, כמו שכתב בקיצור של"ה, ושלמי ציבור, וגם שם החמירו מאד שיכוין לפחות באבות ובמודים, ועיין להגאון הגדול הרב מ"ז בחקרי לב אורח חיים בזה, והרב אדמת יהודה דף י"ט ע"א וב' כתב, דהטעם שאמרו שצריך לכוין גם כן במודים הוא, שעל ידי זה ניצול שלא יהיה שדרו נחש, ומודי'ם גימטריא מאה דמתקן השתי נוני"ן, יעויין שם, ויותר נראה פשוט דבאלו הם היותר עיקר דיש בהם שילוב הוי"ה ואדנו"ת, והיינו עד סוף הברכה וכנזכר לעיל, ובכל בו כתב הטעם באבות דיש בו ארבעים ושתים תיבות כנגד שם מ"ב, ולכך מתחיל בב' ומסיים במ'. והביא דבריו בקמח סולת דף ט"ו ע"א, ותפלה לדוד שם

חי. כשמתחיל העמידה יתן יד ימין על שמאל כנגד לבו ויהיה כופה הגודל תוך פיסת היד, בית עובד אות ע"ג, ועיין מה שכתב הרב נוה שלום דף ל"ב ע"ג וד' אי כל העתים שוות למעבד הכי, ובלאו הכי אם הסידור בידו לא שייך זה, ועוד אופן אחר אמרו, להניח זרועותיו זו על גב זו כמראה את עצמו דאין בו כח לכלום ומצפה מאדון הכל תקותו, ועיין בספר חסד לאלפים, ובתפילת ערבית שעל הרוב אין בידו הסידור שייכים אופנים אלו

יט. מי שאין לו יד ושם בחכמת הקבלה, אין לו לומר ולהרהר בסודות הכתובים בסידורי גורי האר"י זיע"א. כאשר הוכיח במישור ה"ה חיד"א בספר מחזיק ברכה סימן רע"ד, ובספרו קשר גודל סימן י"ב אות י"ב וי"ג, וגם אנכי ההדיוט כתבתי בזה בקונטרס חיים לראש בענין כונת אמירת י' מכות כאשר יעויין שם בס"ד

ך מי שמכוין בכוונות רבינו האר"י זיע"א, לא יצא מבית הכנסת בתוך חזרת העמידה כדי לברך על הקשת, ולא יאבד מלענות אמן בכל ברכה. הרב ברית עולם סימן תת"ז

אך. להשלים למנין עשרה לומר קדיש בחצר בית הכנסת רשאי לצאת אפילו בתוך חזרת העמידה, ספר החסידים סימן תת"ז, ובודאי דהאי דינא נמי למי שאינו מכוין, אך המכוין לא יצא כיון שאפשר לעשותו על ידי אחרים

בך. א'תה ג'בור ל'עולם ה', בראשי תיבות לא יכוין אלא אם כן הוא טהור מכל הטומאות ובגדיו נקיים, ויעקב אבינו עליו השלום כשברך ליהודה מסר לו שם הקדוש הזה, א'תה יודוך, ג'ור אריה, ל'א יסור, א'וסרי לגפן, ויזהר שיהא הגימ"ל נרגשת, ואף על פי שלפי הדקדוק הגימ"ל של גבור היה ראוי רפויה. כן כתב בספר שלמי ציבור, וקמח סולת דף ט"ו ע"א, והוא ממטה משה, וספר הציוני, ובספר עולת תמיד סימן קי"ד

כג. כשאומר חננו מאתך ח'כמה ב'ינה ו'דעת, יכוין בראשי תיבות שם הקדוש חב"ו כמו שכתבו גורי האר"י, ועיין ברוקח, ובספר תפלת כל פה דף ס"ז ע"ב, ואורחות צדיקים, ותפלה לדוד יעויין שם, ובברכה זאת יוסיף בלבו לומר לעבודתך, כמו שכתב בספר חסד לאלפים דף ס"ג ע"א, ועיין בספר פתח הדביר דף ק"ח ע"א, ובמשבצות זהב בפרי מגדים כתב דהל' דלאדם יהיה בקמ"ץ. ועיין בקונטרס תוכחת חיים סדר שמות דף ט"ז ע"ב

כד. אם שכח שליח ציבור מלומר ענינו בתענית ציבור והתחיל ברכת רפאנו, אם לא סיים ברכת רפאנו יחזור ויאמר ענינו, ואם סיים או לא נזכר עד שומע תפילה יאמר כמו יחיד, ולא יסיים בעת צרה אלא יחתום בשומע תפילה, הרב בית עובד, ובקשר גודל סימן ט"ו, וכן הדין אם שכח ברכנו בברכה והתחיל שים שלום, כל שלא גמר הברכה יחזור לברכנו. ועיין בספר פתח הדביר דף ק"י ע"ג ודף קכ"ה ע"ג, ובמשבצות זהב בפרי מגדים ובאשל אברהם שם, ובכסא אליהו סימן קי"ט, ועולת תמיד, ושמן המאור שם, ועיין בספר בארות המים סימן ד', ובזכור לאברהם מערכת ת'

כה. לגאלנו, האל"ף בשב'א קמ'ץ חטף כלשון הכתוב ואם לא יחפץ לגאלך, כמו שכתב בספר פתח הדביר בהשמטות דף רט"ו ע"ד

כו. ראיתי להרב נאות יעקב בספר מענה לשון במערכה ר' דף ל"ז ע"ב, דאייתי בידיה מאי דאיתא במגילה, במה שתיקנו רפאינו בתר סלח לנו וכתב וזה לשונו, ומכאן יראה המעיין ששגו בחוזה האומרים בברכת רפאינו, והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואי נפשינו רוחינו ונשמתינו, דברכה זאת ברפואת תחלואי הגוף הוקבע ולאו הרפואה דסליחה כדמשמע מתלמוד, עכ"ל, והרב המגיה בשלמי ציבור דף קכ"ו ע"ב הביא דבריו, ועיין בספר ברכי יוסף סימן קי"ו, ובמה שכתב בספרו קשר גודל סימן ט"ו אות י"א, דיאמר ולכל מכות נפשינו רוחינו ונשמתינו, והכי נהיגי לומר רוב מתופסי תורה, ועיין בספר פתח הדביר דף ק"ח ע"ד, ולפי זה גם היהי רצון שמוסיפים בברכת רפאינו, לדעתו של הרב מענה לשון אין לאומרו ולדידן שייך לאומרו, ואם כן קשה דאיך מביאו בספרו הנכבד שלמי ציבור דיש לומר היהי רצון, וצריך ישוב. ועיין מטה משה אות קל"ד

