כף החיים (פאלאג'י)/לג
סימן לג[עריכה]
יעלה ויבא אתיא זכירה,
גם לרבות הלל וזמרה
א. אמרו הקדמונים, דהשוכח מלהזכיר יעלה ויבא ידאג כל החדש, לכן השמש יתחיל תפילתו לומר עמידה קודם הציבור כדי שירים בקולו כשאומר יעלה ויבא, או המתפללים עצמם יאמרו יעלה ויבא בקול רם, וכן באמירת על הנסים, ויאמרו תיבות יעלה ויבא או על הנסים בלבד, והם הממהרים בתפילה כדי לזכות לאחרים המאחרים, ולא יפסיק להכריז השמש בין גאולה לתפילה, עולת שבת, ומטה משה, וחמדת ימים פ"ב מר"ח אות כ"ח, ל', ותפלה לדוד דף ס"ט ע"ב, ועיין נוהג כצאן יוסף אות ה', ושם הביא דעושים היכר בין ליל ראשון לשני כדי שידעו אם הן שני ימים ראש חודש או יום אחד, יעויין שם. ועיין שלמי חגיגה דף רי"ט ע"ב, וקיצור של"ה, וחסד לאלפים, וקמח סולת, וחדושי משבצות זהב, ואשל, וכל זה נעלם מהרב בית מנוחה דף רצ"א ע"ב
ב. בברכת המזון ועל המחיה, אף על גב דאין מחזירין אותו, יתן דעתו שלא ישכח, ובשגם היכא דחל בשבת, להזכיר בעל המחיה שתיהן שבת וראש חודש כל אחד בפני עצמו, וכבר נתתי סימן בנוסח על המחיה והדברים הם ד' על ד', ואולם אתה קורא נעים אל יקשה לך דזה איננו שוה לי לפי מה שכתבתי בעניותי בספרי זוטא חיים לראש על הגדה דף ק"ד ע"א, הודעתי ה"ן כתיב, דשם הלכתי אחר רוב רבני אשכנז, ובלילה ההוא נאה ויאה להוסיף דומיא לברכת סיום ההגדה והזמן גורם להזכירם, ובזכירת שבת וראש חדש הנה עוד ד', ובשבת ובראש חודש דהתחיל יעלה ויבא קודם רצה, פוסק דתדיר קודם, שאגת אריה אשכנז סימן ך'
ג. מי ששכח לומר יעלה ויבא ביום דהדין הוא דצריך לחזור לראש, אין צריך לומר פסוק ה' שפתי תפתח עוד הפעם, כמו שכתב שלמי חגיגה דף רכ"א ע"ב, וקמח סולת יעויין שם, ועל כל פנים יבוש ויכלם, דאיך בא ומתפלל לפני ה' ואומר זכירה אחת לפניה בכללות וחמש זכירות בפרטות, ועוד אחת לאחריה, ומבקש מאת פני ה' שיזכור, והוא בא מחמת ששכח, אין ספק דהוא דבר קשה, וה' הטוב יכפר בעד למי שאינו משים אל לבו לכוין בתפילתו ושוכח, ובימי רבינו האר"י ז"ל היה מעשה באחד ששכח בערבית, דהדין הוא דאין צריך לחזור, ואמרו לו בחלום דהשכינה אמרה עליו, נתנני ה' בידי לא אוכל קום, כמו שכתב בחסד לאלפים אות ה'
ד. ראש חודש שחל בערב שבת, אם שכח מלהזכיר ראש חודש במנחה, אם מתפלל בליל שבת שתים, עיין בספר מאמר מרדכי, וזכור ליצחק סימן כ', דחלקו על הרב זרע אמת ועל הרב חיד"א בקשר גודל והעלו הפך דבריהם, והוא דיתפלל בשבת שתים, ועיין תפלה לדוד סימן רצ"ט, וזכור לאברהם ח"א וח"ג, ושם בקשר גודל סימן ב"ך וסימן כ"ד אסף וקבץ כל דיני התשלומין, ולהיות שאינם הוה ורגיל לא רשמתי מדינים אלו, וכבר הם מסודרים שם אצל עין רוגל. וגם בקמח סולת דף ס"ב ע"ג ואילך, ובספר בית עובד כאשר יעויין שם, ועיין לעיל בדיני תפלת שחרית בלק"ט שכחה ופאה
ה. מי ששכח ולא הזכיר יעלה ויבא וכשהתחיל לומר ברכות דמוסף נזכר, הגם שהוא בלא תפילין יגמור אותה לשם שחרית, ולא יאמר ראשי חדשים אלא ברכות שמונה עשרה עם יעלה ויבא ואחר כך יאמר מוסף. ויחי עוד סימן ב' שקיל וטרי עם הרב נהר שלום והרב מוהר"י קרמי ז"ל יעויין שם, ועיין מאמר מרדכי מה שדיבר עליהם, ודין זה הוא במחזיק ברכה ובספרו קשר גודל סימן כ"א אות ז', וזכור לאברהם מערכה ר' הביאו בתחילה משם נהר שלום, ובסוף מצא להמחזיק ברכה כאשר יעויין שם, ועיין חסד לאלפים שם, ובעיקרי הד"ט סימן ט"ז אות י"ב
