מועד לכל חי סימן ב

<< · מועד לכל חי · סימן ב · >>

סימן ב

לו חכמו ישכילו,

לעשות משמרת למשמרת, כל מחמצת לא תאכלו.

א המהדרים מן המהדרים אינם אוכלים שמן זית בפסח, דגול מרבבה סימן תנ"ג, ובספר נחפה בכסף, וברכי יוסף סימן תמ"ז, ומי שנוהג כן יסנן יפה אפילו להדלקה, ועיין שם בברכי יוסף, ואם רגיל בשומן יזהר שלא יפגע באיסור חלב בדבר שצריך ניקור, ולא יניח את הספק איסור ויטול את הודאי איסור, ומה טוב המוציא שמן בביתו דמברר הזיתים אחת לאחת, ואפילו דביוקר יעמוד לו אינו חושש כנגד שלא להכנס בספק איסור חמץ, ויזהר שלא ידליק בשמן שומשמין, ברכי יוסף סימן תג"ן ועוד לו בסימן תמ"ז, ועיין מה שכתבתי בתשובות בזה בסייעתא דשמיא

ב חיטה מבוקעת דנמצאת בתרנגולת דצריך קליפה, אם הדין שוה כשנתערבו עם אחרות, הלא תראה בספר שמש צדקה סימן ז"ך, וברכי יוסף סימן תמ"ז, ולענין חיטה בקועה הנמצאת במצה או בתבשיל או בקאב'י, הארכתי בזה כיד ה' הטובה עלי בקונטרס רוח חיים סימן תס"ז, ולענין כלי חמץ כמו כף שנתערבה עם אחרות, עיין חק יוסף סימן תמ"ז ס"ק ה', ומשבצות זהב בפריו להיכא דנשבר אחד מהם, ועוד לו באשל אברהם שם, וכבר הארכתי בתשובות בזה בסייעתא דשמיא

ג הבא לו אגרת חתומה עם אובריא"ה (חותם עופרת), יאמר לגוי שיסירנה וישליכנה קודם שיקחנה בידו, ואם הוא שבת או יום טוב יניחנה ביד הגוי, עיין זרע אמת חלק א' סימן נ', ומחזיק ברכה סימן תמ"ט, וזכור לאברהם חלק א' שם, ועיין בקונטרס כף החיים לענין לפתוח אגרת בחותם על ידי גוי בשבת, עיין שם מה שרשמתי בסייעתא דשמיא

ד כתבו גורי האר"י דהנזהר בפסח מחמץ כל שהוא מובטח לו שלא יחטא כל השנה, ועיין דבש לפי מערכת ח' אות י"ח. א"ה: ראה חמדת ימים פ"ב מפסח אות י"א שציין, כי קיבל כן מרבותיו ממה שקיבלו מהאריז"ל

ה באופני ההיתר של מכירת חמץ ולשהות דבר בביתו, ולהשכיר תנור לגוי או ריחיים או בהמות וכדומה, או בענין שותפות או פקדון לא יעשה דבר מדעתו אם לא ישאל לחכם, וכן בסדר הכשר כלים ילך אצל חכם ויורה לו את הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה, וכן אם אירע לו איזה דבר במצה או בשאר אוכל נפש לא יעשה העלמת עין, אלא ישאל למורה צדק ולא יהיה הדבר קל בעיניו כי בנפשו דיבר ח"ו, ואינו דומה לשאר איסורין שבתורה, והיו עיניך רואות בספר החסידים סי' תש"ל דכתב, דבעל תורה הבקי בהגעלה הוא יעשה ההגעלה, יעויין שם, ואשרי שיאחז בספר מכשירי פסחא, הפוך בה והפוך בה כדי שלא יכשל לעולם ועד, וכל שהוא עיקר אשרי תבחר ותקרב להגות בספר פרי מגדים בחלק משבצות זהב מאי דתני תנ"א ותנ"ב, ובספר אפי זוטרי

ו דבר בעתו מה טוב דיזהר לעשות הגעלה למצחו על ידי דמעות שיתודה על עונותיו דזהו בכלל הגעלת כלים, ויבא על נכון הטבילה שעושה אחרי כן דהוא השטיפה, כמו שכתב מורנו הרב בספר שבט מוסר בסוף הספר בדרוש התשובה.

