מועד לכל חי סימן א

<< · מועד לכל חי · סימן א · >>

בס"ד

סימן א לחדש ניסן

החדש הזה לכם ראש חדשים,

ומשם יפרד והיה לארבע ראשים

א ישמחו השמים ותגל הארץ הוא הצירוף של החודש הזה כדלקמן, וזכור אל תשכח מלהגות בסדר הלימוד המובא בספר משמרת טהרה ליום ערב ראש חודש ניסן, ונדפס באיזה דפוסים מספר שכיות החמדה, והוא שעת רצון לעתור על הפרנסה ומה גם אם הוא שרוי בתענית, ואין צורך לדלג בלשון, גם מה טוב שיאחז צדיק דרכו כמעשה"ו ממנו של הרב מעשה הצדקה סימן כ"ו וז"ך וכ"ח בכל משמרה ומשמרה של ערב ראש חודש ולומר נוסח היהי רצון שתיקן שם בסימן נ"ד למשמרת ראש חודש ניסן, קחנו משם

ב טוב ללמוד בכל ערב ראש חודש מסכת אבות, ויותר בחודש הזה כי עת הזמיר הגיע להגות בפרקים הללו, ונחשב לו הששה פרקים כנגד שיתא סדרי משנה, והיא סגולה גדולה, וכלל גדול להתודות תחילה קודם הלימוד, עיין שם בספר מעשה הצדקה

ג עוד כתב שם סימן ס"ד, צריך להפריש ביום ראש חודש ניסן לצדקה י"ג פרוטות כמנין אח"ד וכמנין אהב"ה כמו שהיו מפרישין התרומה בלשכה, כמו שאמרו חז"ל, חדש והבא מתרומה חדשה, כדי לעורר החסדים והאחדות והאהבה שיתגלו רחמיו יתברך לעורר גאולתינו ופדות נפשנו במהרה בימינו בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן, עכ"ל

ד ביהי רצון שלאחר פרשת הנשיא, כבר נתקן באיזה דפוסים השמיטו שאם אני עבדך, אך מי שיש לו מדפוס מוטעה יזהר שלא יאמר כן, ועיין מורה באצבע סימן ז' אות קצ"א

ה טוב ליתן מראש חודש ניסן עד ערב פסח לאחר קריאת סדר הנשיא שלש פרוטות לצדקה בעד מנוחת אביו ואמו או שאר קרובים או בעד כל נפשות מתי ישראל, ועל ידי זה שיכוין בנתינה זו יעשה חסד עם החיים והמתים, והם ג' - נפש רוח ונשמה שלהם, ובצירוף י"ג ימים יהיה לשיעור חשבון ט"ל כי ט"ל אורות טליך, ואם יוסיף עוד ביום י"ד יהיו כחשבון מ"ב והם בחשבון שלשה ידים, י"ד הגדולה, י"ד הגבורה, י"ד רמה, ואם יוסיף עוד שלש יהיו מ"ה, ויזכה להעלותם אפילו להעומדים בגלגול בהמה או בעופות או בעשב השדה וזהו מ"ה אדם, כן כתב בספר מעשה הצדקה סימן ל"ז, וקב הישר פרק צ"א, ויום שני של פסח נולד לוי, יהיה בו ביום רובו בקדושה.

ו ומה נעים אם כה יעשו באמירת ברכת האילנות, דיצטרפו כנסיה שהיא לשם שמים וילכו כולם אגודה אחת לברך ברכת האילנות, ויפרישו אחר הברכה שיעור לצדקה בין כולם כמנין מ"ה, ולא יפחתו כל אחד משלש פרוטות נגד נפש רוח ונשמה כנזכר לעיל, ואחר הברכה יאמרו התפילה הסדורה על הנשמות כמו שנדפס בספר שכיות החמדה, (א"ה: ומקורה בספר חמדת ימים פ"א מפסח אות מ"ז, קחנה משם), ויאמרו מזמור בשוב ה' את שיבת ציון דשייך לסדר זרעים, וגם מזמור קמ"ח, ויאמרו קדיש, והוא עילוי גדול לנשמות שנתגלגלו בדומם, צומח, חי, מדבר, ועיין חסד לאלפים דף קל"ז ע"ב, ומורה באצבע אות קצ"ט