זך. כשאומר ר'ופא ח'ולי ע'מו י'שראל יכוין בראשי תיבות רפ"ח להעלות רפ"ח ניצוצות שנפלו בקליפה דמשם באים התחלואים כמו שכתבו גורי האר"י, ויש מוסיפין לומר רופא חנם דהוא גימטריא שכינה, והרמז מהפר"ח, ולפי מה שכתב בספר שלמי ציבור וספר תפילת כל פה הוא יתר, ועיין בספר גופי הלכות דף קי"ב ע"א דקיים הנוסחא בלהקיז דם רופא חינם ופירש בה בשני אופנים, יעויין שם, ועיין פחד יצחק דף נ"ה ע"ד, ובספר ברכי יוסף יו"ד ריש סימן של"ו משם הרב מר זקנו ז"ל, ובכן האומר רופא רחמן חינם ונאמן לא ידע מאי קאמר

כח. ברכנו, לא יאמר אבינו, וכמו שהוא בברך עלינו, שלמי ציבור, ועיין זכור לאברהם אביגדור סימן כ"ג, עוד שם שיאמר שנתינו לשון יחיד וכמו שהסכים בשלמי ציבור, ואם היה בדרך ואינו יודע זמן שאלת מטר, עיין שם בספר זכור לאברהם אביגדור סימן כ"ד, דיתפלל דרך תנאי אם היום אם למחר, יע"ש

כט. כשאומר לקבץ גלויותינו יזהר לומר הלמ"ד בשורוק, וכן במודים דרבנן, דלא כהרב מנחת אהרן אלא כמו שכתבו השלמי ציבור, וחסד לאלפים, והרב פתח הדביר דף ק"ט ע"ג ודף קי"ח ע"א, וכשאומר יחד מארבע כנפות הארץ, יפסיק בין הארץ לארצנו ולא יפסיק בין כנפות להארץ, ויכוין באותיות שניות מאחרונות דהם ראשי תיבות שם הקדוש חב"ו, ושם יתפלל התפילה הסדורה כנודע, ונפקא מינה דלא יאמר יחד מהרה דמפסיק בין השם, ואם רוצה לומר מהרה, תקדמנו לומר מהרה יחד מארבע כנפות הארץ, וזה תימה על הרב בית עובד ז"ל, דסידר מהרה יחד, וצדיק עת'ק נוסח התפילה ולא עשה רושם בשם הקדוש הנזכר לעיל כאשר יע"ש, ועיין שלמי ציבור, ובספר תפלת כל פה דף ס"ט סוף ע"ד, וצריך להפסיק בין גדול לחרותינו ולהסמיך תיבת גדול לשופר, ויש פירושים רבים על כי נקרא גדול שהוא אלף אמה, אי נמי מוי"ו ימ"ת, אי נמי מצד ימין של איל ובמתן תורה היה מצד שמאל, אי נמי משום דהוא חרות לכלא. עיין קמח סולת דף ט"ז ריש ע"ד

ל. האומרים והסר ממנו צרה יגון ואנחה טועים הם, כי אינו שייך לומר צרה, וצריך לומר דוקא יגון ואנחה, שלמי ציבור דף קל"א, ויכוין על הפ' דכר ונוקבא, גם בברכת למלשינים ולמינים לא יאמר וכל עושי רשעה או מלכות יון, אלא כה יאמר ומלכות הרשעה כמו שכתב בספר חסד לאלפים דף ס"ד ע"ב, ואיתא בגלי רזיא, צריך המתפלל כשמגיע למלך אוהב צדקה ומשפט קודם שיתחיל ברכת המינים, יכוין בלבו שהוא לוקח רשות מחכמה ובינה גבורה הוד מלכות שמכניעין הקליפה אינון ולוקח מהם רשות, ויתקבל צלותיה דדיו לעבדים להיות כאדון, דלהפוך לסדום לקח רשות מאברהם כל שכן אנחנו רימה ותולעה, ע"כ

לא. בברכה זאת דברכת המינים, הגם דבספר קשר גודל מסיק דיחתום ומכניע מינים, ומי לנו גדול מיוסף דכל רז לא אניס ליה ותמיד אנחנו הולכים אחר עקבותיו, מכל מקום בהאי מילתא נטיתי מדרכו והעליתי בספרי הקטן רוח חיים סימן קי"ח דצריך לומר שובר אויבים ומכניע זדים, ושם הבאתי כמה ראיות, דאילו היה רואה אותם הרב הגדול חיד"א ז"ל הוה הדר ביה, והן עתה חדשים מקרוב באו מאורי אור רבנן דפקיע שמייהו מעירנו אזמיר יע"א, ראשון לכל דבר שבקדושה היינו תנא קמא בספר תהלה לדוד בח"א בדף ק"נ ע"א, ובספר צפיחית בדבש סימן י', וספר מעשה אברהם סימן כ"ז, וספר פתח הדביר דף ק"ח ע"ד, דהעלו כן לומר ומכניע זדים, והם הביאו קצת מהראיות שהבאתי אני בעניי בספרי הקטן הנזכר לעיל כאשר עיני כל חכם לב תחזינה מישרים, ובכן אין לסמוך בזה על הרב בית עובד ז"ל דמפשט פשיטא ליה דצריך לומר ומכניע מינים, וכתב וכן עיקר, דליתא להאי כדבר האמור, ויש מוסיפים ותשפילם ותאבדם וכדומה, ועיין בספר עיקרי הד"ט סימן ג' אות כ', ולפי מה שכתב הרוקח, ובספר תפילה לדוד, וילקוט ראובני דבכל ברכה יש מספר מכוון, ועיין בספר תפלת כל פה כיע"ש, אם כן המוסיף צריך שישכיל ויבין היטב דלא יעבור על בל תוסיף מהמספר ממטבע הברכה

לב. בברכת על הצדיקים לא ישמיט מלומר ועל זקניהם, וכמו שהכריח בספר זכור לאברהם למהר"א אביגדור ז"ל סימן כ"ד, והרב ספרא רבא ויקירא בספר צפיחית בדבש סימן ט', ובספר פתח הדביר דף ק"י ע"ב, ובאשל מפרי סימן קי"ח, ובברכה זו המדקדק לומר לצדיקים הלמד בשו"א שלא יהיה נראה כמו לחולין, אם כן צריך שיזהר בברכת למלשינים ולמינים גם כן, אלא דלא מצינו דקפדי כי אם בימים נוראים בלבד דהזמן גרמא שלא יהא פתחון פה למקטרגים, כמו ועל המדינות בו יאמר וכדומה, אלא שכבר מצאתיו בקיצור של"ה דף ס"ט ריש ע"ג, ובדקדוק אמירת נשעננו הלא תמצא מה שהביא הרב חיד"א ז"ל בספר חומת אנך בד"ה ב' סוף סימן י"ד מהרב המדקדק הגדול בעל דברי אמת כ"י, וספר מ"י יעויין שם

