כף החיים (פאלאג'י)/כט
סימן כט[עריכה]
ביומא דשבתא,
יציץ ופרח נהירו דאורייתא
א. יום שב"ק הוא מסוגל ללמוד חכמת הקבלה, כמו שכתבו גורי האר"י זיע"א, ועיין בספר חומת אנך בתהלים סימן צ"ו, ובספר עמודי שמים דף שפ"ט ע"א, ואנא חזיתיה לרבינו הגאון הגדול מרן זקני בעל חקרי לב זיע"א, שכך היה דרכו דרך הקדש, דאחר שהיה לובש בגדי שבת תכף היה לוקח ספר הכוונות וספר עץ החיים ללמוד בהם מידי שבת בשבתו, אשריו ואשרי חלקו זיע"א
ב. המחדש חידושי תורה בשבת מעטרים לאביו ואמו בעלמא דקשוט כאמרם זכרונם לברכה, וכן תלמיד חכם אשר נגע יראת אלהים בלבו, יאזור חיל להשתדל לחדש איזה דבר אי בר הכי הוא לחדש, ובתנאי שיהיו על דבר אמת, דאם חס ושלום שאינו אמיתי, שתיקותו יפה מדבורו והעדר טוב ממציאותו, ועל כל פנים ילמוד דבר חידוש שלא ידע עדיין. ועיין להרב מחזיק ברכה סימן ר"ץ, ועיין בספר דעת חכמה שער השבת פרק י'
ג. צריך ללמוד דיני שבת סמוך לשבת כדי שידע הלכותיו כמו הלכות חג בחג, ספר החסידים סימן קנ"ד, ואור הישר דף כ"ה ע"ב, והמו מעי כי אזכרה ימים מקדם שהיה לנו ישיבה במדרשו של רבי מג"ן למעלה מעשרים שנה בהילוך אחד בכל שבת ושבת, בצוותא חדא עם מורינו הרב החסיד הפרד"ס זיע"א, דהוא היה ראש ישיבה והיו באים כמה תלמידי חכמים שם, והיה הלימוד בהלכות שבת על הסדר של הטור, בש"ס ובפוסקים בעומקה של הלכה, ומי יתן והיה דככה יעשה התלמיד חכם שיש לו ישוב דאינו נצרך להתעסק במסכת בקורי"ם, ולילך אנה ואנה. ועיין בית מנוחה דף קצ"ד ע"א בבקור, ובמחזיק ברכה סימן ר"ץ מה שהשיב על הרב יעב"ץ ז"ל בענין הלימוד בשבת
ד. השומע דרשת חכם בשבת היא רפואה לאוזן יותר מכל האיברים, וכמו שכתב בספר משנת חכמים דף י"ט ע"ג, ותהלה לאל יתברך כאן נמצאו וכן היו בעיר עוז לנו אזמיר יע"א מדרשים ללמוד בשחרית בשבת, ולכל האומניות יש להם לכל אחד מדרש בפני עצמו דהחכם שלהם לומד להם תנ"ך ומדרש רבה מהסדר, ואחר כך פרקי מוסר והמודעה וזוהר הקדוש, ובכל שכונה ומבוי שעובר האדם בשבת שומע קול תורה, וגם לעת ערב יש בעלי מוסר קבועים בבתי כנסיות ללמוד להם בשעת מנחה, והאיש אשר דר בעירנו זאת והולך בשבת לטייל ובמקום שאינו מעורב, ולדבר דברים בטלים ושחוק וקלות ראש, הנה עונשו גדול במאד מאד כיון דיש בידו בנקל במבוי לילך שחרית ומנחה לשמוע מוסר ובחצי היום לאכול ולישון, ואילו היה יודע האדם הפגם שעושה החוטא בשבת יותר מבחול, היה נחבא אל הכלים ולא יראה החוצה, עלית על כולנה דאנשים כאלה מעכבים את הגאולה, דאי שמרו ישראל שתי שבתות היו נגאלים, האל ברחמיו יזכנו לשמור את השבת כהלכתו תמיד שבת בשבתו. ועיין בתקנות חיים וחסד תקון י', ולהרב המאסף בספרו היקר בית מנוחה דף רי"ד ע"א, ונוהג כצאן יוסף אות ל"ה
ה. איתא בתנא דבי אליהו סדר אליהו רבה פרק א' וזה לשונו, שבת מה יעשה כולו תורה, מכאן אמרו ישכים אדם וישנה בשבת, וילך לבית הכנסת ולבית המדרש ויקרא בתורה וישנה בנביאים, ואחר כך ילך לביתו ויאכל וישתה לקיים מה שנאמר לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך שאין לו מנוחה להקדוש ברוך הוא אלא עם עושה תורה, יעויין שם, הרי לך סמך גדול לסדר הלימוד שלומדין במדרשים שבעירנו יע"א, ומתחילת המאמר נמי יש סמך למה שנוהגים לקום באשמורת וללמוד כל תהלים