מועד לכל חי פתיחת הספר

מועד לכל חי · פתיחת הספר · >>

ישתבח הבורא ויתפאר היוצר, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו תורת אמת חוקים ומצוות טובים, והנחילנו שבתות למנוחה ומועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון וימים טובים לישראל מה שלא עשה כן לכל גוי, אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה מאד ירושתינו.

וזהו מה שתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה בנוסח התפילות של ימים טובים, והשיאנו ה' אלקינו את ברכת מועדיך לחיים בשמחה ובשלום כאשר רצית ואמרת לברכנו כו', כי הנה הרב רבינו אבודרהם ז"ל בהלכות סדר התפילות של פסח דף ע"ח ע"ב, כתב שם כמה פירושים לפרש בנוסח והשיאנו, ולבסוף כתב וזה לשונו, אבל הנכון לפרש שהוא מלשון וישא משאות מאת כולם שענינו דורון, כלומר שלח לנו דורון ברכת מועדיך, וגם יתכן לפרש שהוא מלשון משא בני קהת, כלומר הטעיננו את ברכת מועדיך, והטעם שתזכנו לעלות לירושלים ונקריב עולת ראיה שכתוב בה איש כמתנת ידו בשמחה ובשלום כאשר רצית על שם רצה האלהים את מעשיך, כלומר שירצה אותנו בעלייתנו לרגל ובהבאת הקרבנות, עוד על שם רצית ה' ארצך, ואנו מתפללים לה' שיזכנו לעלות לרגלים לירושלים, ואמרת לברכנו שנאמר כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך, עכ"ל.

ולעניות דעתי נראה לפרש במה שיש להבין מה שאמר והשיאנו ה' אלקינו את ברכת מועדיך לחיים בשמחה ובשלום, דלמה נקט בפרטות הני תלתא כחדא חיים שמחה ושלום טפי משאר ברכות שבתורה, ונראה שיובן על פי מה שאמרו בתורת כהנים סדר אמור והביאו רש"י בחומש על הפסוק ובקוצרכם כו', אמר רב אבדימי ברבי יוסף מה ראה הכתוב ליתנה באמצע הרגלים פסח ועצרת מכאן וראש השנה ויום הכפורים וסוכות מכאן, ללמדך שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה בית המקדש והקריב עליו קרבנותיו בתוכו, עכ"ל.

למדנו מן המאמר הלזה כי מעלת הנותן צדקה ומתנות לעניים כראוי מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש והקריב עליו קרבנותיו בתוכו, וזהו בכל ימות השנה, כל שכן וקל וחומר כשנותן מתנות לעניים בחגים ובמועדים, כאשר חכמים הגידו במדרשו של רבי שמעון בן יוחאי בזוהר הקדוש סדר בראשית בהקדמה דף י' ע"ב וזה לשונו, פתח רבי שמעון ואמר כל מאן דחדי באינון מועדייא ולא יהיב חולקא לקודשא בריך הוא, ההוא רע עין שטן שונא אותו וקא מקטרג ליה וסליק ליה מעלמא וכמה עקו על עקו מסבב ליה, חולקיה דקודשא בריך הוא למחדי למסכני כו', יעויין שם, הנך רואה דמי שאינו נותן צדקה לעניים בחגים ובמועדים עונשו חמור כי השטן מקטרג עליו להמיתו בר מינן, וגם עקתא בתר עקתא רחמנא ליצלן.

וכנגד זה מרובה מדה טובה ממדת פורענות כי על ידי הצדקה לעניים ובפרט בחגים ובמועדים זוכה לשמחה במקום צרה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במדרש רבה סדר ראה, והביאו רש"י בחומש שם על הפסוק ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה, לוי גר יתום ואלמנה ארבעה שלי נגד ארבעה שלך בנך ובתך ועבדך ואמתך, אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך, יעויין שם, הרי לך בהדיא כי הסגולה שיהיה אדם שש ושמח, והשמחה במעונו הוא כשהוא משמח לעניים ונותן צדקה, גם ה' יתן הטוב כמדתו הטובה שמשלם מדה כנגד מדה להיות שמח בבניו ובבנותיו.