לג. בברכת תשכון יזהר שלא ידלג תיבת עבדך, והמדלגו אין תפילתו שלימה גורי האר"י ז"ל, והביאו מעשה נורא על זה, וכן הוא בספר נגיד ומצוה, ואורחות צדיקים, וספר תפלת כל פה דף ע' ע"ג, ובספר תפלה לדוד, ובבית עובד

לד. באמירת קוינו וצפינו כל היום יכוין לישועת ה' על כל צרותיו בכל עת, והיא סגולה נפלאה, כמו שכתבו בספר נגיד ומצוה, והשלמי ציבור, והקיצור של"ה, והעיקר הוא ענין צפית לישועה כיע"ש.

לה. יאמר שמע קולנו ה' אלהינו אב הרחמן ולא יתחיל באב הרחמן, כן הכריע בספר אדמת יהודה דף י"ט ע"ג, ועיין בספר תפלת כל פה, ומה טוב שיכוין בברכה זו כל השמות הקדושים מאנא בכח על הסדר, כמו שכתב הרב המגיה בספר שלמי ציבור דף קל"ב ע"ד

לו. כשאומר רצה יכוין שיהפכו אותיות צרה לרצה, כמו שכתבתי בספרי זוטא עטרת החיים סימן נ"א בס"ד, וכשאומר המחזיר שכינתו לציון יכוין על עיקר השכינה, כמו שכתבו מהרמ"א בסימן קכ"ג, והבתי כנסיות, יעויין שם ובספר פתח הדביר דף ק"ו ע"ב, וטעם כריעת מודים הוא משום דהבן הנולד ממעי אמו מילתו על לשונו וראשו בין ברכיו, הכי איתא בספר תניא והביא דבריו מה"ר אישי כהן גדול בספר מדרש תלפיות דף קפ"ט ע"א, והרב ברכי יוסף סימן קכ"א הביאו מספר שבולי הלקט כ"י משם תשובות רבוואתא קמאי יעויין שם, ובאמירת שאתה הוא ה' אלהינו, תיבת שאתה בסגו"ל, ודלא כהרב אליה רבא שכתב שהוא בקמ"ץ, כן כתב באשל מפרי, ועיין שלמי ציבור, ועיין גם כן בספר בית מנוחה בדף קל"ד ע"א מה שהביא מספר שיורי ברכה ומה שהכריע הוא ז"ל, דלעולם צריך לקרות שאתה בפת"ח אף למי שמדבר בצחות הלשון, יע"ש

לז. אל ישוח במודים אם יש רוק בפיו עד שיצא הרוק, (כנסת הגדולה, הביא דבריו בשלמי ציבור ובחסד לאלפים דף ס"א ע"א), ובמודים דרבנן ישוח מעט, ובהרכנת הראש סגי, (רבינו האר"י ז"ל, וכן מבואר במרן, וב"ח, ואשל אברהם בפרי מגדים, ומחצית השקל, ועיין קשר גודל סימן י"ח אות כ', ובפתח הדביר סימן קכ"ז אות א', ואם צריך להיות שוחה בתחילה ובסוף עיין להאל"ף סימן קכ"ז, ובחלבי השלמים, ועיין שם להרב הנזכר דף קי"ב ע"ב), ועונש מי שאינו כורע במודים הוא שאינו קם בתחיית המתים, (זוהר הקדוש, וברכי יוסף סימן קי"ג, וערך השלחן שם), ולפי זה מה טוב מה שפירש בני הגדול אברהם אוהבי נר"ו, מה שתיקנו לומר בנוסח מודים כן תחיינו, דבו תרמוז על התחיה על ידי שאנו כורעים במודים, ועוד יש לפרש על שהחייתנו כן תחיינו, עיין מה שכתב הרב חיד"א בספר מדבר קדמות מערכת מ' אות י' בשם רבותינו בעלי התוס' על התורה, דמודים גימטריא מאה, כי האומר מודים כהוגן כאילו קיים מאה ברכות, והוא כדברי המקובלים דלפי שפגמו בשתי נוני"ן היו מתים מאה בכל יום עד שתקן דוד מאה ברכות, וזהו מודים גימטריא מאה לתקן שתי נוני"ן, אלו תוכן דבריו ז"ל, ובכן אתי שפיר נוסח ע"ל שהחייתנו וקימתנו, וכן ע"ל חיינו המסורים בידיך דהוא כלשון הכתוב נאום הגבר הוקם ע"ל דהוא גימטריא מאה, עכ"ד נר"ו

לח. בעודו כורע הכריעות יכוין שיש לו פחד ויראה מלפניו יתברך, וכשזוקף יכוין להראות הבטחון שבוטח בו בכל ענייניו שייטיב אליו, והא בהא תליא כדכתיב ביראת ה' מבטח עוז, תוספות רבינו יונה פרק תפילת השחר, והכריעות יהיו שתים, כשאומר ברוך יכרע גופו, ובאתה ראשו, והזקיפות גם כן שתים, האחת זקיפת גופו בלבד נגד ה' תתאה לגבי וי"ו, והשנית ראשו נגד ה' עילאה לגבי יו"ד. רבינו האר"י ז"ל, הביא דבריו בספר סולת בלולה סימן ק"י, וכבר האריך בזה הרב פרי האדמה עמנו שם

טל. הרב בית עובד ז"ל הביא בשם מרן בית יוסף, דצריך לומר וברכנו אבינו כולנו כאחד, ובסידורו הביא יחד, ובקשר גודל סימן י"ח אות י"ג הביא כן דצריך לומר כאחד, וכן כתב בספר החסידים סימן רל"ג, ועיין בהקדמתי בספרי הקטן נשמת כל חי מה שכתבתי שם בס"ד, וכן צריך לומר תורה וחיים, ובספר קמח סולת הבין בדברי הברכי יוסף סימן קכ"ח דצריך לומר כטוב בעיניך לברכנו, יעויין שם, ולא היא, וכבר בקשר גודל סימן טו"ב אות י"ד פירש שיחותיו היטב, יע"ש

