כף החיים (פאלאג'י)/לא
סימן לא[עריכה]
עט הזמיר הגיע, במוצאי יום מנוחה,
אורה ושמחה
א. מנהג ותיקין ליתן שמן בעששית של פינס כמידת לילו ויומו שיהא דולק והולך עד מוצאי שבת, בעבור שימצא להם נר מזומן במוצאי שבת קודש להדליק ממנה מאור ששבת כדי לברך עליה במוצאי שבת, ויש שאינן חוששין או שאין ידם משגת, ולוקחים כדי להדליק מהתנור או על ידי רוח של גפרית, ולנוהגים ליתן שמן כמדת עשרים ושש שעות מעלה מטה, מצאתי להם סמך והוא ממה שפירש רבינו יעקב בעל הטורים סדר תצוה, נ"ר תמי"ד בגימטריא בשב"ת, יעויין שם, ולפי זה נכון שיהא דולק נר תמיד בכל השבת מכניסתו ועד יציאתו, ומצינו בבראשית רבה דר"א אומר ברכו בנר, ובי היה המעשה דהדלקתי בערב שבת והיה במוצאי שבת עדיין דלוק ולא חסר כלום, ועיין שם בפירוש הרב נזר הקדש, ובספר דרך החיים מליסא דף קל"א ע"ד, ועיין להלק"ט חלק א' דשם רמ"ז כמה שיעור יתן משמן
ב. הנשים צריכות להזהר בתוספת שבת ביציאתו יותר מהאנשים, והאנשים צריכים שיזהרו בכניסתו להוסיף מחול על הקודש יותר מהנשים, כן נראה לפי קוצר דעתי, ואמינא לה דידוע דבכניסתו הוא בחינת זכור דהוא לפני ז"א בחינת יעקב, וביציאתו דהוא שמור אחורי ז"א בחינת רחל סוד הלילה מאחוריו, והוא כטעם לנ"ד של האור זרוע לענין מלאכת הנשים בראש חודש דהוא דוגמא לזה, ועיין בספר סופי ענבים סימן ס"ז
ג. מי יתן והיה דהאיש דאומר המבדיל באתה חונן, שידליק הנר להבדלה ולא האשה שעדיין לא שמעה המבדיל, כן משמע לי לפי סברת הרב שדה יא ושע בפרק אין עומדין במה שהקשה לרבינו ירוחם, ועיין שלמי חגיגה דף רט"ז ע"ד, ועיין להברכי יוסף סימן רצ"ט מה שהביא מהרב יכין ובועז, ובמחזיק ברכה, ובבאר היטב שם ובסימן תרפ"א, וזכור לאברהם ח"א מערכה ה' ודו"ק, וכבר ראיתי מה שהזהירו הרי אלו באזהרה להנשים שיאמרו המבדיל בלי שם ומלכות כדי להדליק כמו שכתב מור"ם, ובקיצור של"ה, ובתוספת שבת, ועבודה ומורה דרך, ועמודי שמים דף ת"ג ע"א, וחמד משה, ועיין שם סימן רצ"ט, ובספר עולת תמיד, ובן יוחאי דף קמ"א ע"ב, ובחסד לאלפים סימן רצ"ט, ובאר היטב, ומחצית השקל שם
ד. מי שאינו נזהר בתוספת שבת שתי שעות בכניסתו ושעה אחת ביציאתו, שמיע לי דפוגם בשם הוי"ה ברוך הוא וגורם פירוד חס ושלום, ודבר זה למדתי ממה שכתב בספר פרי עץ חיים למוהרח"ו הקדוש זיע"א, דגילה סודו דשב"ת עולה גימטריא ז"ך פעמים הוי"ה ברוך הוא, והוא נגד עשרים וארבע שעות, ושתים לפניו ואחת לאחריו, הרי ז"ך, יעויין שם, וכפי זה אם חסר אחת חייב, ובספר פרי שבת כתב משם רבינו האר"י זיע"א חשבון אחר, והוא דקדושת שבת מתחיל משעה ששית ולמעלה, ועשרים וארבע דשבת ושעה אחת ממוצאי שבת הרי שלשים ואחת, וזהו סוד חסד א"ל כל היום, יעויין שם, ועיין בספר דרך החיים מליסא דף ק"מ ע"ב ודף קנ"ט ע"ד, ועיין לעיל בסימן כ"ח אות נ"ג על פסוק לא תבערו אש יעויין שם, ולעיל סימן ט"ז אות כ', אלא דלענין חיבוט הקבר חשבו השעה חמישית בכלל, כמו שכתב בילקוט ראובני והביא דבריו שם דף קל"ג ע"ב, והוא מרבינו האר"י ז"ל כאשר יעויין שם, וצריך לומר כיון דהקדושה עצמה מתחלת משעה ששית, זהור"י קא מזה"ר מלפניה שעה אחת דמקבלת הארת שבת, והוא רמוז בה"א יתירה דהששי כאומרם זכרונם לברכה. ועיין ספר שערי תשובה סימן תר"ח משם הרב"ח
ה. בין השמשות דשבת דהוא באפוקי דשבתא, אם הוא כבין השמשות דערב שבת בעיולי שבתא או חמיר טפי לענין הדברים שהוזכרו בסימן שמ"ב, עיין להרב מגן אברהם, ולהרב גדול מרבן בספרו הנורא שער המלך ח"א דף כ"ב ע"א, ולהרב כסא אליהו שם בסימן שמ"ב
ו. כתב הרב ברכי יוסף, דבדוק ומנוסה דיש הצלחה כשמושך האדם ומאריך באפוקי שבתא, והביא דבריו בשלמי חגיגה דף רט"ז ע"א יעויין שם, ואם כן אפילו דבחצרו או בשכונתו או בבית הכנסת מתפללים ערבית קודם שיהיה שעה אחת מהלילה, ומוכרח להתפלל עמהם בציבור כי אחר זה אינו מוצא מנין, מכל מקום הירא את דבר ה', אם הוא ברשותו בהבדלה, יאריך בזמירות ופיוטים שאומרים קודם ההבדלה, ויהיה בשובה ונחת עד שיגיע הזמן, וידוע דמצוה לומר זמירות במוצאי שבת כדי ללוות לכלה, ועיין בפסקי מוהרמ"ר סימן קל"ז, ובספר עמק ברכה, ובחמדת ימים פרק י"ח משבת אות כ"ח כתב, דהפיוטים של מוצאי שבת מסוגלים להצלחה בכל דרכיו כל ימי השבוע כאשר יעויין שם, ואם רשות אחרים עליו להבדיל, על כל פנים החרד אל דברו יזהר שלא להדליק או לכבות או לשתות טוטון וכיוצא משאר מלאכות עד שיהיה שעה ורביע מהלילה, ולא יכנס במצודות החרמים של מרנא ורבנא מאריה דאתרא הדין מהר"ח אבולעפיא זיע"א בתקנותיו בספר חנן אלהים אות ח', והחמדת ימים פרק י"ח משבת אות י"ד החמיר עד שעה ומחצה כדי להבדיל ועיין דרך חיים דף קכ"ו ע"א, והנה מה שכתב הרב המגיה בשלמי חגיגה משם הברכי יוסף הוא בסימן רצ"ג, ושם היתה דברו כשמאריך באומרו ברוך ה' המבורך כאשר יעויין שם, וכ"ה בחסד לאלפים שם, והכי נקט בהגהת מור"ם לענין האריכות יע"ש
ז. לשתות טוטון קודם ערבית היכא דנמשכה סעודה שלישית עד הלילה, אי סגי באמירת המבדיל ובורא מאורי האש או צריך ערבית והבדלה על הכוס, בזה עמד הרב מר קשישא כבוד בארצנו כמוהרי"ט דאנון ז"ל בספרו הנכבד כבוד יום טוב בדף י"ג ע"א והביא ג' סברות בדבר, וכתב דאין לגעור במקילים מאחר דיש להם על מה שיסמוכו, והמחמיר תבא עליו ברכה כי נראה דרובא דרובא מחמירים, ושוב הביא נמי מסדר היום ורש"י בספר הפרד"ס דכתבו דצריך הבדלה בתפילה והבדלה על הכוס כדי לעשות מלאכה, יעויין שם, ועיין לעטרת ראשי מורינו זקני הרב הי'ם הגדול בספרו הבהיר אהל יעקב מערכת הה' אות י"ג, שהסכים בדעת הרב בעל הלכות גדולות והרמב"ם והרא"ש שאסור לעשות מלאכה קודם שיבדיל על הכוס, וסיים וכתב, ובפרט כגון דא דהכי אשכחן בזוהר הקדוש חלק א' סוף הקדמה וזה לשונו, דלאו יאות הוא לאדלקא נורא כד אפיק שבתא עד דמבדילין ישראל בצלותא ומבדלי על כסא, יעויין שם, ואם כן בעל נפש יחוש לעצמו ויאחז צדיק דרכו שלא לשתות טוטון עד שיבדיל גם כן על הכוס, ועיין זכור לאברהם חלק ג' מערכת ה' לענין יום טוב שני, יעויין שם, מיהו מי שעשה קולא זו והיה קודם ברכת המזון של סעודה שלישית, עם כל זה צריך שיאמר רצה והחליצנו בברכת המזון וכדכתב בקיצור של"ה דף פ"ז סוף ע"א
ח. בערבית לא יחתום לומר מכל דבר רע, וזהו לכל לילות החול, וכמו שכתב הרב ספרא רבה דישראל רבי חייא ז"ל בספרו הנחמד צפיחית בדבש סימן י"א
ט. אתה חוננתנו, במקום דרובם הם עמי הארצות מצוה על השליח ציבור דיאמרנו בקול רם, ולאידך גיסא דרובן יודעין ומביני מדע, שתיקותו יפה שמבלבל אותן, ודוקא שתי תיבות אתה חוננתנו יאמר בקול רם כדי להזכירם ותו לא
