קשר גודל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קשר גודל
גימטריא להצעיר חיים יוסף דוד

מקשר ועולה חנוך לנער דעת קצת דינים נצרכים.
דשכיחי בעידן צלותא בי כנישתא ותלמידי דבי רב
בנ”י ישראל נבוכים . ויהי הקש”ר למעבד להו נייחא
הלא ימצאו הלכה פסוקה לפק”ד כמו אר"ה אריתי
מורי מראשונים ואחרונים לעד לעולם סמוכים .
פעולת צדיק הרב הגדול המפורסם

חיים יוסף דוד אזולאי
זצ”ל וזיע"א
בקצת תוספת איזה תפלות וסגולות מה”ה הוא חיד"א
ז"ל שנמצאו ביד אחד מתלמידיו מאוצר כלי חמדה.
פה ליוורנו יע"א
שנת ויתן בפי שיר חדש לפ”ק (התר"ב)
על ידי שלמה בילפורטי וחבריו
מדפיסים ומוכרים ספרים.

הוקלד פה בית אל יע"א

שנת אֶאֱסֹף יַעֲקֹב כֻּלָּךְ קַבֵּץ אֲקַבֵּץ (התשע"ט) לפ"ק


קשר גודל
מחבר חיים יוסף דוד אזולאי
שפת המקור עברית
נושא הלכה
קריאת היצירה
היברובוקס ספר אלקטרוני במאגר hebrewbooks
קטלוגים
הספרייה הלאומית ספר אלקטרוני באתר הספרייה הלאומית, ירושלים, ישראל    001161920
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית


סימן א’ לקום באשמורת . כל שהיא תפארת.[עריכה]

א מיד כשנעור יאמר: ״מודה אני לפניך מלך רחום שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך יהי רצון שיהא לבי נכון ומסור בידי ולא אכעוס ולא אכעיסך״.
ואין צריך נטילת ידים, ויש אומרים שצריך (סידור ה’ יעבץ דף מ’).
ב מיד יטול ידיו כראוי, ואף על פי שאינו רוצה לקום - יטול ידיו (ברכי יוסף, סימן א’), ולא יטול ממשרתת גויה ולא מישראלית נדה, כי הוא בא לדחות לסטרא אחרא ודבקתו הרעה (אחרונים).
ג ילבש כראוי, וטוב שיקום מעומד, וקימת חצות מכניע יצר הרע (שם).
ד לא ילך ד’ אמות בלי נטילת ידים והוא דבר חמור הרבה מאד, ואם כלי הרחיצה רחוקים - ילך פחות פחות מד' אמות (שם).
ה מי הנטילה אסור לברך ולקרות נגדם אלא ישפכם או יכסם (שם).
ו תכף יברך כל הברכות, מברכת על נטילת ידים עד ״ואני אברכם״ (האר”י זלה"ה).
ז וזה אחר שלבש כראוי ובעודו לובש לא יהיה לובש ומברך כי אין לעשות אף דבר קל בעודו מברך, כמו שכתבו ז”ל.
ח אם הוא לילה, יאמר וידוי וסדר תקון חצות להאר"י ז"ל, וזמן חצות - י”ב שעות אחר חצי היום (בר”י סימן א').
ט אם אינו יכול לעמוד עד אור הבקר יישן שינת עראי ולא יסיר מלבושיו, שלא יכנס בספק לברך הברכות פעם אחרת (עיין בר"י סימן מ"ז).
יוד חיוב לקום באשמורת הוא בכל מקום ולכל אדם (מחזיק ברכה סימן א').
י"א יכול לשתות קאפי בלי סוקאר באשמורת ואפילו אם האיר היום קודם תפלה (בר"י סימן פ"ט).

סימן ב' דיני ציצית הנצרכים . ירדו כרוכים[עריכה]

א שיעור הטלית - שיקיף הראש וגוף האדם פנים ואחור עד החזה (בר"י סימן ט"ז).
ב ילבש טלית קטן על החלוק ויישן עמו, ולא יסירנו כי אם במרחץ (שם סימן ח').
ג יפריד הציציות תמיד, ואם מסובכין קצת אסור להפרידם בשבת (גן המלך סימן ס”ה).
ד יברך להתעטף בְּציצית, הבי”ת בניקוד שו"א (בר”י סימן ח').
ה אחר שבירך יתעטף בטלית (אחרונים דלא כבית יעקב) ויהיה הטלית בידו קודם ברכה (מחב”ר סימן ח’).
ו עטיפת ציצית מעומד ויברך מעומד.
ז צריך להסתכל בציצית ולחשוב כאלו יש בו תכלת, דאותה הארה לא נפסקה (בר”י סימן ח’)
ח בענין כסוי הראש בטלית נהרא נהרא ופשטיה, ולכל הדברות בעת שיברך יתעטף כדי הלוך ד' אמות כעטיפת הישמעאלים ואחר כך ינהוג כמנהגו (מחזיק ברכה סימן ח’).
ט נקב שבו הציציות לא יהיה רחוק יותר מג' אצבעות, דהיינו אמה קמיצה זרת (מחב"ר סימן י”א).
יוד חוט א' [-אחד] שנפסק כֻלו - פסול, ואם נפסק חוט מהארבעה במקום שתלויים בנקב - פסול (שם סימן י"ב).
י”א מי שנזדמן לו ציצית ותפילין בעוד שאומר פסוקי דזמרה, יכול לברך בתוך המזמורים (בר"י סימן נ”ג) אבל לא יברך כשסיים פסוקי דזמרה קודם ישתבח, אלא בין ישתבח ליוצר (שו"ע שם).
י”ב הלן בטליתו בלילה אין צריך לברך עליו בבקר (אחרונים בסימן ח').
י”ג לא יגרור הציציות ואם טליתו ארוך - יתחוב השתי ציציות שלאחוריו בחגורתו מאחוריו (בר”י סימן כ"א).

סימן ג' קצת דיני תפילין. החלו עולין[עריכה]

א.
ילבש טלית גדול ואחר כך ילבש תפילין הגם שטלית קטן כבר הוא עליו תמיד (בר"י סימן כ"ה).
ב ההולך בדרך יזהר ללבוש תפילין דְיַד וראש, ולא יבטל מִצְוַה גדולה וחמודה מפני לעג השאננים, אך יעשה כל הבא מידו שיהיה בצנעא, ויש מי שכתב שיניח של יד לבד (שם סימן כ”ו).
ג אם שכח ולבש תפלה [-תפילין] של ראש קודם של יד אין צריך להסירה אלא ילבש של יד (שם ושיורי ברכה).
ד וישתדל שבכיס התפילין יניח של ראש ואחר כך של יד כדי שיפגע בשל יד.
והנכון שהכיס יהיה רחב, שיהיה של ראש ושל יד פנים בפנים אך של יד תהיה יותר מיומנת ומזומנת (בר”י סימן כ”ח).
ה כשמניח תפילין של יד על הקִבּוֹרֶת - מקום הנחתן, יברך ואחר כך יהדקם (ש"ע סימן כ"ה).
ו אסור להפסיק בדיבור בין של יד לשל ראש, ואם הפסיק, מברך על של ראש על מצות תפילין (שם).
ז אחר שמהדק תפלה של יד יקשור היוד עם התפלה וממשיך הרצועה אצל הזרוע אבל בקִבּוֹרֶת לא יעשה שום כריכה (בר"י סימן כ”ה ושיורי ברכה שם).
ח אחר שיכרוך ז' כריכות סביב לזרוע יניח של ראש (בר"י שם).
ט אין להוציא תפלה של ראש מהתיק עד שתהא תפלה של יד מונחת (ש"ע שם).
יוד יניח קציצה של ראש מיושבת ומושכבת, ומהתחלת עיקרי שער הפדחת יניח התיתורא (שיורי ברכה סימן ז"ך).
י"א השחור שברצועות יהיה לצד חוץ ולא יתהפכו (ש"ע סימן ז"ך) ויש מי שכתב שישחירם מבית ומחוץ [-מב׳ צדדיהן].
י"ב כשמניח תפילין של יד יש נוהגין להאפיל בטלית על הזרוע וכן תפלה של ראש צריך לכסותה (בר"י סימן ז"ך).
י"ג יש ליזהר שלא תזוז יוד של הקשר מהתפלה (ש"ע סימן ז"ך) ולא תזוז לעולם, אפילו בהיותם תוך הכיס (מהר"י צמח).
י"ד יניח של יד מיושב ושל ראש מעומד ויכרוך על אצבעו הנקרא אמה שלשה כריכות, אחד בפרק שני וב' [כריכות] בפרק ג' (האר"י זלה"ה).
ט"ו אם הפסיק בין יד לראש בענית אמן בדיעבד אין צריך לברך על של ראש (אחרונים).
ט"ז מי שטעה ובירך על תפילין של יד על מצות יצא (מחזיק ברכה סימן כ"ה ועי״ש מה משפטו אם הוא אשכנזי).
טו"ב לא יסיח דעתו מהתפילין, ואינו רשאי להסיח כי אם בעוד שהוא עוסק בתורה או בתְּפִלַּת י"ח ומאד צריך ליזהר בזה ועונשו גדול רחמנא ליצלן (מחב"ר סימז כ"ח).
ח"י אחר שקיעת החמה יש להסירן תכף (ברכי יוסף סימן ל').
י"ט אם בירך על התפילין בלילה או שסבור שהוא יום והוא לילה, אין צריך לברך אחר כך כשיגיע זמנן (שם).
כ' על פי דברי הזהר והאר”י ז”ל חיוב להניח תפילין של רבנו תם גם כן, ותרתי איתנהו ולא משום ספק חס ושלום.
כ"א אם יש בעיר בני אדם אשר מניחין של רבנו תם עם רש”י, יניחם אשר נגע אלהים בלבו, ואין בזה יוהרא.
כ"ב אם מוכרח לכסותם בכובע - שפיר דמי.
כ"ג אם מתפלל בתפילין של רש”י ומסלקם ומניח של רבנו תם, לא יברך על תפילין של רבנו תם.
כ"ד לבש של רבנו תם בחושבו שהם של רש”י והתפלל בהם וכאשר סלקם ראה שהם של רבנו תם, אחר כך יניח תפילין של רש”י ויברך עליהם.
כ"ה אף שאינו מברך בשל רבנו תם, לא יפסיק בין תפלה של יד לתפלה של ראש.
כ"ו והנכון להניח שתיהן כאחד בתְּפִלַּת שחרית וכזה צריך לעשות.
כ"ז במנחה יניח תפילין של רבנו תם לבד.
כ"ח במנחה ערב שבת לא יניח תפילין.
כ"ט במנחה ראש חדש יכול להניח תפילין.
ל בראש חודש לא יסיר התפילין עד שגמרו קדיש בחזרת ספר תורה בהיכל (מאות כ' עד כאן תמצא בחיים שאל סימן א').
ל"א לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו, ובשו”ת פני אריה, חדש ממש, סימן ו’, כתב דאבק לבן שמפזרין, כיון שהוא לנוי אינו חוצץ, וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי להשיב ממה שכתבתי בבר"י סימן ז"ך, דאפילו דבר שאינו חוצץ יש להקפיד, דבעינן על בשרו ממש כבגדי כהונה עיין שם, וצריך להתישב בדבר.

סימן ד' חליצת תפילין. בסדר וזמן שיהיו רגילין .[עריכה]

א קודם שיחלוץ ילמוד בתורה, אם מעט ואם הרבה, וצריך ללמוד ד' פרשיות שבתפילין, וב’ כבר הם בקריאת שמע, וילמוד קַדֶּשׁ, וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ (מחב"ר סימן כ"ו ושם ק”א סימן ל”ד).
ב כשיש [ברית] מילה אין לחלוץ עד אחר המילה (מג"א סימן כ"ה).
ג נהגו שלא לחלוץ עד אחר קדושת ובא לציון (ש"ע סימן כ"ה).
וביום שיש ספר תורה עד שיחזִרו ספר תורה להיכל (שם) והנכון עד אחר אמירת עלינו לשבח ועל כן נקוה לך (האר"י זצ"ל) ויש בזה סוד וגם אשר לא ידע ינהוג כך וכן ינהוג מנהגי האר"י ז"ל כי עושה רושם למעלה בכונה הכללית לקיים מצותו יתברך (בר"י שם).

ד כשחולץ התפילין אז יסי"ר קודם ג’ כריכות האצבע ואחר כך תפילין של ראש ביד שמאל ומעומד, וגם הסרת כריכות האצבע יהיה מעומד (עיין צפורן שמיר סימן ב').
ה ואחר כך יחלוץ של יד מיושב, וסימניך: כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ.
ו בראש חודש, אם הסיר תפילין והתפלל מוסף ושמע חזרת המוסף וענה קדושת כתר ואחר כך לבש תפילין ושַמע שאומרים בקהל אחר כתר, יסלק התפילין ויענה קדושת כתר (מחב”ר סימן כ"ה).
ז יכול להניח התפילין על גבי סדור תפלה (מחב"ר סימן כ"ה).