ז בספרי הקטן לב חיים חלק ב' השבתי על הרב פרי האדמה, דפשיטא ליה דאם יש אילנות בחצרו דמברך עלייהו ברכת האילנות, והובאו דבריו בזכור לאברהם חלק ג' כאשר יעויין שם, דבעיני נראה דצריך לצאת מקיר העיר וחוצה כדי לברך ברכה זו כאשר יעויין שם בסייעתא דשמיא, והן אמת דכדברי הרב פרי האדמה נוהגין בפשיטות בקושטא יע"א רבני אלפין דמברכין בעד החלון בהיותן בביתם ואינם זזים ממקומם ועומדים ומברכין, ואפילו שאינן זקנים והם גבורי כח אינן אומרין נצא השדה ונברך, ומנהג עטרת ראשי מורי זקני הרב הי"ם הגדול לברך בחצרו שהיה לו אילנות, ולעניות דעתי נראה כמו שכתבתי, אלא דלזקן מופלג או חלוש המזג דקשה לו היציאה רחוק מן העיר, אזי יברך בחצר גינת ואין דנין אפשר משאי אפשר

ח בקושטא יע"א, נוהגין לברך ברכת האילנות אפילו בשבת ויום טוב, אכן פה עירנו אזמיר יע"א לא ראיתי ולא שמעתי מימי עולם דמברכין בשבת ויום טוב ברכת האילנות, וכנראה דהא בהא תליא דכיון דהן נוהגין שלא לצאת החוצה לכן אפילו בשבת מברכין, אכן אנן דנהגינן לצאת אם כן בשבת דאיתיה באזהרה דאל יצא איש ממקומו לא מברכינן, אלא דאם נאמר דהוא משום חשש שמא יטלטל את האילנות או יקח בידו הפרחים להריח בהם ושמא יתלוש, לזה אפילו בקושטא יש להם לחוש שלא לברך בשבת ויום טוב ועיין בספר פתח הדביר ח"ב דף ק"ג ע"א וב'

ט על דרך הסוד צריך ברכה זו בניסן דוקא, ויהיו שתי אילנות דיש בהם פרחים וגם שיהיו אילני מאכל, ועיין מורה באצבע אות קצ"ח, וקמח סולת דף צ"ח ע"ד, ועיין הלק"ט חלק ב' סימן כ"ח, ובאר היטב סימן רכ"ו, וזכור לאברהם חלק א' בהלכות ברכות אות פ' וחלק ג' אות ב'

יוד בנוסח הברכה יזהר לומר בריות טובות כלישנא דאומר בברוך שאמר ברוך מרחם על הבריות, וגם בברכות השחר משנאת הבריות

יא במוסף ראש חודש כשהוא בניסן יכוין באמירת ברוך אתה ה' מקדש ישראל וראשי חדשים, דמי"ב צרופי הוי"ה דצירוף אחד שולט בכל חדש, הנה בניסן שולט הוי"ה פשוטה כסידורה היוצא מראשי תיבות י'שמחו ה'שמים ו'תגל ה'ארץ בניקוד ראשי תיבות שלו, וכך צריך לכוין בחתימת הברכה, חמדת ימים פ"א מפסח אות י"ב, וקמח סולת דף צ"ח ע"ג, ועיין שם שהביא דהם ימי רחמים ויושב על כסא דין על התבואה, ועיין קב הישר פרק פ"ח, ודע דביהי רצון של ראש חודש בשעת הוצאת ספר תורה דאנו אומרים ענין זה די"ב צירופי הוי"ה בי"ב חדשים, שם תמצא טעות סופר בכל המחזורים דכתוב עד היום וצריך לומר עד היות, ועוד טעות סופר וצריך לומר שני מלכים, ואין איש שם על לב על טעות הניכר, (א"ה: כן הגירסא בחמדת ימים ששם מקורה של תפילה זו בפ"ג מר"ח אות כ"ח בזה"ל, "ותרום ותנשא עד "היות" לוית חן לראש שני מלכים בכתר אחד" עי"ש), ואני בעוניי נתתי טעם על כי בא הצירוף בפסוק הזה, יען בפסח נידונים על התבואה, ובזמן ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה הם מצטערים, ומרובה מדה טובה הם שמחים, ודוק