ז ג'אי שקורין ט"י לא ישתה בפסח, שבות יעקב חלק ב' סימן ה', והסכים עמו בברכי יוסף סימן תג"ן, ועיין עיקרי הד"ט סימן י"ח אות כ"ד, דיש הפרש ממקום למקום, ועיין שערי תשובה סימן תנ"ג דיש מי שמחמיר בקאב"י, ושם כתב לענין קטניות, ובקפה שנקלה באבוב שאינו מוכשר עיין שאלת יעב"ץ חלק ב' סימן קנ"א, ושערי תשובה סימן תנ"א, ואורז פשט איסורו ברוב המקומות וכמו שכתב שם בברכי יוסף, ועיין זכור לאברהם סימן תנ"ב, ובספר עיקרי הד"ט סימן י"ט אות ד'), אנס"ו (מין תבלין) אסור ליתן ביורה כמו שכתב בברכי יוסף סימן תס"ז, טחינה אסור אפילו במקום שאוכלין שמן שומשמין, לקט הקמח, הקלאב"ו (צפורן) אסור בפסח, (מחזיק ברכה סימן תס"ז, ומשחא דרבותא סימן תנ"ה, וידבר דוד, גם בספרו לב דוד פרק ל'), ג'ינג'יבלי (זנגביל), ומואיס מוסקאט (אגוז מוסקאט), ופרונאס (שזיפים מיובשים) וקאנילה (קנמון) אסור, זכור לאברהם סימן תס"ז, ועיין מה שכתב החיד"א בקונטרס תורת השלמים סימן כ"א המובא בסוף ספר לדוד אמת מר הוא דאמר וזה לשונו, אחר זמן נתברר לי שהחששא הוא בקלאב"ו (צפורן) ולא בקנמון והוא הקאניל"ה יעויין שם, אלטריאק"ה עיין חוקת הפסח סימן תמ"ב אות ג', ופרי מגדים בחלק משבצות זהב סימן תמ"ב, ולהגאון הרב מורי זקני בספר חקרי לב א"ח סימן ע"ט, על הקום עיין הלק"ט חלק א' סימן רי"א, על הזירדילי הבא מגונייה, עיין למורינו הרב מהרי"ן ז"ל בספרו הנחמד לב מבין דף מ"ה ע"ד, ולענין הטאבאקו (סיגריות) והטוטון עיין מור וקציעה סימן תמ"א, בני יעקב סימן ב', הלק"ט חלק א' סימן ל"ה, מים ראשונים סימן כ"ב, חיים שאל חלק ב' סימן ל"ח אות פ"ג, זרע יעקב סימן כ"ט, קול אליהו חלק א' יורה דעה סימן כ"ג, ועיקרי הד"ט סימן ח"י אות ע"א, הקאש'קאב'אל (גבינת קשקבל) מנהג עירנו שלא לאוכלו, ובזמן הרב הגדול מוהרח"א בעל עץ החיים זיע"א אירע דאחד לא שמע להרב ואכל ומצא שעורה בתוכה, ובגבינה יש הרבה בעלי בתים ורובם של תלמידי חכמים שאינן אוכלין, ועיין שולחן גבוה סימן תמ"ז, המאג'נה שהוא המן, התירה מורנו הרב מהר"ח מודעי ז"ל, והובאו דבריו בספר קמח סולת דף ק"ב ע"ד, באפונין שקורין גארבאנסוס (חומוס) כתבתי בחקקי לב סימן י"ג, ולענין שכר מתאנים יבשים עיין סמא דחיי סימן ט', ועיין דרכי נועם

ח אין להתיר ביום טוב אחרון אלא דבר שאין בו חשש חימוץ, ונהגו לאוסרו משום גזרה או משום מנהג, אבל דבר שיש בו תערובת חשש חמץ קודם פסח כמו שמן שומשמין ודבש ואורז וכיוצא, צריך שיזהר גם ביום טוב אחרון כראשון, ואין להתיר אלא בפירות יבשות וכדומה שאינו אלא מנהג וחשש בעלמא, ברכי יוסף סימן תס"ז, ורוב העולם נוהגים לאכול ביום אחרון מצה שאינה שמורה משעת קצירה ומצה עשירה וגבינה ושמן וחרדל וכיוצא, וירא שמים ירחק מהם גם ביום אחרון ומכל דבר כשאר ימי הפסח, כאשר כתבתי בספרי הקטן רוח חיים סימן תמ"ז משם הפרי חדש, וחמדת ימים פ"ג מפסח אות ס"ד יעויין שם בעזר משדי, אך מי שנוהג לאכול חרדל בפסח, לפחות יזהר שלא יקח כתוש מן השוק, וגם יבררנו יפה כמו שכתב בספר שולחן גבוה, ומורה באצבע סימן ז' אות כ"ט, ועיין חיים וחסד סימן תמ"ז ס"ק ל"ו, וסימן תס"ב ס"ק א'