סימן ה׳ ברכות של שחר. וברכת התורה כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר[עריכה]

א על נטילת ידים, אם היה נעור כל הלילה, לא יברך ״על נטילת ידים״ (בר"י סימן מ"ו).
ב ״אשר יצר״ אם לא עשה צרכיו לא יברך בבקר, ואם עשה ועבר זמן מה ולא בירך, שוב לא יברך (שם סימן ו').
ג שתה סם המשלשל יברך בכל פעם (שם סימן ז').
ד הטיל מים ונמלך והטיל פעם אחרת, לא יברך רק פעם אחת (שם).
ה הטיל ונמלך והטיל ונסתפק אם בירך, לא יברך (שם ומחב"ר וכן הסכים הרב המגיה בשלמי צבור דף מ"ה ע"ג).
ו ״אלהי, נשמה שנתת״ יברך תכף אחר אשר יצר (האר"י זלה"ה).
ז אין למחות ביד הנוהגים שלא לסומכה (הרב המגיה בשלמי צבור שם).
ח אין לומר ״טהורה היא״ רק ״טהורה אתה בראתה״ וכו' (כן נהגתי מנעורי מטעם דעל הרוב חטא ואיננה טהורה, ואחר זמן נדפס שלמי צבור וראיתי להרב ז"ל דף מ"ו שכתב לדלג תיבת 'היא' מטעמים אחרים, ולא כתב בפירוש טעם כעיקר ואין כאן מקום להאריך).
ט אם בירך ״מחיה המתים״ במקום ״אלהי נשמה״ שנתת יצא (פר"ח סימן מ”ו).
יוד מי שאיחר לבא לבית הכנסת והוכרח להתפלל יוצר ועמידה עם הצבור שאחר תפלה אומר ברכות השחר לא יאמר ברכת ״אלהי נשמה שנתת״, שכבר יצא בברכת מחיה המתים (שם סימן נ"ב).
י"א ״הנותן לשכוי״ יש לברכה אחר חצות כשקם באשמורת, אף שלא שמע קול התרנגול עם שאר הברכות אף שלא נתחייב בהם (מחב”ר סימן מ"ז) וכן מצאתי בספר הפרדס כתיבת יד, שהשיבו מן השמים לרבינו יעקב ממרוי"ש שאפילו לא שמע תרנגול וכיוצא יברך.
י"ב חרש מברך ״הנותן לשכוי״ (אחרונים וכן עיקר ודלא כמו”ק ומטה יהודה שכתבו איפכא).
י"ג סומא לכולי עלמא יברך ״הנותן לשכוי״ (אחרונים ופשוט).
י" ד פוקח עורים, סומא נמי מברך ״פוקח עורים״ (שיירי ברכה סימן מ”ו וכן העלה הרב המגיה בשלמי צבור דף מ”ח ע"ב עיין שם).
ט"ו היכא דבעי לומר ״פוקח עורים״ וטעה ואמר ״מלביש ערומים״ ותוך כדי דיבור אמר ״פוקח עורים״, יצא ידי פוקח עורים (פנים מאירות ח"א סימן נ”ח, ונעלם מהרב המגיה בשלמי צבור דף מ"ח ע”ג ואין כאן מקום להאריך).
ט"ז זוקף כפופים, אם בירך ״זוקף כפופים״ קודם מתיר אסורים, לא יברך מתיר אסורים (ש"ע סימן מ"ז).
טו"ב הנותן ליעף כח - צריך לאומרה, ויש לאומרה אחר מלביש ערומים (בר"י וש"ב סימן מ"ו).
ח”י [קודם יאמר] המכין מצעדי גבר ואחר כך שעשה לי כל צרכי כמו שכתבו בסדורים, ויש אומרים כמו שכתב בש"ע (עיין במ"א ואחרונים סימן מ"ו).
י"ט ״שעשה לי כל צרכי״ אין לברך בתשעה באב וביום הכִּפּוּרִים, אף שלובש מנעל של לבדים, והאבל מברך אף אם הולך יחף (כן נראה לי אחר שראיתי מה שכתב הרב המגיה בשלמי צבור דף ן' עד דף נ"ג עיין שם באורך וכן המנהג להולכים אחר עקבות האר"י זלה"ה).
כ ״שלא עשני גוי״ אם בירך ״שעשני ישראל״ במקום ״שלא עשני גוי״, בדיעבד יצא ולא יברך ״שלא עשני עבד״.
אמנם יאמר ״שלא עשני אשה״ (הרב המגיה בשלמי צבור דף נ"ד).
כ"א ״שלא עשני אשה״, אם בירך שלא עשני אשה תחילה, יכול לברך אחר כך ״שלא עשני גוי״ ו״שלא עשני עבד״ (בר"י סימן מ"ו וכן הסכים הרב המגיה בשלמי צבור שם).
כ"ב נשים מברכות ״שלא עשאני גויה״ שלא עשאני שפחה בשם ומלכות (אחרונים בסימן מ"ו ודלא כהרב יעבץ בסדורו שכתב בלא שם ומלכות).
כ"ג נשים מברכות שעשאני כרצונו בלי שם ומלכות (פר"ח שם).
כ"ד גר לא יברך שלא עשאני גוי (בר"י סימן מ"ו).
כ"ה אם נסתפק אם בירך ברכת התורה לא יברך (מחב"ר סימן מ"ז).
כ"ו גר יכול לברך אשר בחר בנו (הרמב"ם באגרותיו).
כ"ז אם קראוהו לספר תורה קודם שבירך ברכות התורה לא יחזור לברך ברכת התורה שכבר נפטר בברכות ספר תורה (סימן קל"ט).
כ"ח ברכת 'אשר קדשנו על דברי תורה' ו'הערב נא' שתי ברכות הן ועם כל זאת יאמר והערב (האר"י זלה"ה).
כ"ט לא יקרא פסוק אפילו דרך תחינה קודם ברכת התורה (סימן מ"ז).
ל הנוהגים קודם כל מצוה לומר פסוק ויהי נעם לא יאמרוהו קודם ברכת התורה (בר"י שם).
ל"א הנוהגים לומר פסוק וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וכו' אחר לבישת תפילין לא יאמרו אם לא ברכו ברכת התורה (צפורן שמיר ס"ב).
ל"ב חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום להגן על תשעים ושמונה קללות שבמשנה תורה וכתיב גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה הרי מאה (רבינו הרב הרקח סימן ש"ך ונעלם מהרב פנים מאירות בספר כתנות אור פרשת נצבים שכתבו מדעתו וגם אני הדל הבאתיו משמו בקונטרס פני דוד ובמחב"ר סימן מ"ו וגם הרב המגיה בשלמי צבור דף מ"ב כתבו ממחב"ר בשם כתנות אור עיין שם והם דברי הרקח).

סימן ו׳ קצת דיני זמן קריאת שמע.שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע[עריכה]

א מִצְוַת עשה לקרות ״שמע״ מעט קודם הנץ החמה, שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה ויסמוך התפלה עם הנץ החמה ומי שיוכל לכוין לעשות כן, שכרו מרובה מאד (סימן ח"ן) אך הוא יכוין לעשות מצוה כתקנה שלא על מנת לקבל פרס.
ב אם לא קראה כאמור ימהר לקרותה במהרה כל מה שיוכל ונמשך זמנה מעלות השחר עד רביע היום (שם).
ג יש מתעצלים וקורין קריאת שמע לבד שלא יעבור זמנה ואחר כך ישנים והם קורין קריאת שמע בלא תפילין טועים ומעידין עדות שקר בעצמם כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה.
ד לכן אם אינו יכול להתפלל עם הצבור כי ראשו ואבריו כבדים יקום וילבש טלית ותפילין ויברך ברכות השחר ויקרא קריאת שמע ושוב יישן דרך עראי.
ויזהר שיקום קודם שעה ד' שאחר כך לסברת שולחן ערוך הפסיד ברכות יוצר וקריאת שמע.
ה מי שאין לו ציצית ותפילין וכמעט שעובר זמן קריאת שמע, אף אם אפשר שאחר כך יביאו לו טלית ותפילין, יקרא קריאת שמע וברכותיה ויתפלל קודם שיעבור הזמן וכשיביאו לו טלית ותפילין ילבשם ויקרא קריאת שמע או מזמור (אחרונים).

סימן ז' זמן תפלה ואביזרא ודיני פסוקי דזמרה[עריכה]

א זמן תפלה עם הנץ החמה דכתיב ״יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ״ (סימן פ"ט).
ב אם התפלל משעה שעלה עמוד השחר והאיר פני מזרח שהוא שעה וחומש קודם עלית השמש, יצא (שם).
ג מאד קראו תגר על אשר בימי הסליחות לכתחילה מתחילין להתפלל קודם עלות השחר ומסיימים קודם הנץ החמה (אחרונים).
ד לא יתפלל אלא באימה והכנעה (סימן צ"ג).
ה לא יתפלל בעצבות, רק בהכנעה גדולה באימה וירא"ה אך בשמחה כעבד המשמש רבו בשמחה יתירה ועיקר המעלה והשלמות תלוי בזה להיות שמח זולתי בעת הודוי (האר”י זצ"ל).
ו אל תעש תפלה קבע אלא רחמים ותחנונים, ודע לפני מי אתה מתפלל.
ז לא יתפלל במקום פרוץ כי כאשר יתפלל במקום צניעות חלה עליו אימת המלך ולבו נשבר (סימן צ').
ח במקום שנעשה לו נס וניצול מהסכנה אף שהוא פרוץ מותר להתפלל (הרב המגיה בשלמי צבור דף נ"ח ע"ב).
ט בשדה בין האילנות שרי להתפלל (שם).
יוד עוברי דרך מתפללים בשדה בכל גוונא (הרב מגן אברהם).
י"א מקום מוקף מחיצות אף שאינו מקורה שפיר דמי (בר"י שם סימן ץ').
י"ב לא יאמרו הזמירות במרוצה כי אם בנחת (סימן נ"א).
י”ג המוחה לָאומר זמירות בנחת ועושה שיאמר במרוצה נענש (ס' הגן).
י”ד צריך ליתן ריוח בין הדבקים בפסוקי דזמרה כמו בקריאת שמע (סימן ס"ה).
ט"ו דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה ואם שגור בפיו מותר (סימן מ"ט ועבר"י).
ט"ז להוציא אחרים ידי חובה אף אם שגור אסור לומר על פה (בר"י שם).
טו"ב מנהג האר"י ז"ל לומר כל הזמירות מתוך הסדור ולא על פה ובנחת בהכנעה וכל פסוק בטעמיו ומשנה בניגונה וביום שבת מרים קולו מעט יותר מבחול בנעימה לכבוד שבת.
ח"י הירא את דבר ה' יאמר בקול שיוכל לבטא בשפתים האותיות כתקנן (שתי ידות דף ק"ט).
י"ט קודם זמירות ותפלה יקבל עליו מצות ואהבת לרעך כמוך ויכוין לאהוב כל אחד מישראל כנפשו (האר"י זלה"ה).
כ קודם שיכנס לבית הכנסת יתעכב בפתח ויכוין כי ירא מאד להכנס בהיכל המלך כי אם בזכות אבות ויאמר פסוק וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ (אברהם) אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ (יצחק) בְּיִרְאָתֶךָ (יעקב) : וקודם שיכנס יאמר פסוק זה בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶ"שׁ והאומרם אחר שנכנס בבית הכנסת טועה (האר"י זצ"ל).
כ"א קודם פרשת התמיד ביהי רצון, במקום שיבנה בית המקדש צריך לומר שתבנה בית המקדש כי כב יכול הוא יבנה בית המקדש (הרב מנחם די לונזנו בעבודת מקדש).
כ"ב אין צריך לומר הקרבנות מעומד (בר"י סימן א' ומחב"ר סימן מ"ח).
כ"ג יש לומר קדיש קודם הודו ואם לא יש מנין יאמרו הוֹדוּ .
אֵל נְקָמוֹת .
אֲרוֹמִמְךָ .
ה' מלך וקודם ברוך שאמר יאמרו קדיש (הרב המגיה בשלמי צבור דף ס"ד).
כ"ד אין להפסיק כל כך בין אמירת פרשת התמיד וכו' להוֹדוּ דזה המזמור נתקן על כי בתמיד של שחר היו אומרים מהוֹדוּ עד וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ ובתמיד של בין הערבים משִׁירוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ עד וְהַלֵּל לַה' ולכן אין להתעסק ולהפסיק בינתים כמו שנוהגים (שם).
ברוך שאמר
כ"ה צריך לומר הנוסח של פ”ז תיבות והגם שהצבור יאמרו הנוסח אחר, הירא את דבר ה' יאמר בינו לבין עצמו הנוסח של פ"ז תיבות (מחב"ר בק"א סימן נ"א).
כ"ו אם סיים ברוך שאמר קודם החזן עונה אחריו אמן אבל אם סיים בבת אחת לא יענה אמן (סימן נ”א).
ז"ך אם החזן סיים ברכה אחד והוא סיים עמו ברכה אחרת מותר לענות אמן (מג"א ובר"י שם וכן הסכים הרב המגיה הנזכר דף ס"ז).
כ"ח מותר לענות אמן אחר ברוך שאמר (האר"י ז"ל).
כ"ט מדבריו משמע דבאמצע ברוך שאמר לא יענה אמן.
ונראה דכונת הרב הוא על אמן דברכות דלא יענה באמצע דברוך שאמר נתקן קודם התלמוד (בר"י סימן נ"א).
ל אֲבָל יוכל לענות קדושה וברכו וקדיש מידי דהוה אקריאת שמע וברכותיה דעונה באמצע הפרק (הרב המגיה בשלמי צבור דף ס"ז ע"ב ודוק היטב ואין כאן מקום להאריך).
ל"א אין להפסיק בדבור משיתחיל ברוך שאמר עד סוף תְּפִלַּת שמנה עשרה ואפילו לצורך מִצְוַה אין לדבר (סימן נ"א) וגם אין להפסיק בשתיקה.
ל"ב מברוך שאמר לא יפסיק אפילו לקרות פסוק שמע ישראל עם הצבור אלא יאמר התיבות שאומר בשעה שהצבור אומרים פסוק שמע בניגון הצבור שיהא נראה כאלו קורא עמהם (ש"ע סימן ס"ה ודלא כב"ח וט"ז).
ל"ג הנצרך לנקביו אל יתפלל ואם יעבור זמן תפלה בצבור ויכול לעמוד עד פרסה שרי (פתח עינים דף ט') ואם הוצרך לנקביו בתוך פסוקי דזמרה וחזר יטול ויברך אשר יצר ויניח ציצית ותפילין ויברך עליהם (גנת ורדים).
ל"ד ויוכל לענות כל אמן באמצע פסוקי דזמרה (אחרונים) וכהן שקראוהו לעלות לתורה ולנשיאת כפים עולה וקורא ונושא כפיו (סידור הרב יעב"ץ).
ל"ה אם לא היה מנין ולא אמרו קדיש יכולים לומר קדיש בתוך פסוקי דזמרה ולכתחילה צריך להמתין קודם ב"ש שלא יתחילו עד שיהיה מנין ויאמרו קדיש (נראה לי ודלא כמי שאסר).
ל"ו והיינו דוקא קדיש שאומר לפני הודו אבל אם זה הקדיש הוא על מה שאמרו תהלים קודם זמירות, לא יאמרו קדיש (פני יהושע סימן ה' עיין שם).
ל"ז מזמור לתודה יאמר בניגון (סימן נ"א).
ל"ח יוכל לומר מזמור לתודה מיושב (דלא כמהר"י סרוק ז"ל).
ט"ל פסוקי יְהִי כְבוֹד נתקנו בחכמה עמוקה נפלאה וכן כל תקוני תפלה (הרב יעב"ץ בסדורו) וזה מבואר לרואה כונות האר"י ז"ל.
מ' וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן יאמר אפילו בשבת ויום טוב (מחזיק ברכה סימן רס"ז).
מ"א ה' מלך שבפסוקי יְהִי כְבוֹד אין צריך לעמוד (דלא כהרב יעב"ץ (בסדורו עיין שם).
מ"ב אם לא כיון בפסוק פותח את ידיך צריך לחזור ולאמרו ואין צריך לחזור כל המזמור (בר"י סימן נ"א).
מ"ג וַיְבָרֶךְ דָּוִיד יאמר מעומד ובאומרו וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל, בתיבת בַּכֹּל יתן ג' פרוטות הב' בבת אחת והשלישית אחר כך (האר"י זצ"ל).
מ"ד אם לא בא מנין והם ממתינים עד שיבא לא יאמר ישתבח אלא ימתין עד שיבא מנין ואחר כך יאמר ישתבח וקדיש (סימן נ"ג).
מ"ה וזהו לשליח צבור אבל יחיד יאמר ישתבח מיד (מג"א שם).
מ"ו לא יאמר ישתבח אם לא אמר ברוך שאמר והשבחים שבו נאמרים בלי הפסק (זהר הקדוש).
מ"ז לא יאמרם בנשימה אחת כי צריך לומר בנעימה כמסדר שבחו של מלך (הרב יעבץ בסידורו).
מ"ח המספר בין ישתבח ליוצר עבירה היא.
מ"ט חַי העולמים בפתח (בר"י סימן ר"ז).

