כף החיים (פאלאג'י)/לב
סימן לב[עריכה]
הדברים מגיעים, והיה מידי חדש בחדשו, משמרות נטועים
א. ראה בעיניך קורא נעים מה שכתב הרב הגדול חיד"א ז"ל בספר מורה באצבע סימן ו' אות עק"ד וזה לשונו, מי שיכול להתענות כל משמרת החדש הוא דבר גדול, ועיקר התענית לפשפש ולחקור היטב הדק במה שחטא בכל החדש ולחזור בתשובה, כי התענית הוא הכנה להכניע גופו לשוב, ואם יעשה תענית לבד מבלי משים אשר חטא ולשוב, כמעט לא עשה ולא כלום, עכ"ל, גם ראיתי בספר דעת חכמה פ"ג משער התשובה והביא דבריו בספר נוהג כצאן יוסף אות ב' שכתב כדברים האלה ממש
ב. בסדר הלימוד ביום המשמרה ובנוסח היהי רצון של אחר הלימוד, הורה לנו בספר מורה באצבע שם אות קע"ה, גם בספר חמדת ימים פ"א מר"ח אות צ"ה הביא סדר לימוד הקרבנות ביום המשמרה, ובספר שלמי ציבור נדפס קצתו וממנו העתיקו במחזורים, וכבר נדפס סדר משמרת טהרה זה פעמים, ושם מסודר הכל אין מחסור דבר, ואשרי שיאחז בו בכל ערב ראש חודש, ובספר עבודה ומורה דרך דף רי"ב הביא גם הוא סדר ללמוד בליל המשמרה ויומו, יעויין שם, ובספר מזבח אדמה צדיק עת"ק סדר הלימוד דנוהגים בעיר הקדש ירושלים ת"ו, ובכלל הביא מעשה נורא דפעם אחת בתוך שהיו לומדים, נפל מן השמים רעם גדול ובקע בקע גדול בבתי גוים והיה קידוש ה' גדול, ומאותו יום החזיקו בלימוד המשמרה יותר, יעויין שם, ועתה נדפס ספר מעשה הצדקה אשר בסוף ספר ימי דוד, ומסימן כ"ו ואילך סדר הלימוד באופן אחר, יע"ש
ג. בתוכי ישתומם לבי על כמה גבורי כח דאינן עושים תענית בערב ראש חודש, דלמה לא ילפי מהני נשי, דכמה נשים צדקניות, אף שהן זקנות וגם משרתות בבתי אחרים ועם כל זה מתענות בכל ערב ראש חודש, ואיך בחורים כפי כחם אינן מתענים, ויותר יגדל התימה על העושים הפסקה גדולה בימי השובבי"ם ולא קבילו עלייהו להתענות בכל ערב ראש חודש, דששה לילות וששה ימים יוכלון שאת ואילו יום אחד בחדש לא יוכלו לסבול, ואיתא בספר החסידים סימן צ"ז, דחכם אחד ציוה לבנו שלא יעברו עליו יותר משלושים יום בלא תענית, והביאו בנוהג כצאן יוסף אות ב', ובעמודי שמים ח"ב דף א' ע"ב, ואני מצאתי בספר החסידים שם סימן רכ"ה, דחכם אחד ציוה לבנו דלא יעבור שמונה ימים בלי תענית כאשר יעויין שם, ואם כן הלואי פעם אחת בחדש דיין להתענות ביום המשמרה דקרו ליה יום כפור קטן, ובאליהו זוטא כתב, דהתענית הוא במקום שעיר ראש חודש על מיעוט הירח ועיין בחמדת ימים פ"א מר"ח אות י"ז, כ"ב