יוד. אם שכח לומר אתה חוננתנו לא יחזור, ואפילו נזכר בשומע תפילה לא יאמרנו שם, ואפילו אין לו כוס להבדיל אחר כך, דהרי עד שלשה ימים יכול להבדיל, כן פסק הרב מטה יאודה, והשלמי חגיגה דף רי"ח ריש ע"ד, ועיין במה שכתב הגאון הרב יעב"ץ בספר עמודי שמים דף ת"א סוף ע"א וריש ע"ב, והא דאם לא הבדיל דהוא עד שלשה ימים, אם הוא גם כן אחר הרגל, דבר זה מפורש בהריטב"א סוף פרק מי שאחזו, ובתשובות הרי"ף סימן קכ"ו, ובספר בית יהודה ח"ב סימן כ"ח, וברכי יוסף סימן תצ"א, וכסא אליהו סימן רצ"ט, ועיין מה שכתב רב אחא משבחא הרב מעשה אברהם נר"ו בסימן מ"ז יעויין שם, ובחסד לאלפים סימן רצ"ט
יא. באמירת ויהי נועם לא יחזור למקומו אלא יאמרנו במקום שאמר העמידה, מטה משה, והביא דבריו בעולת תמיד סימן קל"א אות ט', וצריך לאומרו מעומד משום דצריך לכוין בו שישאר עליו תוספת שבת לששת ימי החול, כמו שכתב מוהרח"ו בספר הכוונות, ועיין שלמי חגיגה דף רי"ט סוף ע"א וריש ע"ב, ובספר עמודי שמים יעויין שם), וכתב בספר עבודה ומורה דרך, דלפחות יהיה עומד בפסוק ויהי נועם אם אינו יכול להיות עומד בכולו, (וכן כתב בספר תוספת שבת, ובספר דרך החיים מליסא, ובבאר היטב יעויין שם), ובספר דרך חכמה נתיב ו' אות י"ב הביא מכתבי האר"י, ויהי נועם מעומד, ואתה קדוש מיושב כמו בתפילת שחרית דחול, יעויין שם
יב. רבו הטעמים על שלא יש אות ז' בויהי נועם, ואני אמרתי בחפזי על פי דברי הקדוש של"ה, דשבת הוא יום ז', והראש של אות זה פונה לכאן ולכאן, והוא לרמוז דצריך להוסיף בכניסתו וביציאתו, יעויין שם, ואם כן באמירת ערבית דצריך שיהיה בזמן דנגמרה התוספת, והיה לאו"ת על ידך ולזכרון בין עיניך דלא יש אות ז' בויהי נועם, לרמוז דהגיע עת דנשלם גם התוספת, ומה טוב דשייך לפי זה מה שהבאתי באות הקודם לזה, דצריך לכוין בו על התוספת דהוא דבר בעתו בעת הגמר של התוספת, ודוק
יג. על דרך הסוד צריך לומר ויהי נועם גם בשבוע שחל בו יום טוב וחול המועד, ואם הקהל אינן אומרים הוא יאמרנו בינו לבין עצמו, ברכי יוסף בסימן רצ"ה וסימן תצ"ה, ובספרו מורה באצבע אות קס"ב, ושלמי חגיגה דף רי"ח, וחסד לאלפים, ועיין עמודי שמים דף שצ"ט ע"א, ואם הוא שליח צבור דליכא אחר או שמוכרח הוא להתפלל, יאמרנו אחר ברכו אחרון ואין קפידא, דאדרבא מקדים ברכת אדון לברכת העבד, ובשבוע שחל פורים צריך לומר ויהי נועם אפילו לנוהגים שלא לומר בחגים ובמועדים, כמו שכתב בתשובות כנסת הגדולה סימן נ"ה, ובעיקרי הד"ט סימן ל"ו אות כ"ה, ובברכי יוסף סימן רצ"ה, וכן היכא דחל פסח בשבת אפילו דערב פסח אסור במלאכה מחצות. אשל מפרי, ועיין שאלת יעב"ץ ח"א סימן ט' והובאו דבריו בברכי יוסף ובשלמי חגיגה שם
יד. אם חל פורים במוצאי שבת יאמר ויהי נועם קודם קריאת המגילה, ואחר קריאת המגילה יאמר ואתה קדוש, כמו שכתב הכל בו, והאורחות חיים, וכטעמו של הרב פרח שושן כלל ג' סימן ג', וכמו שכתב בספר ערך השלחן סימן תנ"ג כאשר יעויין שם, ודלא כמו שכתב בספר שלמי חגיגה דף רי"ח ע"ד, ובספר אורה ושמחה, וכבר נתפשט המנהג כן בעירנו, ועיין בספר פרי האדמה ח"ג דף ו' ע"א, ולענין בורא מאורי האש עיין זכור לאברהם חלק א', דאסף איש טהור כל סברות הפוסקים, ועיקר דיברך השליח ציבור קודם קריאת המגילה וישמעו כולם, ואחר כך כל אחד בביתו ילמד לאשתו שתאמר ברכת בורא מאורי האש אחר עצי בשמים, והוא לא יזכיר ה' והמלכות אלא היא תשיב אמריה, ואמרה האשה והוא יאמר אמן, וכן כתב בחסד לאלפים סימן רח"צ, וזה דרך הנכון וכן הוא מנהגינו, מיהו אכתי עדיין מידי פלוגתא דספק ברכות לא נפיק, דהרי אם הנשים חייבות בהבדלה הוא מחלוקת וכמו שכתב בשולחן ערוך סימן רצ"ו, ועיין בב"ד אורח חיים סימן תצ"א, וראש משביר ח"א סימן ל"א, ועיין זכור לאברהם ח"ג מערכה ה' לענין ליל יום טוב ב', ובגור אריה הלוי, וברכי יוסף סימן רח"צ, ובספר ערך השלחן סימן רצ"ו ואילך, ובחסד לאלפים סוף סימן רצ"ו, ובספר בגדי ישע, וקמח סולת דף פ"ג ע"א, ועיין נמי בשולחן גבוה סימן תרצ"ג
טו. לקול האות הקודם, הוראה יוצאה דבמוצאי שבת לא יקרא לאור הנר אם לא יברך תחילה בורא מאורי האש, דאסור ליהנות מהנר בלתי ברכה כהסכמת הרב החסיד בספר סוכת דוד דף ו' ע"ד אשר בסוף ספר בית המלך והוא ספר הרב גו"ר כלל ג' סימן כ"ה, ועיין בספר תורת חסד במפתחות בתשובות אשר שם, ולהרב בית דוד סימן תצ"א, ובספר פרח שושן כלל ג' סימן ב', וזכור לאברהם ח"א וח"ג
טז. הרב מגן אברהם הביא משם לחם חמודות, דבערבית טוב לומר הודו לה' קראו בשמו עד והוא רחום מפני שהיו אומרים אותו לפני הארון בערבית, יעויין שם, וזהו לכל לילה, וגם לפי הסמך הוא אחר גמר ערבית, אך מצינו דהשלמי חגיגה כתב משם אורחות צדיקים, דיאמר מזמור כ"ד וח' וכ"ט, נגד שלש משמרות הוי הלילה, ובספר אור הישר כתב דיוסיף בליל ראשון לומר מזמור כ"ה, ליל שני מזמור ל"ב, ליל שלישי ל"ח, ליל רביעי נ"א, ליל חמישי פ"ו, עכ"ל, וכנראה דמה שלא הוצרך לבאר לליל השישי וליל שבת משום דידועים הם, דהיינו ה' מלך ומזמור שיר ליום השבת, וזה נראה גם כן דקא משתעי לאחר ערבית, מדהביא שם בתחילה דברי רבינו האר"י דאחר כל שלש תפילות יאמר ה' רועי ויחננו ועלה קאי ועיין קמח סולת דף ס"ב ע"ב, ודף ס"ד ריש ע"ב
טוב. במוצאי שבת מיד אחר יציאתו מבית הכנסת קודם שיבדיל יקפל הטלית, כי היא סכנה גדולה דאם אינו מקפלו מיד במוצאי שבת אחר יציאתו מבית הכנסת אזי הקליפות מתדבקים בטלית, אכן אם שכח ולא קיפל מיד במוצאי שבת, אזי למחר בבוקר יקח הטלית וינער אותו מכל צד לארץ, מדרש תלפיות דף קי"ח ע"ג, וכבר הוזכר זה ברמז לעיל סימן כ"ח אות ע', ועיין קיצור של"ה דף צ' ע"ג, ועמודי שמים דף ת"ז ע"ב, ובתוספת שבת, ואליהו זוטא, ויש בזה טיבותא דמתחיל במלאכה של מצוה, וגם להורות שלא היה יכול לקפול הטלית בשבת, ועיין ברכי יוסף סימן ש"ב, ובספר משפט כתוב, ובחסד לאלפים, וביד המלך, מה שכתבו בענין שלא לקפול הטלית בשבת, וגדולה מזו ראיתי בספר חיי אדם, דאס'ור אס"ר לקפול הריד"ה (ממחטה) בשבת כמו שנוהגים בחול, שורה על גבי שורה כפולה ומכופלת, יע"ש
חי. יאמר קודם הליכתו מבית הכנסת במוצאי שבת, פסוקי ומשמע ודומה ומשא, בראשית ברא אלהים, ולכל היד החזקה כאשר נדפסו במעמדות עד אמר רבי חנינא, מדרש תלפיות דף קי"ח ע"ד, ובספרו היקר שבט מוסר פרק ל"א כתב וזה לשונו, במוצאי שבת יאמר ומשמע ודומה ומשא כפי המסודר במעמדות עד אשא עיני, וטובים להצלחה מאד, ואז אין צריך לאומרם בימי השבוע, (מקובלים), עכ"ל. ועיין של"ה, ומטה יהודה סימן רצ"ה, וחסד לאלפים סימן ש'
יט. לא יתפלל ערבית ולא יבדיל קודם שיאמר ברכת המזון של סעודה שלישית, הגם כי אינו הפסק אפילו הליכה לבית הכנסת, אפילו הכי יש קפידא שלא לעשות כן בסעודה שלישית, עמודי שמים דף שצ"ח ע"א, ועיין מה שכתב רב רחומאי הרב פתח הדביר נר"ו בסימן קע"ח דף קפ"ב ע"א לענין אם מתפלל ערבית בתוך סעודת פורים, ולענין נטילת ידים על נגיעת המגילה, יע"ש