ויו. אם נזכר אחר מוסף אין צריך לחזור, באר היטב, ועולת תמיד, ואליהו זוטא, ואדני פז, ואשל, וזכור לאברהם שם, אך בשיורי ברכה כתב דצריך לחזור אפילו שהתפלל מוסף יעויין שם, ובקמח סולת
ז. מי שאמר יעלה ויבא קודם אמירת מודים אחר סיום הברכה, עיין משחא דרבותא דף כ' ע"א דלא עלתה לו, ואם אמר ברוך אתה ה' יאמר למדני חוקיך, ודוקא ביום יעשה תיקון זה, אך בלילה לא יעשה כך דאין צריך לחזור, ועיין מאמר מרדכי, ובקשר גודל שם אות ג' ואות ח', ואם הוא מסופק אם אמר יעלה ויבא או לא, חוזר. ברכי יוסף, ושלמי ציבור, ואשל, ובית עובד דף קל"ד ע"ב, ואליהו זוטא, ועולת תמיד, והלק"ט ח"א סימן ע"ח, ובספר תפלה לדוד אות ש"ג, ובזכור לאברהם ח"א ד"ה תפלת ר"ח, ובמאמר מרדכי שם, ובשלמי חגיגה דף ר"כ ע"ג, ועיין חיי אדם, ובחסד לאלפים השאיר צ"ע את דבריו, ועיין עמודי שמים דף ב' ע"א
ח. מי ששכח ולא אמר יעלה ויבא יסמוך על חזרת שליח ציבור, ולא יפסיק ולא ישיח ולא יאמר מודים דרבנן אלא יכוין מראש ועד סוף אחר השליח ציבור ויפסיע שלש פסיעות לאחוריו, בית עובד דף קל"ה ע"א, וכתב שם דאפילו למי שביתו סמוך לבית הכנסת יכול לסמוך על השליח ציבור, וכבר הביא כל זה בקשר גודל סימן כ"א אות ט' ואות י' יעויין שם, ועיין לעיל סימן ט"ו אות ס"ג, ושם באות י"א כתב, דגם שליח ציבור גופיה אם שכח גם אינו חוזר בשתיהן משום טורח צבור, יעויין שם, תפלה לדוד אות ד"ש, ועיין זכור לאברהם, ועיין מה שכתב הגאון הגדול מ"ז בספרו הנורא חקרי לב אורח חיים סימן מ"ג, ובכונן לחקר כי שי"ג לו על דברי הרב המגיה להשלמי ציבור יעויין שם
ט. אם אמר בקשה בשומע תפילה והזכיר בה ראש חודש, וכשהגיע לרצה שכח ולא אמר יעלה ויבא אינו חוזר, שלמי חגיגה דף רכ"ב, ובית עובד דף קל"ד, ועיין שלמי חגיגה דף רכ"א ע"ד, ומאמר מרדכי שם, וברכי יוסף, וכן הביא בקשר גודל שם סימן כ"א אות ה', ואל תתמה דראש חדש בשומע תפילה מאן דכר שמיה, דשם רשאי לשאול בכל אופן שירצה, ואינו כשאר ברכות דבעינן שיהא מעין הברכה. ועיניך תראנה מה שכתב רב אחאי גאון הרב המובהק השקדן בתורה כמוהרי"ץ אלבעלי זלה"ה בספרו החשוב פרי העץ דף ע"ב ע"ד יעויין שם
יוד. בספר יוסף אומץ ק"ק כתב, דנגלה אליו בחלום דלא יאמר בסוף יעלה ויבא כי אל מלך חנון, אלא כי אל חנון, וכן הביא בנוהג כצאן יוסף אות י"א, ודקדק בלשונו לומר דזה הוא בברכת המזון
יא. אזהרה שמענו בכונת שומע ומשמיע, דאין להפסיק בין זכרנו לופקדינו, אלא יאמר בהלוך אחד ולא יענו אמן ביניהם, שיירי כנסת הגדולה סימן תכ"ב, ושלמי חגיגה, ועולת תמיד, ועיין חידושי משבצות זהב, וחמדת ימים פ"ב מר"ח אות ל"ה, ותפלה לדוד דף ס"ט ע"א, ושם תמצא דאסף איש טהור כל דיני יעלה ויבא, עיין שם מאות רצ"ו עד אות ש"ח
יב. יכוין בי"ג עניינים של יעלה ויבא שהן נגד י"ג מכילן דרחמי כמו שכתב בשלמי חגיגה דף רכ"ג ריש ע"א, ועיין חידושי משבצות זהב סוף סימן תכ"ג, ומה שכתב שם על קושית הפרי חדש לענין תשרי עיין מאמר מרדכי שם
יג. התיצבו וראו דמהדברים שצריכים לאומרם מעומד הוא ההלל, ועיין מה שכתב הרב שלמי חגיגה דף רכ"ג ע"א, ואפילו לסמוך עצמו על הכותל אסור, כמו שכתב במגן אברהם, ובית עובד, ועיין להרב משק ביתי אות קס"ו יעויין שם, ולא טוב עשה בעמיו האיש דנגש והוא נענ'ה מחבירו ומברך ביחיד על ההלל לעצמו, ועיין אליהו זוטא, ושלמי חגיגה אות ז', וע"ש, וקשר גודל סימן כ"ג, ובית עובד דף קנ"ח ע"ב, וגדולה מזו מנהג עיר הקדש ירושלים ת"ו, דאינן אומרים ברכה אפילו בצבור כלל.