מ. כשאומר עושה שלום הופך פניו לצד שמאלו שהוא ימין השכינה, וכשיאמר יעשה שלום עלינו הופך פניו לצד ימינו, וכשיאמר ועל כל עמו ישראל ישתחוה לפניו, ש"ע סימן קכ"ג, ועיין להשלמי ציבור, ובספר תפלת כל פה דף פ' ע"ד, ועיין להמגן אברהם, ובאר היטב, ואשל מפרי בסימן קכ"ג, ולא כמו שכתבתי לקמן סימן טו"ב אות ג', דתיבת "עלינו" צריך לסמוך עם "ועל כל עמו ישראל", דשם כתבתי לפי המובן לכאורה מספר עבודה ומורה דרך, ועתה התבוננתי דאין כונתו להפסיק בצדדין, כי אם לתת ריוח פורתא לפי הדקדוק ולא לענין ההפסקה הלזו לאיזה צד יאמר, ולעולם דלא יכחיש בזה, וכן ראיתי בס' דרך החיים שהביא מאליהו רבה כנזכר, וכן כתב להדיא בספר עמודי שמים דעלינו הוא אחר יעשה שלום לימינו, ועל כל עמו ישראל לפניו, יעויין שם, ובודאי דבקדיש נמי אין לשנות מסיום העמידה, ולא יאמר עושה שלום בעודו פוסע אלא אחר שפסע השלש פסיעות יאמר עושה שלום, מגן אברהם שם, וסולת בלולה, ובית עובד, ושיעור הפסיעות שיתן הגודל בצד עקב, כמו שכתבו בשולחן ערוך, ושיירי כנסת הגדולה יע"ש, והברכי יוסף שם הביא משם תשובת הגאונים דשיעור הפסיעות הם ארבע אמות, וכל זה אם יש לו מקום, ועיין בית עובד, ובספר תפלת כל פה דף ע"ג ע"ד, וכשאומר ואמרו אמן יכוין להמלאכים העומדים עמו כמו שכתב בקיצור של"ה

מא. איתא באגדתא דשמות, כל הרגיל בארבעה דברים אלו זוכה ומקבל פני שכינה ואלו הן, עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען משיח צדקך, עשה למענך אם לא למעננו, למען יחלצון ידידך, עד כאן, ומזה הביא הרוקח בסימן שכ"ג דצריך לומר בנוסח זה, ולפי הנראה ממרן ב"י דישו"ה וישו'י עם הרוקח, ולפי האמת יש הפרש גדול ודו"ק, האמנם בגורי האר"י ז"ל לא נמצא נוסח זה כי אם הנוסח אשר לפנינו שהם דברי הטור ומרן, אך הזהיר רבינו האר"י שיאמר פסוק למען יחלצון ידידך, ועיין בספר תפלת כל פה דף ע"ג ע"ד, ועיין בשלמי ציבור שהביא דבפסוק יהיו כמוץ יכוין בראשי תיבות דהוא גימטריא סנדלפו"ן וסופי תיבות קד"ם, ושניהם מספרם שם כה"ת שבו הכה משה את המצרי, יעויין שם, ומהר"ם מינ"ץ כתב בסימן פ"ז, שיאמר אלהי עד שלא נוצרתי אפילו בשבת, וכן כתב בעולת תמיד יעויין שם, ומנהגינו לאומרו דוקא בימים נוראים בלבד

בם. בסוף תפילת שמונה עשרה תיקנו לומר תכף אחר שיפסיע שלש פסיעות, יהי רצון שתבנה בית המקדש כו', והטעם הוא יען בשביל שלש פסיעות של נבוכדנצר באיגרת ששלח מרודך לחזקיהו גרם חורבן בית המקדש, לכן על ידי אלו שלש פסיעות אנו מבטלים אותן הפסיעות, ואם כן אנו מתפללים שתבנה בית המקדש, כמו שכתב מוהרש"א בחידושי אגדות בפרק חלק לדף צ"ו כאשר יעויין שם, ועיין בספר בן יוחאי דף קל"ט א', ובספר שמן המאור ודו"ק, ובכל מקום שאומר יהי רצון זה, בין סמוך לקטורת, בין בהודו, בין בסיום התפילה, לא יאמר לשון נסתר אלא לנוכח דהיינו שתבנה, כמו שכתב בספר שלמי ציבור, ומחזיק ברכה, ופתח הדביר כיע"ש

גם. יעשה פסיעה ראשונה קטנה, שניה גדולה, שלישית פסיעה בינונית. כן כתב בברכי יוסף, ועיין פרי מגדים במשבצות זהב, ובמחצית השקל

מד. מרביץ תורה יפסיע בנצור לשוני משום טירחא דציבורא, וכך נהג התייר הגדול פאר הדור הגאון מרן זקני בעל חקרי לב זצוק"ל כל עשרים שנה שהיה רב באזמיר יע"א, ושמונה שנים שהיה בעיר הקודש תובב"א, ועיין מה שכתב בספר חסד לאלפים דף ס"ט סוף ע"א, דאם רואה בעצמו שמאריך בתפילתו דיצוה שלא ימתינו כאשר יעויין שם, ועיין בספר החסידים תשפ"ד להמאריך ומתלוצצים עליו, דיעקור רגליו ויחזור למקומו ויגמור, יע"ש, ובשלמי ציבור דף קל"ז, ואשל מפרי סימן קכ"ד, וכן יזהר האדם שלא ליכנס לבית הכנסת ובבית תפילה אחר שהתחילו לומר קדיש אם ידע איניש בנפשיה דעומדים מפניו, דהוא טורח ציבור שמוכרחים לעמוד בכל הקדיש מסיבתו, אלא ימתין בפתח וישמע מבחוץ. ועיין בספר משבצות זהב בפרי מגדים כיוצא בדבר

מה. כשעוקר רגליו יעקור רגל שמאל תחילה, ובמקום שכלו פסיעותיו ישהה שם, וטוב להקפיד שלא ילך אדם לפניו במקום שכלו פסיעותיו, אבל לא ימהר לשוב למקומו בטרם שימתין השיעור מפני זה רק ימתין שם עד שמגיע שליח ציבור לקדושה, ואם האריך בתפילתו חוזר תיכף כמו שכתב בקשר גודל סוף סימן י"ז, ועיין משבצות זהב מפרי, דעוקר רגל ימין תחילה, יעויין שם, ובחסד לאלפים סימן יק"ב, ובית עובד, ומחצית השקל שם, ובספר ערך לחם