ך. את ששת ימי המעשה יאמר אפילו כשחל יום טוב באותו שבוע, וכל שכן פורים, תשובות כנסת הגדולה סימן נ"ו, ובן פורת יוסף אות פ"ה, ובאמירת עצה שאינה טובה לא יאמר כי אם תופר עצתו בלבד, כן כתב ה"ה חיד"א זיע"א בסידור תפלת ישרים, וכותיה דמר מצאתי להגאון הרב יעב"ץ בספר עמודי שמים כאשר יעויין שם, אך בזאת לא ראיתי מי שהקפיד לומר תחילה עצה שאינה טובה ואחר כך עצה טובה, ושמעתי דיש נוהגים כן דכך הוא הדרך להרחיק הנזק ולהקריב התועלת כמו סור מרע ועשה טוב, וכסדר ברכת בשר ודם אוררך ארור ומברכך ברוך, אלא דלפי טעמו של מרן החבי"ב זיע"א, יד הדוחה לחלק בין לישנא דפתיחת שערים לנוסח ההבדלה שמבדיל ועיין להמפרשים בפסוק זה ובפסוק ואברכה מברכיך ודוק, ועיין זכור לאברהם אביגדור ז"ל מה שכתב בזה
אך. כשאומר דעה והשכל מאתך, ישכיל פיהו לדקדק בלשונו לומר בסיבלות, וכמו שכתב הרב ברית עולם סימן תשמ"ח, דחנה אמרה עד עולם, וחייו של שמואל היה עד עולמו של יובל בלבד, וכן אותו אדם דהיה אומר בתפילתו בינה והשכל בשין ימנית וקבר את בניו, ולכן צריך לדקדק היטב במוצאת שפתיו כשמתפלל, יעויין שם, והנה אמת דבברכת אתה חונן דצריך לומר על דרך שם חב"ו כנודע, בלאו הכי ליתא להאי לישנא, אך במוצאי שבת שייכא אזהרה זאת
בך. איתא בתוספתא דשבת, דאליהו יושב במוצאי שבת תחת עץ החיים וכותב זכויות של שומרי שבת, ועיין קמח סולת דף פ"ב ע"ד, ובספר תוספת שבת, ובספר עמק ברכה דף ס"ט ע"א, ודרך החיים דף קל"ה ריש ע"ג, ושם הביאו גם כן, דאליהו מקבל עליו את הדין להיות סובל עונש בעד הצדיקים שלא יכנסו לגהינם על איזה חטא כי אין צדיק בארץ כו', יע"ש, ומאחר שכן דמה שאנו מזכירים אליהו במוצאי שבת, לא על הגאולה בלבד אלא להחזיק לו טובה דהוא ספרא רבה דישראל לכתוב זכויות של שומרי שבת, לפי זה למי אוי למי אבוי למי שמחלל שבת ובא בליל מוצאי שבת וקורא לאליהו, דאין ספק דסניגורו נעשה לו קטיגורו, ואיתא בילקוט ראובני סדר בראשית, ויבד"ל גימטריא אליהו דהוא ממונה על כל מוצאי שבת חמשים ושתים שבועות, והוא מבדיל בין סטרא דקדושה לסטרא אחרא, יעויין שם, ועיין רבינו יעקב בעל הטורים בפרשת בראשית על פסוק זה שם, ובספר עמודי שמים דף ת"ב ע"א, ועוד כתוב שם, דהנעלם שם שב"ת גימטריא אליה"ו משי"ח ב"ן דו"ד דבשבת לא יבואו והם נעלמים, ובמוצאי שבת איתגלי אליהו לכן בא בגימטריא ויבד"ל כאמור
כג. ראיתי למורינו הרב חסיד שבכהונה בספר מדרש תלפיות דף קי"ח ע"ג דכתב, דאחר אמירת ופתח לנו קודם ברכות הבדלה יאמר מאה ועשרים צירופי אליה"ו הנביא בכל אות כפי מספרה, ועוד עשר פעמים נגד עשר אותיות של אליה"ו הנבי"א, בין הכל מאה ושלושים ואחר כך יבדיל, יעויין שם, ובחסד לאלפים, ואליהו זוטא, אכן הרב המאיר עיני הגולה בספר מורה באצבע סימן ה' אות קס"ג מסדר סדר אליהו אחר ההבדלה כשמסיים פסוקי ויתן לך, יעויין שם, ומאן דעביד הכי לא משתבש ומאן דעביד הכי לא משתבש דאין מוקדם ומאוחר בזה, ולפי האמור יאמר נא טעם מחודש בכפל אורך ימים אשביעהו להשלים מאה ושלשים תיבות, והיינו כנגד הצירופים הללו דבר בעתו, דאליהו שומר ישראל דהוא ממונה להצילנו מכל פגעים ומרעין בישין, ועיין בסדר היום, ועטרת זקנים, ושלמי חגיגה דף רי"ז ע"ג וע"ד, ובספר עמודי שמים דף שצ"ח ע"ב טעמים אחרים, אלא דבכפל הפסוק הזה אינו במוצאי שבת בלבד אלא גם בזמירות שבת ויום טוב, ובקריאת שמע שעל המטה ובחזרה מבית הקברות צריך לכופלו, כמו שכתב בקיצור של"ה דף צ' ע"ב, וא"ח, ומחצית השקל, וצריך לומר דזהו לפי טעמייהו דידהו, ובלאו הכי בקריאת שמע שעל המיטה אינו גומרו כי אם עד מחסי, ובדרך החיים דף קכ"ט ע"ב אות י' הביא, דאומרים חמישים ושתים פעמים אליהו, וזה הוי כמספר שמו וכמספר השבועות, עוד הביא שם בקיצור של"ה, דיש נוהגים ללמוד גם כן במלכים א' סימן טו"ב, ובדברי הימים ב' סימן א"ך, ובסוף מלאכי דהוזכר בהם אליהו, ועיין בספר בנימין זאב
כד. כתוב בשלחן ערוך סימן רח"ץ סעיף ב', דצריך להדליק נר לצורך הבדלה חוץ מהנר המיוחד להאיר בבית, ונראה דזהו מה שכיונו בהקדמת התיקונים דף י' ע"ב, בראשית ברא אלהים ברית אש, ועל תרי אשות אתמר בקדמיתא כתנות אור, והיינו בורא מאורי האש דאיהו בהבדלה, עד כאן, ושמעתי מפי ידיד נפשי הגביר החכם המרומם כמה"ר רפאל אברהם די ליאון נר"ו, דמביא ראיה לזה מלשון התיקונים הנוספים תיקון ו' דף קמ"ג ע"ב שאמרו וזה לשונם, בראשית תמן תרי אש ואלין אינון תרין אשין דאינון בורא מאורי האש, עד כאן, דמשמע דבהבדלה צריך שתי נרות
כה. כתב בספר אור הישר דף פ"ח ע"ב דלא יבדיל כי אם על נר שעוה המיוחדת לכך, וכן כתב בחמדת ימים פרק י"ח משבת אות ט"ו, ובעמודי שמים דף ת"ה ע"א, ובמורה באצבע סימן ה' אות קס"ג, וביארו שם דיכוין דשעוה נקרא דונג והוא בגימטריא שם ס"ג, וכמו כן מצאתי בהג"ה הזוהר הקדוש ח"א דף כ' ע"ב מהרמ"ז, וגם הגאון מר זקני הרב אור היר"ח בעל חקרי לב זיע"א היה נוהג כן, דכשהיה אומר פסוק הן אדני אלהים יעזר לי, היה לוקח הנר של שעוה בידו ומדליקה כדי לומר הבדלה, ומה טוב שיזהר כמו כן גם בערב שבת כשבא להדליק הנר של שבת שיהיה עם נר של שעוה, כמו שכתב בספר פעמוני זהב סדר בשלח יע"ש, ויזהר שלא ידליק מנר של חלב שביד אשתו נדה, ועיין יד אליהו סימן ס"ד, ואחר ההבדלה כשיכבה זה הנר לא יכבנו בפיו, דהמכבה נר בפיו דמו בראשו, ועיין שבט מוסר פרק מ', ובספר עמק ברכה כתב דיכבה הנר בשיורי היין של הבדלה, וקיצור של"ה כתב, דהיינו מהדחה במים, ומזה גם כן יעביר על עיניו, ואפשר לקיים שתיהם, כמו שכתב בפרקי ר"א פרק כ', ויאמר מצות ה' ברה מאירת עינים, ויכוין בתיבת בר"ה גימטריא ר"ז דיגלה לו הקדוש ברוך הוא סודות התורה, עיין שם, ואם ירצה יעשנו מהיין עצמו ממה שנשפך בקערה, וכן נראה מלשון רש"ל שהביא הקיצור של"ה שם, ובעמודי שמים דף פ"ו ריש ע"ב כתב דמריחין בעשן הכיבוי לחבב המצוה, עיין שם, ובאשל מפרי שם, ועיין לקמן אות כ"ח
כו. כתב בספר נוהג כצאן יוסף הלכות שבת אות ט"ל וזה לשונו, במוצאי שבת הנוהגין לומר אנא משבענא כו', וכן משביע אני עליכם כו', לא יפה הם עושים, אלא צריכין לומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שמלאך פלוני יעשה כך, ולא יזכור המלאך בפיו אלא יחשבהו, וזה לשון ספר החסידים סימן ר"ה, מי שעוסק בהשבעות של מלאכים או שדים או בלחישות כשפים לא יהיה סופו טוב, ואין טוב לאדם אלא שיתפלל להקדוש ברוך הוא בכל צורכיו, ורחום וחנון הוא וניחם על הרעה, עכ"ל, ובסימן תתשע"ב כתב, אין המזיקין מתגרין אלא במי שמתגרה בהם כו', ובשלחן ערוך של האר"י זכרונו לברכה כתב וזה לשונו, המשתמש בשמות הקדושים או בהשבעות עונשו גדול, וסיים שם, כשהאדם מזכיר שם של מלאך, חושבין שקוראין אותם ובאים כששומעים השם, וכשבאים ורואים שקראוהו לבטלה בא נזק אל הקורא אותם, ולכך צריכים להזהר מלהזכיר שם בפיו, אבל אם הוא שם איזו מלאך ששמו כשם אדם כגון מיכאל רפאל גבריאל מותר, עכ"ל. ועיין מה שכתב בקיצור של"ה דף צ"ט ע"א, ובספר עמודי שמים דף ת"ו ע"ב, ועיין מה שכתבתי אני הדל בקונטרס נפש חיים מה שכתבתי בזה בחמלת ה' עלי