סימן ח' קצת דיני קדיש ודבר שבמנין . כחדא שריין[עריכה]

א צריך שקודם אשר יאמרו קדיש, לפני העדה יאמר דברי תורה, כגון: בשחר ישתבח במנחה אשרי בלימוד רבי חנניא או איזה מזמור (בית דוד סימן ל' ואחרונים) ועיין מה שכתבתי בשיורי ברכה סימן צ"ז מרב עמרם גאון.
ב נהגו בסוף כל למוד לומר ״רבי חנניא״ וכולי, שיהא נחשב קדיש על האגדה הגם שאומר על תנ"ך ומשנה וגמרא וזהר (בר"י סימן נ"ה).
ג אין לומר קדיש כי אם היכא דתקון בתפלה או על לימוד אבל על תפלות שתקן רב סעדיא ותחינות של רחמים לא יאמר קדיש (הרמב"ם בתשובה הנקראת פאר הדור סימן ק"ל).
ד גם על המזמורים אומרים קדיש ואדרבא קדיש על תהלים הוא מבטל הקטיגוריא ומגין ממלאכי חבלה (בר"י שם ושיורי ברכה יו"ד סימן שע"ו ).
ה כשם שאסור לעבור נגד המתפלל כך אסור לעבור נגד האומר קדיש (בר"י שם).
ו חרש המדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר מצטרפין (סימן נ"ה ועיין באחרונים).
ז שכור שאינו יכול לדבר לפני המלך אינו מצטרף למנין (שם).
ח ישן לצרפו יש להחמיר להעירו ולצערו עד שיהא לפחות מתנמנם (אחרונים).
ט כשם שאין להרבות בברכות כך אין להרבות בקדישים (אחרונים) ומהרח"א ז"ל תקן במדרשות שהיו אומרים הרבה קדישים שלומדים מעט מספר אחד ואומרים קדיש וכן על זה הדרך הלא מזער גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי וכיוצא שלא יאמרו כ"כ קדישים (חנן אלהים בסופו).
יוד קטן בן י"ג שלמים כיון שהתחיל יום שנולד בו מיקרי גדול ואין מדקדקין לבדוק אם הביא שתי שערות (שם ואחרונים).
י"א קדיש בתרא לא יאמרנו אלא גדול אבל שאר קדישים יכול לאומרם אפילו קטן שלא הגיע לחינוך (בית יהודה סימן כ"ב).
י"ב מי שעומד אחורי בית הכנסת ומראה להם פניו מן החלון מצטרף לעשרה (עיין במחב"ר סימן נ"ה).
י"ג אונן אינו מצטרף לעשרה (אחרונים).
י"ד כל קדיש שתפסו מעומד צריך שישאר עומד אך אם היה יושב אין צריך לעמוד (האר"י זצ"ל).
ט"ו אין לומר קדיש עם החזן ולכן אין לנגן הקדיש עם החזן כשמנגן הקדיש (הרא"ש הביאו שלמי צבור דף פ"א).
ט"ז יאמר לעלמי עלמיא.
לעילא מכל ברכתא (כונות האר"י ז"ל שסידר הרב מהר"ש ויטאל זלה"ה).
טו"ב "אמן יהא שמיה רבא" אמן - קאי לעיל ומתחיל השבח יהא שמיה רבא ויש אומרים שיפסיק מעט בין אמן ליהא שמיה (אחרונים סימן נ"ו).
ח"י יאמר יהא שמיה רבא בנשימה אחת (אחרונים שם).
י"ט כשאומר החזן יתגדל לא יאמר פסוק וְעַתָּה יִגְדַּל נָא וכולי (האר"י ז"ל ועבר"י ).
ב השליח צבור אחר קדיש תתקבל פוסע ג' פסיעות ואומר 'עושה שלום במרומיו' (מטה יהודה).

סימן ט' קצת דיני עניית אמן ואביזריה למען ירוץ הקורא[עריכה]

א יזהר מאד מאד לענות אמן ובכונה כי אין קץ לעונש מבזה עניית אמן ומאבד ענייתו (זהר הקדוש והאר"י זצ"ל).
ב לא יענה אמן חטופה דהיינו כאלו האלף נקודה בחטף וכן לא יחטוף לענות קודם שיסיים המברך (סימן קכ"ד).
ג לא יענה אמן קטופה שאינה ניכרת הנו"ן (שם).
ד לא יאמר אָמְאֵין או אָמֵנִי ואין הנו"ן דגושה ולא צרוי"ה (הרמד"ל ז"ל).
ה לא יענה אמן יתומה שאינו שומע הברכה ואפילו יודע באיזו ברכה עומד ואפילו אינו מחויב אם הברכה היא להוציא הרבים ידי חובתן.
אבל ברכת התורה וברכת הנהנין אם יודע הברכה שהוא מברך יכול לענות אמן (בית חדש סימן קכ"ד).
ו אם בעוד שהוא מתפלל סיים שליח צבור ברכה וקודם שכלתה עניית אמן מפי רוב הצבור סיים תְּפִלַּתוֹ עונה עמהם אמן (סימן קכ"ד).
ז העונה אמן לא יגביה קולו יותר מהמברך (שם).
ח לא יענה אמן קצרה ולא ארוכה יותר מדאי (שם).
ט בברכת השבח כגון ברוך שאמר וישתבח וג' ראשונות כונת אמן אמת הדבר ובאמצעיות וכיוצא כונת אמן אמת הוא וכן יהיה (שם ואחרונים והרב של"ה באורך).
יוד יענה אמן ישר בקול בכונה וכח (סימן נ"ו מהש"ס וזֹהַר הקדוש).
י"א מי שנזדמן לו לענות אמן על שני דברים יאמר אמן ואמן (הלכות קטנות חלק א סימן פ"ה).
י"ב אין עונין אמן כלל אחר שום ברכה מברכות קריאת שמע אלא אומרים עם השליח צבור מלה במלה כל ברכה וחתימתה ואין להם לענות אמן (בית יוסף סימן נ"ט).
י"ג ומזה תבין שאין לענות אמן אחר יוצר המאורות נמי לדידן (בר"י סימן ס"א ובית דוד סימן ל"ט ומטה יהודה סימן נ"ט).
י"ד לקדיש וקדושה וברכו ותיבת מודים מפסיק אפילו באמצע פסוק שבקריאת שמע (סימן ס"ו).
ט"ו אבל לא יפסיק לברך ברכת רעמים (מחב"ר).
ט"ז ולא יפסיק לענות על שום אמן דברכות (כן הוא דעת מרן).
טו"ב אין להפסיק בין י”ח ליהיו לרצון אבל בין יהיו לרצון לשאר תחנונים פוסק לקדיש וקדושה וברכו ולאמן דשאר ברכות (ט"ז וכן נראה לי ודלא כחולק על זה).
ח"י אם נזדמן לו לענות ‘אמן יהא שמיה רבא’ ומודים או קדושה ואם יענה זה יבטל זה, יענה ‘אמן יהא שמיה רבא’ דעדיף (שו"ת שי למורא סימן ט').
י"ט אם התחיל לענות קדושה לא יפסיק מפני ‘אמן יהא שמיה רבא’ (פר”ח).
ך' כשאומר השליח צבור ברכנו בברכה המשולשת אין לענות אמן אלא כן יהי רצון ואין למחות בעונים אמן (סימן קכ"ח ומחב”ר).
כ"א אין לענות אמן אחר ברכותיו אלא אחר ב’ ברכות או יותר שהם סוף ברכות כשפוסק יאמר אמן אפילו אחר ברכת עצמו כגון אחר יהללוך ואחר ישתבח והוא הדין אחר ברכות ההפטרה (סימן רט"ו ובר"י).
כ”ב אם היו עשרה במקום א’ ואומר קדיש וקדושה אפילו מי שאינו עמהם יכול לענות וצריך שלא יהא מפסיק טנוף או גוי או גויה (סימן נ"ה ובית דוד).
כ"ג השומע אחד מישראל מברך אחת מכל הברכות אף שלא שמע כולה אף שאינו חייב באותה ברכה חייב לענות אמן (סימן רט"ו).
כ"ד אין לענות אמן על ברכת אפיקורוס או גוי או תינוק כשלומד הברכה לפני רבו או ישראל המשנה המטבע של רז"ל (שם ודלא כמי שמקל).
כ"ה יש לענות אמן בין ברכת 'אשר קדשנו על דברי תורה' ל'והערב' וכמו שכתבנו לעיל).
כ"ו אין לענות אמן בברכה ראשונה דהפטרה בין 'אשר בחר בנו ' וכולי ובין 'הבוחר בתורה' וכולי רק בתשלום הברכה דהכל ברכה אחת (מהריט"ץ).
כ"ז כששנים וג' אומרים קדיש יחד ואחד מקדים יענה אמן על הראשון ויעלה לכֻלם ואם יש הפסק יענה על כל אחד (הלכות קטנות ח”ב סימן מ"ח)
כ"ח כשמתפללין בעזרה בב' או בג' מקומות ואינן שוים ואי אפשר לענות לכל קדיש יענה על קדיש ראשון (בר"י סימן נ"ו).
כ"ט שליח צבור שסיים מגן אברהם ותכף התחיל אתה גבור לא יענה אמן (בר”י סימן קכ"ד) ועונש ביטול אמן אז הוא על השליח צבור (הרמד"ל).

סימן יוד קצת דיני יוצר אור בעזר אדיר ונאור[עריכה]

א אם אמרו קדיש וברכו בעשרה והלכו קודם שיתחילו יוצר משלימין עד התפלה (מטה יוסף ח"ב סימן י"ב).
ב אם התחיל קדיש או קדושה בעשרה ויצאו קצת, גומר הקדיש או קדושה (סימן נ”ה).
ג אם טעה ואמר אשר בדברו מעריב ערבים ונזכר תכף ואמר יוצר אור וסיים יוצר המאורות יצא (סימן נ”ה).
ד אם לא נזכר עד שגמר אהבת עולם לא יפסיק ואומר ברכת יוצר אחר תְּפִלַּת י"ח ( משפט צדק ח”ב סימן ס”ב).
ה יאמר ובטובו מחדש בכל יום תמיד (האר”י ז"ל).
ו יחד בקול דברי אלהים חיים ומלך עולם כך צריך לומר (האר”י ז"ל והרד"א).
ז רצון קוֹנֵיהֶם כך צריך לומר (מהר”א די בוטון סימן א' וכן הסכים הרב פרי חדש הלכות ראש חודש ).
ח הגדול הגבור אם נסתפק אם עומד ב'הגבור והנורא קדוש הוא' שביוצר או בברכת אהבת עולם: 'הגבור והנורא בטחנו' אינו חוזר לברכה ראשונה ויאמר בטחנו (גנת ורדים סימן י”א וכן הסכים מהרח”א ב”ד בכתיבת יד דלא כהרב פרי הארץ ועיין שאלות ותשובות קרית חנה סימן א').
ט ״קְדוּשָה כֻּלָּם כְּאֶחָד״ הוי”ו בשוּרק ונמשך לכֻּלָּם כְּאֶחָד (האר”י ז"ל).
יוד ״קדוש קדוש קדוש״ צריך לומר מיושב דוקא, ואם עמד – טועה.
ואם היה עומד צריך לישב (האר”י ז"ל).
י"א פשט המנהג לומר קדושת יוצר ביחיד וכן קדושה דסדרא.
י"ב צריך לומר ״לעומת השרפים לעומתם משבחים״ (האר”י ז"ל).
י"ג צריך לומר ״וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ״ (האר"י ז"ל).
י"ד כשיאמר ״מהר והבא עלינו״ יאחז ד’ ציציות בין קמיצה לזרת ביד שמאל כנגד לבו, ויכוין באומרו 'וקרבתנו מלכנו' לזכור מעמד הר סיני 'לשמך הגדול' זכירת שימחה עמלק 'באהבה להודות לך' זכירת מעשה מרים שהפה נברא להודות לה' וליחדו וכו’ (האר”י ז”ל).
ט“ו בברכות דקריאת שמע אם קראוהו לספר תורה לא יעלה (עיין לקמן סימן י”א דין כ”ג).