ד. זכור לטוב להרב החסיד מוהר"א חיון זכר צדיק לברכה, מר ניהו המגיה של ספר שלמי צבור, דאיזן ותיקן בקושטא בית הלימוד, בתים לבדים ובתוכם בית הטבילה הקדש לשמים, דשמה ישבו ללמוד בישיבה של מעלה כמה תלמידי חכמים כל ימות השבוע, וגם שיהיו מתפללים שם בכל יום בשובה ונחת כנועם שיח סוד שרפי קודש מדרש קדוש בית אל יכון בצדק אשר בתוככי ירושלים ת"ו, ובכלל התקון, דבישיבה של מטה ילמדו אנשים קבועים בליל המשמרה העומדים בבית ה' בלילות, ויהי בבוקר ביום המשמרה יבואו אחרים תחתיהם ללמוד ביום התענית, ויעמידם לעד לעולם, ומי יתן והיה דממנו יראו וכן יעשו בשאר מקומות, ופה עירנו אזמיר יע"א, זה קרוב לחמישים שנה דבא אלי איש אחד מחשובי עירנו ונתן בידי סך גדול לפי אותו זמן לעשותו הקדש שיהיה הקרן קיים, ומהריוח להספיק קצבה לעשרה מתענים בכל ערב ראש חודש מרבנן סבוראי, וקבע את קובעיהם שילמדו בכנופיא כל התהילים בקהלת קודש "אורחים" יכון בצדק קודם מנחה, ויתפללו מנחה וסליחות, והזהיר אותי שלא יוודע הדבר מי הוא המקדיש כי זה הוא רצונו מתן בסתר ולא ידע אנוש, ובעבור זה ואף כי אחרי מותו יגורתי מלפרסמו כיון שציוה שלא אגיד, ואין ספק דעליו נאמר משה זכה וזיכה את הרבים, דכיון דיש מקום קבוע מש"ך תור"ה קד"ש לכמה אנשים מיראי ה' וחושבי שמו להתענות ולבא שם ללמוד ולהתפלל, בהיות דימצאון שם עשרה מתענים קבועים בכל ערב ראש חודש כנסיה שהיא לשם שמים, ועוד זאת דכמה פעמים מכריזין הרבנים שבדור לימוד ותענית ליום המשמרה בקהילת קדש הנזכרת, מסיבה זאת דהוא מקום מוכן דנאספו שמה בכל משמרה ומשמרה
ה. חשבתי דרכי באותו זמן שהתחלנו בזה להוציא ספר תורה במנחה ולקרות ויחל, והלכתי לפני מאריה דאתרין רבינו הגדול הגאון מר זקני אור היר"ח זיע"א לשאול את פיו אם יתן לי רשות לעשות כן, והשיבני דבר דכיון דאין רוב הציבור קבילו עלייהו כי אם מתי מספר, אין לנו לעשות חדשה בארץ להוציא ספר תורה, ואולם בעיר הסמוכה אצלינו, מתא יוזיל חיסאר יע"א, נוהגים להוציא ספר תורה בכל משמרה ערב ראש חודש כיון דרובא של עיר קבילו עלייהו להתענות מימי עולם ומשנים קדמוניות. ועיין להרב נוהג כצאן יוסף אות ג', ובספר בית עובד דףזק"ן ע"א, ובספר שמש צדקה ביורה דעה סימן ל"ו, ועיקרי הד"ט בסימן ט"ז אות י"א, וכבר כתבתי בזה בספרי זוטא ספר חיים בעזר משדי
ו. הנוהגים לומר ביום תענית המשמרה נוסח עננו בין גואל לרופא אין למחות בידם, כמו שכתב בספר דבר משה ח"א סימן מ', ועל כל פנים צריך עשרה מתענים לאמירת עננו לא פחות, ואפילו אם כבר התפלל אחד מהם יוכל להצטרף כיון שהתענה כמו הם כמו שכתב במחזיק ברכה סימן תקס"ח, ובספרו טוב עין סימן ע"ז אות ז'
ז. פוק חזי מה שכתב בספר מורה באצבע אות קע"ו, דנכון הדבר דהתענית יהיה לפני המולד, ואם המולד בחצי היום יתענה יום שלפניו, עכ"ל, ועיין נוהג כצאן יוסף אות ג', וחד מינן הרב הישיש כמוהר"ר חיים יוסף ליג'י זצוק"ל דהוא היה ראש משמרה מהמתענים, הנהיג אותנו שלא להקפיד על זה במשמרת ערב ראש חודש ניסן וערב ראש חודש אב לפי מה שפסק בשלחן ערוך סימן תק"ף כאשר יעויין שם, ודוגמא לזה הוא ענין תענית לתעניתיה דכתב בקיצור של"ה דף צ"א ע"ג, ובראש חודש ניסן אית ביה רבותא טפי דבלאו הכי שלש משמרות הוי דטוב להתענות גם כן יום שלפני ערב ראש חודש, דהן ניסן וסיון ואדר כאשר כתב בספר חמדת ימים עיין פ"א מפסח אות ג', ופ"א משבועות אות י"א, ופ"א מפורים אות ד', ועיין שם בטעמם, ולפי זה מי שלא עצר כח להתענות בכל ערב ראש חודש, הנה על כל פנים ידחוק עצמו להתענות בשלש משמרות הללו לפחות יום אחד ותיתי חדא מתרתי