כז. עוד כתב שם באות מ' וזה לשונו, שיבוש גדול בתיקוני שבת שלנו, שבקצתן נדפס פור"ה שר של שכחה, ויצא להם זה מפני שאומרים אחר כך פסוק פורה דרכתי לבדי, וקצתן כתיב בהו פות"ה שר של שכחה, והנה בין פות"ה לפוט"ה נתחלף להם, שצריך לומר פוט"ה שמספרו מאה והוא שמו של שר של שכחה, ומזה אמרו אינו דומה מי ששונה פרקו מאה פעמים כו', וכן הוא הנוסחא בשלחן ערוך של האר"י זכרונו לברכה, ואין לזוכרו בפה אלא יחשוב בלבו מטעם שכתבתי בתחילת הסימן, וכן השם ארמימ"ס שמתמעט והולך על מס מספרו מאה, ומה טוב לומר אחר כך פסוקי זכרונות שכתבתי בהלכות זכירה, עכ"ד, ועיין להחמדת ימים פרק י"ח משבת אות נ"ה, ועיין קיצור של"ה דף צ"ט ע"א דהביאור הוא כאשר יעויין שם, ובספר עמודי שמים דף ט"ו ע"ב, ואליהו רבה, ובמשבצות זהב הגיהו כן, אכן בספר דרך חכמה נתיב ו' אות י"ג ביקש להקים שם פור"ה דהוא העיקר ושם תמצא ביאורו
כח. מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל בית שנשפך יין כמים, נאמר על כוס של הבדלה שיהא נשפך לחוץ, עמק ברכה דף ס"ט ע"א, וספר יש נוחלין דף מ"ב ע"ג, ולכך נוהגין להביא הכוס תוך קערה אחת להבדלה, מה שאינן נוהגים כן בקידוש אפילו ביום דהוא מיושב, וכבר כתבנו דלפי פרקי רבי אליעזר צריך להדיח הכוס במים ולשתותו, ולהעביר על עיניו משום חיבוב מצוה, ועיין ברכי יוסף סימן רצ"ו, ובשיורי ברכה סימן ק"צ, וחסד לאלפים סימן רכ"ח, ורש"י בספר הפרדס דף ז' ע"ב, ובלק"ש אות ה', ובזכור לאברהם מערכה ה', ובספר עמק ברכה דף ס"ט ע"ב הוסיף לומר, ורוחצים פניהם מהיין של הבדלה, ועיין קיצור של"ה, ועמודי שמים דף ת"ו ריש ע"ב, וספר דרך החיים יעויין שם, והשתא מי שרוצה לעשות רחיצת פנים מהיין שנשפך גם זה טוב דהוא בשיורי מצוה
כט. כתב הרב הקדוש של"ה, דיתחיל לערות בכוס של הבדלה כשמתחילין הנה אל ישועתי, והולך עד שמגיע למעייני הישועה אזי שופך על כל גדותיו מה שיזוב היין עד שפת הכוס, והביא דבריו במדרש תלפיות דף י"ח ע"ד, ויש נוהגין לומר פרשת ברכת כהנים בעת שנותן היין בכוס מוידבר עד לך שלום
ל. בספר הנהגת האדם כתב דאסור למזוג כוס של הבדלה, והביא דבריו מוה"ר בספר מדרש תלפיות שם, ויזהר בשתיתו בשבת לשער להניח כוס להבדלה שלא יצטרך להשלימו במים, ובזה נקרא מנוחלי העולם הבא כאומרם זכרונם לברכה. ועיין עמק ברכה דף ס"ט ע"א, ובחמדת ימים פרק י"ח משבת אות מ"ג
לא. כתב בספר מטה משה סימן תקי"ב, דכשמגיע למעייני הישועה ישפוך יין לארץ להכחיש כח שרי ישמעאל ועשו שהם שבעים גימטריא יי"ן, ובס' ת"ד כתב ליתן חלק לעדת קרח כענין מים אחרונים, ועיין אליהו זוטא, ובפ"מ, גם מוהריק"ש כתב דישפוך על פתח הבית, ומרן החבי"ב בכנסת הגדולה הביא דכן היה נוהג מר אביו, ושכן היה נוהג אחריו, וכשהגידו לו דרבינו האר"י כתב דעל פי הקבלה אסור לעשות כן ושכן פסק בספר באר שבע, נמנע עצמו, ושוב כשמצא מנהג זה בשה"ג חזר לאיתנו, אלא דכתב דטוב לשופכו אחר הדלת והמזוזה במקום שאין דורסין, יעויין שם, ובאליהו זוטא דחה דברי הרב באר שבע, אמנם במחזיק ברכה הביא מספר עבודת הגפן טעמים רבים לחוש לטעם המקובלים שלא לשפוך על הקרקע, וסיים, ובדורנו נתבטל מנהג זה דיצאו עליו עוררין. ועיין להרב זכור לאברהם מערכה ה', ובספר עמק ברכה, וקיצור של"ה, ותוספת שבת, ועולת תמיד, ובאר היטב שם
לב. בשעת ההבדלה צריך ליתן עיניו בכוס ובנר, עמק ברכה, ועמודי שמים, וגם העונים יתנו עיניהם בכוס ובנר, הרב דרך חיים ובתוספת שבת פירש דקאי לעונים בלבד, וכן כתב הבאר היטב משם הטור, ועיין אשל מפרי
גל. בלבוש כתב לומר שלשה פסוקים קודם ההבדלה על הסדר, כוס ישועות נגד בורא פרי הגפן, הנה אל ישועתי נגד הנפש שהוא הבשמים, ליהודים היתה אורה נגד הנרועיין חידושי משבצות זהב בפריו
לד. אם אין לו יין יברך על השכר או שאר משקין המשכרים דהן כמו חמר מדינה. ועיין להרב ברכי יוסף, ומדרש תלפיות דף קי"ט ע"א, ובספר ערך השלחן בהשמטות סימן רצ"ו
לה. לפי הטעם שכתב בשל"ה, והביא דבריו בלק"ש אות ד', דלא תטעום אשה מכוס של הבדלה, בעבור כן כדי שלא לבייש לנשים נראה דהתקינו שלא לתת לטעום אפילו לאנשים ושב ואל תעשה עדיף ועיין להטור סימן רצ"ט, ובסדר היום, וגור אריה הלוי, ותוספת שבת, ודרך החיים
לו. הסוד שיש במה שאמרו דברכה רביעית ביבנ"ה תיקנוה, כן הוא הכ"א בסימן יבנ"ה בארבע ברכות של הבדלה, ויש סימן דהיא כבית הלל, ואתה קח לך בשמים ראש דהוא קודם הנר, עמודי שמים דף ת"ה ע"ב, ושם ביאר טעמים נפלאים דברכת הריח קודם לברכת הראיה, עוד תשוב ותראה פלאות שם רזין עלאין בענין ארבע ברכות, וגם בסד"ר המדרגה בדרך עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה, ועיין בספר מדרש תלפיות דף קי"ח ע"ד בטעם שצריכה על היין ועל ההדס, ובטעם ראיית הצפורנים, וברכת מאורי האש וארבע הבדלות דהאריך בזה, וערך הכהן וביא"ר עליה שם גם בתוספת שבת סימן רח"צ על ראיית הצפרניים טעמים אחרים יע"ש
זל. מי שלא הבדיל מותר ליהנות ממלאכת חבירו שעשה לעצמו אחר שהבדיל, אך ראוי להחמיר שלא יאמר לו שיעשה מלאכה בסיבתו, וכל זה בתוספת העיקרי מלפניו או מלאחריו אבל טפי מהתוספת מותר, מור וקציעה, ובספרו עמודי שמים דף ת"ג סוף ע"א וע"ב, ועיין שם למור"ם בהג"ה, ולמוהריק"ש בספר ערך לחם סימן רצ"ט
חל. בספר עבודה ומורה דרך כתב, דהמנהג להיות עומד בשעת ההבדלה, וכן כתב בעמק ברכה דף ס"ח ודף ס"ט, וע"ש, ועולת תמיד, ותוספת שבת, ואליהו זוטא, ובספר הנהגת האדם, אכן המקובלים כתבו דצריך לאומרה מיושב, כמו שכתב בספר מדרש תלפיות דף קי"ח ע"ד, ומוהריק"ש כתב דהוא הדין השומעים דצריכים לישב, והביא דבריו בזכור לאברהם ח"א מערכה ה', וחסד לאלפים, ועיין מאמר מרדכי
טל. בכוס ברכת המזון של סעודה שלישית ישתה כולו ולא יתן להמסובין לטעום, כמו שכתב בחסד לאלפים סימן ק"צ אות ד', ודבר זה תלוי במנהג המקומות, דיש נוהגים כן ויש מקומות דנותנים להמסובין לטעום, ויש נוהגין לשומרו כולו לכוס של הבדלה ולכסותו עד שעת הבדלה ועיין לעיל סימן ל' מה שרשמתי מזה, ועיין עמק ברכה דף ס"ט ע"ב