ט יום טוב אחרון שחל להיות בשבת ונוהג לאכול אורז וגבינה ביום טוב אחרון, לא יבשל מערב שבת לשבת כיון דבו ביום אינו יכול לאכול, אלא התיקון הוא אם ימצא אחר האוכל שיבשלנו, עיין בתשובות כנסת הגדולה, ובברכי יוסף, ומחזיק ברכה סימן תס"ז, ועיין נמי בהלק"ט, ולקט הקמח, וברכות המים סימן תמ"ו, ובספר ערך השולחן סימן תג"ן אות ד', ובספרו הנורא חוקת הפסח שם אות א' בענין לבשל לאחרים, ועיין לקמן בדיני ראש השנה בעזר משדי, ועי' יבא הלוי סי' ג'

יוד לפי כובד המשא של עשיית המצות דתכבד העבודה כדי לצאת מחשש החימוץ, אי איישר חילי והיו מסכימים עמי גדולי הדור, הייתי מתיר האורז על ידי בדיקה היטב שלשה וארבעה פעמים כדי למעט המצות שיעשו בצמצום דמיעוטן יפה ורובן קשה, ועיין כיוצא בזה להרב מור וקציעה סימן תנ"ג לענין להתיר קטניות יעויין שם, וכבר כתבתי בזה בספרי הקטן לב חיים ח"ב ובאופן בישולו שלא יהיה פקפוק יעויין שם בס"ד, ועיין בספר חוקת הפסח ריש סי' תנ"ג, ובספר מראית העין סימן י"א אות י"ד יעויין שם, ומי יתן והיה לנהוג כמנהגו של מורנו הרב הגדול בעל בתי כהונה ז"ל דלא היה אוכל מצה כי אם בליל הסדר בלבד, אשרי אדם שיוכל לנהוג כן, אלא שראיתי בספר אדני פז סימן תע"ב דלא הונח לו חומרא זו כנגד מה שמבטל כמה סעודות מיום טוב בפת יעויין שם, ועיין בספר נחפה בכסף, ובברכי יוסף, [השמטה:] - וכמה אשכנזים אינן אוכלין כי אם לילי החיוב, ושאר סעודות דגים ותפוחי אדמה ומיני פירות

יא צמוקים השחורות עיין לבוש, וכנסת הגדולה, ושלחן גבוה יא וזכור לאברהם חלק א', ורבים נזהרים שלא לאכול אפילו צמוקים השחורות, ועל כל פנים מי שאוכל יתן דעתו מהיכן הוא קונה בשביל השקים שנותנים בהם הצמוקים שלא יהיו מקמח, והמורה צדק בעירו יזהיר להמוכרים על ככה, ועיין ערך לחם סימן תס"ז. הן היום מדפ"ס ועולה על מזבח הדפוס ספר החשוב נדיב לב למני"ר רב משרשיא כמהר"ר דוד חזן נר"ו, ושם בחלק אורח חיים סימן טו"ב צידד להתיר הצמוקים האדומים, יעויין שם

יב הלוקח לחם קודם הפסח בהקפה טוב שיפרע קודם הפסח, ועיין להרב שולחן גבוה סימן ת"ן, ובאפי זוטרי, וכסא אליהו שם

יג העובר לפני הנחתום בפסח לא יריח מפת חם, חמדת ימים פ"א מפסח אות י"א, וקמח סולת דף ק"ט ע"ג, ועיין זכור לאברהם, ואפי זוטרי סימן תמ"ח, ופרי חדש שם, וערך השולחן שם, ובחיים וחסד, ואפילו בשאר ימות השנה טוב שלא יריח משום ספק ברכה דיש מחלוקת אי מברך, ועוד מחלוקת בנוסח הברכה, עיין מרן בית יוסף סימן רצ"ז, ומור"ם סוף סימן רי"ו

יד יזהר שלא יעשה סרסרות אפילו לסוחר שלו במילתא דחמץ בחול המועד אפילו דאינו נהנה מהסרסרות כלל והוא בחינם, והחידוש הוא אפילו שאינו מענין סחורה, ועיין למרן שולחן ערוך סימן ת"מ, ושלטי גבורים שם במשרת לגוי, ועיין פרי חדש סי' תס"ו בענין עריכת השולחן