סימן י"א קצת דיני קריאת שמע קריאה נאמנה . באֹרח נכונה[עריכה]

א קטן שהגיע לחינוך - כבן ט' או י’ שנה, חייב בקריאת שמע (סימן ע’).
ב שכור, אם יכול לדבר לפני המלך קורא (מור"ם סימן צ"ט) ויש מקלין בקריאת שמע (הרב הלבוש).
ג נשים פטורות מקריאת שמע, ונכון שיקבלו עול מלכות שמים ויקראו פסוק ראשון וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד (סימן ע').
ד נשים פטורות מזכירת יציאת מצרים והאנשים אינם יוצאים ידי חובת זכירת יציאת מצרים בהרהור (מחב"ר שם).
ה מצות צריכות כונה לצאת ידי חובה ובקריאת שמע צריך לכוין להבין מה שהוא אומר וביותר בפסוק ראשון ואם לא כיוין בפסוק ראשון - חוזר, כי לא יצא ידי חובה והשאר אם לא כיוין יצא (סימן ס’).
ו כשלא כיוין בפ׳ ראשון וחוזר ימתין קצת או יאמרנו בלחש (אחרונים).
ז הקורא קריאת שמע לא ירמוז בעיניו.
ולא יקרוץ בשפתיו ולא יַרְאֶה באצבעותיו ואסור לרמוז אפילו לצורך מִצְוַה בפרשה ראשונה.
ובשניה יש להקל למִצְוַה אבל שלא לצורך מִצְוַה אסור גם בפרשה שניה (סימן ס"ג ואחרונים).
ח המהלך בדרך ורוצה לקרות קריאת שמע עומד בפסוק ראשון וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ואם עומד כל הפרשה הוי יוהרא וכשהוא יושב אין לו לעמוד (בר"י שם).
ט הרוכב ע"ג בהמה צריך לעמוד בפסוק ראשון אבל יושב בקרון אין צריך לעמוד (אחרונים).
יוד ישן מצערים אותו ומעירין אותו עד שיהא ער ממש כשקורא פסוק ראשון מכאן ואילך אין מצערין אותו הרבה וסגי לקרות מתנמנם (סימן ס”ג).
י”א יש מי שאומר דהיינו דוקא כשקרא כבר קריאת שמע וברכותיה בצבור ועתה קורא קריאת שמע שעל המטה ובזה אמרו שאם היה אנוס בשינה אין מקיצין אותו (כנה”ג בשם ריא"ז).
י"ב אם מחמת חולי או אונס אחר קרא קריאת שמע בלבו יצא וכל שכן אם שמע מאחר (סימן ס”ב ואחרונים).
י”ג ואם קראה בלבו או שמע מאחר מחמת החולי או האונס ואחר כך נסתלק האונס אין צריך לקרותה פעם אחרת (בר"י סימן פ').
י"ד לא יאריך באלף של אחד כדי שלא יהא נראה חס ושלום אֵי חָד.
ולא יחטוף בחי”ת ויאריך מעט.
ויאריך בדלת שיעור שימליכהו בד' רוחות העולם (סימן ס"א).
ט”ו אם לא אמר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' בכונה צריך לחזור (הרב הלבוש).
ט”ז אין לפסוק באמצע פסוק ראשון כלל ולא באמצע 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' אבל בין ב' פסוקים אלו דינו כאמצע פרק (מחב"ר סימן ס"ו בשם הרמ"ע) ונראה להחמיר גם בין שמע ל'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' כמו פסוק ראשון.
טו“ב צריך לדקדק באותיותיה ולהשמיע לאזנו ולקרות בטעמים הכתובים בתורה ובדיעבד בג ’ אלה יצא (סימן ס"א וסימן ס"ב).
ח”י היה עומד בוּכְתַבְתָּם ואינו יודע אם בפרשה ראשונה או בשניה חוזר לראשונה ואם התחיל לְמַעַן יִרְבּוּ סירכיה נקט ואין צריך לחזור (סימן ס"ד).
י"ט אם קורא ביחיד שרי ליה לכפול ה' אֱלֹהֵיכֶם (בר”י סימן ס”א).
כ אם נזדמן לו קדיש וקדושה צריך להמתין בשירה חדשה ויענה ואחר כך יאמר שירה חדשה (סימן ס”ו) וכבר נתבאר לעיל דלאמן דברכות לא יפסיק כלל לדעת מרן ז"ל.
כ"א אם בעוד שקורא ברכת אמת ויציב הוציאו ספר תורה לא יאמר פסוק וְזֹאת הַתּוֹרָה כי לדידן אין עונין אפילו שום אמן דברכות בברכות קריאת שמע ויפסיק בשתיקה ויראה הספר תורה ואחר כך יחזור לגמור הברכה ויסמוך גאולה לתפלה כמשפט (חיים שאל ח”א סימן ס”ח).
כ”ב אחד שקודם הגיעו לשירה חדשה שתק לראות הספר תורה ונתבלבל אחר כך ותכף התחיל תְּפִלַּת י"ח ולא סיים הברכה ב' של קריאת שמע נראה דאחר תְּפִלַּתוֹ יקרא קריאת שמע ויאמר אמת ויציב עד גאל ישראל לדעת מרן סימן ס’ (בר”י סימן ס”ו).
כ"ג כהן שקראוהו לספר תורה אפילו בשמו ולא יש אחר והוא קורא קריאת שמע וברכותיה לא יעלה (סימן ס”ו והפר”ח בקריאת שמע.
וה"ה לברכותיה כמה שכתב ע”ת.
ודע שבקונטריס לדוד אמת סימן ה' דין ב’ נשמט שם דעתי הקצרה ובפסוקי דזמרה שרי).

סימן י”ב קצת דיני תפלה. וְהָיְתָה מְסִלָּה[עריכה]

א אין לנענע גופו בתְּפִלַּת י”ח שהוא כעומד לפני המלך (מהר”י סרוק והרמ”ע).
ב לא ישמיע לאזנו בתְּפִלַּתוֹ רק שפתיו נעות וקולו לא ישמע (בדק הבית סימן ק”א ופר”ח).
ג אפשר דאפילו למתפלל על צרה פרטית שלו לא ישמיע קולו אפילו לאזניו וזה שאמרו דלא לשתמע קלי”ה בצלותיה (בר”י סימן ק”א ומחב”ר שם וסימן קמ”א עיין שם וסימן תקפ”ב ועיין פתח עינים ברכות על דף ס”ו).
ד ישהה מעט קודם שיתחיל להתפלל וב'שירה חדשה' יחשוב גדולתו יתברך ונפלאותיו שעשה עמו ואשר הוא עני ואביון מתורה ומצות ובקבר עני אפל שפל גלמוד (זֹהַר ואחרונים).
ה יחשוב שהוא נגד ארץ ישראל ירושלם ובית המקדש ובית קודש הקֳדשים (סימן צ”ד).
ו לא יעמוד ולא ישב בתפלה אצל רשע וכו' (ספר חסידים סימן תשע”ב).
ז צריך להיות נכון במחשבה ודבור וכונה בתפלה והאריך מאד בזה ואסף וקבץ במימר קדישין הרב שלמי צבור מדף ק"א והנמשך ותראה כי תפל”ה גימטריא בכונ”ת הל”ב (סדור הרב יעב”ץ וכ"כ הרב אבודרהם).
ח צריך לסמוך גאולה לתפלה וכמה מעלות בזה עיין שם דף ק"א.
ט מנהגי שרשי התפלות אין לשנות ממנהג הקדום כי י”ב שערים כנגד י"ב שבטים ותפלות כל אחד עולה בדרך שער אחד ותְּפִלַּת נֻסח הספרדים עולה בכל אחד מי"ב שערים (האר"י ז"ל).
יוד לענין דינא אשכנזים המתפללים עם ספרדים וספרדים המתפללים עם אשכנזים יצאו ידי חובת תפִלה (שער אפרים סימן י”ב).
י"א מנהג סדר הספרדים הוא הנכון כי הכל בלשון צח וברור (מהרשד”ם משא מלך).
י"ב מי שאין לו יד בקבלה אין לומר ולהזכיר ואפילו להרהר הסודות הכתובים בסדור הארי ז”ל באין מבין והוא קרוב להפסד רחמנא ליצלן (מחב"ר סימן רע”ד).
י”ג מי שאין לו יד בדרך הסוד אל יתפלל מתוך סדור האר”י כי הוא יוהרא וגונב דעת (שם).
י“ד בשחרית יעמוד להתפלל כשיאמר תהלות לאל עליון ובערבית כשמתחיל שליח צבור הקדיש (שיירי כנה”ג סימן צ”ג).
ט"ו ילך ג’ פסיעות לפניו ושם יתפלל (ספר הרוקח ).
ט"ז לא יעמוד להתפלל לא על גבי מטה או ספסל וכו’ (סימן צ').
טו"ב על גבי הסופ”ה מותר להתפלל ואם רובם או כלם למטה לאו שפיר עבדי העומדים למעלה אם לא שאי אפשר (הלכות קטנות ח”ב סימן קכ”ב).
ח"י יקבע מקום לתְּפִלַּתוֹ וכל שהוא תוך ארבע אמות חשוב מקום אחד ואם מתפלל בביתו יקבע מקום שלא יבלבלוהו (סימן צ‘ ואחרונים).
י"ט יתפלל לצד מזרח ויצדד לדרום או לצפון (סי׳ צ”ד ואחרונים).
כ לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר ודבר קבוע ארון ותיבה אין חוצצים ולא חשוב חציצה אלא דבר גבוה עשרה ורחבו ד׳ ומותר להתפלל אחורי אדם (סימן צ’ ואחרונים).
כ"א לא יתפלל נגד בגדים המצויירים אעפ"י שאינם בולטים ואם יקרא נגד כתל או בגד מצוייר יעלים עיניו (שם).
כ"ב אסור להתפלל נגד המראה אפילו עיניו סגורות (הרדב”ז סימן ק”ז).
כ"ג קודם שיתפלל יסיר כיחו וניעו וכל דבר הטורדו (סימן צ”ב).
כ“ד מותר לרוק בבית הכנסת ויכסהו בגמי או ידרסנו ברגליו (סימן צ').
כ"ה ובתְּפִלַּת י”ח אסור לרוק ואם אי אפשר מבליעו בכסותו ואם הוא אסטניס זורקו לאחוריו ואם אי אפשר זורקו לשמאלו ולא לימינו וכל שכן לפניו (סימן צ”ו).
כ"ו אפילו בתחנונים שאחר תפלה אסור לרוק דכל זמן שלא פסע ג’ פסיעות הוי ליה כעומד לפני המלך ואם אי אפשר שרי אף לימינו ולפניו (אחרונים שם).
כ"ז לא יגהק ולא יפהק ואם הוצרך באונס יניח ידו על פיו (שם).
כ“ח רבינו האר”י היה מתפלל שמנה עשרה בעינים סגורות ואם יותר טוב לו להתפלל מתוך הסדור כֹּה יֵעָשֶׂה וְשַׁח עֵינַיִם (מחב”ר שם).
כ“ט צריך שלא יסמוך על עמוד שלפניו או בצדו וחולה שאי אפשר לו כי אם בסמיכה אם יוכל לכוין כמו אם היה יושב יעמוד ויסמוך (בר"י סימן צ"ד).
ל אף בתפלה מיושב צריך להזהר שלא לסמוך לאחריו ולא יהיה מוטה לצדדין ואל יפשוט רגליו ולא ירכיבם זה על זה (עט"ז שם).
ל"א לא יראה עצמו בתפלה כעייף ואינו יכול לעמוד וכיוצא מתנועות ותכסהו בושה כי ברחובות ובעסקיו הוא בריא ולעבוד ה’ ראשו עליו ככרמל (כנה"ג שם).
ל”ב זקן שאינו יכול לעמוד יושב במקומו ומתפלל.
וחולה מתפלל אפי' שוכב על צדו והוא שיוכל לכוין דעתו ואם לאו יהרהר בלבו ואם נסתלק האונס אין צריך לחזור ולהתפלל אפילו התפלל בהרהור וכל שכן אם הוכרח להתפלל מיושב כגון שהיה בדרך בקרון כשיבא לבית אין צריך להתפלל (עיין בר"י סימן ס’ וסימן צ"ד).
ל"ג אסור להפיח בתוך התפלה ואם אינו יכול להעמיד עצמו הולך אחריו ד' אמות ותצא רוח"ו ואחרי ככלות יהרהר בלבו נֻסח זה: רבון העולמים יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלימתנו חרפה וכלימה בחיינו רִמה ותולעה במיתתנו וחוזר למקומו וחוזר למקום שפסק (סימן ק"ג ושל"ה).
ל"ד לא יגע בשוק וירך ומקומות המכוסים ולא יחכך ראשו בידו וכן יזהר שלא יגע בצואת האֹזן והאף (סימן ד' וסימן צ"ב ועיין במחב"ר שם).
ל"ה לא יאחוז בידו שום דבר כשהוא מתפלל חוץ מהמחזור ואם מתפלל וידו אוחזת באיזה דבר אין צריך לחזור ולהתפלל (סימן צ"ו ואחרונים).
ל”ו אם רוצים לומר נֻסח איזה תפלה או וידוי בשומע תפלה וכיוצא צריך לרשום בספר אותו הנֻסח והספר בחיקו ישא שיהא מוכן ומזומן בעתו (בר"י שם).
ל”ז תנוק שהטיל מים בבית הכנסת ישתוק עד שיביאו מים ואם המים רחוקים יש להקל דהוא ספיקא דרבנן (סברת הרשב”א והפר"ח סימן צ' ומרן בב”י סימן ע"ח ודלא כהרב המגיה בס’ שלמי צבור דף קי"א דחש לסברת האחרונים וגם הרב מֹר וקציעה הקל בבית הכנסת עיין שם) ומהיות טוב אם אפשר ישימו בגד עליהם.
ל"ח המתפלל יכוין בלבו פירוש המלות ויחשוב כאלו שכינה כנגדו ויסיר כל המחשבות ויחשוב שאם לפני מלך בשר ודם מדבר היה מסדר דבריו ומכוין יפה קל וחומר על אחת כמה וכמה לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ויחשוב בדברים המכניעים את הלב (סימן צ”ח עיין שם באורך).
ט"ל אם תנוק מטרידו וכן גדולים שהם מדברים יכול לעשות תנועה בקול להשתיקם (מחב”ר סימן ק”ד) מ לא יעמוד להתפלל אלא באימה והכנעה ולא מתוך שחוק וקלות ראש ודברים בטלים אלא מתוך שמחה כגון דברי תנחומים של תורה (סימן צ”ג).
מ"א לא יעמוד להתפלל מתוך פלפול אלא מתוך הלכה פסוקה (שם).
מ"ב אסור לישב בתוך ד’ אמות של מתפלל בין מלפניו בין מן הצדדין בין מלאחריו וירחיק ד' אמות ואם עוסק בתקוני התפלות אפילו באיזהו מקומן אינו צריך להרחיק ויש מי שמתיר גם אם עוסק בתורה אבל לא במהרהר ואם היושב ישב כבר ועמד זה בצדו, אם אינו בבית הכנסת אין צריך לקום וחוץ לד’ אמות שרי אפילו לפניו (סימן ק”ב ואחרונים).
מ"ג אסור לעבור נגד המתפללים לפניהם בתוך ארבע אמות אבל לצידיהן שרי (שם) ובזֹהַר ח”א דף קל”ב אמרו ומאן דצלי אסיר למעבר ד' אמות סמיך ליה לכל סטרא בר לקמיה.
מ"ד מי שהשלים תְּפִלַּתוֹ ואחר מתפלל אחריו ולא השלים אסור לפסוע ג' פסיעות עד שישלים תְּפִלַּתוֹ העומד אחריו ואפילו שהתחיל האחר להתפלל אחריו (שם).
מ"ה עשרה שהתפללו כבר ביחיד ונתקבצו מנין עשרה יעבור שליח צבור לפני התיבה להוציא רבים בקדושה וקדיש (הרב יעב”ץ בסדורו דף קמ"ט ובמֹר וקציעה סימן ס"ט ועיין שם במחב”ר).
מ”ו שליח צבור שצריך להתפלל בשני מקומות עיין להרב הנזכר שם ובתשובות שאלת יעבץ ח"א סימן כ”א.

סימן י"ג קצת דיני ברכות שמונה עשרה. מצלינן האידנא אקציר”י[עריכה]

א המתפלל יכוין בכל הברכות ואם אינו יכול לכוין בכֻלן לפחות יכוין באבות.
ב יכרע גופו כשאומר ברוך וכשיאמר אתה ישחה ראשו וכשזוקף זוקף בשם הראש ואחר כך הגוף (זהר רעיא מהימנא ריש עקב ועיין מחב"ר סימן קי”ג).
ג כשהוא כורע יכרע במהירות בפעם אחת דרך הכנעה וכשהוא זוקף יהיה בנחת (סימן קי”ג).
ד הכריעה תהיה עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה (שם) וצריך לכרוע על ברכיו (בר”י סימן קכ”א ) וזקן שאינו יכול, בהרכנת ראשו די.
והבריא לא ישחה כל כך דמחזי כיוהרא (סימן קי"ג).
ה בבית הכנסת שמרוצף באבני שיש מותר להשתחוות כל דליכא פשוט ידים ורגלים, ולכתחילה מותר לרצף הבית הכנסת באבנים (הרב כנה”ג סימן קי”ג סימן קל”א).
ו ביוה”כ במקום שכורעים ומשתחוים במוסף נהגו להציע מצעות ומחצלאות או עשבים (סימן קל”א).