מ. יחזור אחר הדס כשר, ויאחוז הכוס בידו ובשמים בשמאלו כשמברך פרי הגפן, וכשמברך על ההדס יחליף מהשמאל לימין, כמו שכתב בספר עבודה ומורה דרך, ועמק ברכה, וכתב שם דבברכת בורא מאורי האש יחזיר היין לימינו, והיינו דכשגומר הברכה מחזיר היין לשמאלו לראות הצפרנים של ימין, ועיין נמי בע"ש, ותוספת שבת סימן רח"צ, וחסד לאלפים סימן רצ"ו, ועיין בספר מאמר מרדכי דכתב דבתחילה צריך לראות בצפרנים ואחר כך לברך, ואם כן בשעת הברכה צריך שיהיה הכוס ביד שמאל, יעויין שם, ועיין אליהו זוטא, וחידושי משבצות זהב, והרב פחד יצחק מערכת ה' דף ג' ע"ב כתב וזה לשונו, ראיתי במקובלים שמבדילין גם כן באזוב, ואחר סוכות בהדס מצוה, עכ"ל, ובאורחות צדיקים הביא הא דאזוב, דהוא טוב להניחו על השלחן בכל סעודה, יעויין שם, וכפי הנראה משטח הלשון הוא, דכיון דבפסח הוא ולקחתם אגודת אזוב, וגם עתה אנו עושים כן לזכרון, אם כן מהפסח עד סוכות לוקחים בכל מוצאי שבת אזוב, ומסוכות עד הפסח לוקחים בכל מוצאי שבת הדס, ולפי מה שכתוב דהאזוב הוא מסוגל לכשפים, הנה מה טוב מאד לליל מוצאי שבת דזמנו הוא לעשות דבר זה על דרך אמירת י"א פסוקים, וכמו שכתבתי לקמן בהלכה נ', ועיין חמדת ימים פרק י"ח משבת אות ל"ח - מ"ב, ומה נעים דהפעולה טובה, דעושה למי שישיג למי הבאר של מרים בליל מוצאי שבת קודש, כמו כן איתיה בכונת האחד עשר פסוקים הללו, והיו לאחדים בידך דבר בעתו מה טוב וכאשר נבאר לקמן בעזרת ה' יתברך
מא. בעיירות דאינו נמצא הדס עושים בורדס של כסף ונותנין בו תבלין כמו קלאבו (צפורן) וכדומה, ומברכין הנותן ריח טוב בפירות, אלא דבמקומות דימצא הדס בנקל מסתמא ימצאון שם תלמידי חכמים הרבה, דהרי כתב מהרש"א בחידושי אגדות בפרק ב' דשבת, דהזהיר בהדס יעשה לו סגולה דזוכה לבנים חכמים כמו שהוא ברגיל בנר של שבת, יעויין שם, ואם כן מי שיש לו במקומו לקנות בנקל ואינו לוקח הוא נקרא פושע, גם לא ידקדק בפריטי בימות החורף להניח ההדס משבת לשבת, דמלבד דריחו ל'ו נמר, עוד בה דלא יבצר דנופלין העלין בעת שמריח, ומכניס עצמו במחלוקת הפוסקים בענין מוללו להריח בו היכא דהוא בריא שיפלו מחמת שהן התחילו להתייבש
בם. על הפלפלין היבשים הכתושין ושאינן כתושין נמצא שלש סברות, האחת דלא יריח בהם להבדלה, שני דמברך בורא מיני בשמים, כמו שכתב בשיירי כנסת הגדולה, ומחזיק ברכה, ובק"א, ולח"י ח"ב דף ס"ו ע"ג, ותוספת שבת, ואליהו זוטא, ועולת תמיד, ועיין בן יוחאי דף קמ"א, שלישית דמברך הנותן ריח טוב בפירות, כמ"ש בתשובות סדר ויחי עוד סימן ה', ועיין לאליהו זוטא, ובאר היטב, ואשל מפרי, וחידושי משבצות זהב, ומחצית השקל, ובריח הקלאב'ו, (ציפורן) כבר פסק הפרי האדמה חלק א' דף כ"ו ע"ד ודף נ"ט ע"ג דמברך הנותן ריח טוב בפירות, ובחמדת ימים פרק י"ח משבת אות מ"ב כתב דטוב להריח בתפוחים ואתרוגים אם אין לו הדס, ובקיצור של"ה, ועבודה ומורה דרך כתבו, דיקח הדס של הלולב עם שאר בשמים, וכן כתב בקסת יהונתן דף ט' ע"ב, ובדרך החיים כתב, חוץ ממוצאי שבת של חג הסוכות ועיין עולת תמיד, ואשל מפרי, ובשמן המאור שם
גם. מי שהתענה תענית חלום צריך לברך על הבשמים, מטעם דהנשמה יתירה כבר באה ונהיה מליל שבת ולא דמי ליום הכפורים. שיירי כנסת הגדולה, ובאר היטב שם, וגו"ר כלל א' סימן ח' וסימן ט', וע"ש, ותוספת שבת, ועולת תמיד, ואליהו זוטא, ועיין נמי בספר פתח הדביר דף קל"ט ע"א
דם. לא יסמוך על עששית ועל הנר שבתוך הפ'יני, דמצוה מן המובחר הוא אספקלריא המאירה, עיין חמד משה סימן רח"צ, ומחצית השקל, וחסד לאלפים שם, ועיין מה שכתב בני ידי"ן נר"ו בספר שמ"א סימן מ"ו, ובספר יעקב לחק לימוד ל', ועיין להגאון נודע ביהודה ח"ב סימן כ"א
מה. איתא בפרקי רבי אליעזר פרק כ', אם אין לו לאדם אש, פושט ידו לאור הכוכבים ויסתכל בצפרניו שהן לבנות מן הגוף ואומר ברוך מאורי האש. ועיין במדרש תלפיות דף קי"ט ריש ע"ב, ובספר מעשה אברהם הנדפס מחדש למר ידידנו הרב אברהם אוהבי נר"ו בסימן מ"ו דף מ' ע"ג וע"ד יעויין שם
מו. נר שהדליקו על החיה וחולה מותר לברך לאורן, ועיין הרדב"ז החדשות סימן תשס"ד, ואליהו זוטא, ותוספת שבת, ובאר היטב סימן רח"צ, ובספר עמודי שמים דף ת"ד ע"ב, ועל הנרות שמדליקין על המת כל שבעת ימים במקום שנפטר שם המת לא יברך עליהן, ודין אחד להם עם הנרות שמוציאין לכבוד המת, והנרות של בית הכנסת דאסור לברך עליהן, ועיין יד המלך סימן רח"צ, ובאשל מפרי סימן רצ"ה היכא דלב בית דין מתנה עליהן, ועיין בדרשותי בזה, ודין זה איתיה נמי על נרות חתנים. עיין מגן אברהם, ותוספת שבת, ובאר היטב
מז. בהסתכלות הצפרנים, עיין להרב בית דוד סימן ק"כ דהביא מה שכתב הרמ"ה, וכתב דעבדינן תרוייהו להפוך היד ולהסתכל בנר ובכף לצאת ידי שניהם וכן ראוי לעשות, (וכן הביא בקמח סולת), אכן המחזיק ברכה בסימן רח"צ דחה דבריו באומרו, דעתה דנתגלו דברי מהרח"ו, העיקר הוא לכוף ראשי אצבעותיו הימניים אל תוך כפו הימנית והגודל מכוסה תחתיהן ויהיו נכפפין כנגד פניו, וגם יהיו נכפפים לפני הנר, ויסתכל בצפרניו בלבד ולא בתוך פני אצבעותיו, עיין שם, וכן כתבו בחסד לאלפים, ובעבודה ומורה דרך, אלא דלא ביארו אם יעשה כך ליד שמאל, ואדרבא ראיתי בקיצור של"ה דכתב להדיא דדוקא ימין, וכן כתב בחסד לאלפים דיסתכל בצפרני הימין בלבד, אך רש"י בפרד"ס ובספר האורה נקיט בידיה תרתי דהן שתי ידים זוכות, יעויין שם, והיינו כפשט דברי מרן, אלא דהם נקטו כמור"ם, והנה הנם מרבני אשכנז דנגררים אחריו, אכן על החסד לאלפים קשיא דנקט כמור"ם, ועיין אשל, ומחצית השקל, ובע"ב, ועמודי שמים, ותוספת שבת, ואליהו זוטא, ומנהגינו להסתכל בשתיהן, אחוז מזה וגם מזה אל תנח ידך, האמנם אחר ההתבוננות נראה, דיפה כתב הרב חסד לאלפים דיסתכל בימין דוקא כיון דמהרח"ו והרב חיד"א נקטו בלישנייהו הימנים, הגם דהם לא נחתו להכי, נקוט מיהא דסברי מרנן דהוא ביד ימין דוקא, ולפי זה נמצא דלא סתמו, אלא בהאי לישנא כבר ביארו וגילו דעתייהו דהוא על יד ימין דוקא, וכפי זה צריך לנהוג הכי לראות צפרנים של ימין בלבד דכותייהו נקטינן, ומה גם דאיכא שלמים וכן רבים עמהם, אף על גב דהרוקח סימן שנ"ו כתב כמש"כ רש"י ומרן ז"ל, וברור. ועיין בחמדת ימים פרק י"ח משבת אות ל"ד
מח כשמסתכל בצפרנים יהרהר בפסוק וראית את אחורי ופני לא יראו, ויכוין בלבו לומר תשלח ברכה בכל מעשה ידינו, כמו שכתב בספר הזכירה דף ה"ן ע"ב דינצל מכשוף, יעויין שם, ולא יוציא בשפתיו כלל דהוא הפסק, ויש אומרים דהקפידא הוא להמברך ולא על השומעין, (עיין זכור לאברהם מערכה ה', ובחסד לאלפים), ומיהו טוב שיזהרו גם השומעין שלא יפסיקו באמירה אלא בהרהור לבד, וכתב בספר עמודי שמים דף ת"ה ע"א, דבכלל יסתכל אם גדלו צפרניו דקצצן ערב שבת, יעויין שם
מט. אחר ההבדלה שאומר ברכת על הגפן, לא ישיח שום שיחת חולין אלא תכף יתחיל פסוקי ויתן לך, ומי שירצה לומר ויתן לך כל הפסוקים בשלימות, יעתיק מספר אור הישר דמביא כמה פסוקים נוספים בתוך פסוקי ויתן לך מה שלא נדפסו במחזורים, וגם הביא מזמורים ומאמר הש"ס, וכסדר הזה הובא נמי בספר עמודי שמים, ובספר דרך החיים, ועבודה ומורה דרך, וכך נמצא בסידור רומאנייא של מוהר"א ירושלמי, ואל תתמה דהביאו פסוקי ויתן לך קודם ההבדלה, דזהו לפי מנהג של אשכנז, אכן למנהג רבינו האר"י הוא אחר ההבדלה וכמו שכתב הרב עבודה ומורה דרך גופיה שם, ועיין אליהו זוטא, ובאשל מפרי
ן. הנה אביא לפניך סדר הפסוקים הראוי לאומרם אחר פסוקי ויתן לך:
א. תהלים פרק מ"א, פסוק אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', כנראה מהזוהר הקדוש חלק א' דף י"ד סוף ע"ב.