ח. אם חל ראש חודש ביום ראשון יעשו התענית ביום חמישי כמו תענית אסתר, ואם חל בשבת יתענו ביום הששי, ועיין פרי חדש, ונוהג כצאן יוסף אות ד', ועיין חמדת ימים פ"א מר"ח אות כ"א, ועולת תמיד, וערך השלחן, ודלא כמו שכתב הרב בית עובד דף זק"ן ע"א אות ו' דלא שת לבו דהיכא דאין אומרים סליחות ותחנונים, הנכון הוא להתענות בזמנו סמוך לראש חודש, ולו שקול ישקל, טפי ניחא לדחות הסליחות כדי להתענות יום שלפני ראש חודש, וכן כתב באליהו רבה, ואליהו זוטא, וקיצור של"ה, ועיין בקונטרס עתרת החיים סימן מ', ושם תמצא נוסח קבלת התענית בסימן ט"ל, קחנו משם ועיין יד נאמן דף מ"א ע"ד, ועיין נמי לעיל סימן י"ט אות כ"ב
ט. מי שנוהג לעשות תענית בכל משמרת ראש חודש, ופעם אחד היה אנוס והתירוהו, מותר, בית יהודה, והביא דבריו בברכי יוסף סימן תי"ז, ואם קיבל התענית בחושבו דלמחר הוא ערב ראש חודש וטעה, אין צריך התרה, ועל צד היותר טוב יתירו לו. מחזיק ברכה סימן תקס"ח משם הרב זרע אמת, ובית עובד דזק"ן ע"א
י. מנהג ותיקין לטבול בערב ראש חודש, חמדת ימים פ"א מר"ח אות ס"ה, ולפחות יעשה טבילת ידים קודם הלימוד ועיין לעיל ביומא דשבתא
יא. מצוה בחזר'ת, דאף על פי שאמרו בשבת שלפני ראש חודש היהי רצון של קבלת ראש חודש, עם כל זה ביום ערב ראש חודש לערב אחר המנחה קודם קדיש בתרא הוא יותר עיקר דיאמרו כל היהי רצון של קבלת ראש חודש, כמו שכתב ביד נאמן דף ל"ו ע"ג, וחמדת ימים פ"א מר"ח אות ק"י, קי"א, וכן נוהגין בתלמוד תורה הגדול במקום תינוקות של בית רבן כשמתפללים מנחה בערב ראש חודש, אפילו דאינם עושים תענית דאינו תלוי זה עם התענית, ואף על פי דיש מנהגים שונים בבתי כנסיות, דיש מהם דבראש חודש אב אינן אומרים כל היהי רצון, עם כל זה במשמרת ערב ראש חודש נהגנו לומר היהי רצון הכל, כמו שאר חדשים
יב. לפי מה שכתב הרב נוהג כצאן יוסף אות א', יש סמך למה שנוהגים דאינם עושים תשלום שנה על הנפטר בשבת שלפני ראש חודש שאומרים בו יהי רצון, אלא מבקשים שיהיה בשבת שלפניו דהוא בא נמי להיות חל בחסרון הלבנה, יהי רצון דבלע המות לנצח ונסו יגון ואנחה ועיין בספר אוזן שמואל במנהג זה עיין שם