סימן י”ד הזכרת גשם וטל. כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל[עריכה]

א אסור להזכיר גשם עד שיזכיר שליח צבור במוסף יום טוב אחרון של חג (סימן קי"ד).
ב אם אמר מוריד הגשם בימות החמה מחזירין אותו לראש הברכה (שם).
ג אם אמר "משיב הרוח ומוריד" ונזכר ואמר "הטל" שפיר דמי (הרב המגיה בשלמי צבור דף קי”ז).
ד אם סיים הברכה חוזר לראש התפלה (סימן קי"ד).
ה אפילו במקום שצריכין גשם בימות החמה אם הזכיר גשם במקום טל מחזירין אותו (שם).
ו במקום שמחזירין אם אמר ברוך אתה ה' ונזכר יסיים לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ ונמצא שלא סיים ברכתו וחוזר ואומרה כראוי (הריטב״א פ"ק דתעניות).
ז במקום שחוזר לראש אין צריך לומר פסוק ה׳ שְׂפָתַי תִּפְתָּח (שם).
ח אם סיים הברכה ונזכר קודם שהתחיל אתה קדוש אין צריך לחזור אלא אומר משיב הרוח ומוריד הגשם בלא חתימה (סימן קי”ד).
ט במקום שאמרו חוזר לברכה שטעה בה הני מילי שטעה בשוגג אבל במזיד ומתכוין חוזר לראש (סימן קי"ד ובר"י סימן ק”ד ישבתי מאי דקשה על מרן והשיב הרב המגיה בשלמי צבור דף קי”ז: דעיקר החילוק כתבו עולת תמיד וכיוצא בזה השיג במ"א דמה מציאה היא זו וכבר היא בספר וכו'.
ואני בעניי בריש ברכי יוסף כתבתי שחלק גדול ורב כתבתי בגלותי בחוסר ספרים וכו’ עיין שם.
ומה הם אלו השגות וגם דעל הרוב לא כתבתי שמצאתי מציאה ובפרט ספר עולת תמיד ודאי לא היה אתי כי אם לעתים רחוקות בשאלה ומקיים מצות השבה מיד).
יוד הזכיר גשם בימות החמה ולא נזכר עד האל הקדוש וידע שדינו לחזור לראש ולא חזר ואמר שיסמוך על השליח צבור וכן עשה וסמך על השליח צבור וכיון דעתו יפה יפה, יצא.
ולכתחילה גם כן יש לסמוך שיכוין עם השליח צבור, אמנם ידוע שצריך כונה גדולה וגם שהשליח צבור יהיה הגון וירא ה' שיתפלל כראוי (בר"י סימן קכ"ד והרב יעב”ץ בסידורו וכן עיקר אף שהרב המגיה הנזכר האריך הרבה בזה שם דף קי"ז והוא מסופק קצת בדין זה).
י"א אם אינו רוצה לסמוך על חזרת שליח צבור יכול לחזור ולהתפלל בעצמו (בר"י שם).
י”ב זה שטעה יפסיק ולא יסיים תְּפִלַּתוֹ דהתפלה לא עלתה לו (בר”י שם).
י”ג היוצא בתְּפִלַּת שליח צבור לא יאמר מודים דרבנן רק ישתוק ויכוין למה שאומר שליח צבור (שם).
י"ד אם הזכיר גשם במקום טל בליל י”ט האחרון של חג אינו חוזר (גן המלך סימן קמ"ו).
ט"ו בימות החמה אם נסתפק אם הזכיר מוריד הגשם אם לא עד ל’ יום בחזקת שהזכיר גשם וחוזר (סימן קי"ד).
ט”ז אם ביום ראשון של פסח אומר ברכת אתה גבור עד מוריד הטל ועד בכלל צ' פעמים כנגד ל' יום, משם ואילך הרי הוא בחזקת שלא הזכיר גשם ואין צריך לחזור והוא הדין במוריד הגשם וזה התיקון לומר מוריד הגשם הוא למקום שאין אומרים מוריד הטל אבל לדידן אין צריך תיקון דאם אמר מוריד הטל כמנהגו סגי.
ואם ביום פסח אמר מ”ה פעמים מוריד הטל אחר עבור ט”ו יום אין צריך לחזור אם נסתפק.
וכן אם אחר ט”ו יום אמר מ”ה פעמים אין צריך לחזור (הרב המגיה בשלמי צבור דף קכ”א ע”ג).
טו”ב אם שגג או פשע ביום או יומים באלו הל' יום ולא התפלל לא הורע חזקתו ואין לחייבו אחר ל’ יום (ט”ז).
ח”י שליח צבור קבוע ומחזיר התפלה שחרית ומנחה כל שעברו י"ח יום אין צריך לחזור ולהתפלל (גם לדעת הט”ז האמור.
הרב המגיה בשלמי צבור דף קכ”א ע”ד).
י”ט בימות הגשמים אם הזכיר טל כמו שהיה רגיל ולא הזכיר גשם אין מחזירין אותו (סימן קי”ד).
כ אם גמר תְּפִלַּתוֹ ונזכר שטעה וחזר להתפלל ובעודו מתפלל נזכר הדין שאין צריך לחזור, תכף שנזכר יפסיק באמצע ברכה (הרב המגיה הנזכר דף קכ”ב ע”א).

סימן ט"ו חוזר ונאו"ר לי“ח ברכות. שונה הלכות[עריכה]

א בברכת האל הקדוש אין לומר כי אל מלך גדול וקדוש אתה (מחב"ר סימן קט"ו).
ב בברכת השיבנו כתבתי בבר”י ומחב"ר והשיג עלי הרב המגיה בספר שלמי צבור דף קכ"ד ואני בעניי השבתי על דבריו ביעיר אֹזן דף ק”ה בס"ד.
ג בברכת ענינו שאומר השליח צבור בתעניות כמו ד' צומות שהם על חרבן הבית וכיוצא יאמר העונה לעמו בעת צרה וכשהיא צרה כוללת לאֻמּו¬ֹת העולם וישראל יאמר העונה בעת צרה (הרב המגיה הנז' דף קכ”ו).
ד עשרה מתענין בבית הכנסת ואחד מהם כבר התפלל אין לומר ענינו (בית דוד סימן שמ”ה).
ה אם יש אחד שאינו משלים לא יאמרו ענינו (מג"א סימן תקס"ו).
ו הא דבעי עשרה מתענין היינו דוקא בתענית צבור שקבלו עליהם על כל צרה שלא תבא אבל בד’ צומות אפילו שאין שם מתענין אלא ששה או שבעה והשאר חולים או אונס אחר יכולים לומר ענינו ולקרות ויחל אף שאין י' מתענים בבית הכנסת (בר"י סימן תקס"ו).
ז כל שלא יש עשרה שמתענין בבית הכנסת בערב ראש חודש וכיוצא אין להוציא ספר תורה ולא יאמרו ענינו בחזרה אפילו במנחה ואפילו בשומע תפילה (מחב”ר סימן תקס"ח).
ח שכח שליח צבור לומר ענינו במקומה אומרה בשומע תפילה כיחיד שכוללה בשומע תפילה (סימן קי”ט ובר"י שם).
ט שכח שליח צבור ואמר רפאנו אם לא חתם רפאנו יאמר ענינו ואחר כן יאמר רפאנו (אחרונים).
יוד אם השליח צבור אמר ענינו קודם 'ראה נא בענינו' צריך לומר פעם שנית במקומו (מגן אברהם).
י“א בברכת רפאנו הרבה גדולים אומרים 'והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואינו ולכל מכות נפשנו רוחנו ונשמתנו' (בר”י סימן קי”ו ושם נתתי טעם ועוד יש לומר דחולי הגוף נמשך מחולי הנפש כידוע ואם כן זה עיקר רפואת חולי הגוף ודוק).
י"ב טוב שיכוין במחשבתו על החולה בברכת רפאנו ובששומע תפילה יאמר בפירוש.
ויש מן הגדולים שהיו מתפללים בפירוש על החולה בברכת רפאנו (בר”י סימן קיט).
י"ג בברכת השנים יתפלל במחשבה על הפרנסה וישאל מזונותיו בפירוש בשמע קולנו (האר”י ז”ל).
י“ד עיקר הנֻסחא ברכנו ה’ אלֹקינו (כן הביאו הנֻסח הרמב”ם והר"ד אבודרהם).

סימן ט"ז שאלת טל ומטר. היכא דהדר או טוב פט"ר[עריכה]

א יש מקומות דנהיגי לומר בקיץ ובחורף ברך עלינו ומשנים השאלה לפי הזמן והנכון לומר בקיץ ברכנו ובחורף ברך עלינו (גורי האר"י ז"ל).
ב אם שכח ולא אמר ברך עלינו ונזכר אחר שסיים וחתם ברכת ברכנו אם נזכר קודם שהתחיל תקע בשופר אומר שם ותן טל ומטר (הרב המגיה בספר שלמי צבור דף קכ"ט).
ג מי שלא שאל בברכת השנים ונזכר באיזה ברכה מברך כדרכו ושואל בשומע תפילה ולא חיישינן שמא ישכח (בר"י סימן קי"ז).
ד כששואל מטר בשומע תפילה ויש לו תענית וצריך לומר ענינו יאמר השאלה קודם ענינו.
ואם נזכר אחר שחתם שומע תפילה קודם שהתחיל רצה אומר 'ותן טל ומטר' ואחר כך אומר רצה (סימן קי"ז).
ה אם לא נזכר עד שסיים אם לא עקר רגליו חוזר לברכת השנים ואם עקר רגליו חוזר לראש ואם השלים תְּפִלַּתוֹ ואינו רגיל לומר תחנונים אחר תְּפִלַּתוֹ הגם שעדיין לא עקר רגליו כעקורים דמו (שם).
ו אם לא שאל מטר בימות הגשמים אף ששאל טל חוזר.
אבל אם שאל מטר ולא טל אינו חוזר (שם).
ז נסתפק אם אמר 'ברכנו' או 'ברך עלינו' בתוך ל' יום חוזר (בית דוד סימן מ"ז).
ח יום ס’ אחר תקופת תשרי אומר בברכת השנים 'ותן טל ומטר' ואם לא שאל ביום ס' של תקופה אף קודם שעברו ס' מעת לעת חוזר ומתפלל (מחב"ר סימן קי”ז).
ט בן ארץ ישראל הנמצא בעירו בז' בחשון ושאל כמנהג ארץ ישראל בו ביום ואחר ימים מועטים יצא וירד מצרימה אכתי פשו ימים רבים עד יום ס' אחר התקופה כיון דכבר התחיל לשאול בז' בחשון בעודו בארץ ישראל יהי לו מושך וישאל כבני ארץ ישראל (בר"י סימן קי"ז).
יוד בן ארץ ישראל שיצא קודם ז' בחשון מארץ ישראל ובז' בחשון הוא בתחום חוץ לארץ ועודנו בדרך ישאל כבני חוץ לארץ אף שלא הגיע לעיר (בר"י שם).
י"א בן חוץ לארץ ששאל גשם בתפלה תוך ס' לתקופה אינו חוזר (שם).
י"ב בן ארץ ישראל שלא שאל טל ומטר בליל ז' בחשון בארץ ישראל חוזר (שם) והרב המגיה בשלמי צבור דף ק"ל כתב שהוא חידוש שלא הזכרתי תשובת הלכות קטנות ח"א סימן ע"ג דפסק להפך עיין שם ואני אומר דתשובות שמזכיר הרב יד אהרן אין אחריותם עלי וכן נהג הרב יד אהרן בתשובות שמזכיר הרב כנה”ג כידוע.
הן אמת דכשהוא דבר הנוגע למה שכותב לפעמים מזכירה והיינו משום דהכנה”ג מזכירה אבל כאן החידוש הוא שהרב יד אהרון לא הזכירה ואין כאן מקום להאריך).
י”ג בן חוץ לארץ הנמצא בארץ ישראל ובן ארץ ישראל הנמצא בחוץ לארץ כל אחד ישאל כבני העיר הנמצא בה (שם).
י"ד מי שהיה נוהג כהרדב"ז דסבר דבן ארץ ישראל דיש לו אשה ובנים שם והוא בחוץ לארץ דשואל בז' בחשון ונעשה יום אחד שליח צבור ולאו אדעתיה בלחש ישאל כבני ארץ ישראל ובחזרה כבני חוץ לארץ (שם).
ט"ו בימות החמה אם שאל מטר מחזירין אותו ואם יש חזרת תפלה יכוין דעתו לשליח צבור כל י”ח ברכות (סימן קכ"ד).