בכנופיא גדולה, יש מהם בחצריהם ובטירותם ויש מהם בבתי כנסיות, אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא, ומסוף המאמר נמי יש סמך להמחדש חידושי תורה בשבת, ודו"ק, ועיין בתקנות חיים וחסד תקון כ', מה טוב ומה נעים שילמדו בכל יום תהלים ספר אחד לפחות ובשבת כל החמשה ספרים, יעויין שם, והרוצה לידע כמה גדלה מעלת הקם באשמורת שבת ללמוד, יסתכל באמרות טהורות דכתב הגאון מליסא, בספר דרך חיים בעניני שבת אות כ"ז, ומשם באר"ה עד היכן מגיע, יעויין שם
ויו. אין לדבר בשבת ויום טוב אלא בלשון הקודש, ואם אומר איזה דרוש לאחרים יפרשו בלשון לע"ז כדי שיבינו, ודברי חול בשבת אפילו בלשון הקודש אין לדבר. אור הישר למוהר"מ פאפיראש דף כ"ה ע"ב, ועמודי שמים דף שנ"א ע"א
ז. טוב לקרוא בכל ליל שבת אחר האכילה מסכת עירובין אחר שישלים השמונה פרקים של מסכת שבת, הרב אור הישר שם שם לו, וכן כתב בעמודי שמים דף שמ"ט ע"ב
ח. כתב הגאון הרב יערות דבש וזה לשונו, מי שלא למד הלכות שבת על בוריו פעמיים שלש, לא יוכל להמלט שלא יקרה לו חילול שבת הן דאורייתא והן דרבנן, והגאון מליסא בעל דרך חיים דף קי"ד ע"ב הביא לשונו וסיים, ועל זה ידוו כל הדווים, וכמה מופלגים בתורה עוסקים בפלפול וחריפות ואילו בהלכות שבת אינן בקיאין ובאים לידי ספק חילול שבת, עכ"ל, ואני בעניי אמרתי לפי קוצר דעתי, דאם ילמוד האדם בספר דרך חיים על הסדר בכל ענייני שבת דכתב שם מתחילתו ועד סופו, ובספר עצי שטים להגאון הרב בעל מרכבת המשנה מרישיה לסיפיה כראוי ויקרא בהם וישנה בהם, אני ערב בדבר דמובטח לו שלא יבא תקלה על ידו משום סרך חילול שבת כלל, ונכון לבו בטוח דשומר שבת כהלכתו כשילמוד על מנת לשמור ולעשות. ועיין להרב נוהג כצאן יוסף אות ד'
ט. הלא זאת מודעת, השינה בשבת תענוג, ופירשו בו שני פירושים, דהוא כפשוטו ושכבת וערבה שנתך, ועוד לשון משנה, דלא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בתורה, ועיין בספר עמודי שמים, והן אמת דרבינו האר"י זיע"א היה מקיים שתיהן, אך לא שיאריך בשוכבו זמן רב, כי אם למרבה שלש שעות ביום הקיץ ושעה וחצי ביום החורף, ויש בזה שתי זמניות, יש מפרשים על שחרית, ויש מפרשים על הצהרים, ועיין בספר אליהו רבה, ואשל מפרי סימן רפ"א, ובערך לחם יעויין שם, ועיין להרב בית מנוחה, וגם ביום טוב הוא כן כמבואר שם, וראיתי בספר ילקוט ראובני סדר ואתחנן דכתב, דבשבת טרודים השרים לקבל מזונות כל אחד לאומה שלו ואין קטרוג למעלה, ולכך שינה בשבת תענוג דאין שטן ואין פגע רע, יעויין שם, ולפי זה גם בשלש ראשונות מותר לישן ואפילו בשבת תשובה, ועיין לקמן בדיני ימי תשובה יעויין שם בס"ד, ועיין ברכי יוסף, ובמחזיק ברכה שלו סימן ר"ץ
יוד. עיניך תראינה מישרים מה שכתב בספר לב דוד פרק כ"ב וזה לשונו, ומזה תשכיל, אם בחול כשמדבר דברים בטלים עושה רושם ואתעד לעילא ויש לו בטילין הרבה כנגדו, מה יהיה בשבת כי העולמות כלולים זה בזה כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל, דהעם הארץ בחול פוגם למטה בעשיה, ובשבת שהעולמות כלולים, גם פגם עם הארץ מגיע עד האצילות, ונמצא הפגם יתר מאד, אי מצד קדושת שבת שנצטוינו ודבר דבר, וזה עובר על דברי קבלה והוא חטא כפול, ואי משום הזמן שהחטא בשבת פוגם הרבה שהעולמות