טו יזהירו להקצבים שיקחו כלים חדשים לחתוך הבשר, ועיין זכור לאברהם חלק א' סימן תמ"ז

טז בחמץ שנהנה ממנו אחר הפסח צריך לעשות המכירה והנתינה לגוי כראוי, אך במה שאינו נהנה כגון כלי חמץ מחמת בלוע וכדומה, אף בנתינה בעלמא בסתם סגי אף על גב דהגוי יודע דהוא בערמה, קול אליהו חלק א' סימן כ"ג, וזכור לאברהם חלק א' וחלק ג', ועיקרי הד"ט סימן טו"ב, וגוי המביא דורון לישראל יש קולא בחמץ שעבר עליו הפסח כמו שכתב הרא"ש, ועיין להרב שבות יעקב חלק א' סימן כ', ובספר עיקרי הד"ט סימן ח"י אות כ"ד חילוק ברור בזה נכון עד מאד, ועיין חמד משה סימן תמ"ח

טוב לא תתגודדו ליכא בחומרות דפסח, וגם אין לחוש ליוהרא כי משפחה ומשפחה מנהג אבותיהם בידיהם, בין בשתיית הקאב'י במקום אחר ובין במיני מתיקה שעושים, וכן שלא לסעוד אצל אחרים, ואפילו מי שאינו נוהג חומרות כשרידים אשר ה' קורא, אפילו הכי מה טוב דבימי הפסח יקיים אשרי יושבי ביתך טפי משאר ימות השנה, ועיין להרב מטה יוסף חלק ב' סימן א' וסימן ב', ובספר אורחות יושר פרק י"א

חי מימי מעינות ובארות לא ישתו מהם ולא יתנו לתבשיל ולא לשום דבר משקה אלא אם כן יעברו במסננת, וכל אחד יזהיר לבני ביתו על ככה, ועיין להרב בית יהודה סימן י"ד וסימן ל"ו, ובספר ערך לחם סימן תס"ז, ובספר פרי האדמה חלק א' דף ט"ל ע"ב

יט לא ישמע לרופא בענין חמץ, עיקרי הד"ט סימן ח"י אות ל"ו, ועיין חיים וחסד סימן ת"ן סק"ח, וחוקת הפסח ריש סימן תס"ג ותס"ה, ובספר חוקי חיים ק"ק מאות ר' ואילך, ועיין פרי חדש סימן תס"ו וטוב ליתן לחולה על ידי גוי, ואם אי אפשר יהיו שנים נותנים כדין של שבת, בפ"י אות ר"ו, ואם בשל על ידי גוי לחולה הכלי הבלוע צריך הכשר, משבצות זהב בפריו סימן תמ"ח, ולקטן יתן חוץ לבית ועל ידי גוי, חיים וחסד סימן ת"ן ס"ק ח', ולהניח חמץ במכה עיין משה ידבר סימן ו', וחיים מדבר סימן תצ"ו, וחקרי לב סימן ע"ט

ך ככר שנפל לבור לא מהני סינון במים לדעת הפרי חדש סימן תס"ז, ועיין בסימן תמ"ז, ומגן אברהם שם, ועיין אפי זוטרי סימן תל"ח, ולהרב בעל ספר מעשה אברהם נר"ו חלק אורח חיים סימן נ', ולענין בור של שני שותפין גוי וישראל כיצד יעשה בפסח, כתבתי על זה בתשובות במה שהשבתי לנכדי החכם השלם והכולל עצום ורב, ידיד נפשי ונזר ישראל ספרא נה"ר כמה"ר משה הכהן נהר נר"ו, קחנו משם

כא על ענין החביות של יין ועל עשיית ארופ"י (מיני ליקר), כתבתי משפטן בקונטרס רוח חיים סימן תמ"ז בסייעתא דשמיא, ובענין הדבש עיין אשל מפרי סימן תס"ז, ובספר שפת הים סימן י', ולמורי זקני הרב בספר חקרי לב חלק ב' ליו"ד בשיירי א"ח סימן ט"ז, ובספר אבק דרכים סימן ז' וסימן י"ד, ובהיתר הסוכר עיין עיקרי הד"ט סימן ח"י אות ל"ב באורך, ובספר מאמר מרדכי סימן תס"ז אות י', ומשבצות זהב בפרי מגדים בסימן תס"ז, ושם הביא דלא יאכל כי אם על ידי הוראת ובדיקת מאריה דאתרא יעויין שם, ועיין שערי תשובה סימן תס"ז, ומנהגינו להכריז על הסוכר וארופ"י ואבק נחיריים שלא יקנו כי אם מאיש פלוני שהוא בדוק, ובאופן הכשר הסוכר והמקומות שעושין דמי מהן יכשר, עיין כסא אליהו סימן תס"ז, ורחב פי בזה בקונטרס רוח חיים שם, ולענין הכלים עיין שם בארוכה, ובהכשר הדבש והיכא דנותנים בתחתית הקוט"י בצק, הארכתי לענ"ד בתשובות בסייעתא דשמיא