וזהו הרמז בישעיה סימן כ"ו, והיה מעשה הצדקה שלום, כי ידוע מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אין והיה אלא לשון שמחה, כי על ידי הצדקה זוכה להיות שמח הוא ובני ביתו, וסמיך קרא לומר והיה מעשה הצדקה שלום, כי זאת השמחה אשר זוכה האדם להיות שמח בבניו ובני ביתו מחמת הצדקה כאמור, הוא כי יהיה זוכה להיות שלום בגבולו כי אם אין שלום בביתו בבניו ואשתו ובני ביתו, הרי שמחה לתוגה נהפכה והם אוכלים לחם העצבים, והרי אמרו רבותינו זכרונם לברכה ורש"י סדר בחקותי על הפסוק ונתתי שלום בארץ וזה לשונו, ונתתי שלום שמא תאמרו הרי מאכל והרי משתה אם אין שלום אין כלום, תלמוד לומר אחר כל זאת ואכלתם לחמכם לשובע ונתתי שלום בארץ, מכאן שהשלום שקול נגד הכל, וכן הוא אומר עושה שלום ובורא את הכל, עכ"ל.

ואנכי הגבר ראתה עיני בכמה בתים מעשירי עם מלאים כל טוב, ותמיד כל היום וכל הלילה אש המחלוקת לא תכבה מתוך ביתם, והם מתקוטטים אב עם בנו, כלה בחמותה, יכול על מגן בדברי הבלים שאין בהם ממשות, ובפרט בבוא עליהם מועדים וימים טובים, ובמקום שמחת המועד נהפך ליגון, והנם אוכלים לחם העצבים ובעצבון תאכלנה, ודקדקתי אחריהם וראיתי שהסיבה היא שאינם פותחים את ידיהם לחלק לעניים בחגים ובמועדים כפי עושרם על כן באה להם הצרה הזאת, וכדברי רבותינו זכרונם לברכה ורש"י, אם אתה משמח ארבעה שלי אני משמח ארבעה שלך, וכמה פעמים שלחתי אחריהם להוכיחם תוכחות חיים והראיתי להם דברי רש"י בחומש כאמור, והתריתי בלשון רבותינו זכרונם לברכה שאמרו, אם אתה משמח ארבעה שלי אני משמח ארבעה שלך, שצריך ליתן לעניים ובפרט לעמלי תורה בחגים ובמועדים מתנה הראויה דבר המשמחו, דאם נותן לעני פרוטה כדרך שנותן לו בכל שבוע, מה שמחה היא זאת, כי בלאו הכי מרגלא בפומי לומר דעכשיו שהכל ביוקר איך יתכן שיתן לעני פרוטה אחת אחרי שנתייקר כל דבר על חד תלת, ועוד בה מצד הנותן אשר ברכו ה' בעושר רב, ואם הוא בכל דבר במלבושיו וכלי ביתו מוסיף להראות את עושרו, איך יתכן שבצדקה לעני יהיה נותן כמאז ומקדם, ועל דרך שפירש הרב לחמי תודה כונת הכתוב הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד כידוע, וכבר הארכתי בזה במקום אחר.

ונראה לתת טעם לדבר אמאי מפני שאינם נותנים צדקה שיהיה מריבה בתוך ביתם ולא יהיו שמחים, דאי משום דברי רבותינו זכרונם לברכה ורש"י שאמרו אם אתה משמח ארבעה שלי אני משמח ארבעה שלך, היה יכול להיות להם דאגה ויגון מסיבות אחרות, ולמה באה עליהם הצרה הזאת להיות היגון ואנחה לבל יהיו שמחים על ידי מריבה בתוך ביתם טפי משאר מכות ויסורים אחרים, הן אמת כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה דקשה מריבה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג, כי כשיש מריבה בתוך ביתו הוא דבר קשה יתר מאד, עם כל זה צריך לדעת למה בא עונשם במחלוקת ומריבה בתוך ביתם דוקא, ולא במיני יסורין וחולאים רעים.