כלולים, ומה יתאונן אדם אי הם דברים אסורים כמו לשון הרע ואביזריה, דאז יהיה עון חמור כעבות העגלה, ולא די להם זה אלא שמדברים דברי תוהו דברי נרגן עזי דמסגן כן סגן על מגן ללמוד בספרים החיצונים, ויהיו בפיהם פה דובר כדבש למתוק, והם לא ידעו כי נמשכים בצי"ר של פגעים ודבקים בסטרא אחרא, והיינו דשנו בברייתא כי בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות, אלו שמחזיקים עצמם לבריות חריפים ומבינים בעבור התעסק בספרים חיצונים, ואומרים בפה מלא שהעוסקים בתורה והם משכילים, הם טפשים כאפרוח שלא נתפתחו עיניו, לכן הבת קול כרוזא קרי בחיל, אוי להם מעלבונה של תורה כי זה עלבון גדול לתורה, היש עלבון יותר מזה לומר כי העוסקים בתורה הם טפשים וספרי המירם (ספרים חיצונים) יפתחו מוחם, ומחרפין אותם, ולכן יוצא כרוז אוי להם לבריות מעלבונה של תורה כי כל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, ובאמת הן הן הטפשים ההולכים בחושך, ורוח הקודש אומרת נראה דבר מי יקום, עכ"ל, ומן האמור מפה קדוש מדבר, אתה תדין שלא לקרות גאזיטאס (עתונים) בשבת כי הוא איסור גדול ממה נפשך, אם אינו הכרח לו עובר על ודברת בם, ובשבת הוא מחלל, ואם הוא נצרך לידע, הרי הוא כדברים של משא ומתן, ושבח לאל יתברך בעירנו אזמיר יגן עליה אלוהים, נזהרים כולם בזה שלא לקרות גאזיטאס בשבת, וגם אגרות שבאים ממשא ומתן אינן נוגעין בהן עד מוצאי שבת, ועיין בשא"י ח"א סימן קס"ב, וברכי יוסף סימן ש"ו, ועיין בנוהג כצאן יוסף אות ל"ה, ועיין בספר שם חדש במלאכת המוציא יעויין שם, ועיין פסקי מהר"ם ריקאנטי סימן צ"ה בענין האיגרות יעויין שם, ובספר שדה הארץ חלק ג' סימן כ"א, מצא סמך למנהג לקרוא בנייר סדר העולין לספר תורה, וגם ההשכבות ומי שברך, יעויין שם. ועיין בית מנוחה דף רי"ד ע"א
יא הביטה וראה מה שכתב בספר דעת חכמה פרק י"ד וזה לשונו, ורוב חילולי שבת שנכשלים ההמוניים בהם הוא מחמת חסרון ידיעה, כי אינם בקיאים בדיני ל"ט מלאכות ובתולדותיהן, ולא בדיני מוקצה ואיסור טלטול, והתנא אמר שגגת תלמוד, רוצה לומר שוגג הבא לאדם מחמת חסרון ידיעה עולה זדון, רוצה לומר שהוא כמו מזיד, על כן הירא דבר ה' יזהר ללמוד קודם לכל הלימודים הלכות שבת ולהיות חוזר עליהם תמיד, כי שמירת שבת כהלכתו הוא יסוד לכל דת תורתינו, הן לצדיקים הן לבעלי תשובה, אשר כל אלה מחוייבים חכמי הדור להודיע להמוניים ולהזהירם על שמירת שבת, ולהודיע להם גודל השכר של שומרי שבתות כהלכתן, וגודל השכר של המקדשים דיבורם בשבת בדברי תורה, ולהגדיל אשמת המשתעשעים בשבת לקרוא בספרי מלכים ומלחמותיהן כמו שפסק מרן בשולחן ערוך סימן ש"ז, ומי אשר לא ישמע בדבריהם, לייסרו בעונשים קשין בממון וחרמות ושמתות כי הוא ממש כעובד עבודה זרה, כמו שאמרו מחלל שבת בפרהסיא הוה ליה ככופר בכל התורה, עד כאן תוכן דבריו, ומזה ילמדו חכמי המדרשים, דלא יעברו מללמוד וללמד להיחידים מדיני אבות מלאכות ותולדותיהם, והוצאה וטלטול, מעט בכל שבת חק בל יושבת, דכל העם ישמעו ויראו ויזהרו שלא להכשל בחילול שבת וזכות הרבים תלוי בהם
(א"ה: בדפוס ראשון נשמט כאן בטעות סימן השייך לסעודות שבת קודש ונדפס בסוף הספר אחר פרקי ר"ח כסימן ל"ו, והחזרנוהו למקומו לסימן ל' כפי שציין המחבר בהשמטות לסימן ל"ה בסופו).