כף החיים (פאלאג'י)/ל

[במהדורה קמא וברוב ההפניות זהו סימן ל, ובסוף הספר בהשמטות נדפס סימן לו אשר מקומו פה]

<< · כף החיים (פאלאג'י) · ל · >>

סימן ל

לא תעשה כל מלאכה ותולדותיהן כיוצא בהן,

ומדברי סופרים ודקדוקיהן

א. במקום אחד הקדים קדש לשבת ובמקום אחר הקדים שבת לקדש, וכן אצל שמירה, והוא לרמוז דצריך לשמור ולקדש קודם השבת ואחר השבת, כגון לא יצא סמוך לחשיכה דזה הוא קודם השבת, וגם לא יהנה ממלאכה דנעשה בשבת באיסור והיינו אף לאחר השבת, רבינו יעקב בעל הטורים בפרשת בשלח על פסוק שבת קדש לה', ועיין עוד לרבינו יעקב בעל הטורים סוף סדר בהר

ב. המזיקין שנבראו בערב שבת, אותן רוחות נוחין בשבת ובאין להזיק למי שמחלל שבת, או עצב בשבת, או אינו מתעדן בו, לכן רוב תחלואי רוחות בשבת, ולכך סמך שיר של פגעים לשיר של שבת, ספר החסידים סימן תתש"ע, וזה בעצמו הוא הטעם דנתקן לאומרו במוצאי שבת, ועיין בחומת אנך ביהושע סימן ב', ועיין לעיל בדיני קידוש סימן ל' מה שרמזתי מדברי הראב"ע, ולקמן אות ד' בסימן זה, [ואיתא בהשמטות זוהר הקדוש סדר שמות דף רע"ו ע"א, דבשבת שליט בעלמא מזל שבתאי ולא בעמא קדישא, בגין דעמא קדישא לית לון חולקא ואחסנתא בכוכבייא ומזלי אלא בקודשא בריך הוא בלחודוי, ואצטריך לון לאחזאה חדוה ומיכלא ומשתיא ולבושין ולאתקנא ביתא ופתורא ביומא דא, דלאו הכי לכל אינון דאחידן בכוכבא דשבתאי דאצטריך לון לאתענאה לאחזאה עציבו ודאגה ורוגזא ולמילבש שחורין ולכסאה שחורין ולא למיכל בשרא וחמרא ומשחא לאתענגא עינוגין דעלמא אלא למיתב בדיורא עציב ולאתפרשא מן בני אנשא, יעויין שם, ומכאן אנו למדים דעל ידי שמענג את השבת בכסות נקיה ובשתיה ומאכל על ידי כן ניצול ממזל שבתאי, והיא הוראה עצומה דאין אנו עדת ישראל עומדים תחת המזל ולא כאלה חלק יעקב, ואשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו שהוא משדד המערכות והוא שליט בעליונים ובתחתונים, יתברך שמו לעד]

ג. שלא לחלל את השבת אנו למדין משלשה, האחד מנהר שבתיון, השני מההר דמוציאין מעפרו כסף ובשבת אינו מוציא, השלישי מדג אחד דנקרא שבת דשובת על שפת הים עד מוצאי שבת, גלי רזיא, הובא בילקוט ראובני סדר בראשית, וזו סתירה מעליא לאומה ששובתת במוצאי שבת

ד. אמרו בגמרא, ודבר דבר, שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול, דאסור לומר דבר פלוני אעשה למחר, וקבלה בידינו דמי שאומר בשבת איזה דבר לעשות לא מסמנא ליה מילתא כמו שכתב החמדת ימים בהלכות שבת, והיינו טעמא כמו שכתבתי לעיל באות ב' משם הזוהר הקדוש, כי בשבת שולט מזל שבתאי, וכן כתב הרב אברהם אבן עזרא ז"ל על התורה סדר יתרו על פסוק זכור את יום השבת לקדשו, כי בשבת שולט מזל שבתאי ולא יצלח בשום מלאכה בשום דבר, ועיין אשל סימן רפ"א, ולא מבעיא בדיבור כי בלאו הכי אסור, אלא אפילו מחשבה דקיימא לן דבור אסור הרהור מותר, עם כל זה מי שחושב על המלאכה ביום שבת קודש לעשותה בחול אינה מתברכת כיון שחשב עליה בשבת, כך מצאתי כתוב בספר כתב יד משם מוהרש"א מסכת גיטין פרק השולח, כן כתב בספר חסד לאלפים סימן ש"ז אות ט', והיינו מה שכתב מוהרש"א שם על מה שאמרו בגמרא, בהני תלת מילי נחתי בעלי הבתים מנכסיהם, ואחד מהם דסיירי נכסייהו בשבת כו', הרי זה מחשב לצורך מלאכה ביום השבת, מלאכתו זאת גם בחול אינה מתברכת אחר כך כיון דחושב בה בשבת, עד כאן, ועיין עוד למוהרש"א בפרק מי שהחשיך, ולהרב ראשית חכמה שער הקדושה, ולהרב אור החיים סדר יתרו, ובספר דעת חכמה שער השבת פרק י"ד דהזהירו דצריך שמירת שבת במחשבה ודיבור ומעשה, ועיין נמי להרב אליהו זוטא סימן רמ"ב, וספר עבודה ומורה דרך דף קמ"ב ע"א, ועיקרי הד"ט אות כ"א, ונודע מאי דאיתא בויקרא רבא סוף סדר בהר פרק ל"ה וזה לשונו, מכאן דאסור לצאת לתוך שדהו לידע מה היא צריכה בשבת, מעשה בחסיד אחד שיצא לתוך כרמו לידע מה היא צריכה, ומצא שם פירצה אחת וחשב עליה לגודרה בשבת, אמר איני גודרה על שחשבתי עליה בשבת, מה עשה הקדוש ברוך הוא, זימן אילן של נצפה ועמד וגידרה והיה מתפרנס ממנו כל ימיו, עיין שם, והכי איתא בשבת דף ק"נ דעלתה בו צלף, יעויין שם, ועיין עוד טעמים אחרים דעל חילול שבת יורדין מנכסיהן להרב בן אורי בסדר ויקהל דף ל"ג ע"ג וע"ד, וראה נא נועם שיח סוד שרפי קדש מה שכתב מוהר"מ אלשיך ז"ל סדר ויקהל בענין דיבור של חול בשבת ויערב לך, ובחידושי משבצות זהב סימן ש"ז ביאר דאיסור אמירה נחלק לג' חלקים עיין שם באורך

ה. יזהר תמיד בשבת ביום ובלילה להיות עיניו משוטטות בארבע פינות שהולך, מה למעלה ומה למטה, שלא יהא איזה נר דלוק ויהיה גורם כיבוי, וביותר יזהר בהקמת ספר תורה, ולפעמים ישפוך השמן ויהיה נוטף על בגדי שבת, וידאג בשבת או יבא לידי מחלוקת, דהמחלוקת בשבת הוא נחשב כמחלל את השבת כנודע, וזה רמזתי בסמיכות התורה דנעוץ סופה בתחילתה, לעיני כל ישראל בראשית, שדרשו בתקונים, בראשית, יר"א שב"ת, והיינו דבא לרמוז דתמיד עיניהם ישיתו לראות אם יש איזה דבר מחילול שבת דלא יחללוהו ויהיה מוראת שבת עליהם, וכמו כן בהליכתו על גבי עשבים בשבת יתן דעתו במדרך כף רגל, וידוע מה שהביא באורחות צדיקים לגורי האר"י זיע"א, ובספר עבודה ומורה דרך דף קמ"ב ע"א, וקמח סולת דף פ"ט ע"א, דראה לאחד מכמה שנים שמת, דעל שנכנס בתוך מנעלו מעט עפר בהליכתו והלך ארבע אמות ברשות הרבים בעפר שברגלו, דקדקו עליו בעלמא דקשוט, ומה יהיה למי שהולך עם ש'ארטה (צעיף) בידו הנקרא טיצפי"ח והבגד מוטל על כתפו, ואוכל פיפיטאס (גרעינים) והולך במקומות שלא יש עירוב, ה' הטוב יכפר בעדו ועיין קיצור של"ה דף פ"ח ריש ע"ב

ו. כלל גדול אמרו בשבת, דתמיד כל היום וכל הלילה יהיה מגמתו בכל דבר שיבא לעשות לתת דעתו בישוב הדעת מה שהוא עושה, כי לפעמים עושה איזה מעשה בשבת מבלי דעת ואחר כך מתיישב בדעתו ורואה שעשה איזה איסור מאב מלאכה או תולדה בלתי כונה, כמו בליל שבת אם יזדמן פרעוש או נמלה וכדומה ומוללו ביד והורגו והוי איסור גמור, ואילו נתן דעתו לא היה עושהו, ועיין מה שכתבתי בעניותי בהגהותי על הרשב"א ח"ה סימן ב' בס"ד, וזכור לאברהם ח"א בד"ה צידה יעויין שם, ועיין בספר שם חדש במלאכת הצד בענין לצוד הפשפשים יעויין שם, ובספרי הקטן לב חיים חלק ב' עמדתי על היתושין שיש מהם המשוררים, ובתוך השינה הרג מהם במה שנגע אי בעי כפרה, יעויין שם בסייעתא דשמיא, וכמו כן בבורר פסולת מתוך אוכל בין באכילה בין בשתיה, ואפילו באוכל מתוך אוכל משכחת לה באיזה אופנים דאסור, ועיין בחידושי דינים מרבני ירושלים הנדפס בסוף ספר חיים וחסד להרב מוהר"ח מוסאפייא ז"ל באות ל"ב מה שכתב בזה כאשר יעויין שם, ועיין נמי להרב בית מנוחה דף נ"ד ע"ב לענין אוכל מתוך אוכל, ועיין בספרי הקטן רוח חיים סימן שי"ט, ועוד תשוב ותראה בספרי הקטן לב חיים חלק ב', בהיכא דנדבק הפרי בגרעינים אי ינער הגרעינים להוציאן, והיכא דאוכלו לאלתר, עיין שם, וכמו כן ברחיצת ידיו, שלא ליקח ענבים או לימונים שלא נסחטו עדיין וכדומה לשפשף ידיו, או אם נפל יין על בגדו, שלא לתת עליו מים עזים דאיכא איסור מלבן, ואפילו מים חיים כמו שהארכתי בתשובות בסייעתא דשמיא, לא זו אף זו כשיהיה איזה טינוף על הבגדים שלא לתת עליו מים, כי אפילו דרך רחיצת פניו ידיו ורגליו אסור, ואפילו על הרצפה דליכא איסור כיבוס, יש בו משום שבות אם נותן מים לרחוץ הרצפה כמו שכתבתי בתשובה להלכות שבת, ובכל אלו הדברים וכדומה לאלו, אם אדם נותן דעתו בשבת קודם עשיית דברים כאלו לא יבא לידי חילול שבת, אשר זה יהיה כונת הכתוב בסדר כי תשא, ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם, כי דייק לומר לדעת, דעיקר שמירת שבת תלוי בנתינת דעתו בכל דבר ודבר כאמור, ועיין בפסקי מוהרמ"ר סימן קי"ב וקי"ג, ועוד אני אומר, דישער האדם בדעתו דענייני שמירת שבת הם כהררים התלויים בשערה, ויהיה דומה אליו להיות מרגיש בכל אשר יעשה כמו דיהיב דעתיה השוחט בהרגשיות של הסכין אפילו דקה מן הדקה, ככה יתנהג בשמירת שבת, והבא לטהר מסייעין אותו מן השמים ולא יבא שום תקלה על ידו