ב. ירמיה סימן י', מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה, מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה, כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך.
ג. איוב סימן ל"ז, מצפון זהב יאתה על אלוה נורא הוד.
ד. סדר ויצא, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה עד לך.
ה. שמואל א', ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו, ויסיים כן יהי עמנו.
ו. בראשית עד יום אחד.
ז. פסוק אחרון של הפרשה, ונח מצא חן בעיני ה', ויכוין כמו שכתוב בספר יוסף בסדר.
ח. פרשת תולדות, ויזרע יצחק עד ויברכהו ה'.
ט. פרשת וישב, והנה אנחנו עד לאלומתי, ויכוין בתיבת קמ"ה דהוא על דרך וקמ"ה בידך ממלכת ישראל, וכן הקם לעבדך אמרתך דזהו מקים המזל לעלות.
י. פרשת מקץ, ויאמר אליהם ישראל אביהם עד ושקדים.
יא. פרשת פנחס עד ויכפר על בני ישראל, וכתב במדרש תלפיות דף קל"ד ע"ב וזה לשונו, בסוף ההבדלה תעשה צורת שדי על ראשך ביד ימינך ותכניס אצבעות ימינך החמשה בנקב הנחיר החיצון השמאלי באומרך, הנני נותן לו את בריתי שלום, ולא יחסר לך לחם ומזון ולא בגד ושמלה, וזה הסוד תעשה לבדך, ואנו עושים כן, והם צבים בקומתן, וככה תעשה לבניך ולבני בניך, ואם ככה תעשה אתה בבית בעזרת ה' תראה נפלאות, מספר כתב יד, עד כאן, והאומרו שלש פעמים ינהג לעשות כסדר הזה בכל פעם.
יב. האזינו השמים עד הבו גודל לאלהינו.
יג. פסוק ויהי דוד לכל דרכיו משכיל, ופסוק ונח מצא חן, בזה אחר זה עשר פעמים.
יד. פסוק והיו מלכים אומניך שבע פעמים, ויכוין בכל פעם בשם היוצא מפסוק זה כאשר הובא בקונטרס עתרת החיים.
טו. אחד עשר פסוקים דמתחילין ומסיימין בנו"ן כאשר הביאותים בריש קונטרס הנזכר לעיל ונוסח התפילה האמורה שם, וכתב בספר דרך חיים שסידר הרב הגדול כמהר"י מנשה ז"ל, דחסידים ואנשי מעשה אומרים אותם בכל מוצאי שבת, יעויין שם, ואני מצאתי בספר מגלה עמוקות אופן רט"ו דכתב, דגילו המלאכים למשה בסדר שימוש התורה, כי הפסוקים המתחילים בנו"ן ומסיימין בנו"ן טובים לאומרם בשעת ההבדלה כדי לבטל הכשפים, ואלישע הסתכל בשלשה פסוקים שבתורה לרפאות לנעמן, דראה דשם נעמן מתחיל בנו"ן ומסיים בנו"ן ואמר דזהו רמוז בתורה, נגע צרעת, וכשהלך אצלו נעמן לבקש רפואה ממנו ראה דנתקיים פסוק נביא מקרבך אליו תשמעון, דהוא הפסוק השני, אז ציוה בענין פסוק שלישי, נחנו נעבור חלוצים מעבר לירדן דהיינו שירחץ במי הירדן, זה תוכן דבריו, (והביא דבריו בילקוט ראובני סדר תזריע), ואם כן נאה ויאה לאומרם בכל מוצאי שבת, וגם נוסח התפילה הסדורה להנצל מכל מיני כשפים, ומסתמא ודאי כי זה המקור דממנו חוצבה, אלא דלפי זה היה מן הראוי להקדים פסוק נביא קודם נחנו, וצריך לומר דהן נסדר כסדר התורה.
טז. יאמר העשרה פסוקים אשר הפליג הרמב"ן ז"ל בתועלת אמירתן, והמה בכתובים בספר שומר ישראל סימן ה' דף י' ע"א, קום קרא משם, ודע דמצאתי סמך לזה שאנו סומכין פסוק ויהי דוד לכל דרכיו משכיל לפרשת בראשית, והוא במה שראיתי בספר שומר אמונים סדר בראשית דף ג' ע"ד דכתב וזה לשונו, צמרכ"ד הוא השם היוצא מסופי תיבות חמשה פסוקים של יו"א הנקרא בפי המקובלים שם של כנף, ושם זה בא"ת ב"ש עולה קמ"ח סוד נצח, וכן וה' עמ'ו דגבי דוד עולה קמ"ח, שסגולת השם הזה למצוא חן בעיני כל רואיו, וזהו שנאמר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו, עכ"ד, ולפי זה באמירת פסוקי בראשית צריך לכוין בסופי תיבות הפסוקים לשם הקדוש הזה, ושפיר נאה לומר תחילה פסוק ויהי דוד לכל דרכיו משכיל, ותכף סמוך לו מלאחריו בראשית דמשולבים זה בזה, והכל הולך לכונה אחת והיו לאחדים בידך, וגם אני נוהג לומר פסוק ופדויי ה' ישובון בכפל כסדר האמור בישעיה סימן ל"ה, וכסדר האמור בסימן נ"א.
עד כאן הגיע הסדר שאנו נוהגים לומר אנן בדידן בכל מוצאי שבת דהיינו בתוך ויתן לך.
נא. אך בקיצור של"ה ראיתי סידור אחר, והוא שיאמר אנא בכח שבע פעמים, ופסוק הנה אנכי שולח מלאך, ויכוין בשם טפטפ'יה דהוא הגימטריא של הפסוק הזה, דהוא מן הנה עד המקום דהוא גימטריא קצ"ג, ואחר כך יאמר ע'ל מג'ן תהיה לי למגן, ע'ל צב'א תהיה לי לצב'א, צו'ה פח'ד על כל לב זר אמן דהם גימטריא קצ"ג, והוא סגולה נפלאה לשמירה, עכ"ל.
ובספר מדרש תלפיות דף קי"ח ע"ג וד' מסדר את המערכה בסדר אליה רבה וזה לשונו, יאמר ויתן לך, שיר למעלות, המבדיל, ואחר כך יאמר הפרשה של השבוע עם ההפטרה שיבא בעזרת ה', ויקשור מעתה נפשו בשבת שיבא, ופרשת וישלח עד מאה קשיטה מסוגלת לשמירה ולחן וחסד, רבינו הקדוש יוכיח, ופרשת המן כולה מסוגלת להצלחה ולעושר, ופיטום הקטורת שמבואר במשנה סודו, ופרשת העקידה להכניע הקליפות שלא יקטרגו עליו כל ימות השבוע לפי שבמוצאי שבת הם יוצאים, ששה פעמים לישועתך קויתי ה', ששה פעמים ויעקב הלך לדרכו עד מחנים, עשר פעמים יברכך ה' וישמרך, חמשה פעמים המלאך הגואל, מספר כתב יד, עכ"ל, ועיין עבודה ומורה דרך, וקיצור של"ה, ואליהו זוטא, והנה פרשת וישלח אין אני רגיל בה כי אם בשבוע דדעתינו לילך לפתחי השרים באותה שבוע או להולך לדרך באותה שבוע, ראוי שיאמרנה, ועיין באר היטב סימן רצ"ט, ופיטום הקטורת, כתב במחזיק ברכה סימן קל"ב, ובאר היטב בסימן רצ"ט, וזכור לאברהם מערכה ה' דאין לאומרו בלילה, ועיין במעבר יבק וכן כתב בחסד לאלפים סימן קל"א אות כ"ב דלא טוב לאומרו בלילה, וחזר ושנאו בסימן רצ"ט, אלא דהוסיף שם לומר, דבזמן דמדת הדין מתוחה יש לאומרו במוצאי שבת, ובלאו הכי קשה לשמוע, ועיין לקמן אות ה"ן, דתקנו לומר כל הני מקראות בלילה דמסתיי הפסוקים שהם בדרך קצרה, אחת הנה ואחת הנה, דאמירתם דרך תחינה וסגולה למבעא רחמי, אך לקרות פרשיות ארוכות, דהיינו פרשת השבוע וההפטרה, וישלח, והעקידה, והמן וכיוצא בהם צריכה רבה, ועיין חמדת ימים פרק י"ח משבת אות נ"ט, ורבינו האר"י גופיה כבר נרגש מזה אעיקרא בפסוקי ויתן לך, אלא דכדי ללמוד תורה אין לנו פה להשיב שירפו ידיהם מן התורה, ובכל עת ובכל זמן הוי שקוד ללמוד תורה, וכל אחד יעשה כמנהגו וכמנהג אבותיו בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והכל עולה לרצון לפני ה', ובספר עמודי שמים דף ת"ו ע"ב כתב, דהגאון מר אביו בעל חכם צבי ז"ל לא נהג לומר שום פרשה של תורה בליל מוצאי שבת כי אין זמנן בלילה, גם לא היה אומר ק"ל צירופי אליהו, יעויין שם, וגם אני עבדו איני נוהג לומר ק"ל צירופים הללו, ולא פיוט המבדיל, ושם ראיתי את הלח"ש בספר עמודי שמים, דתיקן נוסח פיוט המבדיל שיר חדש בדרך קצרה, והרחיק ממנו נוסחאות המחזורים דהנכון שלא לאומרו, יע"ש.