מו. ובין לחש לחזרה לא יחזיר פניו לצבור ולא יהפוך פניו אנה ואנה, באר היטב, ושלמי ציבור, וחסד לאלפים שם, וספר תפלת כל פה דף ע"ג סוף ע"ד ודף ע"ד ע"ג, ומוהריק"ש בספר ערך לחם

מז. שלש פסיעות לאחוריו והחזרה, ילפי להו מקרא ורגליהם רגל ישרה, ועוד כתיב בתריה, וכף רגליהם ככף רגל הרי ששה, כמו שכתב מרן בית יוסף, ועיין לרש"י בפרד"ס דף נ"ז ע"ד, ועוד אמרו זכר למתן תורה, ואם אינו עושה כן נראה ככופר במעמד הר סיני, כמו שכתב בחוט השני סימן נ"ד, וצריך לשהות אפילו השליח ציבור, ואם לא שהה מיחזי ככלב שב על קיאו, ועיין בכנפי יונה דף ח' ע"א, ובשלמי ציבור, וקמח סולת, ותפלת כל פה דף ע"ד ע"ג, וערך לחם, ואם מוכרח בשביל שלא אמר יעלה ויבא ורוצה לסמוך על תפילת שליח צבור וצריך להתחיל עמו תכף, אז יחזור מיד. כמו שכתב בספר פתח הדביר דף קי"ג ע"ב, ועיין במשבצות זהב ואשל אברהם בפרי מגדים שם, ובמחצית השקל, ועיין ערך לחם, ונהר שלום

מח. לעמידה בחזרה די בששה מתפללים דהוא רוב מנין, וכן נוהגים בעיר הקודש ירושלים תובב"א, כאשר העיד הרב כמוהר"ר יהודה פאפו נר"ו בספר"א דמארי"ה טב דף ס"ח ע"ב, ומילתא כדנא ספרין פתיחו בשיירי כנסת הגדולה, ובקשר גודל סימן י"ח אות ד', ובספר מלך שלם דף ס"ו ע"א, ועיין שם ובספר שבולי הלקט

מט. בשעת חזרת שליח ציבור העמידה ישתוק ולא יאמר שום דבר עם השליח ציבור אפילו מאמצע הברכות, והפוסקים הזהירו מאד על ככה, כמו שכתב בקשר גודל סימן י"ח אות ח' ואות י', ותפלת כל פה דף ס"ה ע"ב, וסולת בלולה, וחסד לאלפים דף ס"ח ע"ב, ואשל מפרי סימן קכ"ד, ובית עובד דף ק' ע"א, ובספר פתח הדביר סימן קכ"ד אות ה' כאשר יעויין שם, אלא דיש למצוא קצת זכות, והוא דלפעמים לעורר להעונים או השליח ציבור שעייף ויגע והוא קצר רוח, ומה שאומרים אחריו קצת מאמצע הברכות הוא סיוע גדול לתת לו חוזק ואומץ, וכל זה דוקא באמצע, אבל בתחילה ובסוף לא אמרו אדם מעולם דהותר לסייעו. ועיין מחצית השקל, וממה שכתב בשלמי חגיגה דף קצ"ז ע"א יש סמך לדברי אלה, ויותר יתחזק עם דברי הכלבו שהביא שם ודוק

ן. יזהר השליח ציבור להפסיק בין ברכה לברכה, וכן בין אמירת אתה ה' לסיום ברכה, שיעור שיענו ברוך הוא וברוך שמו ועניית אמן, דאם מהרה ירוץ דברו אז העונים אינן רשאים לענות כיון שגמר הברכה והתחיל אחרת בבת אחת, ועונו ישא השליח ציבור דעושה כן ועיין מה שכתב הרב האל"ף דף ס"ט סוף ע"ב

נא. כל העונה אמן תשעים פעמים בכל יום אין המכשפות יכולות להזיק לו, ואירע מעשה נורא על זה. כמו שכתב בספר מדבר קדמות מערכה ח' אות ל"ג, והאל"ף לך דף ע' ריש ע"ב

בן. חטא גמור לדבר בין לחש לבחזרה, מכל שכן השליח ציבור, כמ"ש בקשר גודל סוף סימן י"ח, ובספר פתח הדביר דף ק"ד ע"ד, ולא ילמוד בין לחש לבחזרה, זולת דאם גמר קודם השליח ציבור והשליח ציבור מאריך עדיין, ילמוד מענייני תפילה דוקא כגון תחינות שנדפסו במחזורים אחר התפילה וזולת מאלו לא, ובחזרת העמידה לא יביט בחידושי דינים שיש בתוך סידור התפילה, מכל שכן לראות בספרים אחרים אפילו בעיון בעלמא דרך העברה, אלא יתן דעתו לשמוע כל ברכות שמונה עשרה מפי השליח ציבור מתחילתן ועד סופן, מכל שכן שלא ישיח שום שיחה כלל אפילו לצורך גדול. כמו שכתב בעולת תמיד, ובהרמ"ע סימן ק"ב, ומנהיג אות כ', ובספר ווי עמודים, וסולת בלולה, ושלמי ציבור, וקמח סולת דף י"ח סוף ע"ב, וקשר גודל סימן י"ח אות ט', ואנן יד עניי רחב פי בזה העולה על רוח'י בסימן צ' בעזר משדי

נג. יתאמץ לעמוד בכל חזרת העמידה, ולא יקח בעת ההיא חולשא בהקפה כדי לישב דהוא עצת היצר הרע, ואפילו בימים נוראים ועיין מה שכתב הרב ארץ יהודה בליקוטיו דף ח' סוף ע"ב על דברי הלק"ט סימן פ', ובקשר גודל סימן י"ח אות י"ב, ובמשבצות זהב בפריו

דן. אם הוא במקום שאינו יכול להפסיק כדי לענות קדושה, לא יעשה דילוג כאילו אומר קדוש קדוש קדוש, אך במודים יכניע, הרב האל"ף סימן ק"ד אות ז', ומלתא דמסתבר כתב שם דכך צריך לנהוג

הן. כתב בספר שערי אורה, מי שאינו מסדר סדר קדושה בכל יום טועם טעם חושך, והביא דבריו בספר דרוש שמואל סדר מקץ, ולפי זה אתי שפיר מה שדרשו בגמרא על פסוק אשר הלך חשכים ואין נוגה לו, דהוא על מי שאינו בא לבית הכנסת, דהיינו דכיון שאינו אומר קדושה עולם חשך בעדו, ומה טוב שנקרא בית הכנסת אש נוגה, ועיין בקונטרס נפש חיים, והוא דכיון דאומרים בתוך הקדושה בכל יום תמיד לעושה אורים גדולים, הפך מי שאינו אומר קדושה דיהיה לו חשך, דאדרבא ולכל בני ישראל היה אור במושבותם