ז. זכור נא מה שכתב הרב גדול בדורו בספר לב דוד פרק כ"א וזה לשונו, והנה הרב החסיד בספר דעת חכמה שער השבת פרק ד' לימדנו להועיל כמה גדול שומר שבת לתשובה, כי הנה על ידי החטא ממשיך כח הטומאה בפנימיותו וחיצוניותו, ועל ידי החרטה והבכיה ממשיך בתוכו ניצוץ שכינה ואותו הניצוץ מגרש כח הטומאה, והשנית, צריך לעשות מצוות חבילות חבילות באברים שחטא בהם ועל ידי זה יתהוו מלאכים ויגרשו המלאכי חבלה אשר בחיצוניותו, ושניהם אי אפשר כי אם על ידי שמירת שבת דזוכה לניצוץ שכינה דנשמה יתירה, גם מי זוכר בדקדוק האברים שחטא בהם שיקיים חבילות של מצוות, וגם צריך זמן רב, ועל ידי שמירת שבת כהלכתו שקול ככל המצוות, והוי כמקיים חבילות מצוות בכל האברים, וישלח מלאכים לגרש מלאכי חבלה אשר בחיצוניותו, זה תוכן אמרי קדוש ודבריו חיים וקיימים, וזה אפשר לרמוז תשב אנוש עד דכא, תש"ב אותיות שב"ת, כלומר שהתשובה הוא בשמירת שבת, ולכן בתיבת תשב נרמז שבת כי על ידי השבת יש מציאות תשובה אפילו עובד עבודה זרה שהוא ככופר בכל התורה ונמשך הטומאה בכל אבריו והוא קשה מאד לעשות מצוות בכל אבריו, אפילו הכי על ידי השבת השקול ככל המצוות נמחל לו, וזהו שכתוב תשב אנוש, אפילו עבד עבודה זרה כאנוש ופגם בכל, על ידי שמירת השבת יתוקן, ומכלל הדברים אתה תשמע תוקף תועלת שמירת שבת דהוי כמקיים כל המצוות וזוכה ליטהר מבית ומחוץ ועל ידי שמירת שבת נגמרה התשובה, עכ"ל, והרב בית דוד חלק אורח חיים סימן צ"ו כתב, דבתשובה עם השבת אהניא ליה להצילו דאינו צריך ליסורין הממרקין את העונות, יעויין שם. ועיין מה שכתבתי על דבריו בספרי הקטן רוח חיים סימן רמ"ב בס"ד, ובדרוש שבת הגדול השתא הכא תרי"ט הארכתי בזה בעזר משדי

ח עונש המדבר שקר בשבת הוא יותר מהחול דפוגם יותר, עיין חומת אנך בתהלים סימן צ"ה, ועיין בספר כסא שלמה בדרוש א' לשבת הגדול, ובספרי הקטן נפש חיים מערכת ש', ובספר שומר אמונים סדר תשא, רמז בזה דבא בסופי תיבות אות' היא' לעולם' אמ"ת, יעויין שם

ט. ההולכים בשבת בגנות ופרדסים ובאים לידי חילול שבת, לא ידעו ולא יבינו דהאילנות צווחין כשיש חילול שבת, משום דחילול שבת גורם דליקה, וכשיש שריפה בבתים אחרי כן מוכרחים לקצוץ האילנות לעשות נסרים לבנות בתים, ועל כן כשרואין חילול שבת צועקין על הרעה העתידה לבא, כמו שכתב הרב הגדול מהרי"ד זלה"ה בספר צמח דוד בהפטרה לשבת פרה יעויין שם, ומאחר שכן איך הולכים בשבת אצל האילנות ועושים חילול שבת ובפרט בין הארזים ושקמה וכיוצא, האל הטוב יכפר בעדם, ועיין בספר קרבן מנחה סימן ת"ז באיסור תחומין, ומדבריו הוכח תוכיח למטיילים בשבת, ועיין בקיצור של"ה דף פ"ה ע"ב

יוד. הבונה בית בשבת אפילו בקבלנות לא נשאר לו הבית ולא לזרעו בימים מועטים, ספר החסידים סימן שמ"ח, ועיין מה שכתב בספר ברית עולם שם יעויין שם, וזה יהיה רמז במה שאמרו אל תקרי לדורותם אלא לדירתם, דאם שמרו בני ישראל את השבת בעשיית דירתם, אז יהיה לדורותם והיתה לו ולזרעו אחריו

יא. כמו שאסרו לכוין מלאכתו במועד, כן בשבת ענין הטורח אפילו שאינו מלאכה, כגון שיש לפניו ספרים או כרים וכסתות ואומר דבשבת שיש לי פנאי אסדרם, הוא איסור מדכתיב עשות חפציך ביום קדשי וכבדתו מעשות דרכיך, ספר החסידים סימן תתנ"ז

יב. עוד כתב בספר החסידים סימן רס"ו וזה לשונו, בשבת לא יאמר אדם נישן כדי שנעשה מלאכתינו במוצאי שבת, שאסור לומר למחר אעשה כך, ואפילו חפץ לכתוב תורה, מפני שמראה מה שישן ונח בשבת שעושה בשביל החול, אלא יאמר ננוח כי שבת היום, עכ"ל. ובספר ברית עולם שם זכר עשה למה שכתב בברכי יוסף ריש סימן ש"ז משם הרדב"ז, ועיין בית מנוחה דף רי"ד ע"א, ואין כל חדש דכבר הביאו הבאר היטב חדש סימן ר"צ והוא במגן אברהם שהביאו, ובקיצור של"ה דף פ"ה ע"ד, ואליהו רבה וזוטא, ועולת תמיד, וחסד לאלפים

יג. רבים חושבים דהותר אמירה לגוי אם יצוהו קודם השבת, והא ליתא, ואפילו בדבר שבות כל שאינו במקום מצוה הוא עון פלילי. כמו שכתב בספר מורה באצבע אות קמ"ט

יד. בחשבונות שעברו, מלבד דיש אוסרים מדינא לדבר בם, הנה אף למתירים אסר לן במורה באצבע אות קנ"א משום גדר וסייג

טו. אם בא לו ריח מבית הכסא, אם מותר לשאוב מים הרבה ולהשליך כדי שילך הריח, או איכא טירחא ואסור, ויצא משם אם רוצה ללמוד או לאכול, הנה על זה עמדתי אני הדל בתשובה בהלכות שבת, לך נא ראה

טז. בכל איסורים שבתורה, אפילו שהוא תלמיד חכם, כל שלא הגיע להוראה דאין אחרים שואלים ממנו, לא יסמוך על דעתו אלא שאל אביך ויגדך זקנך ויאמרו לך כיצד יעשה לאסור או להתיר, להטריף או להכשיר, לטהרו או לטמאו, כל שכן וקל וחומר באיסורי שבת דחמירא דשקול ככל התורה, ובפרט בדברים שיש בהם פירסום משום והייתם נקיים וחילול ה' באומות, כגון המשכיר שדה ומרחץ או תנור וסוס ורחיים וספינה וכיוצא בהן לגוי, או שהוא לשותפות או בדרך שאלה כיצד יתנהג ובאיזה אופן יהיה ההיתר, וכן במלאכות שעושה הגוי בשביל ישראל, ובאמירה לגוי ובדיני התבשילין וההטמנה, והוצאה מרשות לרשות וטלטול ומוקצה, וכן בשאר שלשים ותשע מלאכות, ומאבות יצאו תולדות, דלא יזוז אנה ואנה לעשות דבר אם לא ישאל לחכם בתחילה כדי שלא יבא לידי חילול שבת, ולא יתעצל ולא יתרשל מלילך אצל חכם לשאול שאלה מאדוניו כדת מה לעשות, ויתן לבו דדרך גהינם הוא דרך רחוקה יותר ומוליכין אותו בעל כרחו, וכדי להנצל ממנה ישם לדרך פעמיו וילך לדרוש אל ה' ולעשות בהוראת בית דין על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, וההולך בדרך זה ונקה האיש מעון והוא נקי וצדיק כל ימיו, ולא יבוש ולא יכלם מלשאול ואז לא יכשל לעולם ועד, ומי שחלק לו ה' בבינה יהיה קובע לימודו מידי שבת בשבתו בהלכות שבת. וכדכתיבנא לעילא בסימן כ"ט, ועיין נמי בקיצור של"ה דף צ' ע"א, ועיין שני אליהו דף ז' ע"א וב' מוסר השכל על זה עיין שם

טוב. צריך שיזהר כשהגינה היא של ישראל שלא יאכל שם בשבת דאיכא חיוב חטאת, חמדת ימים פרק י"ד משבת אות מ"ג, וטל אורות דף י"ט ע"א, וצריך לדקדק היטב בכל מקום שהוא, שלא יעשה נטילת ידים במקום שיש שם זרע זרוע, ויהיו עיניו פקוחות שלא לשפוך אפילו מעט מים במקום שיש זרעים אף דלא קפיד עלייהו כלל, וכמה הזהירו שלא יאכל בשבת במקום שיש עשבים שמא יפלו מים. ועיין פסקי מוהרמ"ר ז"ל סימן קי"ד, ובספר בית מנוחה דף ל"ז ע"א ודף ר"ו ע"ב, ומחזיק ברכה סימן שנ"ז, ובספר חיי אדם