בן. אחר ברכת המבדיל קודם שישתה הכוס כולו, ישתה מעט ויאמר במה יזכה נער את ארחו עד לא אשכח דבריך שלש פעמים, ואחר כך יאמר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתצליחני בתורה על ידי אליהו הנביא זכור לטוב בכ"ח אותיות יה"ו מאותיות שמך הרמוזים בשמו, ולא אשכח דבר מכל מה שאני לומד בתורתך הקדושה, ותפתח לבי במקרא, במשנה, בתלמוד, באגדה, בספרא, וספרי, ובפסיקתא, ובמכילתות, וברייתות, ותוספתות, ומדרשים, וכל ספרי הפוסקים מעתה ועד עולם אמן, ועיין במדרש תלפיות דף קמ"ה ע"ג, ודרך ישרה דף ל"ג ע"ב, ואחר כך יראה פניו בתוך היין שבכוס ויאמר שלש פעמים פסוק, כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי, כמו שכתב בספר הזכירה דף ה"ן ע"ב דינצל כל השבוע מכל רע, ויכוין בכל פעם בשם אגל"א וישתה כולו, ועיין זכור לאברהם מערכה ה' יעויין שם), ובספר מגלה עמוקות והביא דבריו בדרך החיים דף קל"ה ע"ב כתב, דיאמר במוצאי שבת ארבעים ותשע פעמים פסוק זכרו תורת משה עבדי כו' ויועיל לזכירה, יעויין שם ועיין מאמר מרדכי סימן רצ"ז
נג אחר ההבדלה כשסיים כל הפסוקים ישתה מים שאובים מקודם ההבדלה או אחר ההבדלה, שהרי כתב הכל בו (והביאו מרן בבית יוסף אורח חיים סימן רצ"ט ס"ו) וזה לשונו, נהגו הנשים לדלות מים במוצאי שבת תכף שישמעו ברכו, שמצינו באגדה שבארה של מרים בימה של טבריא, וכל מוצאי שבת מחזירן על כל בארות ועל כל מעיינות, וכל מי שהוא חולה ויזדמן לו מים וישתה, אפילו כל גופו מוכה שחין מיד נרפא, ומעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין, והלכה אשתו במוצאי שבת לשאוב מים, ונתעכבה יותר מדאי ונזדמנה לה בארה של מרים ומלאה כדה מאותן המים, כיון שבאה אצל בעלה כעס עליה, ומרוב כעסו נפל כדה משכמה ונשבר הכד ונפלו מטיפי המים על בשרו, ובכל מקום שנתנו המים נרפא השחין, ועל זה אמרו חכמים, רגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותו, ולכך נהגו לשאוב מים בכל מוצאי שבת, עכ"ל.
ומכאן תוכחת חיים לבל יהיה כועס בכל מקום ובכל זמן אפילו בדבר שראוי לכעוס, כי כעס בחיק כסילים ינוח, ובפרט במוצאי שבת, כי כמה בני אדם שהם עצבים וטריאק'יס (חולי נפש) והם כועסים, כי הלא תראה כי על ידי הכעס איבד טובה הרבה, שאם לא היה כועס היה שותה מן המים והיה מתרפא כל גופו, וזה הוא כונת הכתוב בספר קהלת סימן י"א, והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך, שאם היה מסיר הכעס מלבו היה מתרפא כל בשרו, ונראה דמלבד סגולת רפואת הנפש למי ששותה מים מבארה של מרים, עוד רבותא יתירה אשתכחת, כי הם מסוגלים לפתוח לבו בחכמת התורה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וכמו שכתבתי בספרי זוטא נפש חיים מערכה ב' אות ב' יעויין שם בס"ד, וכן אמרו על הרב מוהרח"ו ז"ל שהשקהו מים רבו רבינו האר"י ז"ל מבארה של מרים ובזה זכה לחכמת הקבלה, ואם כן בעת שתית המים אחר ההבדלה, בעודנו שותה המים יכוין בדעתו לפסוקי פרשת חוקת, אז ישיר ישראל עד ונשקפה על פני הישימון, והוא מסוגל להתחכם בתורה בעזר משדי, ועיין מה שכתבתי בספרי הקטן נפש כל חי מערכה ב' ד"ה באר מרים בס"ד, ובחסד לאלפים סימן ש', ואני נוהג לומר בלחישה אלו הפסוקים על פני המים קודם ברכת שהכל
דן כתב הרב דבש לפי מערכת ת' סוף אות מ"א וזה לשונו, וכד הוינא טליא ראיתי להרב המופלא חסידא קדישא כמוה"ר חיים בן עטר ז"ל שיסד קריאה נאמנה בכל ליל מוצאי שבת קדש מתחילת הלילה עד הבקר, וחילק הלילה לארבע משמרות, ובכל משמרה לומד משנה וגמרא וזוהר והלכה פסוקה, וכך הוא בכל לימוד מארבעה חלקים, והיה מיוסד הכל במספר במפקד שמות הקדש ותפילות שיסד הרב ז"ל ליחד ולקשר כל העולמות ויתר כוונות פשוטות זיע"א, עכ"ל, ומי שאינו יכול לעשות כסדר הזה, על כל פנים לא יאבד השעות בדברים בטלים, ושחוק פ'ינג'אניס, וספירת משלים כי הוא עון פלילי בכל עת ובכל זמן, קל וחומר בעת ובעונה הזאת דאנו עושים לוית חן לשבת מלכתא והוא תחילת ימי המעשה, והנכון שיקרא בספרי מוסר כגון ספר הקדוש ראשית חכמה על הסדר חוזר חלילה
וכתב גדול אדוננו ורב בספרו מורה באצבע סימן א' אות טו"ב וזה לשונו, ילמוד ספרי מוסר תדיר, ואשריו מי שיקבע לימוד בספר ראשית חכמה ומשם יכיר פחיתות מעשיו ותוקף חיובו ויום יום יתבונן בענייניו, עכ"ל, ואנכי עבדו המתאבק בעפרות רגליו הקדושים מוסיף על דבריו, דאם בעל נפש הוא, צדיק יבחן ויכיר ויראה בעצמו שהוא קונה בגופו הארת קדושה ויראת ה', היותן הדברים יוצאים מפי קדוש, ודברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב, ועיין בהקדמתי לספר תוכחת חיים ח"א יעויין שם, ואם התחיל בו והשלימו יחזור פעם אחר פעם כל ימיו, ויראה דבכל פעם ירויח ריוח גדול מה שלא למד ממנו קודם, כמו כן יתמיד בספר שבט מוסר, וחמדת ימים, וקב הישר, ושאר ספרי מוסר כל אחד לפי הדרגתו ולפי הספרים שיש לו, וכתב בספר חומת אנך במשלי סימן י"ב, דמי שאוהב מוסר נקרא אדם, והוא ראשי תיבות א'והב ד'עת מ'וסר, ומי שאינו רוצה לשמוע מוסר בש"ת הוא לו, ראשי תיבות ב'ער ש'ונא ת'וכחת, יעויין שם, וחם לבי בקרבי כי אזכרה ימים מקדם הגיתי דבכל יום אחר תפילת שחרית היינו בצוותא חדא עם מר שניי מוה"ר החסיד הפרד"ס, והרב מר גיסי כמוהר"ם רבי זכרונם לברכה, ללמוד בספר הקדוש ראשית חכמה פרק אחד בכל יום בהתלהבות ובהתבודדות, והיה עינינו מקור דמעה וכמעט לא היינו מרגישים בעצמנו על מה אנחנו יושבים, יהי רצון שאותו לימוד שהיה מקדם דעין לא ראתה יגן בעדנו עתה שאין אנו יכולים לעשותו
הן. מי שיש לו לב להבין ולהשכיל, מה טוב שיקרא פירוש רש"י והרא"ם מפרשת השבוע או באיזה מפרש, כדי שיהיה לו לסימנא טבא לכל ימות השבוע, דתעלה לו להיות מבורכים בתורה מזון הנפש, גם ברכות יעטה מורה למזון הגוף להיות לו שפע וברכה רבה אמן, ובספר דרך החיים מליסא כתב, דלנוהגים לקרות פרשת השבוע, נכון שיהיה עם פירוש רש"י דלילה לאו זמן מקרא הוא, ובזה מתוקן למה שכתבתי לעיל מזה כאשר יעויין שם באות נ"א, והנה הגם דאין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ, וגדולה תורה דהמצא תמצא ששים רבוא דרשנים וכולם ניתנו מרועה אחד מהר סיני, מכל מקום אשרי תבחר ותקרב פירוש מוה"ר משה אלשיך, דגילה לנו רבינו האר"י עליו, דהיה ניצוץ ר"ש בר נחמני, וכיון אל האמת בדרשותיו, כמו שכתב הרב חיד"א בספר ועד לחכמים ח"א מערכה מ' אות י"ד, ובספרו שם הגדולים אות ח"ן כתב, דמוהרח"ו תלמידו של מוה"ר משה אלשיך גילה, דרבינא מתגלגל ברבו ורשב"ן בסוד העיבור, וראה כתוב, דבצרות פולין נגלה לחכם אחד בהקיץ להצילו מתוך ההפכה על שהיה לומד תדיר דרשותיו, יעויין שם, ומעין כיוצא נגלה אלי בחלום על ספר אור החיים להרב הקדוש מורינו הרב חיים בן עטר זיע"א