כב לא ישתה חלב מבהמת גוי בתוך הפסח כמו שכתבתי בספרי הקטן לב חיים חלק ג', ובקונטרס רוח חיים סימן תמ"ח בסייעתא דשמיא

כג האשכנזים שנוהגים קולא הפך סברת מור"ם צריכין תשובה וכפרה, פנים מאירות חלק ב' סימן ק"כ, וכן הספרדים העושים קולא הפך מרן, כמו שכתבתי בספרי הקטן חקקי לב יו"ד סימן מ' דף נ"ג ע"ד, וכן מצאתי אחר זמן להרב ועד לחכמים חלק א' מערכת ט' אות י', ועיין עוד בספרו טוב עין סימן י"ח אות פ"ב, ואפילו הולך למקום שנוהגין קולא אין לזוז מחומרי מקומו, ובספר חמדת ימים פ"ב מפסח אות ל"ב - ל"ד האריך במוסר על זה, ועיין בספר אפי זוטרי סימן תס"ח החילוקי דינים שנאמרו בזה, וגם אני בעוניי אספתי באומרים במקום אחר בדינים אלו דנותנים עליו חומרי מקום יעויין שם בסייעתא דשמיא, והאיש יכול לכוף את אשתו שלא תנהג כמנהג בית אביה בחומרות פסח, בפ"י אות ק'

כד מנהג עירנו להכריז להזהיר לכל עם הקהל שיקנו הפירות שלשה ימים קודם הפסח, וכן מי שנוהג לאכול מליח, והטעם כדי שיהיה להם שהות לבררם היטב ולנקותם כראוי, ושיהיה להם ביטול קודם הפסח, וזה צריך גם כן להזהר במלח שיבררו היטב שלא ימצא חטה או שעורה וכיוצא כמו שכתב בשולחן ערוך סוף סימן תס"ב, והעצלים בזה יבואו להתחרט אחר כך מחמת איזה תקלה, והזריז בזה וכל היד המרבה לבדוק הרי זה משובח, ועיין בספר יוסף עליכם יעו"ש, ובכנסת הגדולה כתב דכן ראוי לעשות ולהזהיר בכבשים ושלקות ושמן בשביל הכלים

כה יש מחמירים שלא לקבל בתנוריהם תבשילים ממי שלא נזהר לאכול מצה משעת קצירה, ובספר אורחות יושר פרק י"א גער בזה על העושים חומרא זאת, וגם השולחן גבוה כתב דיש להקל בזה בין בתנור בין בכלים, ובזכור לאברהם חלק א' סימן תמ"ז וסימן תפ"ב יעויין שם, ואני אומר דהוא חומרא דאתי לידי קלקולא, דאין לו תנור להחם התבשיל ויזיק לו המאכל הצריך להחם אותו, ואין ספק דלצדקה תחשב לו מי שמקבל תבשילים מאחרים שיחמו בתנור, ואפילו בבוא דוא"ג על הקאב'י דמצער טובא ומזכה לו שיעשה נקיות הגוף, אך בכלים שאולים נוהגים להגעיל למצה משעת קצירה, עיין ב"ד סימן קצ"ה, ובתי כהונה חלק ב' סימן ג', וזכור לאברהם חלק א' סימן תנ"ט, ובספר אהל יצחק סימן י"ד, ודו"ק, ועי' מלאכת שלמה סי' ה'