חי. מה שנסתפק בספר בית מנוחה דף ע"ג ע"ב על פרקי שבת אי מותר לקרוא לאור הנר כאשר יעויין שם, לי ההדיוט אין מקום להסתפק כלל והוא פשוט דשרי, וכך מבואר בכמה מחברים וזו אינה צריכה לפנים ועיין עוד שם דף שנ"א סוף ע"א וריש ע"ב

יט. אסור להבחין בין בגדו לבגד חבירו לאור הנר אם אין אחר בהדיה, ועיין שבת של מי דף כ"ג ע"ד, ויעקב לחק שם לימוד ט"ו עמד אי שרי ללמוד נגד המדורה דהיינו אש של פחמין, יעויין שם, ועיין חסד לאלפים סימן רע"ו, ושם בסוף סימן זה כתב מור"ם, דצריך לכסות התינוקות שלא יהיו ערומים בפני נר של שבת משום ביזוי מצוה, ובלאו הכי הוא סכנה לעמוד ערום בפני הנר אפילו שאינו נר של שבת כאשר יעויין שם. ועיין להלק"ט ח"ב סימן קפ"ב

ך המחזיק ברכה סימן שי"ח הביא משם הרב זרע אמת, דטוב ליתן הקאב'י תחילה ואחר כך הסוקאר, ועיין עיקרי הד"ט בסעיף י"ד אות ל"ו, ובית מנוחה דף ר"ה ע"ב, ועיין עוד שם במחזיק ברכה סימן ש"ך בענין הלימונאדה דצריך ליתן הסוקאר תחילה ואחר כך לסחוט הלימון ואחר זה ליתן המים, ועיין עוד בברכי יוסף שם, ובמה שכתב עליו בספר נוה שלום דף מ"ד ע"ב וע"ג יעויין שם, ובזה נתנו סימן והנה סל"ם מוצב. ועיין מה שכתב בספר בית מנוחה דף נ"ז ע"א, ועוד שם בענין לסחוט הטרוש'י תוך המאכל, ובמה שכתבתי אני בעוניי ואת רוח"י אתן סימן ש"כ בס"ד, ועיין עיקרי הד"ט סימן י"ד אות צ"ב, ובחידושי דינים מרבני ירושלים הנדפס בסוף ספר חיים וחסד להרב מוהר"ח מוסאפייא ז"ל אות ל"ד, יעויין שם ובספר חיי אדם

אך. כלי שיש לו שתי פיות רחב וקצר, לא יריק מצד הקצר בשבת דמעמיד הפסולת והשמרים, בית מנוחה דף נ"ו ע"ב, ובמקום אחר השבתי על דבריו ואין כאן מקום להאריך, ועיין עיקרי הד"ט סימן י"ד אות צ"ד, ולענין נטילת ידים, היכא דהצינור יותר גבוה, עיין אליהו רבא. ודרך החיים מליסה דף צ"ה ע"ד

בך. בשר ששהה שלשה ימים, והיה בשבת, איזה יכשר, ליטול ידיו בנקיות בערמה או על ידי גוי בכונה, על זה כתבתי בעניותי ברו"ח (רוח חיים) סימן שכ"א יעויין שם. ועמדתי שם על מה שכתב במגן אברהם סימן שצ"א, וברכי יוסף סימן ש"ח, ובית הרואה, ועיקרי הד"ט סימן י"ד אות י"ג, וערך השלחן סימן שכ"א, ועיין נודע ביהודה ח"ב סימן כ"ז

כג. רבים שגו לילך בשבת אחר חצות ליקח פירות וירקות מבעלי חנויות גוים לסעודה שלישית ולמוצאי שבת, ויש מהם [שלוקחים] דגים מפני האורחים, ואפילו שאינן נותנין מעות פוגעין בכמה איסורין, ובפרט בדברים דאיכא למיחש שבאו מחוץ לתחום או נעקרו ונתלשו בו ביום, ונולד, וצידה בשבת וכיוצא, והירא את דבר ה' לא ישלח למשרתו ליקח שום דבר, וטוב שיבוש בעולם הזה עם האורחים ולא יכלם לעולם הבא כי אז חרפתו לא תמחה, ועיין קיצור של"ה דף פ"ה ע"ב, וכמה פעמים הכרזתי על זה, וגם על מוכרי פיפיטא"ס (גרעינים) שלא ימכרו בשבת אפילו שהוא בהקפה ובלי מדידה כיון דאומנותו בכך והוה ליה כמעשהו בחול, וזה נכנס וזה יוצא ואין נגרע משבת לחול, ועיין קמח סולת דף צ"א עמוד ב' וג', באיזה אופנים הוא דמותר ליקח מהחנוני בשבת, עיין שם

כד. כשהוא בשולחן לא יהיו הידים עסקניות בקליפי ביצה ואגוז ולוז וערמון וכיוצא, ועיין שיירי כנסת הגדולה סימן ש"ח, ועיין מה שכתב בספר יד המלך למהר"א פאלומבו דף ק"ג ע"א, וזכור לאברהם ח"ג, והזהירו שם דישבר הביצה על הקערה ויפלו הקליפות מאליהם שלא יצטרך לטלטלן בידו, יעויין שם, ועיין קיצור של"ה דף פ"ז ע"א, ואסור לדחוף כל דבר מוקצה על ידי קנה, כמו שכתב הט"ז סימן שי"א, ועיין לקמן אות ס', ופירות שנתפזרו אסור לקבצם לתוך סל וקופה אלא מלקט מעט מעט ואוכל, ולא יברר מהעפר והצרורות. הרב חיי אדם כלל י"ג, ועיין סימן של"ה

כה. העושים בשבת מספ'אנוריא וכדומה, תבנית דלי של מים או מנעל או כוס וקערה כדי לשתות מים אם יש סרך איסור בזה, כתבתי בתשובה להלכות שבת בסייעתא דשמיא, פוק חזי

כו. עוד כתבתי בתשובה, דבאגוזים ושקדים ולוזים דמתחילתן יש להן שתי קליפות, אחת ירוקה הרכה ושניה קשה, דלא יקלוף הראשונה ואחר כך השניה, אלא ישבור בבת אחת ותבא עליו ברכה. וכן מבואר בספר חיי אדם, ועיין לעיל בדיני ערב שבת

כז. יזהר שלא ימלא הצלוחית כשיש זבוב או יתוש כדי שיהיה צף למעלה להוציאו מכלי אל כלי כדי שישאר בכלי הראשון, וכן כשיש שמרים ופסולת, וגם בכוס של קאב'י, אם יש איזה קש או תבן יזהר שלא להוציאו בידו. ועיין גו"ר כלל ג' סימן י"ג, ובברכי יוסף סימן שי"ט, ובחידושי על השולחן ערוך שם, ועיין קמח סולת, ובברכי יוסף סימן שי"ט, ועיין לעיל בדיני קידוש סימן ל' מה שרשמתי שם, ועל דברים כאלה הארכתי בספרי הקטן לב חיים ח"ב דברים המתיישבים על הל"ב, ועיין מה שכתב מר ידידינו רב יהודה נר"ו בספרא דמאריה טב חסד לאלפים דף קפ"ז ע"א אות ב' יעויין שם, ועיין להלק"ט ח"ב סימן רנ"ד

כח. לא יביא הקדרה על גבי השולחן כדי להריק על הקערה, דהרי אינו כבוד שבת מלכתא לעשות כן אפילו בחול כל שכן בשבת, וגם לא יתן התבשיל תחת השולחן אפילו מכוסה, וגם לא יתן לחמים תחת השלחן, וזהו בחול ואפילו בשבת טוב להזהר. ועיין בספר שבט מוסר פרק מ'

כט. לא יתן מלח בסאלאט, אלא אם כן נותן בו תכף שמן וחומץ, ט"ז, ומגן אברהם סימן שכ"ח, ורבים נוהגים שלא להשליך מלח בשביל האוכלים שיתנו בשעת האכילה לפי רצונם, והוא יותר טוב, ועיין בית מנוחה דף נ"ב ע"ב, וקיצור של"ה דף פ"ז ע"א, ואסור ליתן ירק חי לתוך חומץ חזק כשיעור שיתן על האור וירתיח דהוי כבוש, חידושי משבצות זהב

ל. לא יתן פתיתים בכלי ואחר כך יתן המרק, וגם לא יתן מלח בכלי ראשון, ואפילו בשני היכא דהיד סולדת בו, מור"ם סימן שי"ח, ולא יעשה מי מלח הרבה כי אם לאותה סעודה, וכן לא יתן תבלין בקערה ויריק עליו מכלי ראשון, ועיין ט"ז, ותוספת שבת שם, ובית מנוחה דף נ"ב ע"ב, ועיין קיצור של"ה דף פ"ח ע"ב, וערך השלחן שם, ומשחא דרבותא סימן שכ"א, וכן בשר צלי לא יתן במרק רותח, חיי אדם כלל כ'

לא. מה שנוהגים לחתוך בסכין המרור והבצל וצנון והחזרת דק דק לסלאט, לא טוב עושים דהוא טוחן בשבת אלא ישבר חתיכות חתיכות, עיין שם בשלחן ערוך, ועיין בית מנוחה דף ר"ז ע"א, וחיי אדם

לב. לא יסחוט לימון לתוך קערה לטבול בה ביצים, אלא יניח הביצה תוך קערה ויסחוט על גבי הביצה, הרב בית מנוחה דף ר"ד ע"ב, ועיין עיקרי הד"ט סימן י"ד אות א' ב', ועיין קמח סולת דף צ"ב ע"ב

גל. על הסאלאטה (סלט), ולדוך שומן, עיין טל אורות. ושדה הארץ ח"ג סימן י"ח, ועיין זכור לאברהם ח"א וח"ג, ועיקרי הד"ט סימן י"ד אות ט"ז, וחיי אדם

לד. לא ינגב הכוס במפה היכא דאיכא למיחש לסחיטה, סימן ש"ב, וברכי יוסף שם משם הרדב"ז, והיינו היכא דהכוס צר, וכמו שכתב בחיי אדם כלל כ"ב

לה. ליתן מלח על כלי שיש בו תורמסין אסור, סימן שנ"ד, ומלך שלם אות קי"א

לו. סכינין עם מזלגין דהם תחובים זה בזה, הנה בספרי הקטן רוח חיים סימן די"ש התרתי להכניסם ולהוציאם בשבת ולזקוף ולכפול, עיין שם בעזר משד"י