סימן טו"ב אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי . שיורי ברכה כֹּה לֶחָ"י[עריכה]

א ברכת השיבה המנהג לחתום כל השנה 'מלך אוהב צדקה ומשפט' ובעשרת ימי תשובה 'המלך המשפט' ואם טעה בעשרת ימי תשובה ואמר 'מלך אוהב צדקה ומשפט' חוזר (כן דעת מרן כמו שכתבתי בבר"י סימן קי"ח עיין שם).
ב אם אמר בעשרת ימי תשובה 'מלך המשפט' אינו חוזר (מחב”ר סימן תקפ"ב).
ג אם בשאר ימות השנה אמר 'המלך המשפט' אינו חוזר (שם).
ד אם רצה להוסיף בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכה מוסיף ובשומע תפילה יכול לשאול כל צרכיו שהיא כוללת (סימן קי”ט).
ה יזהר שלא להרבות שאלות רק אחת כוללת כמו זרע אנשים (בר”י שם).
ו כשמוסיף ברכה לצורך יחיד לא יאריך והאומרים תפלות ווידוים באורך בשומע תפילה אינו נכון (בר”י שם).
ז בחתימת ברכת המינים קבלנו שצריך לחתום 'שובר אויבים ומכניע מינים' שיהיה מעין פתיחה (וכן הוא בסדור מהר”א הכהן ובסדורי האר"י דפוס לבוב. ובשלמי צבור דף קל"א לא רצה בזה מכח מה שמצא במקובלים הקדמונים לכוין. ואני בעניי איני זז ממנהגי ואין כאן מקום להאריך).
ח בברכת תשכון צריך לומר 'וכסא דוד עבדך' והמדלגו אין תְּפִלַּתוֹ שלימה (האר”י ז”ל).
ט אם דילג או טעה באיזו ברכה מהאמצעיות חוזר לראש הברכה שטעה או שדילג ומשם ואילך יחזור על הסדר (סימן קי”ט).
יו”ד בברכת 'את צמח דוד' 'כי לישועתך קוינו כל היום' יכוין לצפות לישועה כי על זה שואלי”ם הלכו בו לעולם הבא.
י“א יש לכוין לצפות לישועת ה’ שעושה עמנו להצילנו מכמה פגעים רעים בכל יום ובכל רגע ומצאתי תועלת גדול לעתות בצרה בזה.
(פרי עץ חיים דף נ”ג בשם מהר"י צמח זלה”ה).
י”ב שוחין במודים ותוקף מעלת ההשתחואה הפליגו מאד רז”ל כל קבל דנא מאן דלא כרע במודים ענשו מאד מאד (בר”י סי” קכ”א).
י”ג בברכת שים שלום צריך לומר 'וברכנו אבינו כֻּלנו כאחד' (בית יוסף שם).
י”ד 'וטוב בעיניך לברכנו' כך צריך לומר והאומר 'וטוב יהיה בעיניך' טועה (בר”י שם).
ט”ו אחר סיום י”ח מיד יאמר יִהְיוּ לְרָצוֹן ואחר כך יאמר תחנונים ובסוף תְּפִלַּתוֹ אין צריך שיקצר בשאלותיו כמו בשומע תפלה אלא יכול להאריך כמו שירצה (בר”י סימן קי”ט).
ט”ז יאמר 'עשה למען שמך' וכו’ ואפשר לפרש עשה למען שמך היא השכינה בסוד וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם וכמו שפירש בזֹהַר הקדוש למען אדני.
'עשה למען ימינך' כמו שכתבו זכרונם לברכה בפסיקתא דכב יכול הימין משועבדת.
'עשה למען תורתך' שאמרת שאם לא נשכח התורה לא תשכח ירושלים כמשז”ל 'עשה למען קדושתך' דכתיב אֱלֹהִים קְדֹשִׁים והכונה אלהי ישראל שנקראו קדושים ודוק כי קצרתי.
טו”ב טוב שיאמר יהיו לרצון פעם אחרת בסוף התחנונים.
י”ח יפסע ג’ פסיעות ויעמוד שם עד קדושה.
י"ט אם האריך בתְּפִלַּתוֹ עד שהגיע שליח צבור לקדושה ותכף פסע יכול לחזור תכף למקומו לומר קדושה (בר"י סימן קכ"ג).

סימן ח"י קצת דיני חזרת התפלה. זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה[עריכה]

א באיזה מקומות נהגו להקל שמתפלל עם הצבור בקול רם ואומר קדושה ואתה קדוש ואומר האמצעיות בלחש ומתחיל רצה בקול רם ואינם חוזרים התפלה וכן עושים במוסף, ולא אריך למעבד הכי שהרי מרן בב”י סימן רל”ד כתב דבמנחה היו עושין כן בצפת וגזרו נדוי בצפת ת"ו על זה והנהיגו שם שיתפללו בלחש דשליח צבור חוזר כל י"ח ברכות עיין שם וקל וחומר לשחרית ומוסף (שלמי צבור דף קל”ו).
ב שליח צבור שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור לתיבה לאלתר יורד לתיבה ומתפלל בקול רם לצבור ואין צריך לחזור ולהתפלל בלחש (סימן קכ”ד).
ג שליח צבור שהתפלל ביחיד ואתרמי ליה צבורא והוא מוכרח לעבור לפני התיבה אין צריך להתפלל בלחש שכבר התפלל אלא יתפלל בקול רם ויהיה צנוע (בר”י שם).
ד כיון דאיכא רובא שלא התפללו אעפ"י שהשאר התפללו כל שיש עשרה שעונין אמן יכול לומר חזרה (שיירי שם).
ה יכולים לומר חזרה בעשרה עם השליח צבור ואין צריך שיהיו עשרה חוץ מהשליח צבור (שם).
ו אם יצאו מקצתן אחר שהתחיל בקול רם קדושה יכולים להשלים קדושה וכל י"ח ברכות ותו לא (אחרונים לדעת מרן סימן נ"ה).
ז לאו דוקא קדושה דכיון שהתחילו להתפלל בקול רם גומרין (מגן אברהם שם).
ח כששליח צבור חוזר התפלה הקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכות שמברך החזן ולענות אמן (סימן קכ"ד).
ט אין ללמוד בעת חזרת הש"ץ (סימן צ' דין ח"י והרב ווי העמודים). ועיין לקמן דין כ”א.
יוד אין לומר עם החזן אמצע הברכות אפילו בלחש ומכל שכן שלא להגביה קולו דהוי קלות ראש (סימן קכ”ד אחרונים וד"ע).
י"א כל שאין ט' בבית הכנסת מכוונים לברכותיו ולענות אמן כמשפט קרוב דהוו ברכות לבטלה (שם).
י"ב יש לעמוד בחזרת העמידה וטוב שיהיה הסדור לפניו לכוין היטב בחזרת הש”ץ (שם).
י"ג יזהר לכוין רגליו בעת הקדושה ששניהם יהיו דמות רגל אחת ויכוין לקיים מצות וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (האר”י ז"ל).
י”ד 'נקדישך ונעריצך' שתי תיבות אלו יאמר בקול רם והשאר בלחש ויענה קדוש קדוש קדוש בקול רם (האר”י ז”ל) ט"ו שליח צבור אומר 'לעומתם משבחים ואומרים' ועונין 'ברוך כבוד ה' ממקומו' וכשאומר 'ובדברי קדשך' עונין 'ימלוך' (כנסת הגדולה).
ט”ז אל ימשוך שליח צבור בנגון 'לעומתם' וכן 'בדברי קדשך' אלא ימהר לאומרם כדי שלא יענו הקהל קודם שיגמור והוי ליה כמו אמן חטופה (ספר חסידים סימן תמ”ט).
טו"ב מי שאמר 'קדוש קדוש קדוש' ועדיין השליח צבור היה אומר 'וקרא זה אל זה' יכוין למה שעונים הקהל ויאמר באופן שלא ישמיע לאזניו (כן נראה לי ועיין בבר”י).
ח"י כשעונה 'קדוש קדוש קדוש' יהיו עיניו סגורות וישא עיניו למרום ויגביה עצמו וכן בשעה שאומר 'ברוך כבוד ה’' ו'ימלוך' ירים עקביו כלפי מעלה וגופו ולא ידלג הרבה שיתלוצצו עליו (טור ושל"ה).
י”ט יחיד העומד בתפלה וכשהגיע לקדושה הצבור אומרים קדושה דסדרא או כתר אינו אומר 'קדוש' עמהם (סימן ק"ט).
כ במודים דרבנן ירכין הראש בלבד (האר"י ז"ל).
כ"א לא ישיח שיחת חולין בשעה ששליח צבור חוזר התפלה ואם שח הוא חוטא וגדול עונו מנשוא וגוערין בו (ש"ע סימן קכ"ד) ואם גמר תְּפִלַּתוֹ בלחש ועדיין השליח צבור אינו מתחיל החזרה חטא חמור לדבר בין לחש לחזרה (גורי האר"י ז"ל).

סימן י”ט באמרת תחנונים. ידבר רש קצת דינים[עריכה]

א אחר חזרת עמידה תכף יש לומר וידוי ונפילת אפים אף בשני וחמישי (האר”י ז”ל).
ב לא ירבה ב'ויעבור' פעמים רבות או וידוים (שם).
ג בכל וידוי צריך להתחיל 'אנא ה’ אלוקינו ואלוקי אבותינו' וכו’ (מחב”ר סימן קל"א).
ד אין צריך לפרט החטא ואם מתודה בלחש נכון לפרט החטא (סימן תר"ז).
ה צריך לשחות בודוי כמו במודים (של”ה) ויען הדור יתום לא ישחה הרבה אלא מעט כדי שלא ילעיגו ויחטאו (כנזכר לעיל).
ו צריך להתודות מעומד ואף אם הוא התודה כבר ושמע לשליח צבור שמתודה צריך לעמוד ולהתודות (סימן תר”ז) וגם למי שנוהג כהאר"י שלא להתודות כי אם פעם אחת צריך לעמוד בוידוים ארוכים שמִתודים הקהל.
ז זקן או חלוש יכול להתודות על ידי סמיכה (בר”י סימן קל”א).
ח המנהג לומר וידוי אחר תְּפִלַּת י”ח גם כשהוא מתפלל ביחיד (שם).
ט אין היחיד רשאי לומר 'וַיַּעֲבֹר' ולא י”ג מדות דרך תחינה אבל דרך קריאה בטעמי הפסוק שרי (סימן תקס"ה).
יוד יכול לומר סליחות כל שאינו אומר י”ג מדות וגם שרומז זכור לנו היום ברית שלש עשרה לית לן בה (ברכי יוסף סימן קל"א).
י”א אין לומר סליחות בערבית כלל והוא חטא גדול והיושב בבית הכנסת שנוהגים כך ישב בדד וידום או ילמוד מזמורים (בר”י סימן תקפ”א).
י“ב וידוי יכול לומר בכל עת לבד במוצאי שבת לא יאמר וידוי עד שיעבור חצות לילה (שם).
י”ג נפילת אפים יש ליפול על צד שמאל ולא יהיו פניו דבוקות תוך היד אלא על הזרוע שמאלי ויש סכנה אם יפול על ידו ולא יאמר פסוק וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד (גורי האר"י זצ”ל).
י"ד אם בעודו נופל על פניו שמע קדיש או קדושה יכול לענות (מטה יהודה ועד”ה יש לפקפק).
ט”ו נפילת אפים מיושב ואם הצבור אומרים תחנונים קודם נפילת אפים ובצנעא נוהג כהאר”י ז”ל ואינו יכול לישב כי הקהל עומדים אומר נפילת אפים על ידי סמיכה (כנזכר לעיל).
ט”ז יכול לומר נפילת אפים ביחיד ובכל מקום ואריך בין לפשט בין לסוד (בר”י סימן קל”א).
י”ז אלו הימים שאין נופלים על פניהם בראש חדש ובחנוכה ובפורים וכל חודש ניסן ולא בי"ד אייר ולא בל"ג לעומר ולא מראש חודש סיון עד י"ב ימים ולא בט"ו באב ולא בערב ראש השנה ולא בערב יום הכיפורים ולא ממוצאי כפור עד סוף תשרי ולא בי"ד וט"ו שבאדר ראשון (סימן קל"א ואחרונים).
ח"י כל יום שאין נופלין על פניהם אין נופלין גם כן במנחה שלפניו חוץ מערב ראש השנה וערב יום כפור (שם).
י"ט בבית האבל אפילו שאין שם אבל אלא מתפללים למנוחת נפש המת אין אומרים נפילת אפים (שם ובר"י).
ך חתן כשבא לבית הכנסת או שמתפללין בביתו אין נופלים על פניהם ז' לנושא בתולה וג' לאלמון שנושא אלמנה (שם).
כ"א חתן בשחרית יום ח’ אין נופלים על פניהם דז' ימים שלמים בעינן (מחב”ר בק”א סימן קל”א).
כ”ב יום מילה אין נופלים על פניהם בבית הכנסת אפילו שאין המילה נעשית אלא בבית אם יש אבי הבן או סנדק בבית הכנסת סגי ואף אם אין אבי הבן בעיר או שמת קרוביו הולכין לבית הכנסת ומתפללים כמנהג ואין נופלים על פניהם (ת”ח ח”ג סימן ד').
כ"ג אף אם נולד מהול כיון דמטיפין דם ברית ממנו אין נופלים על פניהם (הלכות קטנות חלק ב' סימן קס”ח).
כ”ד מילה בתענית צבור אין נופלים על פניהם אבל אומרים סליחות וגם ודוי ואין אומרים והוא רחום ואין בעל הברית אומר התחנונים אבל פרשת ויחל חייב לשמוע (בית דוד סימן שמ”ז).
כ“ה במנחה, אם מתפללין אצל התנוק אין אומרים תחנונים (אחרונים).
כ”ו והוא רחום צריך לאומרו בכונה ומעומד אבל לומר בקול רם אינו עכוב ונהרא נהרא ופשטיה (שם).

סימן ך' על שאר התפלה. הן בלשוני מילה[עריכה]

א אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ צריך לדקדק ולכוין בו הרבה כי מה שאמרו בפרק קמא דברכות כל האומר תְּהִלָּה לְדָוִד ג' פעמים מובטח לו שהוא בן העולם הבא הוא אם קורא אותו בכונה ויראה ואהבה וכולי האי ואולי.
ב יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה וכולי אנן בדידן בכל יום שאין נופלים על פניהם אין אומרים יענך (שיירי ופר"ח סימן קל"א) וכשאומר יענך יאמר בכונה והכנעה.
ג אם בא לבית הכנסת כשאומרים הצבור סדר קדושה יאמר עמהם אף קודם תְּפִלַּתוֹ והוא הדין דיכול לאומרה קודם שיאמר הב' פסוקים וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי ומכל שכן שיוכל לומר אשרי ולַמְנַצֵּחַ אחר כך כדי לאומרה עם הצבור (מגן אברהם).
ד יש אומרים שאין לומר בקול רם מילות התרגום אשר בקדושה דסדרא ואיכא מאן דלא חש וכתב הרב מהרח"ו ז”ל שרבינו האר"י זצ”ל נהג לאומרה בקול רם ולא הקפיד בזה.
ה חקר מהר”ד אבודרהם מה טעם בקדושה דסדרא קבעו פסוק ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד שאמרו משה רבינו ובקדושה קבעו פסוק ימלוך ה' לעולם ועד וכו' ותירץ דלפי שמתרגם סדר קדושה נקטי הפסוק שאמר משה רבינו לתרגמו לפי שאין תרגום בכתובים ושמע בשם הרא"ש שאמר כי קבלה בידו שעל תרגום פסוק ימלוך ה' לעולם יצאת בת קול ואמרה ליונתן בן עוזיאל מי הוא שמגלה סתרי לבני אדם מפני שיש בו קץ משיח עד כאן לשונו והרב אליהו רבא כתבו משם הרא”ש כפשוטו וקשה דהרא"ש עצמו בתוספותיו פרק קמא דמגילה כתב וזה לשונו ונראה שתרגם איוב משלי תהלים שהרי הם מתורגמין בידינו וגם בקש לתרגם דניאל ואמרה לו בת קול דייך דאית ביה קץ משיח וי”מ שאחד מן התנאים שלאחר יונתן בן עוזיאל תרגמו ולא תרגם דניאל משום דאית ביה קץ משיח עדהכאן לשונו.
הרי להדיא דסבר הרא”ש דבת קול יצא על דניאל לבד וזה הפך מה ששמע משם הרא"ש הר”ד אבודרהם ודוק).
ו תְּפִלָּה לְדָוִד יאמר בכונה עצומה והכנעה (האר"י ז”ל).
ז יאמר קַוֵּה וכו' אין כאלהינו וכו’ ושמעתי כפי הפשט: אין כאלהינו כנגד בבל דנבוכדנצר גזר שישתחוו לצלם.
אין כאדונינו נגד מדי דאחשורוש מכרנו להמן עבדים.
אין כמלכנו כנגד יון דאלכסנדרוס מלך בכל העולם.
אין כמושיענו נגד עשו ודוק כי קצרתי.
ח כל פעם שאומר פטום הקטורת צריך לומר אתה הוא ה' אלהינו שהקטירו וכו’ ובסוף לומר ה' צְבָאוֹת עִמָּנוּ וכו’ ה' צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם וכו' ה' הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ : וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וכולי ותו לא (האר"י ז"ל).
ט עלינו לשבח צריך לומר באימה ביראה בכונה ושמחה ומעומד (וראיתי מה שהשיג הרב המגיה בשלמי צבור דף זק"ן עלי והאמת אחר כמה שנים שהיה כתוב ברמזי שמצאתי כתוב גימטריא ומעומד נזדמן לשעה ספר הכלבו וראיתי הרמוז שם שאומר גימטרי’ ונשמט משם הענין וכתבתי בגליון במקום צר ועיין מה שכתב בכלבו וכו' ולא מחקתי או שיניתי הכתוב לעיל כי עין רואה ולא היה צריך ועיין לעיל סימן י"ד דין ט"ו ואין להאריך בפטפוטי דברים ומיני ומיניה יתקלס עילאה).