יב כד הוינא טליא שאלתי את פי הגאון הגדול מרן זקני אור היר"ח זיע"א, על מה שהוציא קל כרוזא להטיל חרם בניסן שלא יקנו ביצים כי אם לערך כך וכך אי מיקרי זה צורך גדול, ואמר אלי בני, אין לך צורך גדול מזה שלא יתייקרו השערים מפני העניים דעיקר מאכלם בימי הפסח הוא זה, ולפי מה שכתב במגן אברהם סימן תכ"ט ס"ק ח', והבאר היטב שם הוא, דבתשרי אפילו לצורך גדול אין להטיל חרם, יע"ש

יג נדר להתענות איזה ימים ופגע בניסן, וכן יארצייט ותענית חלום דצריך להתענות תענית לתעניתו, ומשמרת ערב ראש חודש אייר, הגם דבשביל המולד מקדים לפעמים יום שלפני ערב ראש חדש, אין קפידא להתענות, ועיין בספר אבק דרכים להרב סבא קדישא עטרת חכמים כבוד מורנו הרב ב"ק זצוק"ל בתשובות סימן ו', ועיין קמח סולת דף צ"ח ע"ד, ובברכי יוסף דף נ"ד ע"ד כתב דתענית לתעניתו יניחנו אחר הרגל, אכן בברכות מים סימן תק"ט כתב דיתענה תענית לתעניתו, ובספר חוקי חיים כתב דבי' לחדש וראש חדש יתענה תענית לתעניתו, ועיין בספר אהל יצחק סימן ז' דכתב דאין להתענות בי"ד בניסן ומוצאי פסח על אביו ואמו יעויין שם, ועיין מה שכתב בזכור לאברהם חלק א', ובפ"י אות מ"ח, וחלקו של ידיד, ומשחא דרבותא במהדורא תליתאה, ואשל אברהם בפריו, ועיין פרי חדש, ומקראי קודש דף קמ"ו ע"ב לענין תענית לתעניתיה, ועיין מלאכת שלמה סי' א' יע"ש

יד לענין הספד לשמועה כי באה לא תקום פעמים צרה, אי חשיב כבפניו לענין זה או לא, עיין גנת ורדים ומוהריק"ש ושולחן גבוה ומשחא דרבותא סימן תכ"ט, ומנהג עירנו אזמיר יע"א לעשות הספד גדול בביטול מלאכה ודרוש על שלש עיירות דוקא מהחותם הראשון שהם מירושלים עיר הקודש, וקושטא, ושאלוניקי יע"א, לא יבא ולא יהיה עוד ובלע המות לנצח אמן כן יהי רצון, ואירע דבשנת תר"ח בא שמועה מהרב של קושטא בחדש הזה ונתקבצו העם בבית הכנסת ולא אמרנו קינות כלל כמנהג שאר השמועות ולא צידוק הדין, כי אם מה אדם ותדעהו בלבד ודרוש כמנהג בשבת, אך לא נתעטפתי בטלית כדי שיהא ניכר דראוי היה למיחם הספדא כבפניו אלא דהזמן גרמא, ועיין אשל מפרי יע"ש, ויגורתי להניחו עד אייר שלא להתעצל ח"ו, ועיין לרב אחאי הרב מעשה אברהם נר"ו בחלק אורח חיים סימן ל"ו, ועיין שבות יעקב חלק ב' סימן כ"ה, וגו"ר א"ח כלל ד' סימן כ"ה, ופרח שושן כלל ד' סימן ב' להספד בניסן יעויין שם, ולענין הטלית עיין פחד יצחק מערכת כ', ועיקרי הד"ט ביורה דעה ריש סימן ל"ה

טו אין משביעין בראש חדש ניסן וביום ח' ניסן, והוא סכנה לנשבע ולמשביע, כדכתב בספר מועד דוד משם תקון יששכר, והובאו דבריו בקמח סולת יעויין שם