זל. בחיבורי על השולחן ערוך שם נאמר, להזהר בשבת שלא יקבץ באצבעו כשהוא לח מרוק או מים, השומשומין דנופלין על גבי השלחן, עיין שם

חל. אסור לקנח הסכין או שום כלי לצחצחו במלח, כמו שכתב בקיצור של"ה דף פ"ה ע"ד, וכן לא יקנח הסכין סביב הסינ"י (מגש) דנראה כמשחיזו ואפילו העברה אחת. ועיין משחא דרבותא סימן שכ"ג

טל. לא יריח בשבת בלימונים חמוצים המחוברים, עיין שם חדש במלאכת הקוצר, ועיין יד המלך, ויד אהרן, מ"ק, ומ"ב סימן של"ו, וברכי יוסף שם, ומלך שלם אות קל"ד, ועיין עיקרי הד"ט סימן י"ד אות פ"ו, וערך השלחן, ושם בשם חדש במלאכת בורר, עמד על הסרת השדרה שבדגים הנקרא איספינה, יעויין שם, ומי שחננו ה' בעושר יכול לקנות דגים דיוכל להוציא מערב שבת האיספינה, וגם לאידך גיסא, בדגים קטני קטנים שאין רגילים להוציא ויוצא מידי פקפוק

מ. באר שבין ישראל לגוי, לדעת מה יעשה ישראל לשאוב מים בשבת, עמד על זה מורינו הרב מר שניי בספר אות היא לעולם מערכת ד' אות ז"ן וח"ן, וכתוב בקיצור של"ה דף פ"ה ע"ב, דבמקום שאסור לטלטל ויש שם בור אל יוציא הדלי מן הבאר לחוץ, יעויין שם, ולענין שכר שואבי מים, עיין פרי האדמה חלק ד' דף ד' ע"ב. ובסוף ספר מאמר המלך תשובה מחיים מוה"ר מוהר"ח מודעי ז"ל על דברי הרב המחבר שם, ולהגאון הגדול מורי זקני זיע"א בספר חקרי לב מ"ב סימן ט' לענין רופא יעויין שם, ובספר זכור ליצחק סימן פ"ה, ועיין נמי בספר בית המלך בסוכת דוד דף ה' ע"ד, ובתשובות אשר בסוף סדר ויחי עוד יעויין שם, ועיין מוהר"י מברונה סימן ק"ד, ולמורינו הרב בתי כנסיות, ובספר יד המלך סימן ש"ו

מא. כתבתי בספרי הקטן רוח חיים סימן ש"ב, דלא יקנח במטפחת שהיא לחה אלא מצד שהיא נגובה היטב, וגם לא יעשה כל הקינוח בצד אחד מהמפה, אלא יחליף להעביר המפה מצד לצד באופן שלא יהיה כל הניגוב במקום אחד ויבא לידי סחיטה. ועיין לקמן בנטילת ידים לסעודה יעויין שם, ועיין בית מנוחה דף ק"ב ע"א ודו"ק

בם. אם מותר לנער המלח שנמלח בביצה הרבה או פלפלין, עיין יד נאמן בהלכות שבת סימן א

גם. המייחד אבן מערב שבת לפצוע אגוזים בשבת אם תועיל ההכנה, עיין מה שכתבתי בהגהותי על הרשב"א ח"ה סימן רכ"ה בס"ד.

דם. צמוקים אם מותר ליתנם במים בשבת, עיין עיקרי הד"ט, סימן י"ד אות נ"ו, וחיים וחסד אות מ"ג, וברכות המים, ומשחא דרבותא, ועיין בתשובות מוהריט"ץ סימן ס"ט, ובספר בני חיי יעויין שם, ואני בעוניי עמדתי בתשובה להלכות שבת, להיכא דנתבשלו הצמוקים והוציאו מהם המים, אי שרי להשליך מים מחדש כי על ידי זה וימתקו המים, ושם עמדתי על שארופי אדום, דשכחו מליתנו במים מערב שבת כדי להמתיק להבאים לבקר בחתונה אם מותר לעשותו בשבת

מה ספוג אין מקנחין בו אלא אם כן יש בו בית אחיזה כמו שכתב בשלחן ערוך, ואני מזהיר לבני ביתי שלא יקחו ספוג אם לא יעשו בו בתחילה בית יד כדי שיהא ראוי ומוכן גם לשבת

מו. אסור לשפוך יין או שאר משקין לתוך כלי חומץ דהוא ככובש בשבת, מלך שלם אות קי"א, וכן אסור ליתן מי ורדים במים. עיקרי הד"ט סימן י"ד אות ד'

מז. אוי להם להבחורים שעוברים פ"ומאדה (משחה) על שערותיהם בשבת, ולוקחים מסרק ומסדרים אותם שיהיה הקליעה נאה, ורואין במראה, דעוברים על לא ילבש גבר דאפילו בחול אסור וכל שכן בשבת דהוא איסור מוסיף, וגם תוכו רצוף חילול שבת, ועליהם יאמר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע מדה כנגד מדה, וכבר הוצאתי קל כרוזא בבתי כנסיות על פתגם דנא והחרמתי לעושים כך עד שיקבלו עליהם שלא יעשו עוד לא מינה ולא מקצתה, והיצר הרע של עבירה זאת הנה הוא נער שוטה, בחור בגבורתו ואינו זקן וכסיל, דחדשים מקרוב באו דנתהוה בעולם היצר הזה, האל ברחמיו יבטלהו לגמרי, אמן כן יהי רצון ועיין בקונטרס תוכחת חיים חלק שמות דף ק"ז ע"ב, ועיין זכור ליצחק סימן פ"ג יעויין שם

מח. מי שהורגל להיות ידו אוחזת בזקנו, בשבת יזדרז למשוך ידו, ועיין חסד לאלפים סימן של"ד אות ט', וידוע מעשה רב אשר הובא בגורי האר"י, דפעם אחת שכח ונתן ידו בזקנו בשבת, וחשש שמא ינטל שער, ולא הוציא ידו מהזקן עד מוצאי שבת, ועל זה ידוו כל הדווים דאין משגיחים בזה ומעבירים כמה שערות מהזקן, דאפילו בחול מי שרי, ועיין לעיל בדיני ערב שבת בס"ד, ובספר חמדת ימים פרק ט"ו משבת אות ק"כ הזהיר מאד על זה, ובכלל כתב דחסידים הראשונים היו אומרים יד לזקן תספה, עיין שם, והרב הלכות קטנות קרא זה על הרוחץ פניו וזקנו במי ורדים בשבת, ועיין גו"ר סימן ט"ו, וב"ד סימן רצ"ג, ושמש צדקה סימן כ' יעויין שם, ובספר בית הרואה, גם יזהר שלא יתלוש חוטי עורות דהיינו נימין אשר סביבות הצפורן, ועיין ט"ז סו"ס של"ו, ובטל אורות דף כ"ה ע"ב, וחיי אדם כלל כ"א, ואפילו הטובל צריך שיזהר שלא יסחוט שערו לנגבם, כמו שכתב בספר תוספת שבת סימן ש"כ ס"ק ל"ט יעויין שם, ומלבד הסחיטה איכא למיחש שיעלה בידו שיער, והוא ברור

מט. ראוי להזהיר לדלת העם היושבים בקרנות ושותים קאב'י מהגוים בשבת, דלא תעשה כזאת בישראל, ועיין בתקנות הרב ימי דוד למהרי"ד בסוף הספר, ובספר פרי האדמה ח"ד דף ג' ע"ג, וכסא אליהו סימן שי"ח, וכמה פעמים הכרזנו בציבור על זה בעבור ישמע העם ויחדלו מלעשות כדבר הרע הזה ולא יזידון עוד, והוא תקנה קדומה של מרן מלכא מוה"ר מוהר"ח אבולעפיא זיע"א בספר חיים וחסד בתיקון י', ועוד שם בתיקון ל' החזיק במעוז יותר ודיבר האיש אדוני הארץ אתם קשות, ועיין למוה"ר אבי התעודה בשיירי כנסת הגדולה סימן שכ"ה, ובספר נוהג כצאן יוסף אות ל"ג, וקמ"ר ח"א דף כ"ד ע"א, ובספר עיקרי הד"ט י"ד לי"ד לא ינקה רע, ולענין הטמנת התבשיל והקאב"י עיין לקמן, והרדב"ז ח"ג, ותשב"ץ ח"ד, ונוהג כצאן יוסף אות ח' ואות ט', וקיצור של"ה דף פ"ה ע"א, ובספר מים רבים סימן י"ח, ואורח לצדיק סימן ו', וכתונת יוסף סימן י"ב, וברכי יוסף סימן רנ"ג וסימן שי"ט, ובספר עיקרי הד"ט סימן י"ד אות י"ד ואות ל"ט, ובספר האל"ף ז"ל בסימן רנ"ב אסף איש טהור ככל הצורך ואשרי אדם הרגיל לקרות בו, ועוד בספר יד המלך בהלכות שבת בסימן רנ"ג ואילך יע"ש

ן. כתיב אשר לא ניסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג, וכיון דבשבת חייב להתענג אין לו לילך יחף, תוספת שבת סימן רס"ג ס"ק א', וזה התוספ"ת הוא ודאי אפילו בפחות מארבע אמות דהרי בחול בלאו הכי אסור, ועיין בספרי הקטן לב חיים ח"א סימן נ"ט יעויין שם, ולישנא דקרא מורה כן, הצג על הארץ, אי נמי דיש בו תוספת שבת דמבטל נמי עונג שבת, וק"ל