סימן כ”א קצת דיני יעלה ויבא. ישים אור בו[עריכה]

א שכח ולא אמר יעלה ויבא בליל ראש חודש אפילו בליל ב’ של ראש חודש אינו חוזר (סימן תכ”ב).
ב שחרית ומנחה אם לא אמר יעלה ויבא חוזר ואם נזכר קודם שהתחיל מודים אומרו במקום שנזכר (שם).
ג אם אמר בָּרוּךְ אַתָּה ה' ונזכר יאמר לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ כמי שקורא פסוק ויאמר 'יעלה ויבא' ויאמר תשלום הברכה 'ברוך אתה ה’ המחזיר שכינתו' אך בלילה שהדין הוא שאין מחזירין כשאמר 'ברוך אתה ה יגמור 'המחזיר שכינתו לציון' ויאמר 'מודים' (הריטב”א פרק קמא דתעניות, שלמי צבור דף ר”ך ע”ד).
ד אם לא נזכר עד אחר שהתחיל מודים אם נזכר קודם שהשלים תְּפִלַּתוֹ חוזר לרצה ואם לא נזכר עד שהשלים תְּפִלַּתוֹ חוזר לראש ואם רגיל לומר תחנונים ונזכר אחר שהשלים תְּפִלַּתוֹ קודם שיעקור רגליו חוזר לרצה (שם).
ה אם אמר בקשה בשומע תפילה שהזכיר בה ראש חודש ושכח ולא אמר יעלה ויבא אינו חוזר (תשובה שבסוף ספר לקוטי פרדס והסכים עמו הרב המגיה בשלמי צבור דף רכ"ב).
ו לא זכר יעלה ויבא בשחרית ולא נזכר עד שהתפלל מוסף מתפלל מנחה שתים (שיורי ברכה סימן ק”ח משם הרשב"א).
ז אם עמד להתפלל מוסף ואמר ג’ ראשונות על דעת להתפלל מוסף ונזכר שלא אמר יעלה ויבא אומר תְּפִלַּת שחרית ואומר אחר ג' ראשונות סיום תְּפִלַּת שחרית אף דג' ראשונות לא אמרם אלא על דעת תְּפִלַּת מוסף (מחב”ר סימן הנזכר).
ח אם הוא מסופק אם הזכיר יעלה ויבא אף שנזכר מראש חודש סמוך למקום ההזכרה חוזר ואין צריך לחזור בתורת נדבה דהנסיון יוכיח דאתרמי כמה זמני דנזכר מראש חודש ואחר כך אינו אומר יעלה ויבא ויודע בעצמו ודאי ( בר”י משם מהר"י מולכו וכן דעתי הקצרה כמדובר).
ט מי ששכח ולא אמר יעלה ויבא וכיוצא יכוין דעתו וישמע מהשליח צבור כל י”ח ברכות מראש ועד סוף כאדם שמתפלל לעצמו ולא יפסיק ולא ישיח ופוסע ג’ פסיעות לאחוריו (סימן קכ”ד ועיין לעיל סימן י”ד מאות ט“ז עד ך').
יוד גם מי שביתו סמוך לבית הכנסת ועומד בחלון הפתוח ומתפלל עם הצבור ושכח יכול לכוין לצאת עם השליח צבור (כנזכר לעיל ועיין מה שכתב הרב המגיה בשלמי צבור דף רכ"כ ע”ג).
י"א שליח צבור ששכח ולא אמר יעלה ויבא בשחרית אינו חוזר שתְּפִלַּת המוספין לפניו אבל אם נזכר קודם שהשלים תְּפִלַּתוֹ חוזר לרצה שאין בזה טורח צבור (סימן קכ”ו).

סימן כ”ב קצת דיני התשלומין למי שלא התפלל. פרט וכלל[עריכה]

א אין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה בלבד שאם טעה או נאנס ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים הראשונה מנחה והב' לתשלומין וכן ממנחה לערבית ומערבית לשחרית (סימן ק”ח).
ב אם לא התפלל לא שחרית ולא מנחה מתפלל ערבית שתים לתשלומי מנחה אבל שחרית אין לה תשלומין וכן בשאר תפלות (שם).
ג מי ששכח להתפלל שחרית ומוסף ונזכר במנחה יתפלל מנחה ואחריה מוסף ואחר כך תְּפִלַּת שחרית ואם התפלל תְּפִלַּת מוסף קודם מנחה יצא (בר”י שם ועיין בקונטריס אחרון שם).
ד הא דמשלים התפלה שהפסיד דוקא בזמן תפלה אבל שלא בזמן תפלה לא (סימן ק”ח).
ה הא דמשלים היינו בעודו עוסק בתפלה העיקרית אחר ששהא כדי הלוך ד' אמות צריך להתפלל תְּפִלַּת התשלומין אבל אם הפסיק והלך לעסקיו שוב אינו מתפלל תְּפִלַּת התשלומין ויש חולקין הלכך יתפלל בתורת נדבה (אחרונים שם ועיין מחב”ר ובק"א).
ו מוסף ליתיה בתשלומין שהוא אינו משלים ואין אחרים משלימין לו ונעילה הכי נמי אינם מפסיקין בתשלומין לא משחרית למנחה ולא ממנחה לערבית (מחב"ר).
ז הזיד ולא התפלל אין לה תשלומין אפילו בתפלה הסמוכה ואם רצה יתפלל נדבה ואין צריך חידוש (שם סימן ק”ח).
ח מתעסק בצרכי צבור שפטור להתפלל ומתוך העסק עבר זמן תפלה אין צריך להשלים בזמן תפלה של אחריה (עיין בר”י ומחב"ר שם).
ט מי שלא התפלל מוסף ולא נזכר ויהי ערב ולא התפלל מנחה ואין שהות להתפלל שתיהן יתפלל מוסף דמנחה יש לה תשלומין (מגן אברהם סימן רפ"ו ודבר משה סימן כ”א).
יוד אין תשלומין לקרית שמע וברכותיה כלל לא לברכות ולא לקרית שמע (מחב”ר סימן נ”ח).
י”א כשמתפלל שתים לתשלומין צריך שתהיה שניה לתשלומין ואם הפך לא יצא ידי תְּפִלַּת התשלומין וצריך לחזור ולהתפלל אותה והיינו שגילה דעתו דהראשונה אמרה לתשלומין (סימן ק”ח ואחרונים ודלא כחולקים).
י”ב טעה ולא התפלל ערבית יתפלל שחרית שתים לאחר שיתפלל יוצר וי”ח ברכות יתחיל אשרי ואחר כך יתפלל תְּפִלַּת י”ח בשביל תְּפִלַּת ערבית וכשמתפלל מנחה שתים המנהג לומר אחר מנחה אשרי ויאמר י”ח בעד שחרית ואם מתפלל ערבית שתים אחר שהתפלל הראשונה לערבית לא יאמר אשרי בלילה אלא ישהא כדי הלוך ד’ אמות ויאמר י”ח בעד מנחה (שם ואחרונים ומחב”ר).
י”ג אינו אומר תחנונים עד אחר תפלה שניה (הרב הלבוש והרב מג”א וכן עיקר).
י“ד שליח צבור ששכח ערבית לא יתפלל למחר אלא שתי תפלות הא' בלחש לחובת שחרית והב' בקול רם לתשלומין וגם להוציא מי שאינו בקי (הרדב”ז סימן שס”א והרב פר"ח והרב יעב”ץ בסידורו דף קמ"ט ע”ב וכן עיקר ודלא כהרב המגיה בשלמי צבור דף קע"א שמפקפק בזה ועיין מה שכתב בר"י ומחב"ר סימן רי"ג).
ט”ו היכא דלא התפלל ערבית והתפלל שחרית ויהיב דעתיה בחזרת השליח צבור לתשלומין יצא ידי חובה (בר”י שם).
ט”ז טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת ערבית שתים של חול.
מבדיל בראשונה שזמנה עתה ואינו מבדיל בשניה שהיא תשלומין של שבת ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה: שניה עלתה לו, ראשונה לא עלתה לו דכיון דלא הבדיל בראשונה מוכח שכיון בה לתשלומין ולא יצא.
ואם נתכון להתפלל ראשונה לערבית ושניה לתשלומין אלא שטעה ולא הבדיל בראשונה יצא וכל שאמר לנו דכך היה דעתו סגי (כן עיקר וזה כונת הרב פר”ח ועיין מה שכתב הרב המגיה דף הנזכר ודוק).
טו”ב אם הבדיל בשתיהן או לא הבדיל בשום אחת יצא ואם כיוין בראשונה לערבית ושכח להבדיל, לא יבדיל בשניה שהיא לתשלומין (שם).
ח”י אם לא הבדיל בשתיהן וטעם קודם שהבדיל דקיימא לן דצריך לחזור ולהתפלל יצא ידי חובה מתְּפִלַּת התשלומין דכדין התפלל ערבית דיש כוס לפניו וכבר יצא גם מתשלומין אלא דאחר כך טעה ונתחייב בתפלה (בר”י שם).
י”ט התפלל י"ח במנחת שבת ולא הזכיר שבת יתפלל ערבית שתים ובשניה לא יבדיל ויתפלל אותה בתורת נדבה (אחרונים).
כ וכן במנחה של ראש חודש אם לא אמר יעלה ויבא יתפלל ערבית שתים והשניה נדבה וכן אם טעה במנחת יום טוב והתפלל י”ח. ואם בליל ראש חודש או יום טוב שני יתפלל לחובה (אחרונים ועיין במחב”ר ודוק).
כ"א שכח להזכיר ראש חדש במנחה והיה ראש חודש ערב שבת ולא נזכר עד שחשכה לא יתפלל תְּפִלַּת התשלומין דצריך שתהיה בתורת נדבה ואין נדבה בשבת. וכן לכל כיוצא בזה (מחב”ר שם).
כ"ב אם נאנס ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל שתים של שבת הראשונה לערבית והב' לתשלומין ואם התפלל הב’ של חול איכא פלוגתא ולא יתפלל נדבה מטעם האמור (אחרונים והרב המגיה בשלמי צבור דף עק”ב).
כ“ג אם טעה ולא התפלל מנחה בערב ראש חדש מתפלל של ראש חודש בראשונה ולא בשניה ואם לא הזכיר יעלה ויבא בראשונה והזכיר בשניה צריך לחזור ולהתפלל פעם ג’ לתשלומין אבל אם לא הזכיר בשתיהן אין צריך לחזור (סימן ק”ח ואחרונים ועיין מה שכתב הרב המגיה הנזכר דף קע"ג ע"א ודוק).
כ"ד אם היה ראש חודש ב’ ימים ולא התפלל מנחה ביום ראשון של ראש חודש כשמתפלל בליל שני של ראש חודש ב' תפלות אחת לחובה ואחת לתשלומין אם לא הזכיר בראשונה והזכיר בשניה אין צריך לחזור (פר”ח).
כ"ה המתפלל שחרית של שבת שתים והתפלל ראשונה 'אתה קדשת' וב’ 'ישמח משה' אין צריך לחזור (הרב המגיה הנזכר דף קע”ד).
כ”ו והיינו דוקא כשנזרק בפיו אבל אם דעתו היה לומר 'אתה קדשת' לתשלומין חוזר ומתפלל.
כ”ז מי שלא התפלל ערבית ראש חודש והתפלל שחרית שתים ולא אמר יעלה ויבא בשניה אינו חוזר (כנה”ג בשם מהרי”ט ודעמיה ופר"ח).
כ“ח אם שכח ערבית במוצאי שבת מתפלל שחרית שתים ואינו מזכיר אתה חוננתנו בשניה (הרדב”ז סימן שס"א).
כ"ט אם אמר אתה חוננתנו בראשונה ולא בשניה חוזר ומתפלל (עיין מה שכתב הרב המגיה הנזכר שם ע"ג).
ל מי שהתפלל ראשונה לשם מנחה והשניה לתשלומין וטעה בשל מנחה שלא שאל מטר חוזר של מנחה ואין צריך לחזור בשביל התשלומין (פר”ח).
ל"א מי שלא התפלל מנחה ביום שלפני יום שאלת המטר ומתפלל ערבית שתים ישאל מטר בשתיהן ואם לא שאל מטר בתשלומין בדיעבד יצא (בר"י סימן ק”ח).

סימן כ”ג דיני הלל. אישו"ר כולל[עריכה]

א אין לטעום קודם קריאת ההלל למי שיכול אבל מאן דחליש לביה מותר (בר”י סימן תכ"ב).
ב מצות קריאת ההלל מעומד (ש"ע שם).
ג בראש חודש צריך לקרוא ההלל בדילוג (שם).
ד בימי הדילוג במלכות ארץ ישראל ומצרים אין מברכין על ההלל ויש מקומות שנהגו לברך (שם).
ה בן ארץ ישראל ודעתו לחזור ובחוץ לארץ נעשה במקרה שליח צבור ובירך על ההלל יצא הצבור בברכתו והוא לא בירך לבטלה (שו”ת חיים שאל סימן צ"ט).
ו בימי הדילוג היחיד אינו מברך עליו (סימן תכ”ב).
ז נשים פטורות מכל הלל ולדעת רבנו תם וסיעתו אם רצונם לקרותו יכולות.
ח קטן אפילו הגיע לחינוך אינו מוציא אחרים ידי חובה אף שהלל מדרבנן (הרב פר”ח).
ט בהלל אפילו עשרה קורין כאחד ומוציאים את הרבים ידי חובתן.