אכן נראה כי בא העונש שלא יהיה להם שמחה בתוך ביתם על ידי מריבה ומחלוקת בטוב טעם ודעת, כי הנה אמרו רבותינו זכרונם לברכה במדרש רבה סדר בהר פרק ל"ד על הפסוק או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי, אמר רב יהודה בר סימון העני הזה יושב ומתרעם על הקדוש ברוך הוא מה אני מפלוני הוא ישן על מטתו ואני ישן כאן, פלוני ישן בביתו ואני כאן, ועמדת אתה ונתת לו, חייך שאני מעלה עליך כאילו עשית שלום ביני לבינו, הדא הוא דכתיב או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי, יעויין שם, הרי כי על ידי שאדם נותן צדקה לעני הוא עושה שלום בין העני להקדוש ברוך הוא, אם כן מדה כנגד מדה, כמו שאדם על ידי הצדקה שנותן לעני הוא עושה שלום בין העני להקדוש ברוך הוא, כמו כן הקדוש ברוך הוא פורע לו שיהיה שלום בתוך ביתו ויאכל לשובע נפשו, בשמחה ובטוב לבב ושלום באהלו, אם כן היינו דקא דייק קרא לומר והיה מעשה הצדקה שלום, כלומר והיה שאין והיה אלא לשון שמחה כי הוא זוכה על ידי הצדקה להיות שמח ואינו אוכל לחם עצבים, משום שעל ידי מעשה הצדקה עושה שלום בין הקדוש ברוך הוא לעני, אם כן הרי הוא זוכה להיות לו גם שלום בחילו כאמור, שכן כתיב בתר הכי וישב עמי בנוה שלום שיהא בביתו גם כן שלום.

אלא דנשאר לנו לדעת בקרא גופיה כדכתיב יעשה שלום לי שלום יעשה לי, מהו הכפל הזה, ונראה כי מלבד השלום שעושה הנותן צדקה לעני עם הקדוש ברוך הוא וכדברי רבותינו זכרונם לברכה, עוד יש שלום הבית, כי כשהעני שואלים לו אשתו ובני ביתו שיביא להם טרף לביתם, ולרש אין כל מאומה בידו מוכרחים המה להיות מריבה ומחלוקת ביניהם, ובפרט כשקרבו ויאתיון ימי החגים, הפרט מפורש בחג המצות דצריך הכנה דרבה מקודם החג לקנות חטים ולטוחנן וללוש המצות, שרואה העני דהעשיר והבינוני כבר הכל מוכן לפניו וקנו החטים וטחנום לאפות עוגות מצות, והעני אין שום יכולת בידו, כי מלבד כי העני איהו גופיה צעריה מסתייה, עוד תוסיף הצרה מאשתו ובני ביתו, כי מזה הטעם נהגו בעירנו אזמיר יע"א, הן ברוב הציבור הן בפרטות דאנשי חסד, כי מקודם לפסח שלשים יום מכינים כל צרכי חיטי דפסחא של עניים וכיוצא, וזה ראיתי בספר עבודה ומורה דרך דף רל"א ע"ג שהביא משם ספר שמעון ולוי מוסר על זה, יעויין שם באורך.

וא"כ זהו כפל הפסוק או יחזק במעוזי יעשה שלום לי, דהיינו שעל ידי הצדקה משים שלום בין העני להקדוש ברוך הוא, שלום יעשה לי, וכדדרשו רבותינו זכרונם לברכה במדרש רבה, וכפל שתי פעמים שלום יעשה לי, היינו כנגד מחלוקת ומריבה שיש בין איש לאשתו מחמת העניות, ועל ידי שנותן צדקה לעני משים שלום בין העני עם אשתו, וזהו גם כן הוא עושה שלום להקדוש ברוך הוא, שהרי אמרו רבותינו זכרונם לברכה, איש ואשה שזכו שכינה ביניהם, ובהיות הפירוד ביניהם על ידי המחלוקת השכינה מסתלקת כדברי רבותינו זכרונם לברכה, דבמקום מחלוקת השכינה מסתלקת, ולכן היינו דקאמר יעשה שלום לי, וקל להבין.