טז לא יקיז דם בימים א' ו' ח' כ"ה כ"ח, דרך ישרה, ובכתבי מהרח"ו זיע"א כתב דלא יקיז בימים ז' ט' י"א ט"ז כ"ד, ולהרמב"ם הוא יום ה', ולספר מקור חיים יום ו' ויום ח' כאשר יעויין שם, ובאלו יש נזהרין אף בעלוקות והכל לפי השעה, דאם הרופא אומר אל תאחרו יקיים וילך ש'פי, והנה לפי משמעות דבריהם נראה דלמר כדאית ליה ולמר כדאית ליה הוא דהשאר טובים, ולכן לא טרחתי להזכיר היותר טובים דהעיקר הוא להסיר הנזק והסכנה, והאיש אשר ירצה לידע יראה בספר דרך ישרה דף פ"ד ע"ב, דל"ו היו ימים טובים, יעויין שם, ובספר הזכירה כתב דיום כ"ה ניסן לא יקיז ולא ילך תינוק יחידי, ולא יוציא תינוק לשוק בלא מכסה יעויין שם, והא דמכסה לפי הזוהר הקדוש הוא בכל עת ובכל זמן כאשר יע"ש

יז כל מורה הוראה בקהל עדתו יהיו עיניו פקוחות להכריז בציבור שעת התקופה בדקדוק לרגעים תבחננו, ולא יהיה הדבר קל בעיניו וה' שומר ישראל, ורובא דעלמא אינם זהירים כי אם באחת, ואנחנו נוהגין להכריז בין תקופת רבי אליעזר בין תקופת מר שמואל, ועל כיוצא בזה אמרו אהוב את השמא ושנא את מה בכך, ואעתיק לפניך לשון מהרש"א בחידושי אגדות בפרק ט' דפסחים דכתב בד"ה בד' שבילין וזה לשונו, והם לפי ד' תקופות שנתהוה שינוי בעולם כפי טבע אותו זמן בשינוי קר וחם לח ויבש לפי מהלך החמה, והיינו תקופת ניסן היא חם ולח דהיינו כדי לפשר השלגים, ותקופת תמוז חם ויבש והיינו כדי לבשל הפירות, ותקופת תשרי קר ויבש והיינו מהלכת במים ליבש הנהרות, ותקופת טבת קר ולח שלא ליבש הזרעים עכ"ל, ועיין לרש"י בחומש פרשת נח על הפסוק עוד כל ימי הארץ יעויין שם, ובמדרש איתא דארבע תקופות השנה הם מסוכנים מאד מכח ארבע טיפות דמים שירדו לעולם, א' מכח דם מצרים, ב' על ידי אותה ריבה שנידונית בסדום, ג' על ידי דם הכאת הסלע על ידי משה רבינו ע"ה, ד' מן עקידת יצחק, ועיין מה שכתבתי בספר מקור חיים ק"ק פירוש נביאים בספר שופטים דף כ"ט ע"ב יעויין שם

והרב יערות דבש בחלק ב' בדרוש לשבת נחמו כתב בתוכחות מוסר על אלו ארבע תקופות והוא, דהם נגד ארבעה דברים דהן מבוא ליכנס לדרך עץ החיים, תורה, תפילה, תשובה, צדקה, תורה - תקופת טבת דלא איברי ליליא אלא לגירסא והם לילי טבת הארוכות, תפילה - תקופת תמוז דהתפלל משה באותו זמן, תשובה - תקופת תשרי זמן תשובה לכל ובפרט יום הכפורים, צדקה - תקופת ניסן דעל ידי הצדקה נגאלו ממצרים, וכנגדן ארבע כתות שאינן מקבלות פני שכינה שהם חשמ"ל, חנפים, כנגד תפילה דמי שמתפלל לאל יתברך יבין את זאת דאין מבלעדו דבר ועל מה יחניף לאדם, שקרנים, נגד התשובה דהתשובה תלויה בדבר אמת וכמעשה דאותו חסיד, מספרי לשון הרע, נגד הצדקה דמי שהוזהר שלא להרע לחבירו בחץ שחוט לשונו אז הוא דיטיב ויעשה צדקה, ליצנים, נגד התורה כדכתיב ובמושב לצים לא ישב כי הליצנות הוא הפך לימוד התורה, זה תוכן דבריו ושפתים ישק