נו. אם בחזרה כיון עם השליח ציבור לתפילת ערבית ששכח, בדיעבד יצא. ברכי יוסף סימן ק"ח, ושלמי ציבור, וזכור לאברהם מערכה ת', ועיין מה שכתב בזה הרב משחא דרבותא

זן. אם אירע שכחה על גבי שכחה דשכח להתפלל דהדין הוא דמתפלל שתים, וכבר התפלל שתיהם, אך בשתים שכח מלהזכיר מטר, יחזור ויתפלל עוד שתים, אחת לחובה בלי חידוש והשנית בתורת נדבה בחידוש, כן כתב בספר ויחי עוד סימן ג', ולא ביאר דאם הוא בציבור יכול לסמוך באחת על השליח ציבור ופלטיה ליה מחדא, ולהיות דבדיני שאלת טל ומטר ביארו בכל הצורך בספר קשר גודל ובית עובד ולא השאירו עוללות, וגם אינו בהוה הצריך לכל יום תמיד, לכן ידי אוחזת שלא להביא פה עמנו מנייהו, ואל טל ואל מטר

חן. יאמר כל הקדושה עם השליח ציבור, רק נקדישך ונעריצך יאמר בקול רם והשאר בלחש, ויהיו רגליו מכוונות ודבוקות כמו בעמידה עד שיענה אמן מהאל הקדוש, ויהיו עיניו סגורות ונשואות למעלה, ויהיה כורע בברוך ובימלוך ויהיה זוקף בה', ועיין בקשר גודל סימן י"ח, וציפורן שמיר סימן ב' אות ל"א, ובחסד לאלפים סימן קכ"ה, וסולת בלולה, אך בבית עובד כתב דאין צריך שיהיו עיניו סגורות, ועיין בשלמי ציבור, ותפלת כל פה דף ע"ו ע"ב, ופתח הדביר סימן קכ"ה אות ב', ובאשל מפרי שם ודו"ק היטב, ומחצית השקל שם, וברוב תפוצות ישראל נהגו דאפילו כשמנגנים הקדושה, הנה נקדישך ונעריצך וקדוש קדוש קדוש אומר השליח ציבור, וחוזרים הקהל לומר בקול רם, לעומתם אומר השליח ציבור בקול רם, ועונים הציבור ברוך כבוד ה' ממקומו, ובדברי קדשך אומר השליח ציבור, ועונים הצבור בקול רם ימלוך, ובין השליח ציבור ובין העם אומרים כל הקדושה חצי בלחש וחצי בקול רם

נט. בשלושה קדוש תהיה ההגבהה בהוספה משום מעלין בקודש, מוהרמ"ר, וספר בית עובד, ותפלת כל פה דף ע"ו ע"ד

ס. באמירת ברוך כבוד ה' ממקומ"ו יכוין בגימטריא רל"ב דהם ד' מלואים, וראשי תיבות גימטריא ע"ב כמו שכתב בקיצור של"ה דף ס"ח ע"ד, ובאשל מפרי כתב דלא יאמר ככתוב אלא נוסחא האמיתית וכן כתוב. יעויין שם, ובמחצית השקל שם

סא. הרב הגדול חיד"א ז"ל בספר ככר לאדן, ובספר כסא רחמים בפרק כ"א לאבות דרבי נתן בנועם שיח שפתותיו הוכח יוכיח בענין אמירת תפילה בצבור וקריאת שמע בעונתה וכתב וזה לשונו, רעדה אחזתני איך הותר הרצועה מחל"ה ונו"עה להתפלל ביחיד וגם אחרי זמן קריאת שמע, דהרי אמרו בזוהר הקדוש פרשת בלק, דמי שאינו קורא קריאת שמע בעונתה חייב נידוי, ובמדרש כונן אמרו שחייב נידוי על ביטול קדיש וקדושה, ורבותינו זכרונם לברכה פרק קמא דברכות ובזוהר הקדוש הפליאו במעלת תפילה בציבור, והדברים קל וחומר להחמיר בזה, ה' יחזירנו בתשובה שלימה ויאיר עינינו להנצל מיצר הרע כן יהי רצון, עד כאן נועם אמריו והיו לזכרון בין עיניך ועיין לעיל סימן י"ד אות כ"ה

סב. בעניית אמן יכוין בברכות שילוב הוי"ה ואדנו"ת, ובקדישים יכוין שילוב אדנו"ת והוי"ה, כן כתבו גורי האר"י, ובספר תפלת כל פה דף ע"ו ע"ב, וכתב בספר נגיד ומצוה, דרמוז בפסוק מלא' פניהם' קלון' סופי תיבות אמ"ן, ומלא אותיות אל"ם, להודיענו דמי שאינו עונה אמן עליו נאמר ובוזי יקלו, ומל"א פניה"ם גימטריא קלו"ן, יעויין שם

סג. אם שכח יעלה ויבא ורוצה לסמוך על השליח ציבור, לא יאמר מודים דרבנן. ברכי יוסף סימן קכ"ד, ועיין לקמן סימן ל"ד

סד. עניית אמן יהא שמיה רבה קודם לעניית קדושה, אלא דאם התחיל לומר קדושה לא יפסיק כדי לענות אמן יהא שמיה רבה. פרי חדש, ומחזיק ברכה

סה. אם יגע השליח ציבור, יתן לאחר שיהא מקרא ברכת כהנים. תשובות הגאונים בספר נהרות דמשק סימן קע"ז, ועיין בתפלת כל פה דף פ"ד ע"ב, ובספר פתח הדביר דף קפ"ד ע"ג, וכך נוהגים על הרוב בקהילה קדושה פורטוגאל יב"ץ מזמן מר ניהו רב אחאי גאון הרב הכולל נזר ישראל כמוהר"ר אברהם הכהן אריאש זלה"ה, אפילו כשלא היה הוא עובר לפני התיבה אלא המסייע שלו או המזמר דאינן כהנים, וכבר כתבתי בתשובות בנדון זה גופיה, ושם הבאתי מה שהראה אותי בני ידידי יצחק ירנ"ן דברי ספר פענח רזא סדר נשא, ושם עמדתי על דברי מרן בסעיף כ"ב והחונים עליו, ובמה שכתב בספר מעשה אברהם סימן כ"ח יעויין שם