ומאחר עלות כל זה עט'י המדבר'ה כי סגולת הצדקה בכל מקום ובכל זמן היא מעולה ובפרט בחגים ובמועדים, כי זוכה שלא יקטרג עליו השטן לסלקו מן העולם, וגם שלא יהיה לו עקתא בתר עקתא, אלא אדרבא שיהיה שש ושמח הוא ובני ביתו, ומכלל השמחה במעונו שלא יהיה שום מריבה בתוך ביתו, וישב עמי בנוה שלום הכל שלום.

מעתה זהו אומרו והשיאנו ה' אלקינו את ברכת מועדיך לחיים בשמחה ובשלום, שיעלה ויבוא ויגיע אלינו את ברכת מועדיך לחיים בשמחה ובשלום כאשר רצית ואמרת לברכנו, והיינו כי שלשה אלו לחיים ובשמחה ובשלום, הן הנה היו במי שעושה צדקה עם העניים, דהיינו חיים כמו שכתוב בזוהר הקדוש כי השטן מקטרג עליו כשאינו נותן צדקה במועדים לסלקו מן העולם, ובלאו הכי סגולת הצדקה עצמה שהיא מצילה מן המות כדכתיב וצדקה תציל ממות, וגם זוכה לשמחה כדברי רבותינו זכרונם לברכה ורש"י, אם אתה משמח ארבעה שלי אני משמח ארבעה שלך, ועוד מעלה אחרת ובשלום, כי יהיה זוכה להיות שלום בביתו ולא קטטה ומחלוקת כי זוהי עיקר השמחה כאמור.

ממילא רווחא למצוא טעם לקריאת ספר התורה הזה מועד לכל חי כי יען הבאתי אל תוכו דיני מועד וימים טובים אשר בזכותם זכינו לחיים, כי כן לכל חי הם בגימטריא לחיים, כלומר מועד לחיים, כי המועדים וימים טובים ניתנו לישראל לחיים טובים ולשלום כאמור.

א"ן יש לפרש והשיאנו ה' אלקינו את ברכת מועדיך לחיים בשמחה ובשלום, כי מאחר שמצינו בדברי רבותינו זכרונם לברכה בתורת כהנים סדר אמור כאשר כתבנו בראש אמי"ר, כי הנותן צדקה לעניים ובפרט בימים טובים, הוי כאילו בנה בית המקדש והקריב קרבנותיו בתוכו, הרי מצינו שבית המקדש הוא נקרא בית חיינו, וכן אמרו במדרש ילמדנו סדר תרומה דמזבח נוטריקון מ'חילה ז'כות ב'רכה ח'יים, וכן כתב בספר הערוך מערכת מ"ם דיבור המתחיל מזבח, יעויין שם, והרי אמרו בפרק קמא דראש השנה דף י"ח ע"ב, על הפסוק יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה, בזמן שיש שלום יהיה לששון ולשמחה, ופירש הרמב"ן בספר תורת האדם, והטור באורח חיים סימן תק"נ, בזמן דאיכא שלום וליכא גזירה כגון שבית המקדש קיים, וכשאין שלום היינו כשבית המקדש חרב אין שמחה כו' יעויין שם.

וא"כ זהו אומרו והשיאנו ה' אלקינו את ברכת מועדיך לחיים בשמחה ובשלום, כשיהיה בית המקדש בנוי דזוכה לחיים ולשמחה מכח בית המקדש שהוא שלום, דבזמן שיש שלום יש חיים ושמחה שבכלל המזבח הוי חיים כאמור, וכמו כן אף בזמן הזה שבית המקדש חרב, אם נותן צדקה לעניים בחגים ובמועדים הרי הוא זוכה כאילו בנה בית המקדש דהוי בזמן דאיכא שלום, וממילא זוכה לשמחה ולשלום ולחיים, דבזמן שיש שלום שהוא בית המקדש בנוי זוכה לכל הני מילי כאמור.