נא. נודע בשערים המצויינים בהלכה דדיני מוקצה נחלק לששה חלקים, א. שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס, והוא דהאדם מקפיד עליו שלא יפגם כגון כלי שחיטה ומילה וכיוצא, ב. כלי שמלאכתו לאיסור בלבד, ג. שאינו לא מאכל אדם ולא מאכל בהמה כגון אבנים וקורות ועפר וחול, וגרוגרות וצימוקים דמונחים להתייבש דלא חזו, וכיוצא מאלה, וזה נקרא מוקצה מחמת גופו, ובחלוקה זו המצא תמצא כמה צדדי היתר, עיין למרן בית יוסף ריש סימן ש"ח והחונים עליו, ד. כלי שמלאכתו להיתר ומונח עליו מהדברים המוקצים מחמת גופם כגון אבן על פי החבית וכר שיש עליו מעות, דאף על פי דהוסרו אחר כך, מגו דאתקצאי לבין השמשות הויא לכולי יומא, ה. דבר שהיה בין השמשות מחובר או מחוסר צידה, ו. דבר דהוקצה מחמת מצותו כגון עצי סוכה ונויה, ונפקא מינה דבכל דבר צריך לעיין מאיזה חלק המוקצה הוא ומה הוא ההיתר השייך בו, דלא יחליפנו ולא ימיר אותו. ועיין מה שכתב הרב האל"ף דף פ"ג ע"ב יעויין שם, ובספר נוה שלום סימן שכ"ב, ויד המלך סימן ש"ח, וערך השלחן סימן ש"י, וראה תראה מה שכתב בספר חיי אדם כלל ס"ה ואילך יע"ש

נב. כתבתי בתשובה להלכות שבת, דמה שנוהגים ליתן בשבת הכנסת חתן בנשיקת יד, צריך יחוד והכנה מבערב, ושיהיה זהוב, ושיהיה מנוקב ומשוך בחוט כדי שיוכל ליטלו בידו וליתנו בשבת, ואם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חינם אין כסף ויתן מיני מתיקה דוקא וכדומה מדבר מאכל ואחר השבת ישיב כסף, וטוב העושים לנשיקת יד טבעת כסף, וכותבים השם שלהם ונותנים במקומו מעה כסף איש כמתנת ידו, ויועיל לו למשמרת לכל חתונה וחתונה, אך ינקבנו ויעביר חוט, כל זה העליתי בתשובתי הנזכרת, עתה נדפס ספר צפיחית בדבש וחזינא דשרים קמו על דבר זה שם בסימן כ"ח וסימן כ"ט, ותשם בסו'ף דבש הסכמת רבה דעמיה מחמד עינינו הרב הפרדס נר"ו, וישמח חיים שכוונתי לדעת קדושים. ועיין מה שכתבתי בקונטרס תוכחת חיים ח"א דף ז' ע"א

נג. ליגע באילן כשאינו מנדנדו, ורוקק ברוח, עיין מוהריק"ש, בספר ערך לחם סימן שי"ט וסימן של"ו, וליטול קוץ שנתחב בבשרו עיין בספר משחא דרבותא

נד. בטלטול השעה, עיין פרי האדמה ח"ד דף ד' ע"ג, ובספר משחא דרבותא, וחיים וחסד למהר"ח מוסאפ'ייא בחידושי דינים אות ל"א, ועוד שם אשר פריו יתן בדף מ"א ע"ג בהיתר להחליף עיין שם, ועיין זכור לאברהם אות ח'

הן. אסור לטלטל בהמה חיה ועוף אפילו לצורך גופו ומקומו, כמו שכתב מוהר"ם ן' חביב בתשובה, וכן נר חלב ושעוה וכמו שכתב בברכי יוסף סימן ש"ח, ואף על גב דכל מוקצה אינו אסור אלא בטלטול לא בנגיעה, עם כל זה כיון שמתנענע אסור, ולזה אסור לדדות התרנגולת בידים משום טלטול, ומשום שאגפיה נתלשים, וכל שכן לתופסה בידים דאסור דכל בעלי חיים מוקצים הם, ודלא כרש"ל כמו שכתב בספר טל אורות דף ס"א ע"ד, ובספר חיי אדם, ושם כתבו, דדחוי לבית, אפילו ברחו לרשות הרבים מותר ולא הוי צידה, וגם להסגירה כדי שתלד ליכא איסורא, ובלבד שלא יטלנה בידים, ועיין לרבינו הגדול הגאון מז"ה בספר חקרי לב חלק אורח חיים סימן נ"ט, וקיצור של"ה דף פ"ה ע"א, ועיין בספרי הקטן לב חיים חלק ב' לענין תור או בן יונה הנכנס מאליו לבית אי מותר לומר לגוי שיתפסנו ויסגירנו במקום המשתמר, עיין שם, ועיין ברכי יוסף סימן ש"ח, ובזכור לאברהם ח"א, ועוד בח"ג היכא דהוא לצורך המוקצה יע"ש, ולפתוח המצודה כדי שיבא החתול, לא יעשה כן בשבת, כן כתב הרב טל אורות דף ס"ד ע"ב, ועיין מה שכתב חכם בני הי"ו בספר שמע אברהם סימן ע' יעויין שם, והביצה שנולדה בשבת לא יטלנה אלא כופה עליה כלי כמו שכתב בשלחן ערוך, ובקמח סולת דף צ' ע"ב

נו. מעות באפונדתו, מפני הלסטים שבספינה או בשיירא מותר, עיין זרע יצחק אשר בספר בנ"י דף ס"א ע"ב, ושבת של מי דף רמ"ו ע"ד, ועיין בהגהותי להרשב"א חלק ה' סימן רצ"ג בענין לטלטלם ממקום למקום בעבור חשש גנבים, עיין שם מה שכתבתי בחמלת ה' עלי, ועיין מה שכתב מוהרשד"ם באו"ח סימן ז', ומלך שלם אות קכ"ט, וזכור לאברהם אות כ', וחסד לאלפים סימן רס"ו, ובספר זכור ליצחק סימן ק"ג, ובספר חיים וחסד למהר"ח מוסאפ'ייא בחידושי דינים מרבני ירושלים אות מ"א, וצר לי מאד על קצת מדלת עם דאינן מסירין מעליהם הארנקי של מעות אפילו בשבת, ומי התיר להם לעשות כן, ומלבד העירוב והמוקצה, אף גם זאת, פרצה קוראת לגנב ליקח דבר ממעותיו כיון שהן עליו, וראוי להזהירם שלא יעשו כן, וידוע נדון הספר החסידים, באיש דהיה נושא את כספו בשבת וקנסו אותו שיתן הכל לצדקה. ועיין חסד לאלפים סימן ש"א אות י'

זן. כתבתי בתשובה, דאם נשאר בידו דיו ממה שכתב בערב שבת או צבע אחר, יכרוך גמי ולא יטול נטילת ידים שם, ויזהר מערב שבת לראות היטב בידיו שמא ישכח, ועיין טל אורות דף ס' ע"א וע"ב, ובית מנוחה דף ק"ב ע"א, ועוד תיקון אחר המציא בספר פרי הארץ ח"ב סימן ד', ועיין חסד לאלפים סימן של"ד

חן. אם אין לו אלא טלית אחת יזהר מערב שבת להוציא הטלית מהקוראג'ה (נרתיק) כדי שלא יצטרך לטלטל התפילין בשבת, ולא יחזירם בתוך הכיס בשבת. ועיין קמח סולת דף צ' ע"ג

טן. כלי המילה, אחר שמל והצניעם לא יטלטלם עוד, ונייר חדש דראוי לכתוב שמקפיד עליו לא יטלטל, מחזיק ברכה סימן של"א, וחיים וחסד למהר"ח מוסאפ'ייא בחידושי דינים אות מ'

ס. למעלה מזה אות כ"ד הבאתי שם, דלטלטל המוקצה אפילו על ידי קנה אסרו, והוה קשיא לי על זה ממה שמצינו דהתירו טלטול המוקצה ברגלו דרך הילוכו, ושוב התבוננתי דגם ברגלו אם מתכוין לטלטלו אסור, וכן מצאתי בחידושי הרב זאב הלוי סימן ש"ח דכתב כן כדי ליישב קושיא אחרת

סא. קשר של קיימא במפה של ספר תורה מאי תקנתיה, על זה עמדתי אני הדל בתשובה. ועיין מה שכתב בספר יעקב לחק לימוד כ"ה, ועיין בספר פרי האדמה ח"ד דף ג' ע"ג, ולהגאון הגדול מורי זקני הרב בחקרי לב א"ח סימן ס'

סב. ההולך במדבר ואינו יודע מתי שבת חוקיו ומשפטיו, ביארם בספר פרי מגדים בחידושי משבצות זהב סימן דש"ם, ועיין בספר יעקב לחק לימוד ט"ל לענין אם מניח תפילין

סג. לא יאמר לגוי אפילו מערב שבת דיעביד מנעלים לסוס ויודע הגוי דכונתו הוא בשביל שבת, דהוא בטל ובא בשבת לעשותו, כמו שכתבתי בספרי הקטן לב חיים ח"ב

סד. גוי המראה לישראל זהוב אם טוב ואם רע, אם חסר ואם שלם, או כמה עובר, אם מותר לישראל לומר לו משום איבה היכא דהוא מכירו דהוא שולחני, על זה עמדתי בספרי זוטא לב חיים וצידדתי להקל היכא דהגוי מכירו דוקא, הא לאו הכי יאמר נא ישראל איני בקי, ולמד לשונך לומר איני יודע, ועוד עמדתי שם אי מותר לישראל להיות עומד על גבי הגוי העושה איזה מלאכה להיות מסתכל ומתבונן באימון ידיו כדי להתלמד ממנו, עיין שם דברים היוצאים הן הל'ב. ועיין להרב שאלת יעב"ץ ח"א סימן מ"ח וסימן קמ"ב, וברכי יוסף סימן ש"ו, עיקרי הד"ט סימן י"ד אות כ"א ודוק

סה. אסור לישב בחנות גוי בשבת אפילו אינו שותפו, כאשר דן את הדין והורה זקן הרב זקן אהרן סימן ל"ג, ונועם אמריו הביאותים בספרי הקטן רוח חיים סימן ש"ב, ולענין לישב בחנות ישראל דהחנות פתוחה בלי שום עסק כלל, עיין בספר עיקרי הד"ט סימן י"ד אות ט' ועיין מה שכתב הרב נודע ביהודה ח"ב סימן כ"ט

סו. בקבלנות היכא שהוא בתחום ישראל, אסף וקבץ ככל הצורך הרב יד אבישלום סימן רמ"ד לאתקפ"א איס"ר עיין שם.