יג. בנוסח היהי רצון שמעתי מדקדקים לומר, ולמנוע במקום ולעצור, והגם דיש בכתוב בלשון עצירה דהוא מניעה לגמרי כמו ותעצר המגפה, כי עצור עצר וכיוצא בהן, עם כל זה בלשון תפילה צריך שפה ברורה טפי, ואשרי תבחר ותקרב לשון צח היותר ברור, וכן בסליחות בנוסח רחמים פשוטים וחיים טובים, נוהגין לומר כי האי לישנא ותמנ"ע היתה, ואמר אלי נכדי חתן בני הי"ו הלא הוא משה ספר"א נה"ר החכם השלם והכולל עצום ורב ונזר ישראל כמה"ר משה הכהן נהר נר"ו, דכיוצא בזה דק ואשכח בנוסח אהבת עולם, דיש גורסין אל יעזבונו ואל יטשונו, וטעמא טעים דעזיבה הוא לשון עזר כמו עזוב תעזוב, ובסידור תפילה הנדפס מחדש שלימות הלב, זכר עשה מהשל"ה, דבאהבת עולם לא יש אות ז' כדי להודיענו דשבעה מיני אהבות משכחת בעולם ואהבת ה' עולה על כולם, ושאר אהבות כאין נחשבו לגבי אהבתו כאשר יעויין שם, וכן הביא בספר חסד לאלפים סימן ה' משם השל"ה וספר טהרת הקדש), והחידוש הוא, דבסידור בית עובד הביא הגירסא אל יטשונו, ובבית מנוחה הביא אל יעזבונו, ובשתי מקומות הללו סגר עליהם המדב"ר ולא גילה דעתו בחילוף הגירסאות, ובסידור שלימות הלב הנזכר הדפיס אל יעזבונו, והגם שכתב זה מהשל"ה שם, ועיין בשל"ה בסוף הספר דף תכ"ב סוף ע"א, והנה הגם דאיכא כמה קראי כמו עזבני ה', אל נא תעזוב אותנו וכאלה רבים, הנה בלשון תפילה צריך לבחור לישנא דלא משתמע לתרי אנפי, ולכך אומרים אל יטשונו, זה תו"ד יצ"ו, ואנן בדידן כיון דבסידורי גורי האר"י, וסידור הרב חיד"א ז"ל לא נמצא נוסחא זו דאל יטשונו, אין לנו לזוז מנוסחתינו לומר אל יעזבונו נצח
יד. עוד מלתא בפומאי, דטוב להקדים ובניהם ואחר כך ונשיהם, ועיין לרש"י סדר נח, ובספר שמ"א סימן י"ב דף מ"ה ע"ב, ועיין מה שכתב בספר יד נאמן דף ל"ז ע"ב, ועיין עוד שם לענין דיש גורסין יהי רצון מלפני השמים, ולא הזכיר מ"ש גבי זמון, וממה שהבאתי בקונטרס נפש חיים מערכת י' בסייעתא דשמיא
טו. באמירת מי שעשה נסים יאריך החזן בניגון בתיבת מ"י, לכוין בסוד מי אל אימא עלאה מסטרא דיובלא חמשים דמשם באים הנשים, וגם כדי שיכוונו השומעים לומר הפסוקים והתחינה לתיקון פגם הברית, כאשר הובא בחמדת ימים פ"א מר"ח אות קי"ב, וקמח סולת דף צ"ד סוף ע"א, ויד נאמן דף ל"ו ע"ב וע"ג, ועיין מה שכתב ידי"ן בני הגדול נר"ו בספר והו"א עבר בפרק של ר"ח, ושם בספר יד נאמן החריד עלינו חרדה גדולה לדעת על מה זה מכריזין ראש חודש, ולא ראה מה שכתב בספר נוהג כצאן יוסף דף ל"ו סוף ע"ב, ודף פ"ז סוף ע"ד טעמים נכונים, יעויין שם, ובענין העמידה באמירת מי שעשה, כתב בספר אדני פז דהוא טעות, ויש להשיב על דבריו ואתה תחזה מכל העם, ואילו השליח ציבור בלאו הכי על עומדו יעמוד ובמקום שעמד לא ישב, ועוד דזהו זכר לדבר, ופשוט
טז. גם יש גורסין ולגשמים וטללים בעתם, ולאומרים כך יותר טוב לומר ולטללים ולגשמים בעתם, אי משום דטל לא מיעצר, ואי משום דבכל מקום מקדים טל למטר, ואצל ולרפואה שלימה יש מוסיפין לומר והבריאים יתמידו בריאותם שלא יחלו, קודם ולגאולה קרובה ועיין בעולת שבת, ובבאר היטב סימן תי"ז סוף ס"ק א', ובספר יד נאמן דף ל"ו ע"ג במספר שם אהי"ה יעויין שם, ושם תמצא דשקיל וטרי הרב יד נאמן בכל נוסח היה"ר עי"ש