סימן כ”ד קצת דיני מוספין. אלו הן הנצרפי”ן[עריכה]

א העיקר לומר 'את מוסף יום ראש חודש' וכיוצא ולא יאמר 'ואת מוסף' (פרי חדש).
ב בשבת וראש חודש אם אמר 'את מוסף יום השבת הזה ויום ראש חודש הזה' ולא אמר 'את מוספי' נראה שאין צריך לחזור דמה שאמר 'את מוסף' יתפרש על כל הנוסף וכבר פירש שבת וראש חודש. ומה שכתב הרב בית יהודה בסופו דביום טוב ראש השנה אם אמר 'מוסף' חוזר, שאני התם שאינו ניכר דאינו זוכר ראש חודש וקצת קשה על הרב הנזכר דלא זכר תשובת מהר”י בי רב בשו"ת הרב המבי"ט (כך כתבתי זה שנים בזכרונותי ועתה נדפס ספר שלמי צבור והרב המגיה שם האריך מאד מדף רכ"ה והנמשך והסכים כמו שכתבתי).
ג אם בראש חודש או שבת וכיוצא שהיה לו לומר 'את מוסף' ואמר 'את מוספי' אינו חוזר (הרב הנזכר דף רכ”ט וכמה שכתב הרב הנזכר נר”ו על דברי במחב”ר ואין כאן מקום להאריך).
ד אם במקום תְּפִלַּת שחרית התפלל תְּפִלַּת מוסף מפני שחשב שכבר התפלל שחרית ונזכר אחר כך שלא התפלל שחרית יתפלל תְּפִלַּת שחרית לבד ותְּפִלַּת מוסף יָצָא ידי חובה. אבל אם כשהתפלל מוסף היתה כונתו להתפלל שחרית אלא שטעה ונזרקה מפיו תְּפִלַּת מוסף צריך להתפלל שחרית ומוסף (הרב המגיה הנזכר דף רכ"ט ועיין מה שכתב דף ר’ ודף ר”א).
ה אם התפלל י“ח במקום מוסף והזכיר יעלה ויבא בעבודה יכוין לחזרת תְּפִלַּת שליח צבור (שם).
ו נסתפק אם התפלל מוסף או טעה ובמקום מוסף התפלל שחרית שהוא י”ח אלא שהוא מסופק אם הזכיר 'יעלה ויבא' בעבודה או לא יכוין לחזרת תְּפִלַּת שליח צבור (הרב הנזכר שם).
ז בשבת חול המועד אם התפלל מוסף של חולו של מועד ולא זכר שבת כלל רק בחתימה זכר וחתם 'מקדש השבת וישראל והזמנים' וכן אם התפלל מוסף של שבת לבד ואמר 'יעלה ויבא' בעבודה בשניהם אין צריך לחזור (מחב”ר סימן רס"ח) והרב חקרי לב נר”ו האריך לחלוק על זה ואני בעניי עמדתי על דברי קדשו ובמקומי אני עומד ונדפס עתה ספר שלמי צבור ומוכח שהרב המגיה נר”ו דף ר’ ודף ר”א ודף רמ”א ורמ"ב ע”א מר ניהו שר המסכי”ם את יוסף כמו שכתבתי במחב"ר עיין שם ואנכי איש צעיר במקום אחר כתבתי באורך.
ה’ ברחמיו יאריך ימינו בטוב לעבודתו ויוסיף לנו שנות חיים
כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ
וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה
תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

אלה קצת מתפלות וסגולות שנמצאו בכתיבת יד מהרב המחבר זצ”ל[עריכה]

הרוצה לכבוש את יצרו ולכוין את תְּפִלַּתוֹ יחשוב בדעתו ויוציא אותו בלבו שם זה דְמוֹדַטְרוֹן
הרגיל עצמו בפסוקים הללו לא ישלוט בו יצר הרע:
ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ הוּא יַשְׁמִיד אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ וִירִשְׁתָּם יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' .
ה' לְהוֹשִׁיעֵנִי וּנְגִנוֹתַי נְנַגֵּן כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ עַל בֵּית ה' .
אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל .
ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם .
ובניקוד הוויות האלו צריך האדם להשוות נגד פניו תמיד כדכתיב שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד .
תחנה זו יוצאת משם כ”ב וצריך לכוין כמבואר לעיל והשם הזה יוצא מפסוקי ברכת כהנים יברכך.
יאר.
ישא וגו'.
אל נא קראתיך תענני ממרום ר”ת אנקת"ם
פשעי סלח תמחה מספרם פסת”ם
פורה סעדנו פדינו סמכנו יה מצרה פספסי”ם
דודי יצר וברא נפש סתרי יחידתי מטוהרה דיונסי”ם
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
ה׳ מלך ה’ מלך ה׳ ימלוך לעולם ועד.
אחר כך יאמר: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתעשה למען שמותך היקרים הסדורים בתפלה זאת החקוקים בלב משכילי עמך ישראל שתעשה חסד עמי ומלא משאלותי ועשה בקשתי ומחול עונותי ופשעי וחטאתי וקצר צרותי ומצוקותי והסר חרפה וכלימה מעלי ופדני מרעש ומרוגז משבי ומבִּזה ומכל צרה וצוקה וריבה ריבי נפשי ומלא ידי מעושר מתנות ידיך מברכותיך הטובות תעניקני.
ושלח ברכה והצלחה בכל אשר לי ובכל מה שאעשה ובכל מה שאלך ותענני ותחפוץ תְּפִלַּתי כזבחי צדק וטרם אשוע אליך ענני כדבר שנאמר וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע כי אתה יהוה פודה ומציל ועונה ומרחם בכל עת צרה וצוקה ושומע תְּפִלַּת עמך ישראל ברחמים ברוך שומע תפלה.

מהרש”ך(א”ה)[עריכה]

שמעתי מפי קדוש אדמ”ו הרב המחב”ר זצ”ל שבכל ימי העומר אין לומר תיקון חצות (וגם במוצאי שבת קודש לא היה אומרו כי יש הארה גדולה של שבת קודש עדיין) כי כמעט הם ימים טובים ובפרט בכל ליל ששי של כל שבוע הוא יום טוב גדול כמבואר בכתבי האר”י זצ”ל וזי”עא וכן היה מנהגו בירושלם עיר הקודש עם הרב הגדול מהר”ר יום טוב אלגאזי זצ”ל ועם הרב המקובל האלהי כמהר"ר שלום שרעב"י זצ"ל וכך מנהגו בעשרת ימי תשובה.
טוב לומר קריאת שמע קודם חצות לילה לפי שעל הרוב אין אנו קורין אותה בזמנה בצאת הכֹּכבים ועל כן טוב לחזור לקרותה אז וכן היה נוהג מרן מלכא הרב המחבר ז”ל כשהיה נעור כל הלילה.

בס”ד

כדי שלא להניח הנייר חלק מט"י כתיב קצת מנהגים ואזהרות השייכות בזמן תפלה בס”ד[עריכה]

א ירגיל אדם עצמו לפנות בבקר קודם תפלה כי יש סוד בדבר וכמו שאמר רז”ל הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו וכו'.
ב ראיתי להרב החסיד המקובל המופלא מהר”ש שרעבי זלה”ה שהיה נזהר לדבר שום דיבור חול קודם שיתחיל הזמירות והיה אומר שכן צריך על פי הסוד.
ג אחר פרשת העקידה קודם 'רבונו של עולם' יאמר פסוק וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי ה' וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב ויכוין צפונה לפני י-ה-ו-ה וזרקו צרוף היהו.
צפונ"ה גימטריא עסמ”ב ויאמר: יהי רצון מלפניך יְהָוְהָ אֱלֹהֵינוּ וְאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שתתמלא רחמים עלינו ותזכור לנו עקידתו של יצחק אבינו בן אברהם אבינו עליו השלום כאלו אפרו צבור ומונח על גבי המזבח ותביט באפרו לבטל מעלינו כל גזרות קשות ורעות ותזכנו לחזור בתשובה שלימה ותצילנו מיצר הרע ומכל חטא ותאריך ימינו בטוב ושנותינו בנעימים וכמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו לעשות וכו'.
ד כשיאמר אֵל נְקָמוֹת יכוין שינקום הקדוש ברוך הוא נקמת עשרה הרוגי מלוכה והגופין קדישין יבררו ניצוצי הקדושה וניצוצי המלכים דמיתו והנשמות שבעשיה כן כתב האר”י ז"ל.
ה יזהר מאד לומר ברוך שאמר בנֻסח פ"ז תיבות ויאמר המהולל בפ"ה עמו ולא בפי עמו כי בפ”ה גימטריא פ”ז כן כתב רבינו האר”י ז”ל.
ורבים שאלו משום גימטריא זו נעוות הלשון כי על פי הדקדוק צריך לומר בפי ומצאתי בספר כונות ישן כי ברוך זה הוא כנגד תיקון י"ב סוד הפ”ה ולכך צריך לומר בפה עמו ועיין בספר פרי עץ חיים הנדפס בקרוב כמה סודות בגימטריא הלזו של פ”ז גימטריא לבנ”ה וכו’ עיין שם באורך.
ו בשירה יאמר פסוק ה' יִמְלֹךְ שני פעמים מקרא ואחד תרגום כִּי בָא סוּס וכו' וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וכו׳ כִּי לַה' הַמְּלוּכָה וכו’ וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ ולא יאמר פסוק שמע ישראל. האר"י ז"ל.
ז בנֻסח ישתבח צריך לומר גדולה גבורה תהלה ותפארת וכולי מהולל בַּתִּשְׁבָּחוֹת התיו בחירק וכו' מלך אל חי העולמים האר”י ז”ל.
ח בברכת יוצר אין לומר 'והתקין מאורות משמח עולמו אשר ברא' (פרי עץ חיים דף ל"ג ע"ג).
ט קריאת שמע כשיגיע לפסוק וַיֹּאמֶר תקח הציציות גם בידך הימנית ושרשיהם בשמאלית ותביט ותסתכל בהם בכל פרשת ציצית וכשתאמר וּרְאִיתֶם אֹתוֹ תעבירם על גבי עיניך ותנשקם שזו מִצְוַה מן התורה לראות הציצית ובפסוק אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם יכוין לקיים מצות עשה של זכירת יציאת מצרים.
יוד אמת ויציב כשתגיע ודבריו חיים וכולי בתיבת 'לעד' תנשק הציציות ותעבירם על גבי עיניך ותניחם מידך שישתלשלו למטה כדרכם האר”י ז”ל.
י“א בקדושה יכון לקיים מצות עשה וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ותזהר מאד לכוין הרגלים בקדושה.
י”ב קודם הסרת תפילין יאמר פסוק וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי י-ה-ו-ה רֹפְאֶךָ ויכון בד’ יודין דע”ב ויסיר תפלה של ראש מעומד ויצניענה בכיס ויסיר התפילין של יד מיושב ויצניעם בכיס. שער רוח הקדש מהאר"י ז"ל.
י”ג יאמר אחר כל ג' תפלות מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי ומזמור אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ . האר"י ז"ל.
י”ד בתְּפִלַּת מנחה טוב לומר פרשת העקידה עד וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר .
ט”ו בתְּפִלַּת מנחה היה רבינו האר"י ז"ל נותן צדקה אך לא בערבית שהוא זמן דין.
ט”ז כשהיה להרב האר"י ז"ל לפרוע שכר שכיר היה משתדל לפורעו קודם מנחה שהיה אומר איך אעמוד להתפלל מנחה לפני ה’ ובאה לידי מִצְוַה גדולה ולא קיימתיה ומזה יקח האדם מוסר שקודם מנחה יכוין רעיוניו ויהרהר תשובה ואם יוכל ללמוד קודם מנחה מעט טוב מאד.
טו"ב בנֻסח ברכה ראשונה דערבית יאמר אשר בדברו מעריב ערבים בחכמה פותח שערים בתבונה.
כ"כ האר"י ז"ל.
ח"י לשמירה טוב מאד לומר וִיהִי נֹעַם כֻּלוֹ ישר והפוך ז' פעמים ויכפול פסוק אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי .
י"ט לשמירה מרבינו יהודה חסיד יאמר פסוק אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה ישר והפוך.
בִּטְחוּ בַה' עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים .
ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם וראשי תיבות הפסוקים אב"י.
כ טוב מאד לומר אחד עשר פסוקים המתחילים בנון ומסיימים בנון והוא תועלת להנצל מעין הרע וכתב רבינו יהודה חסיד ז"ל בכתב יד שלא יש אות ס’ בהם שהקוֹראן מבריח השטן ממנו.
כ"א טוב לומר שלשה פסוקים ה' צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה .
ה' צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ .
ה' הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ שלוש פעמים וינצל מכל צרה.
ה’ יצילנו מכל צרה ויזכנו לעסוק בתורתו הקדושה תורת חיים.
תם ונשלם שבח לא-ל בורא עולם.


אמר המגיה: אחר שרבינו הזכיר סגולת אחד עשר פסוקים שמתחילים ומסיימים באות נו"ן, הנני להביאם כאן לתועלת הקורא.

אחד עשר פסוקים המתחילים בנו"ן ומסיימים בנו"ן (כמובא בסעיף כ).[עריכה]

א. נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן. (ויקרא יג ט).
ב. נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי ה' אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן. (במדבר לב לב).
ג. נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן. (דברים יח טו).
ד. נָהָר פְּלָגָיו יְשַׂמְּחוּ עִיר אֱלֹהִים קְדֹשׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן. (תהלים מו ה).
ה. נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. (תהלים עז כא).
ו. נֶגֶד אֲבוֹתָם עָשָׂה פֶלֶא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׂדֵה צֹעַן. (תהלים עח יב).
ז. נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי מֹר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן. (משלי ז יז).
ח. נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן. (משלי כ כז).
ט. נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן. (שיר השירים ד יא).
י. נֻדוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל וּמֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים צֵאוּ וִהְיוּ כְּעַתּוּדִים לִפְנֵי צֹאן. (ירמיהו נ ח).
יא. נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים בָּאֲבָנִים וּבַחִצִּים בַּקָּשֶׁת מֵאֲחֵי שָׁאוּל מִבִּנְיָמִן. (דברי הימים א יב ב).

ראשי תיבות.[עריכה]


ק"א – קונטרס אחרון (בסוף ברכי יוסף).
בר"י – ברכי יוסף.
מחב"ר – מחזיק ברכה.
פר"ח – פרי חדש.
רמ"ע - רבי מנחם עזריה מפאנו ה'ש"ח - ד' באב ה'ש"ף.
מהר"י סרוק – מורנו הרב רבי ישראל סרוק (סרוג).
הלק"ט ח"א\ח"ב- הלכות קטנות חלק א'\ חלק ב'