סז. גוי שהביא דורון, אם יש במינו במחובר או מחוסר צידה אסור לטלטלו. כמו שכתב בשולחן ערוך סימן תט"ו, ועיין מה שכתב בספר ערך השלחן סימן ש"י

סח. גוי שהביא כתב לישראל, לא יקחנו בידו אלא יניחנו הגוי על דבר מה, קיצור של"ה דף פ"ז ריש ע"ד, וחסד לאלפים, ולומר לגוי שיפתח האגרת, הפרי חדש אסר, ועיין להרב באר מים חיים למהר"ח מוצירי חלק אורח חיים סימן ד' דצידד להתירו, שם בסימן ה' עמדו על דבריו תרין סמכי קשוט הרבנים המובהקים כמהר"י בכר שמואל וכמהר"י מנשה זצ"ל לאסור איס"ר, וחזר הרב בסימן ו' לחזק דבריו הראשונים דשרי יעויין שם בארוכה, ועיין להרב טל אורות דף ע"ג ע"ד שהתיר, ועיין בספר מזבח אדמה, וקמח סולת דף פ"ו ע"א, וכסא אליהו סימן ש"ז, וזכור לאברהם ח"א מערכה א', ובספרי הקטן גנזי חיים הארכתי בזה כיד ה' הטובה עלי, ויזהר דלא יקרא האגרת בפיו, אלא יעיין מתוך הרהור ולא יוציא בשפתיו, ופעם אחת ולא בחזרה כמו שכתב בחסד לאלפים, ועיין חיי אדם כלל ס"א, ועיין מה שכתב בספר שני אליהו דף ז' ע"א וב'

סט. אמירה לגוי שידליק ליושבי חשך וצלמות דרוצים לעשות סעודת שבת, עיין זכור לאברהם, ובספר יעקב לחק לימוד ד' אשר בסוף ספר שבת של מי, ומה שהביאו ראיה על זה מסעודה שלישית, אין לו דמות כלל לסעודה ראשונה דהרי עיקר סעודה שלישית היא ביום, ולא בשביל דנמשכה עד סמוך משחשכה הותרה האמירה, דאפילו רגע מהשבת קאי באיסורא, ועוד דאפשר להו להמתין עוד מעט ויבא ישראל וידליק או הגוי אחר שחשיכה, והוא ברור ועיין מה שכתב הרב הנזכר שם מוסר השכל על זה

ע. באמירה לגוי ברמז כגון שהנר אינו מאיר יפה או שיקנח חוטמו וכיוצא, מצינו פלוגתא דרבוותא, עיין בכנסת הגדולה, ויד אהרן, ומור וקציעה סימן ש"ו, ובספר טל אורות דף צ"ה ע"ד, ובפסקי מוהרמ"ר סימן צ"ט, ועיין שם סימן צ"ז באמירה לאמירה, ובתשובות חות יאיר, ובני יהודה, וקיצור של"ה דף פ"ז ריש ע"ב, וברכי יוסף סימן ש"ז, ובש"ב, ועיין באר היטב, ובזכור לאברהם, ואני בעוניי בספרי הקטן רוח חיים סימן ש"ה הכרחתי כדברי הכסא אליהו דלדבר מצוה דוקא הותר אמירה ברמז. ועיין בספר יד המלך שם

עא. להביא ספרים על ידי גוי, עיין תשב"ץ ח"ב סימן פא"ר, ומחזיק ברכה סימן שמ"ט, ובמה שכתבתי בעניותי ואצלתי מן הרו"ח שם, ואי מותר לקנות ספרים שביד גוי בשבת על ידי גוי אחר כדי להוציאם מיד גוי, על זה כתבתי בתשובה, שא נא עיניך וראה, ועוד כתבתי בתשובה שם, בנדון דשכח תפילין במלון נכרי אי מותר לשלוח גוי בשבת שיביאם שמא יקלקלו אותם, או לשלוח גוי שישמרם עד לאחר השבת, עי"ש בס"ד

עב. לשפשף אגאייא'ס (שקדים שבגרון) ולהחזיר דיזגוזנא"דו (נקע), אסור על ידי ישראל ועל ידי גוי שרי, ולכתוב חותם הפאפי"רה על ידי גוי שרי, עיין בית דוד סימן קכ"ה, וזכור לאברהם ח"א אות ח'

עג. לסלק החלונות ולהסיר הזכוכיות מהחלונות אסור אפילו על ידי גוי כמ"ש בספר חמדת ימים פרק ט"ו משבת אות נ"ט, ובקיצור של"ה דף פ"ה ע"ד, וזכור לאברהם אות ש'

עד. עמדתי בתשובה על דברי הגאון הרב נודע ביהודה, דאסר ליתן חותמו לגוי שיחתום בעדו, עיין שם דאם הוא אחד מאנשי השררה או קרוב למלכות והכתב אינו אשורית, דיש להקל, ועוד עמדתי שם אי שרי לילך להמכס כדי ליקח כתב המכס, והתרתי דאם אתי ליה פסידא גדולה הלוך ילך, ובתנאי דהוא לא יגע כלל באותו כתב כלל אלא יהיה מורה באצבע למוסרו לגוי ועיין ברכי יוסף סימן ש"ו

עה. ענין השפחות העומדות בבתי ישראל, קשה עניינן, ומכל הצדדים קשיא במלאכות של שבת, ותהלות לאל יתברך, דבעירנו לא נמצא ולא ימצא מילתא כדנא, ועיין בית יהודה סימן י"ג, וברכי יוסף סימן ד"ש, וברכות המים סימן רמ"ד

עו. בגוי המדליק בכל שבת בבית הכנסת, אין תיקון להתיר אם לא שישכירוהו לגוי בעד כל ימות השנה, ולא תהיה האמירה בפרטות על השבת, ויש סמך לזה מדברי הרב מגן אברהם סימן רע"ו, ועיין עיקרי הד"ט סימן י"ד אות כ"ב, ועיין מה שכתבתי להלן מזה בדיני אור יוהכ"פ בעזר משדי מה שכתבתי שם, אלא דאעיקרא כי לא לרצון יהיה הנרות הללו שהודלקו על ידי טמא בגוים, והוה סגי על ידי שידליקו מבעוד יום צד אחד מבית הכנסת, וטוב מעט ולא בריבוי על ידי גוי, ומי שציוה להדליק בבית הכנסת, הוא אמר ויהי שלא לומר לגוי להדליק, העיקר הוא לעשות רצון אבינו שבשמים

עז. כמו צער בנפשי על כמה בני אדם דהולכים ליקח מנעלים מהחנוני גוי המכירו לנועלם בני ביתו, ולא טוב הדבר אשר הם עושים אף על פי שאינו קוצץ דמים, ואף על פי שיודע שלא נגמרה מלאכתם בשבת. וראה נא מה שכתב הרב מגן אברהם סימן רמ"ב על דברי מור"ם שם, ובחידושי הרב זאב הלוי סימן ש"ח

עח. לא תעשה כזאת בישראל דבבא הגוי בשבת עם הפולי'סה בידו, שיראה לו הישראל המעות ושיקחם הגוי, דאפילו דאינו מונה הישראל ואינו נוגע בהם כלל, עם כל זה פוגע בכמה איסורים, וביריד צריכים להזהר דמערב שבת יקיימו מצות פריעה, זכור לאברהם אות ה', ועיין מגן שאול סימן ז"ן לענין סחורה שקנה מקודם ובא בשבת ללוקחה, ואני בעוניי בתשובה להלכות שבת הארכתי בזה בין לענין מעות בין לענין סחורה במוליך ומביא, עיין שם, ועיין בספר מזבח אדמה, ומהריק"ש סימן ש"ז, קולא עשה במביא הגוי לחנות ישראל, דלוקח המפתח ומכניס בתוכו בשביל עצמו ואחר השבת קוצץ המקח עם הישראל, עי"ש

עט. לומר על הפוליס"ה אם פורע אם לאו, כבר כתבתי בזה בספרי הקטן לב חיים חלק ב' דהוא מותר, שלא יעשו עליו פורטיס"טו, ולא יוציאו שם שבור על השולח, ואדם בהול על ממונו, ובתנאי דלא יאמר לגוי שיכתוב בעדו, לא על הן ולא על לאו, ועוד עמדתי שם בתשובה ורמזתיו אף רוח"י בקרבי סימן שכ"ה על ענין לצאת ערב על ישראל שהוא בבית הסוהר על גופו או על ממונו כדי להוציאו מבית האסורים, עיין שם אופן ההיתר, לך נא ראה דברים שבל"ב

ף. בספר מועדי ה' דף ב' ע"ג הביא תשובת מוהר"י הלוי כתב יד, אי מותר לרכוב על הקארוסה (כרכרה) בשבת והגוי מנהיגה. ועיין משחא דרבותא, ואני בעוניי עמדתי בזה בספרי זוטא רוח חיים סימן ש"ה וסימן של"ט יעויין שם בס"ד, ועיין בספר יד אבישלום סימן ש"ה

אף. אי מותר ליכנס בחצר הגוי בשבת ולהכנס לטרקלין בשאין ישראל דר שם, הביטה וראה בספרי הקטן אל אשר יהיה שמה הרו"ח (רוח חיים) ללכת סימן שפ"ב

פב. מי שדר בחצר הגוי בשכירות ובא הגוי ובנה בשבת לעצמו איצטבא, אי מותר ישראל לישב עליה וליהנות ממנה, על זה כתבתי בקונטרס לב חיים חלק ב', ועוד שם עמדתי באמירה לגוי לתקן המעקה, ואי מותר להשים ספסל או מחיצה לגדור פירצה משום מצות מעקה, אי שרינן ליה לעשותו על ידו, ונשאתי ונתתי על דברי הרב פנים מאירות חלק א' סימן ל'

פג. אסור לפתוח ולסגור לול של תרנגולים בשבת, ועל ידי גוי מאכיל, ואם מעצמו סגר לית לן בה. מחזיק ברכה סימן שט"ז

פד. אי מותר בשבת לומר על החולה לחש לרפואה, וגם לומר לחש על האש כדי שתשקע האש, שא נא עיניך וראה ללב"י (שו"ת לב חיים) גליתי שם בהלכות שבת בסייעתא דשמיא

פה לצחצח את הקול דאין בו משום רפואה, כמו שכתוב בחידושי דינים של רבני ירושלים אות ל"ו כאשר יעויין שם בסוף ספר חיים וחסד, לפי זה צריך הלכה ברורה למישרי קודם תפילה, ולשתות ראבינ'ט בשבת דאינו לשלשל הרבה כי אם לקרר הדם, על זה עמדתי ברוח חיים סימן שכ"ח, יע"ש