ובני אברהם הי"ו אמר אלי דהני ארבעה מפורשים במק"ק כדברי הרב ז"ל ריש תורה, מאי דכתיב באיכה קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נוכח פני ה', דלימוד תורה ובפרט בלילות היא הוראה דאינו ליצן וזוכה להיות נוכח פני ה' להקביל פני שכינה, זאת שנית מאי דכתיב בתהלים שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו נגד כי לא לפניו חנף יבא, ועד השלישית מה שאמר עוד דוד המלך ע"ה אני בצדק אחזה פניך, שדרשו פסוק זה על הצדקה דזוכה ומקבל פני שכינה, והיינו דהורה גבר דאינו בעל לשון הרע, והיינו נמי מה שאמר דוד מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק, דעושה צדקה דזוכה להיות דירתו עם הקדוש ברוך הוא מסיבה דלא רגל על לשונו, והטעם דהא בהא תליא דחזקתו הוא דלא עשה לרעהו רעה, וכבר דרשוהו על ארבע כיתות וזה סגנון חדש, ועל ארבעה ל"ו אשיבנו מה שכתוב בתורה כי ביום הזה יכפר עליכם לפני ה' תטהרו, ושנוי בנביאים שובה ישראל עד ה' אלקיך, והיינו דאיגלאי מילתא דאיש אמת הוא ותמיד דובר אמת וזוכה להיות לפני ה' להקביל פני שכינה, עכ"ד הי"ו

יח בענין פת של גוים להביא בשבת הגדול, ראה תראה בספרי דבי רב שציינתי בקונטרס כף החיים סימן ל' אות נ"ז, ועיין עוד למוהרמ"ר סימן קט"ו, ולהרב זכור לאברהם אביגדור סימן ל"ב, והמחמיר תבא עליו ברכה וטוב פת חרבה דיקנה מערב שבת לכל הסעודות, ועי' ערך השולחן בהשמטות

יט נהגו המדקדקים לומר בשבת הגדול שבת הגדול מבורך, מחזיק ברכה סימן ת"ל, ולענין הדרשה היכא דחל ערב פסח בשבת, זריזין מקדימין לעשות הדרוש בשבת הקודם לשבת הגדול, וכן עשה האיש אדוני הארץ הלזו מורינו הרב הגדול אבי התעודה בעל כנסת הגדולה ז"ל כמו שכתב בבית הכנסת שלו סימן תמ"ד, ובספרו פסח מעובין סימן קכ"ז, וכן דרש מורינו הרב מרן מלכא המלאך רפאל בעל מראה עינים ז"ל שנת תקפ"ה כמו שכתב בספרו הנחמד מראה הגדול ריש דרוש י"ג כאשר יעויין שם, וכן נהגתי אני ההדיוט אחריהם בשנת תרב"י ושנת תרט"ז, נזכה לשנים רבות נעימות וטובות אמן, (וכן כתב הרב בעל כנסת יחזקאל סימן כ"ג, וחמד משה, וחק יעקב, וחק יוסף, ומחזיק ברכה, וכסא אליהו, ופרי מגדים בחלק משבצות זהב בסימן תל"א, ונוהג כצאן יוסף דף נ"ה ע"ד יעויין שם), והסברא הנכונה היא זאת מתרי טעמי, והיינו דצריך לדרוש ולהודיע להם הדינים מקודם, וכשהוא בערב פסח לא נשאר שהות כדי להורות להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, ועוד זאת דבבוקר נחפזים לצאת כדי לאכול חמץ, ואחר חצות רוצים לישון בשביל להיות נעורים בלילה ולכך מקדימין

[השמטה מסוף הספר:] שם ההכרזות. א. דרוש. ב. יקנו פירות שלשה ימים קודם. ג. זמן אכילת חמץ והביעור, וביטול שתי שעות קודם חצות. ד. שיאפו השמורות היטב. ה. שלא ישכחו מעירובי חצירות כי מבערים העירוב ישן, וגם עירובי תבשילין כשחל יום טוב שני בערב שבת. ו. לא ישתו ז'יגארו כלל. ז. כשחל יום ראשון או יום אחרון או יום ראשון של חול המועד בשבת, שלא יאכלו דגים ופירות הבאים מחוץ לתחום עד ליל חול המועד