נו. במוצאי שבת עולה הנשמה יתירה למעלה ושואל לו הקדוש ברוך הוא, מה מאכל שמו לפניך ומה חידוש תורה שמעת, ומוקים לה במתיבתא דרקיעא, זוהר הקדוש, ושפתי כהן סדר אמור, ול"ש אות א'
זן. סעודה רביעית אחר ההבדלה, פליאה נשגבה ומצלת מחיבוט הקבר, ומי שלא יוכל לעשותה בפת יעשנה במזונות, ויכוין להשאיר ברכה בסעודות החול מקדושת שבת,הרב מורה באצבע סימן ה' אות קס"ד, וקיצור של"ה, ועיין בקונטרס נפש חיים מה שכתבתי בזה, וראה תראה בספר עשרה מאמרות דף כ"ג ודף כ"ד, והביא דבריו בל"ש אות ה' על פסוק ואקחה פת לחם, דבמה שאמרו חכמים זכרונם לברכה, לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת אף על פי שאינו צריך אלא לכזית, על זה הסדר אמר להשלשה מלאכים, ותכלית הסעודה לזמן בכוס בשלשה לברכת המזון, וזהו כי על כן עברתם, יעויין שם, ולפי זה ממנו ניקח דהיותר טוב למצוה מן המובחר לעשותה בפת וזימון וכוס, ומה גם דסעודה רביעית נגד דוד דהוא בחינת כוס מלכות, דבעבור זה עתיד לומר אני אברך ולי נאה לברך, דודאי שפיר חזי בסעודתו של דוד שיהיה בכוס, ועוד דדוד הוא המציל מחיבוט הקבר בעבור סעודה זו, כדכתב בדרך החיים דף קל"ה ע"ג כאשר יעויין שם, ובכן יהיה לו כוסו רויה וכריסו ברחבה ומור"א לא יעלה על ראשו דכריסו נבקעת
חן. יסדר שתי ככרות לסעודה רביעית, ולא יקח בידו להמוציא אלא אחד, כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל, והובאו דבריו בעבודה ומורה דרך, ודרך החיים דף קכ"ז ע"ב אות ב', ועוד שם דף קכ"ז ע"ב, ויאמר כשיושב על השולחן אתקינו סעודתא ולשם יחוד בנוסח אשר הובא בדרך החיים מליסא דף קכ"ו ע"ב אות ל"א, וכשיאמר דא היא סעודתא דדוד מלכא יגביה קולו. כמו שכתב בעמודי שמים, ועיין עבודה ומורה דרך
נט. כתב בחמדת ימים פרק י"ח משבת אות ס"ד, דלא יסיר בגדי שבת כי אם אחר סעודה רביעית, וזמנה עד ארבע שעות, ויאמר בברכת המזון מגדול, יעויין שם, ובספר עמודי שמים הרחיב לנו הזמן של סעודה רביעית, דאין קפידא אם אינו תכף אחר ההבדלה, עיין שם מלתא בטעמא, ולזה כיון בספר תוספת שבת סימן ש', ובאשל מפרי, וזה הביאו המחזיק ברכה שם, הגם דכתב דהוא מיד, יעויין שם, אלא דהכל לפי האוכל ובשולו, דהן אמת דהמצוה הוא לבשל מחדש, אמנם כבר אפשר דמהור ימהרנה לו, ועוד מצינו דהנשמה יתירה אינה הולכת עד שיעשה סעודה רביעית, כמו שכתב בספר דרך חכמה, וחסד לאלפים, אם כן אם נתאחר מעט, מצד זה הוא טוב דנפשו עליו, ובחסד לאלפים כתב דזמנה כל הלילה, ולא ידעתי מהיכן למד זה דהא בפירושא אתמר דאחר ארבע שעות לא עשה ולא כלום כאשר יעויין במחברים שם. ועיין בזה בקונטרס נפש חיים מה שכתבתי שם בס"ד
ס. וכתב בקיצור של"ה, דיהדר אחר מאכל הערב לו יותר אף שהוא ביוקר, וכן כתב באליהו זוטא, וחסד לאלפים, ובעבודה ומורה דרך הזהיר דצריך לשמוח בה כמו סעודת שבת, וכן כתב בקיצור של"ה, ומחצית השקל כתב, דעריכת השלחן והדלקת הנרות יהיה כמו ליל שבת, גם בספר עמודי שמים דף ת"ז ע"ב כתב, דידליק נר נוסף מכל הלילות. וכן כתב בע"ב, והרב עבודה ומורה דרך, ובספר צידה לדרך, ועולת תמיד, ואליהו זוטא, ובאר היטב, ואשל מפרי שם
סא. איתא בזוהר הקדוש, מי שאינו מקיים סעודה רביעית נחשב לו כאילו לא קיים סעודה שלישית, (וכן הביא החסד לאלפים סימן ש'), ואם כן אפילו כשעושה שמונים וארבע תעניות או הפסקה גדולה יזהר שלא יבטל סעודה רביעית וכמו שכתב בספר חמדת ימים פ"ב משובבי"ם אות ס"ט
סב. כתב רבינו האר"י, דמעצם הלוז דהוא הנקרא נסכו"י ממנו הוא תחיית המתים, לפי שעצם הזה לא נהנה מאכילת עץ הדעת, ולכן עצם הלוז נשאר קיים בקבר ואינו שולט בו רקבון, ועצם הזה אינו נהנה מאכילת כל ימי השבוע כי אם מאכילת מוצאי שבת, יעויין שם, ועיין עולת תמיד, וחסד לאלפים, ואשל, ותוספת שבת, וע"ב, וקיצור של"ה, ועיניך תראינה למורינו הרב חסיד שבכהונה בספרו החשוב מדרש תלפיות ענף יעקב דף קפ"ב ע"ג מה שפירש בזה במאמר יעקב אבינו לא מת ויאירו עיניך, גם עיניך לנכח יביטו להגאון הרב יעב"ץ ז"ל בספר עמודי שמים דף ת"ח ע"א דבר נפלא בענין זה ובטעם שלש שמות שיש לעצם הזה, עיין שם, גם ממה שאמרו בשבת דף קכ"ט דצריך חמין במוצאי שבת, ופירש רש"י לשתות ולרחוץ, והיינו לכבוד שבת ללוותו כמו המלך, הביטה וראה מה שכתב שם הרב יעב"ץ דף ת"ה ע"ב, עי"ש
סג. עוד ראיתי להרב עמודי שמים דף ת"א ע"א דכתב, דבמוצאי שבת חוזרין ומתברכין הבנים והתלמידים מאבותיהם ורבותיהם לסימנא טבא, ולכן נוהגים בכמה מקומות לנשק ידי הגדולים בליל מוצאי שבת לקבל ברכתם, אלא דצריך שיזהרו המברכים שיברכו ברכות לראש שיזכו לתורה ואחר כך בעושר והצלחה ובני חיי וכיוצא ולא יעשו הפך, וזה פירש הרב עוללות אפרים במאמר מפני מה אין יוצאין בני תלמידי חכמים תלמידי חכמים מפני שלא ברכו בתורה תחילה, והוא דמי שהוא אוהב תורה, הוא מברך תחילה שיהיה בנו תלמיד חכם, אבל מי שאינו אוהב את התורה מברך תחילה שיהא עשיר, ולכן שפיר אמרו כי הסיבה דאינן יוצאים בניהם תלמידי חכמים הוא מפני שלא ברכו אותם בתורה תחילה, ירצה ברכה ראשונה לא ברכו שיהיו תלמידי חכמים שיעסקו בתורה לשמה, ולפי מדתם לא יזכו לתורה, יעויין שם. והביא דבריו בדרך החיים דף קכ"ג ע"א
סד. אם בא לישן קודם חצות לא יאמר וידוי בקריאת שמע, כמו שכתב במורה באצבע סימן ה' אות קס"ה, ובמחזיק ברכה שלו סימן ש', וחסד לאלפים שם, ואגרות הרמ"ז, הביא דבריו בזכור לאברהם ח"א סוף מערכה ו', ובחסד לאלפים אות ח' כתב דגם במוצאי ראש חודש וחנוכה הדין כן, ועיין מה שכתב בספר חיים שאל ח"ב סימן כ"ה ועיין נמי בספר שלמי חגיגה דף רי"ט ריש ע"ג לענין אמירת קינות על חורבן בית המקדש, דאין לומר שום דבר קודם חצות, וגם אין להוסיף אחר חצות של מוצאי שבת משום דנחרב הבית ביום ראשון יותר מכל הלילות, עיין שם שהביא כן משם מוהרח"ו זיע"א, ומכל מקום אם לבוש בבגדי שבת, טוב שילבש בגדי חול אחר חצות אם אפשר לו דהוא בביתו כדי לומר תיקון חצות אם הוא בלילות דצריך לומר תיקון רחל, ועיין מה שכתבתי לעיל סימן ג' אות ל"ה, ומה שכתב בספר עמודי שמים דף ת"ח ע"ב, צריך לפרש בדבריו דכונתו לקודם חצות בתחילת הלילה, לא על אמירת תיקון חצות כסברת הרב המגיה מוהרש"ך בדפוס פיסא דליתא להא, וברור והוי זהיר לומר התפילה שסידר הרב הקדוש מוה"ר שלום שרעבי זיע"א לתיקון חצות כאשר הובא בספר שפת אמת דף קכ"ב ע"א, והזריז יעתיקנה משם בסידור שלו כדי לאומרה בכל הלילות עד שתהא תפילתו שגורה בפיו ובשפתיו, האל ברחמיו יזכנו לראות בנחמת ציון ובבנין בית הבחירה אמן כן יהי רצון