פו ירא שמים, אל יצא בבתי ידים, כשלא יש עירוב אל המקום ההוא מחנים. קיצור של"ה דף פ"ח ע"א, ועיין באר היטב, וחיי אדם כלל נ"ז

פז. לצאת ברידה שמקנחים החוטם במקום שלא יש עירוב, החמירו בו דבלתי תפירה אין לצאת, עיין קיצור של"ה דף פ"ה ע"א, ולהרב ט"ז, ובספר אהל יוסף, ועיקרי הד"ט סימן ט"ו, ורבים מתופסי התורה רצו להקל בלתי תפירה, לשואפים עפר נחירים דאי אפשר להו בלתי ריד"ה

פח. לא ימדוד השעורים ליתן לבהמתו אלא באומד, והשואל מחבירו דבר לא יקח במדה, גם לא יאמר לו לשון הלואה או פרעון אלא תן לי או החזיר לי, ובלשון הקפה גם כן צריך לדקדק בלשונו חסד לאלפים, וחיי אדם כלל נ"ט וכלל ס'

פט. אי מותר להפליג בערב שבת בספינה קטנה של בעל הב'אפור (אניה) ולישב שם בשבת עד שיבא הב'אפור, ולצאת משם ולהכנס בב'אפור, ואם תמצי לומר דהותר, אי יועיל שביתה בספינה קטנה הלזו אדעתא דלהכנס בגדולה, דמגרשים אותו משם ביום השבת להכניסו בספינה של אש (ספינת קיטור), וגם באופן השביתה כיצד הוא כו', הלא כתבתי בזה בתשובה להלכות שבת, ובקונטרס רוח חיים ממה שחנני ה', ועיין בספר נדיב לב בחלק אורח חיים סימן י"א להרב מהרד"ח נר"ו העומד היום על מזבח הדפוס דשקיל וטרי בזה אי מותר ליכנס בשבת בב'אפור, וכן אם מותר לצאת כשמגיע הב'אפור לנמל ביום שבת קודש, וכתב שמצא הדבר מפורש בדברי הפוסקים שהוא היתר גמור, וציין שם להרדב"ז הישנות סימן פ"ז, מהר"ם אלשקאר סימן ק"ח, תשב"ץ ח"ד, טור ג' סימן י"א וי"ב, עיקרי הד"ט א"ח סימן ט"ו ס' ח', שבדידיה הוה עובדא שנכנס הספינה לעיר ביום שבת קודש ויצא והלך לביתו, וכן בנכנס בספינה ביום שבת קודש העלה להתיר על פי תשובת הרב בני יהודה חלק ב' סימן ל"ה דאין תחומין למעלה מעשרה, יעו"ש

ץ. לא יקח מקל להבריח הכלבים והחתולים היכא דמעותד להשבר אף על פי שהכינו מבעוד יום כמו שכתבתי בתשובה, וגם כתבתי שם שלא יזרוק אבן על העוף שמא ימיתנו, ואפילו בחול יש להזהר על זה אלא דבשבת איסור מוסיף, גם כשמכה לבנו יזהר שלא יעשה בו חבורה בשבת, וצריך מיתון הרבה ולסבול כעסו בשבת יותר מבחול שמא יחלל שבת על סיבה זו. עיין שם בספרי הקטן לב חיים דברים המתיישבים על הל'ב

צא. בזמן החורף דרוצה מים חמים לשתות, יזהר ליתנם בתנור מבעוד יום, כמו שכתב הרב בית דוד ח"א סימן ק"א, ועוד שם סוף סימן ק', ולעשות המים פושרים, עיין ערך השלחן סימן שי"ח ויד אבישלום דף ל"ח ע"ב וע"ג

צב. אסור לשפוך מים קרים על בהמתו על כל גופה בזמן הקיץ אף על פי שאינו מדיח גבה וכריסה על ידי שפשוף. בית יאודה ח"א סימן ג', ועיקרי הד"ט סימן י"ד אות ח"י

צג. על ענין הדאנסה שנהגו בעירנו בשבת חתונה מימי עולם, לפי מה שכתב בפסקי מוהרמ"ר סימן קכ"ד דיש מתירין אמירה לגוי בקול כלי שיר בנשואין דבמקום מצוה שרינן שבות, והוא פסק השולחן ערוך בסימן של"ח מהטור שם, ועיין הרדב"ז, וכנסת הגדולה, ומגן אברהם, ובבאר היטב שם כאשר יעויין שם, אדרבה מינה נשמע דעל ידי ישראל אפילו כהאי גוונא לא ניחא להו להתיר, ולא מצאתי סמך כי אם לומר דכיון דאמרו דהאידנא היה ראוי להקל כיון דלא בקיאי, וגם כי לדבר מצוה מותר לעשות השמעת קול כההיא דהשמש קורא לבית הכנסת, ועוד נמי כההיא דכתב בשא"י, ועיקרי הד"ט סימן י"ד אות ב', ועוד שם אות כ"א, לכן לא מיחו בידם חכמים, וכבר אמרו הנח להם לישראל גם בפרט זה, ולכך נראה דאומרים שירות ותשבחות של מתן תורה בעת ההיא שיהיה להם על מה לסמוך למה שכתב מרן בית יוסף משם מוהרי"ק ז"ל, ומחזיק ברכה סימן תקמ"ו ליום שמחת תורה, ועיין חסד לאלפים סוף סימן של"ח, ואני שמעתי דכשבא מוה"ר הגדול כמוהר"ח מודעי ז"ל, ראה מעשה הלזה וביקש לבטלו ולא הודו לו לבטל המנהג, דנראה דסמוכות שלהם ממאי דכתיבנא ועתה האיר וזרח ספר מעשה אברהם וראיתי מה שכתב בזה בדף ק"ו ע"ב עי"ש

צד. בשבת לא ילך במקל אפילו במקום מעורב, פסקי מוהרמ"ר סימן צ"ב, ומגן אברהם סימן ש"א ס"ק כ"ז, ובברכי יוסף סימן זה אות ב' הביא מהרדב"ז דכתב, זה הכלל כל שאינו יכול לילך בלי מקל ומשענת דלא אפשר ליה מותר, וכל שאפשר לילך בלתו אסור בו לילך, ועיין להרב נודע ביהודה בח"ב סימן כ"ח, ולהרב לחמי תודה דף קמ"ח מה שדיברו בזה, ובזכור לאברהם אות ך' יע"ש

צה. לשטוח הריד'ה בחמה כשהיא מלוכלכת מצואת האף, עמד על זה בספר שם חדש במלאכת המלבן, ומפני הזיעה אסר בשולחן ערוך לשטוח כליו כאשר יעויין שם, ואסור לנער הבגד להעביר האבק או אל טל ואל מטר, ולהוציא הנוצות והנימין, עיין מור"ם, ומגן אברהם בסימן ש"ב, ואליהו רבה, וחסד לאלפים, ובספר יערות דבש ח"ב מוסר נאמר על זה, ובחיי אדם כלל כ"ב, ומחזיקנא טיבותא דנתמעטו הבוניטאס (כובע) דפלטי להו מחדא איסורא דהיו מכבדים אותן במכבדת ומצהבין אותן, ה' הטוב יכפר בעדם, אלא דגם בפ'יסיס (תרבוש) עושין ככה, ולאו שפיר עבדי, ולא הרווחנו כלום, אדרבה ניתוסף איסורה

צו. יש להחמיר כהב"ח שלא לקנח טיט של רגליו בכותל, ברכי יוסף סימן ש"ב, ובחמדת ימים פרק ט"ו משבת אות נ"ה כתב, דאסור לשפשף המנעלים בידו או על ידי בגד לצחצח ולהצהיב העור, ועיין בזכור לאברהם אות ש', ולהעביר טיט מעל בגדו, עיניך תראינה בספר חיי אדם סוף כלל טו"ב אופן האיסור ואופן ההיתר ועוד שם כלל כ"ב

צז. לחצוץ שיניו במחט דיש חשש דיוצא דם, או לחכך הרבה בבשרו דיש חשש דיוצא עור או דם, לא יעשה כן לכתחילה ויסבול כמו שכתבתי בעניותי בתשובה להלכות שבת

צח. למול בשבת לבן של המשומד או מין כופר בתורה שבעל פה, כתבתי משפטו ברוח חיים סימן אש"ל בבאר היטב דמותר, ועיין שם משפטי התנאים

צט. מומר המחלל שבת דאפה המצה אי כשרה לאוכלה בפסח, עיין בספרי הקטן לב חיים שם בסייעתא דשמיא, קחנו משם

ק. לרחוץ ידיו בבורית, הגינת ורדים כתב דהמחמיר תבוא עליו ברכה, והיד אבישלום אסרו מדינא. ועיין באר היטב סימן שכ"ו ס"ק ח'

קא. אסור ליתן דלי תחת הדלף היכא דלא יש חשש טינוף לבית, זכור לאברהם חלק א' ד"ה מטר, ושם לעיל מזה הביא דמותר לשתות מהמטר, ואם כן אם ראוים לשתיה ואין לו מים מתוקים נראה דמותר ליתן כלי על הדלף, ועיין בקונטרס חיים לראש בדין שאיבת מים בשבת לערב, ועיין במתניתין דסוף מכשירין

קב. אסור להשתין על השלג ועל הטיט, סימן ש"כ וסימן שכ"א בשולחן ערוך, ובאר היטב שם, וקיצור של"ה דף צ' ע"ב, וחיי אדם, ועוד כתב שם דלא יכסה המי רגלים במעט עפר, עיין שם כלל י"ט, ואני הוספתי בחיבורי על השולחן ערוך, דלא ישתין על בור סיד שלא נתנו עדיין מים עליו, עיין שם בראיות נכוחות

קג. יש מתירין שתרחץ האשה דדיה על מי רגלים של תינוק כדי שיוכלו להתפלל או לומר דברים שבקדושה, וטוב לעשות כן על ידי גוי. ברכי יוסף סימן ש"ב, והוא מדברי מוהריק"ש שם, ועיין חיי אדם כלל כ"ב, ועיין לעיל אות ו'