סו. העובר לפני התיבה והוא מצד עצמו עדיין לא התפלל בלחש, ובא והתפלל בקול רם להוציא אחרים בחזרה, או מסיבת כי לא יש אחר ראוי להוציא, או שלא יש תשעה עונים בלעדו, ועיין כסא אליהו סימן קכ"ד כאשר יעויין שם, כגון דא יכול לומר הוא בעצמו ברכנו בברכה. לפי מה שכתב בספר בית עובד, וכן נראה ממה שכתב הבאר היטב משם שיירי כנסת הגדולה, והביא דבריו בקמח סולת דף י"ט ע"א, ועיין בספר מאמר מרדכי מה שהשיב על דברי הרב מגן אברהם והביא דבריו בשלמי ציבור ודו"ק, ועיין בספר חיים וחסד מוספיא בסדר רבני ירושלים

סז. אם הכהן היה נעור בלילה ולא אמר על נטילת ידים בשחרית, יאמר ברכה על נטילת ידים בשעת נטילת ידים לברכת כהנים, כן למד הרב פתח הדביר נר"ו דף קכ"ב סוף ע"ד, ועיין אשל מפרי מה שכתב על דברי הרב אליהו רבה אות ט', ובעולת תמיד, ובספר אדני פז

סח. לכהן אחד דאיכא בהדיה בר חינוך, לדעת הפרי חדש יאמר החזן כהנים, אכן רבינו הגדול הגאון מרן זקני בחקרי לב חלק אורח חיים סימן ל"א דף נ' ע"ד חלק עליו, ועיין נמי בעולת תמיד דפסק כן

סט. לסברת הרב בית דוד וקמח סולת דף י"ט ע"א, הנכון לומר הכהנים עם קדושיך ולא כהנים עם קדושיך דשלוחי דרחמנא נינהו. ועיין להרב שמן המאור

ע. אם יש בקהל מנין מצומצם ויש כהן לנשיאות כפים, ימתין השליח ציבור עד שיטול ידיו או יתפלל הכהן לפני הדוכן ושם יכינו לו מים ליטול סמוך לו, הרב זכור לאברהם ח"א

עא. בכור מאם פטר רחם יצוק מים על ידי הכהנים לנשיאות כפים אם אין שם לוי, ואם הלוי תלמיד חכם לא יצוק מים על ידי כהנים עמי הארץ אפילו יש בתוכן כהנים תלמידי חכמים, חסד לאלפים, ובית עובד, וקמח סולת דף י"ט ע"ב, ובספר בן יוחאי דף לק"ט ע"א, וסולת בלולה, ובשיירי כנסת הגדולה כתב דטוב יותר דיטלו על ידי עצמן מעל ידי ישראל כשאין לוי ובכור, יעויין שם, ובעולת תמיד

עב. בבית המדרש אפילו שאין שם ספר תורה יאמרו ברכת כהנים. כמו שהעליתי בספרי זוטא חקקי לב אורח חיים סימן ד' בס"ד, וכן הביא מעלת הרב ידידינו נר"ו בספר פתח הדביר דף קכ"ב ע"ד

עג יש למחות בשליח ציבור המקרא לכהנים בעל פה. באר היטב ס"ק כ"ב, ועיין אשל מפרי

עד. גם יזהר השליח ציבור שלא לענות אמן אפילו אחר את עמו ישראל באהבה הגם דמובטח לו שלא יטעה, והעם יאמרו אמן אחר הברכה ואחר כל פסוק משלושה פסוקים ותו לא, ולא יפה עושים האומרים הפסוקים שנדפסו במחזורים ובפרט בקול רם, ומאן דחזא בחלמא, בקושי התירו לומר רבונו של עולם אם יאמרנה התחינה כשמאריכים בך' דישמרך ויחונך או במ' דשלום, כמו שכתב כל זה בחסד לאלפים, ובעולת תמיד, ועיין נהר שלום, ועיין קמח סולת דף י"ט ע"א, ופחד יצחק מערכה ב', והתחינה שתיקן בספר המנהיג בהלכות יום טוב והדפיסוה במחזורים של שלש רגלים על שם רבה הרב הגדול חיד"א ז"ל, לפי סברא זאת איתיה בתקנתא לאומרה בלחש בשפתיו נעות וקולו לא ישמע, ודעתו על ברכת כהנים, או לאומרה פיסקי פיסקי בשעה שהחזן קורא, ולשתוק בשעה שהכהנים מברכים כדכתבו המגן אברהם והרב ט"ז בענין הפסוקים, ולפי מה שכתב בספר בית עובד דף ק"ב ע"א, הוא דברגל בלבד נתקן לומר תחינה זאת, והכי נראה מדלא נדפס במחזורי שבת וחול כי אם תחינה על השמות בלבד. ועיין בקונטרס עתרת החיים

עה. יהיו פניו כנגד פני הכהנים, ולא יעמוד לא לאחוריהם ולא לצידיהם, ועיין סולת בלולה, ויכסה פניו בטלית כמנהג מצרים כמו שכתב בערך לחם, או יהיו עיניו סגורות, ועיין חסד לאלפים סימן קכ"ח, ובספר עולת תמיד, ופרי מגדים, דהוא זכר למקדש, ושלא להסיח דעתו, יעויין שם.

עו. כשמזכירים את ה' יזהר לענות ברוך הוא וברוך שמו. כמו שכתב בשיירי כנסת הגדולה בהשמטות, ופרי חדש, וברכי יוסף

עז. הש"צ ירכין ראשו לפניו כשאומר יברכך, וישמרך בצד ימין, יאר לפניו, ויחונך לשמאל, ישא לפניו, אליך לימין, וישם לשמאל, שלום לימין, ויכוין להגביר ימין על שמאל, ועונש המשנה מזה הוא מבואר בזוהר הקדוש סדר נשא. הרב נוהג כצאן יוסף אות כ"ג, ועיין חסד לאלפים לגבי הכהנים, ותפלת כל פה דף פ' ע"ד, ובסולת בלולה

עח. כשם שהכהנים מכוונים לשבעה טובות כן יכוין השליח ציבור, וירשום בספרו בזה הנוסחא, יברכך - חכמה, וישמרך - בנים, יאר פניו אליך - חיים ובריאות, ויחונך - חן וכבוד, ישא - עושר וממשלה, וישם לך שלום - שלוה, הרב האל"ף אות י"ט, ובסולת בלולה, ומכאן מודעא דדיני נשיאת כפים רבים הם ולא טרחתי להעתיק מהם מסיבת כי אינו דבר השוה לכל כי אם לשבט אחד, ורובן מתוך כולם כהנים זריזים הם בכל אתר ואתר ויודעים את התורה ואינן מצפין לקונטרס זה להגיד להם משפט הכהנים