כו לומר לגוי ביום טוב שיוציא החמץ חוץ לביתו שרי, אבל להשליכו לים על ידי ישראל אסור, וביום טוב שני מותר לשרוף החמץ שמצא בראשון, יד אהרן, וכסא אליהו, וחמד משה, ואפי זוטרי סימן תמ"ו, ובאשל מפרי, ובני יוסף, וזרע יצחק, ומורי זקני הרב בספר חקרי לב אורח חיים סימן פ"ד לענין תערובת משהו בשביעי של פסח, ועיין עוד בספר אפי זוטרי סימן תנ"א, בענין מה שצריך להצניע המפתח דכלי החמץ דלא בדילי מינייהו, יעויין שם, ואמירה לגוי בעניני חמץ עיין בספרי הקטן לב חיים חלק ג' מה שהארכתי בזה בסייעתא דשמיא, ובענין כופה עליו כלי עיין מחצית השקל סימן תל"א ותמ"ו, ולטלטלו על ידי דחיפה בקנה עיין שערי תשובה סימן תמ"ח, ועיין מחצית השקל סימן תל"ד דכתב, דטועים האומרים דחמץ שרואה הבודק צריך שריפה, דליתא להא יעויין שם, אך לא ישכח מלשרוף העירוב של חמץ, ומה טוב להכריז על זה, ושיעשו עירוב ממצה בערב שבת הגדול

כז חביות דהיינו טינאזא"ס של מים שנותנים בבית התבשיל לרחיצה, יעשה בהם שפשוף וירחץ אותם היטב, וימלא על כל גדותיו מים עשרים וארבע שעות וישפוך אלו המים וימלא לצורך פסח, כסא אליהו סימן תנ"א, ועיין חמד משה שם, ומנהגינו להחליף עם טינאז"ה של בית הכביסה שנה אחר שנה לעשות חליפין

כח חצי זית מטונף אחר שביטל אינו חייב לבערו, הרדב"ז ה"ד בפ"י אות ס"ג, ועיין חמד משה סימן תמ"ב

כט מה טוב להזהר שלא יתן קולמוסו לתוך פיו בפסח שמא יש בדיו חשש תערובת חמץ, ועיין חק יוסף סימן תמ"ב ס"ק כ"ג

ל אם יש לו מים מכונסים ודגים בתוכו לא יתן בערב פסח החמץ דהוא לשריפה מפרורי לחם לשם, חיים וחסד סימן תמ"ה סוף ס"ק ב', וחמד משה שם

לא אסור להדליק הפיפ"א משריפת החמץ וגם האפר אסור, עיין חמד משה סימן תמ"ה, ועיין משבצות זהב בפריו לענין כסוי הדם נמי

לב אם רואה לחבירו שבא לאכול חמץ שעבר עליו הפסח חייב להפרישו, חיים שאל חלק ב' סימן ל"ח אות פ"ה, ובספר חוקת הפסח סוף סימן תמ"ח הביא ראיה לדבריו יעויין שם, והרואה יראה דאינה כל כך ראיה, דהא מיהא יש לו ידיעה בתחילה דכאן היה חמץ שעבר עליו הפסח והאיסור עליה דידיה, וק"ל, ובמומר לחמץ שעבר עליו הפסח עיין שערי תשובה סימן תמ"ח מה שהביא מהרב מר דודי ז"ל, יעויין שם, ושם אסף וקבץ מכל תשובות האחרונים בחמץ שעבר עליו הפסח, ומקח וממכר בערב פסח אחר זמן איסורו

לג אסור לישב בפסח על גבי שק חמץ של גוי, משבצות זהב בפריו סימן תמ"ה, ושם בסימן תמ"ט כתב דלא יתן בהמתו למומר אחר הפסח משום דמאכילה חמץ שעבר עליו הפסח

לד אין להקל בפני עם הארץ לאכול שום בפסח, ובצינעה לתלמיד חכם אין להחמיר, אשל מפרי סוף סימן תס"ד

לה היכא דיש טורח רב או ספק איסור אין להאמין לנשים, גם ראוי שכל עניני פסח יהיו נעשים על ידי גדולים זכרים בני דעת, כל שכן עשיית המצה, אשל מפרי סימן תס"ז, ובספר חוקי חיים ק"ק דף קס"א ע"א כתב דהוא זכר לגלות דמלאכת הנשים לאנשים ומצוה בו

לו הטעם דאין לאכול קטניות בפסח, לאו משום שהם מחמיצין אלא הטעם הוא משום דכתיב ושמחת בחגך ואין שמחה באכילת קטניות, רבינו מנוח, והובאו דבריו בספר חוקת הפסח סימן תנ"ג דף פ"ה ע"ב, ולפי זה לאו דוקא ביום טוב של פסח אלא הוא הדין נמי בשאר ימים טובים דאין ראוי לאכול קטניות ועיין בספרי הקטן חקקי לב חלק א' סימן י"ג ובחלק ב' דף קצ"ג ע"ד