קד. לא יקח ילד בחיקו אלא אם כן משים תחילה כר מתחתיו, ספר החסידים, והביא דבריו בבאר היטב סימן רס"ב, ובקיצור של"ה דף פ"ז ע"ב, ועיין מה שכתבתי בספרי הקטן רוח חיים סימן ש"ב, ובכלל כתבתי שם אזהרה גדולה להמשתין מים, שיסלק בגדיו למעלה ומהצדדים שלא יהיה לו נאחז בסבך ויגע בהשתנה, וגם להשתין במקום נמוך על החור שבבית הכסא בכיוון כדי שלא יהיו ניצוצות מנתזין עליו ועל בגדיו, וזהו אפילו בחול כל שכן בשבת דמוכרח להכניס עצמו בפלוגתא ולהתיר נגד ר"י ודעימיה, עיין שם בסייעתא דשמיא, ואם הוא על גבי קרקע יזהר שלא ישתין על גבי אבנים, אלא בעפר תיחוח ועמוק ממנו בשפלה

קה. יזהר בשבת שלא להכניס אצבעו בחוטמו להסיר צואת החוטם בחוזק יד שמא יתלשו שערות מתוך חוטמו, אלא בנחת ולא בעוצם, וכן כשירחץ במים אחר טהרת הגוף יזהר להרבות במים וברפיון ידים ויקנח היטב בלי תלישת נימין. וכמו שכתבתי בספרי הקטן לב חיים ח"ב עיין שם

קו. תקון המצנפת על גבי הכובע הוא מתקן מנא, ולא ידעתי למה נוהגין היתר בדבר דאין לזה שורש, כן כתוב בחידושי דינים של רבני ירושלים אשר בסוף ספר חיים וחסד להרב מוהרח"מ ז"ל אות ל"ג דף צ"א ע"ג

קז. רצפת אבנים שנתדלדלה אחת מהנה ונעקרה ממקומה על ידי דריסת בני אדם, אי מותר להחזירה ולסדרה במקומה כמו שהיא, עיין מה שכתבתי על זה בתשובה בס"ד

קח. לא יעשה מדידה בהשלכת תכשיט זהב לתוך יין או מים דפוגע בשלשה איסורים, כמו שכתבתי בתשובה להלכות שבת, ועיין עיקרי הד"ט סימן י"ד אות כ"א, ולמדוד כלי השתיה אם הם נקובים עיין מה שכתבתי שם בתשובה, ועל השובר בפיו דבר אכילה ואינו אוכל ממנו, עיין שם בארוכה בעזר משדי

קט. הזהיר מרן החבי"ב בשיירי כנסת הגדולה, דכשהולך בשוק יהיו עיניו פקוחות שלא ידרוס ברגליו בנמלים ושרצי הארץ, יע"ש

קיוד. העברת הסורמי (איפור) אית ביה תרי איסורי, עיין בכנסת הגדולה, ובספר חמדת ימים פ"י משבת אות מ' הביא מעשה נפלא, על אשה אחת דנכנס בה רוח רעה ופניה מוריקות על שלא שמעה לשכנותיה דהיו מוחין בה, ועיין קמח סולת דף צ' ריש ע"ב ודף צ"ב ע"ג, והנסתרות לה' אלהינו, דמי יודע אם היה בעבור פניה, או דעיניה נתנה ועיין ברכות המים סימן רב"ן

קיא. לא יפתח החלונות בליל שבת אפילו בקיץ כל זמן דנר שבת דעל השלחן דולקת אם רוח מצויה אפילו מעט שמא יכבה או דיכלה השמן, ויותר רע אם מכוין לכך. ועיין בסימן רע"ז, ובספר חיי אדם יע"ש

יקב. אלפ'ינטי (סיכה) שנתעקמה אסור לפושטה, וכן הבתי עינים שנפתחו הרבה אסור להדקם, באר היטב סימן ש"מ, ומלך שלם אות קמ"ו, וחסד לאלפים סימן של"ד, ולענין תחיבת האלפ'ינטי לא יעבירנה כי אם שתי פעמים בלבד ועד השלישית לא בא, עיין שם והוא מהגו"ר והביא דבריו הי"א מ"ב סימן ש"מ, ועיין עיקרי הד"ט סימן י"ד אות ס"ח, ועוד כתבו שם דיזהר שלא לאחוז בחוט התפירה שיהדק ולא יתרפה התפירה דיתפתח, עיין שם

קיג. למלאות האינפ'ונדאס בשבת אסור דמתקן מנא, כמו שכתב בחסד לאלפים סימן של"ד, ואפילו לתקן המצעות בשבת לא טוב אלא יתקן מערב שבת, עמודי שמים דף שפ"ו ע"א, וברכי יוסף סימן רס"ב, וחסד לאלפים שם, והאריך במוסר ודעת להיושב בשלחן בליל שבת בבגדי חול, ועיין לעיל סימן כ"ח, ובספרי הקטן לב חיים חלק ב' כתבתי בענין להעביר חבילת המכנסים על ידי מקל העשוי לכך, דלא טוב לעשות כן בשבת, עיין שם

קיד. אין לסלק טיפת שעוה שנפל על הספר אפילו על אות אחת, ואם על שתים חייב חטאת, ט"ז ריש סימן ש"מ, וקיצור של"ה דף פ"ו ע"ד

קטו. בעוגות הכתובות אותיות אין לשברן בשבת, עיין שא"י ח"ב סימן ק"מ, ומחזיק ברכה סימן ש"מ, וברמונים דעשוי פרקים אסור לחברם, ומכל שכן אם יש בהם אותיות, ועיין קיצור של"ה דף פ"ה ע"א, וקמח סולת, ומשחא דרבותא סימן שי"ג, ואי מותר לאכול פאסטאריאל וחאקיקיס שיש בהם אותיות ישמעאלים מדפוס, על זה עמדתי בתשובה והעליתי דלא יקנה מהם לאכול בשבת באלו שיש חותמות, ועוד עמדתי שם על הביצים הכתובים אותיות על קליפתן לסימן דיזהר שלא יכתוב, ומוטב שיחליפוהו ולא יכנס באיסור זה, או יעשה סימן אחר, ועוד שם על הספרים הכתובים אותיות בסגירתם וגם כשהם דבוקים הדפים, דצריך להזהר כשלוקח ספר חדש או נתנו למכרך, דלא ימתין עד השבת לפתוח הדפים, ויפרידם מקודם השבת, ועיין בקיצור של"ה שם דף פ"ח ע"א, גם יזהר שלא לכתוב במשקין או באפר במחט איזה אותיות. ועיין שם בחסד לאלפים סימן של"ד, ועיין נמי לעיל סימן כ"ח אות ו', ועתה האיר וזרח ספר אבני שוהם להרב עמיתינו בתורה כמוהר"א פרץ וראיתי מה שכתב בזה בדף ס' ע"ב

קטז. להניח תחת הבגד שיתהוה תולעת המשי פשיטא דאסור, כמו שכתב בשה"ג סביב המרדכי פרק כלל גדול, אכן להחזיר השושנים במים דנפתחין אין קפידא, וכן מה שנוהגות הנשים לנפוח בפיהן לפתוח שושני ורדים אין בזה בית מיחוש, שם חדש ח"א דף קי"ז ע"ד, ועיין מלך שלם אות קל"ה, ועיין ערך לחם, וברכי יוסף סימן של"ו, וזכור לאברהם אות ש', ולקמן בברכת ההדס, ועיין בספרי הקטן לב חיים חלק ב', לענין אי מותר להשים פירות וירקות במים כדי שיהיו לחים, עיין שם מה שכתבתי בסייעתא דשמיא, עוד תשוב ותראה תשובה אחרת שם לענין אי מותר לכסות הצמחים מפני השלג בשבת על ידו או על ידי הגוי, עי"ש

קטו"ב. אם יכול לערב אבק לח ביבש כדי לשואפו, עיין שם חדש במלאכת הלש, ואם הוא קשה אי שרי לגוררו, עיין בית הרואה דמתיר, ועיין טל אורות דף ל"ג ע"ד, ועוד שם בדף ל"ז, ולענין גבינה בעיקרי הד"ט סימן י"ד אות ח"ן, ועיין בכסא אליהו בקונטרס אחרון סימן די"ש דדחה בשתי ידים סברת האוסר ליקח אבק מהתיבה דחופר בשבת, דהרי קיימא לן אין חפירה באוכלין, יע"ש, ומכל מקום לא יתן בו ריח טוב דמוליד ריחא, ובמי ורדים איכא נמי משום לש, כמ"ש בקמח סולת דף צ' ע"ב

יקח. אם היה בבגד המת תפירה דאינן יכולין להפשיטו, אי מותר להניחו כך או על ידי גוי, על זה כתבתי בתשובה להלכות שבת, עיין שם, ואם עברו וקברו את המת אחר שחשכה, אם צריך להוציאו במוצאי שבת ולקוברו בקבר אחר כסברת הרב מכתב שלמה סימן ע"ב, גם על זה עמדתי שם בתשובה, ורחב פי בתוכחות מוסר על העוסקים עם המת, דיזהרו היטב דלא יתחילו ברחיצה אם לא יתבוננו היטב דהכל מוכן והשעה מספקת להם, דהן אמת דהקבורה מיד הוא נחת רוח גדול לנפש ובפרט ערב שבת אחר חצות, מכל מקום אם עבר הזמן ומחללין עליו את השבת, אדרבה במקום תקון הוא קלקול, וצריך להיות בעינים פקוחות על פתגם דנא, יהי רצון דבלע המות לנצח ולא ימות מכל לבני ישראל דבר, אמן כן יהי רצון

קיט. מי שנדוהו בחלום, כתב מורינו הרב כנסת הגדולה סימן ש"ח, עשינו מעשה והתרנוהו בשבת, ועיין בספר זכור לאברהם אות ח', ובספרי הקטן רוח חיים סימן אמ"ש כתבתי, דגם למי שנידוהו בחול ובא בשבת לקבל תשובה מתירין לו, יעויין שם, וכן עשה מעשה הרב עיקרי הד"ט, עיין שם בסימן י"ד אות צ"ח, ועיין אל נכ"ח פני בסימן ל"א לענין מלקות בערב שבת ולשבת נמי, יע"ש

קך. שנים הדרים בחצר אחת ושכחו מלערב ונזכרו אחר תפילת ערבית, התיקון שלהם תמצא להרב האל"ף סימן שס"ג אות ח' יעויין שם

קכא. תיקון וכפרה למחלל שבת לפי המלאכה ואופן החילול שעשה, הנה נא ערכתי משפטן ודינן ועונשן לכל חדא וחדא בספרי הקטן רוח חיים עד מקום שהשיגה ידי יד כהה בחמלת ה' עלי, האל ברחמיו יזכנו לעשות את השבת כהלכתו אמן