יד. אם התפלל בבית האבל במקום שנהגו שלא לומר הלל, יאמר אחר כך אם ישיג לאומרו עם הציבור, וכן יעשה בשני וחמישי, ואם יאמרנו אחר כך בביתו ביחיד יאמרנו בלתי ברכה. עיין קיצור של"ה, וע"ש, ולהרב עמק ברכה דף ע' ע"א, ודרך החיים אות ו', וחסד לאלפים
טו. יש שעושין דכשחל ראש חודש ביום השבעה באבילות, לאותן המקומות דאין אומרים הלל, דאחר העמידה קודם אשרי יושבי ביתך אומרים מה אדם ותדעהו כו' ופסוקי נחמה, ועומד ממקום שישב ואחר כך אומרים ההלל בברכה בציבור, ואין דעתי נוחה בזה דעושים כל כך הפסק בין עמידה להלל, וסברתם הוא דבלאו הכי לא היו אומרים אותו שם, אלא דלמקומות דנוהגין דאינו יוצא מאבלו כי אם אחר גמר כל התפילה בלאו הכי לא יועיל לעשות כן, ועיין מה שכתב רב רחומאי עמית בתורה הרב מנחם משיב נפשי נר"ו בספרו המשובח דבר אמת דף ל"ו ע"א ואילך, ובקונטרס תורה וחיים מ"ש על דבריו, ועיין שאלת יעב"ץ ח"א סימן מ', וברכי יוסף סימן תכ"ב, ובקשר גודל ריש סימן כ"ג לענין טעימה קודם ההלל ועיין שלמי חגיגה דף רכ"א ע"ד, וחסד לאלפים דף ר"ו ע"א
טז. מנהג רע הוקבע בכמה מקומות דאומרים הלל במרוצה כבלע את הקדש, הרצים יצאו דחופים ועד מהרה ירוץ דברו, כל כי האי העדר טוב ממציאותו, וכבר נתקן בראש חודש בדילוג, וראוי היה שיעשו עוד דילוג אחר ולא יאמרו בריצת שפתים תבלעמו אר"ש, כי על כן השליח ציבור לא ישמע לקול מלחשים, אלא יאמר בשפה ברורה ובנעימה בשובה ונחת, וריוח תשימו ותנח התיב'ה, וממה שכתבתי בקונטרס נפש חיים מערכת ק' אות רמ"ט בטעם אמירת הלל בראש חדש, אז תבין לאומרו לאט לאט, ובחומת אנך סדר בא כתב, דראשי תיבות הלל בא בפסוק ה'וא ל'כם ל'חדשי, יעויין שם. ועיין בילקוט ראובני דף ע"ט ע"ג רמזים אחרים, ועיין מה שכתב מרן בית יוסף משם הגאונים עוד טעמים על קריאת ההלל בר"ח, ועיין בספר מעין גנים דף ע' ע"א
יז. לבך תשית באמירת לא לנו, דנפלה טעות בספרים בנוסח ועל אמיתך בוא"ו יתירה, וצריך להיות על אמיתך בלי וא"ו, גם האל"ף של נפלאת צריך להיות נחה, כמו שכתב בשלמי חגיגה, וקמח סולת, ולענין הברכה אם אמר לגמור, אין צריך לחזור, וכן בזמן דהוא להיפך ועיין בית עובד דף קנ"ט ע"א