טוב. אשכחנא מרגניתא להרב חיד"א בשיירי שיריים שבסוף ספר חיים שאל חלק א' סימן יר"א, דאייתי בידיה מנהגו של הרב הקדוש מוה"ר שלום שרעבי זיע"א, וכן הובא בספר בית מנוחה דף ד' ריש ע"ב, דהיה נוהג בבית מדרשו בכל ערב שבת קודם תפילת מנחה לעשות התרת קללות לו ולכל בני ביתו כאשר יעויין שם, ולבי אומר לי דכיון דמר ניהו היה גלגול רבינו הקדוש האר"י זיע"א וממלא מקומו כנודע, יודע צדיק מה שעבר עליו בערב שבת פעם אחת בבני ביתו מקללות וקטטות, וזוהי סיבה דהיה ירא וחרד על דבר זה, ולכך היה נזהר לעשות זה בכל ערב שבת, ובספר טהרת הקודש הביא דבריו בספר עבודה ומורה דרך דף קל"ד ע"ב כתב, דשמע טעם נכון על מה שנוהגין דמברכין את בניהם ובנותיהם בכל שבת ויום טוב, מפני דבימי החול לפעמים האב והאם מקללין אותם מרוב הצער או מאיזה סיבה שיארע, ולכן עתה בזמן השמחה, מבטלין אותן הקללות על ידי הברכות, והעת גורמת שגם המלאך רע יענה אמן, ואגב נוהגים לברך שאר אנשים כו', יעויין שם, וזה יועיל למה שמקללים הם, אך לאחרים שקללו, התיקון הוא מה שהיה נוהג מוה"ר שלום שרעבי זצוק"ל כאמור, אלא דזה דבר קשה למצוא בכל ערב שבת מנין עשרה שימתינו ורחוק לקבצם, ורובא דעלמא עושין כן בערב ראש השנה וערב יום הכיפורים, אכן אני הדל נהגתי לפחות פעם אחת בחודש, ועל הרוב אני מבקש שיהיה במשמרת ערב ראש חודש לכוין על כל ימי החודש, וכשם שאנחנו מבקשים על טהרת חשבון עונות, כן על התרת קללות, והיותו יום צום וריבוי תפילה ולימוד והרהור תשובה, הוא עזר וסיוע לקבל עתירתינו על התרת קללות גם כן שיהפכו כולם לטובה ולברכה, ולעיל סימן א' כבר הרחבתי הדיבור בענין הקללות, פוק חזי מה שכתבתי שם, ועתה אגיד לך מה שמצאתי בספר ילקוט ראובני סדר צו על פסוק ולבש הכהן מדו בד וזה לשונו, מלאך קרי"אל הוא עומד אצל המזבח ובולע כל הדשן, וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, דשן המזבח נבלע במקום א'חד לקי'ר, אותיות קרי"אל, וזהו חמשים ברכות בפי בלעם ומוליך נשמת בלעם בכל העולם, וזהו שאמר הנביא השמ"ן ל"ב הע"ם הזה אותיות נשמ"ה הבלע"ם, וזהו שאמר הכתוב ויק"ר א"ל בלעם, אל תקרי ויקר א"ל אלא קרי"אל, וכשקללך אדם תאמר שלש פעמים קריא"ל, מקובלים, עכ"ל, ולא ניתן זה אלא לאנשי שם היודעים שורש השם הזה וכונתו, ומכוונים בו בהרהור ולא להוציאו בשפתיו, ואף זה דיועיל הוא בעת ששמע הקללות באוזניו, אכן אם אחרים קללו אותו והוא לא ידע, לא יועיל לו, דאם היה בו בכל אופן תועלת, הרי הרב הקדוש דהיה יודע כל תעלומה וכל רז לא אניס ליה, מסתמא ודאי ידע מהזכרת שם זה ואפילו הכי לא סמך על זה והיה עושה התרת קללות בכל ערב שבת. ועיין מה שכתבתי בעניותי בקונטרס תוכחת חיים סדר תצוה דף צ"ו ע"ב ודף צ"ז ע"א מה שכתבתי בחמלת ה' עלי