עט. ברכנו בברכה, הב' ראשונה בפת'ח הידיעה כמו לנחותם, אשל מפרי, ומחצית השקל, המשולשת בתורה, ש' דגש, ל' פת'ח, רש"י בספר הפרד"ס דף נ"ה ע"ב, אך רובא דעלמא אינן קורין בפת'ח. ובודאי דהרב ז"ל הגם דזכר בעת ההיא מקרא דעז משולשת וזאת אומרת, אפילו הכי נראה בעיניו ל'ו כן

פ. כשאומרים ברכנו בברכה לא יאמר אמן, אלא כן יהי רצון בזכות אברהם, כן יהי רצון בזכות יצחק, כן יהי רצון בזכות יעקב ומשה ואהרן יוסף ודוד, ועיין חסד לאלפים סימן קכ"ח, ובספר אלה המצוות להמני"ח דף ק"ד ע"א, ובספר תפלת כל פה דף פ' ע"ב, ובשלמי ציבור, ובקיצור של"ה כתב דאחר וישמרך יאמר יהי רצון, וכן אחר ויחונך, אך אחר שלום יאמר כן יהי רצון, ויש משנים לומר יהי רצון, כן יהי רצון, וכן יהי רצון. ועיין להרב יכין ובועז סימן כ"ה, ובמחצית השקל, ועולת תמיד, וסולת בלולה

פא. בשעה שאומר החזן וטוב בעיניך לברכנו, יאמר ותבא עלי ברכת כהנים ותרצני, וזה יאמר פעמים רבות עד שמסיים השליח ציבור הברכה והגיע לענות ברוך הוא וברוך שמו ואמן, ויועיל בעד רבונו של עולם ותחינה ופסוקים, כן כתב בקיצור של"ה שכך שמע מחכם אחד, ולפי מה שכתב בספר אשל מפרי סימן ק"ל נראה דדבר זה אינו מוסכם ועיין שמן המאור שם, ובמחצית השקל

פב. השליח צבור יאמר יהיו לרצון כשגומר החזרה, ספר תפלת כל פה דף ע"ו ע"ב, וקמח סולת דף כ' ע"ג, וקיצור של"ה, וסולת בלולה, ושם הביאו דג' פסיעות לאחוריו אינו צריך דסמיך אתתקבל, אלא דאם לא התפלל בלחש ובא להתפלל אגב חדא תרתי, אז יפסיע מיד בעד עצמו לתפילתו, ובתתקבל יפסיק בעד הציבור. כמו שכתב באשל מפרי, ועיין ערך לחם

פג אסור להפסיק בין העמידה לקדיש תתקבל בשיחה בטילה אם לא לשליח ציבור כשהוא לצורכי רבים עיין אשל מפרי, ובפתח הדביר דף קי"ג ע"ב

פד העומדים בעזרה אי מצטרפי עם העומדים בבית הכנסת, וכן העומדים בבית וביניהם חלון ורואין זה את זה לענין תפילה לקדיש וקדושה, עמד בזה בארוכה הגאון המפורסם מרן זקני ז"ל בחקרי לב אורח חיים סימן כ"ח, והעלה להחמיר דרואין לא מהני כאשר יעויין שם, ואינה ה' לידי ספר חקרי לב אשר היה לו להגאון המחבר מרן זקני בבית מדרשו ביתה יוסף, וראיתי שכתוב בגיליון מטהרת יד הקדש עטרת ראשי הרב אבא מארי אביר יעקב זלה"ה, מר ניהו חתנא דבי נשיאה וסופר בית המלך וזה לשונו, ואחר זמן רב ראיתי בשאלות ותשובות מהר"ש יונה סוף סימן כ' שכתב, דהמביט מן החלון אשר בביתו לבית אחרת, לענין דינא הוא נמנה ומשלים למנין עשרה לקדיש ולקדושה, עכ"ד, ודבריו צריכים עיון מכל מה שכתבנו, עד כאן, ואחריו בא רב חמ'א יוסף ישית ידו, וכתב מידו הקדש וזה לשונו, גם ראיתי בתשובות הר"מ ריקאנטי סימן כ"ח שכתב, דרואין לא מהני למנין עשרה, יעויין שם, ומה שכתוב בפנים הרשב"א סימן ל"ז, צריך לומר הרשב"ש, עד כאן ההג"ה שכתוב בגליון. ועיין מה שכתב רב אחאי גאון הרב מוהרד"ח נר"ו מר בריה בספרא דמאריה טב חקרי לב מהדורא בתרא באורח חיים סי' ח"י דף ט"ז ע"א בזה, ובספר בית עובד דף ס"ד ודף ס"ה

פה איתא בכתבי האר"י, קודם שתתחיל תפילת שמונה עשרה תעשה יחוד התפילה, דהיינו שתעלה ו' לגבי ה' עילאה, ואחר כך תכוין ששניהם יחד וה עולים לגבי י' ונעשה וה"י, אחר כך נקשרת ה' תתאה עם שלש אותיות ונעשה הוה'י, עולה סך המנין ח"ן ו"ה וה"י הוה"י, ויעלה במחשבתו כאלו הוא עומד למעלה ברקיע בין המלאכים ולא יעלה במחשבתו שום דבר מעולם הזה, עכ"ל, והביא דבריו בספר סולת בלולה, וכתוב בקיצור של"ה ז"ל, סגולה אמיתית להיות האדם רגיל לכוין כך, יכתוב בתוך סידור תפילתו השם של הוי"ה כזה:

יהה

אדון הכל

היה הווה ויהיה

בכל הדפין שיש שמה סוף ברכות, ובפרט בשמונה עשרה יעשה כן ויהיה לו סיוע מן השכינה, שהניקוד שכינה גם כן חש"ק, חיר'ק שב'א קמ'ץ, שיוכל לכוין כן בכל הברכות שבעולם כי נעשה לו ההרגל טבע, ואשרי לו מי שמרגיל את עצמו לידי כך, עד כאן, עיין בספר דרך ישרה, האל ברחמיו יזכנו לעובדו עבודה שלמה בלב ובפ"ה ונהיה מן העובדים את ה' בלב תמים, תמיד כל הימים