וזוהי הטעם אשר קראתי בשם מועד לכל חי שהוא לכ"ל ח"י גימטריא לחיי"ם, מועדי לחיים, כי על ידי נתינת הצדקה כראוי זוכה כאילו בנה בית המקדש והקריב כל הקרבנות בתוכו שזוכה לחיים, וגם תפילה על להבא שתזכנו בבנין בית המקדש וכדברי הרב אבודרהם ז"ל.

א"ן יש לפרש, והשיאנו ה' אלקינו את ברכת מועדיך לחיים כו', על פי מה שאמר רבי יעקב בעל הטורים ז"ל בפרפראותיו סדר אמור על הפסוק מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש, כתב וזה לשונו, מועדי ה' מלא וי"ו כמו שאמרו בראש השנה דף י"ח ע"א במתניתין על ששה חדשים השלוחים יוצאים כו', מקראי קודש בגימטריא משתה, מקרא קודש בגימטריא במאכל בכסות נקיה, עכ"ל, נמצא כי קדושת הימים הטובים אשר היו בימי קדם בזמן שבית המקדש קיים בראשונה היו משיאין משואות, משקלקלו הכותים תקנו שיהיו שלוחים יוצאים כו', יעויין שם.

נמצאת למד דקידוש הימים הטובים היה על ידי שהיו דולקים מדורות אש בראשי ההרים עד שהיה מאיר את כל הגולה כמדורת אש, שענין מדורת אש להאיר בכל הגולה היה לאורה ולשמחה, כי במקום שיש אור ולא חושך מביא שמחה בלב האדם כאשר הוא בדוק ומנוסה אצל כל אדם, וכמו שכתב הרא"ש בתשובות כלל ה' סימן ח' במה שמדליקין נרות ביום טוב ראשון בערב לכבוד יום טוב שני אי צריך להמתין עד שתחשך, השיב וזה לשונו, הוי יודע שנרות שמדליקין בבית הכנסת אינו אלא למצוה שהרי אפילו בבוקר מדליקין אותם, ומכבדים שבתות וימים טובים בריבוי נרות, כדכתיב על כן באורים כבדו ה' ומתרגמינן בפנסיא יקרו השם, ובמקום אורה יש שמחה כדכתיב ליהודים היתה אורה ושמחה כו' יעויין שם, ולא היה הקידוש הלזה על ידי הבערה באפר שריפה שקורין פולב'ורה בלע"ז על ידי קנה שריפה שקורין טופ'יקס וקאראבינא"ס וכדומה שהם כלי מות וכלי זיין המוכנים לפורענות, ולא מסמנא מילתא לקבוע קדושת יום טוב בכלי זיין דבר הממית וסם המות נתון בתוכו, כי מועדי ה' ניתנו לחיים ולא למות, וכבר אמרו בפרק קמא דכריתות דף ו' ע"א, והוריות דף י"ב ע"א, השתא דאמרת סימנא מילתא יהא רגיל לאכול בריש שתא כו' יעויין שם.

ואחרי שנתבטל זה מפני שקלקלו הכותים, היו שלוחי בית דין יוצאים להזהיר על הרגלים מפיהם שהם קדושים ודבריהם מקודשים ומפיהם אנו חיים, ואם כן זהו אומרו והשיאנו ה' אלקינו את ברכת מועדיך לחיים בשמחה ובשלום, על ידי אור האש שהיו מאירים את כל הגולה כמדורת אש, או שלוחי בית דין היוצאים, לאפוקי שלא יהיה קבלת המועדים בקנה שריפה שהם כלי מות דבר מוכן לפורענות, והיינו דדייק לחיים ולא למות, ובזה הוא לשמחה ולשלום, כי הקנה שריפה כלים כאלו שהם כלי מות אלו הם מביאים דאגה וצערא דגופא, ולפעמים באים לידי קטטה על ידי קנה שריפה שדולקו בלתי ידיעה, אפילו לא יהיה בתוכו דבר הממית שהוא נקרא בלע"ז שאש'מה וקרוש'וס וכדומה, עם כל זה בקול הברה לבד כשהוא שולחו בפתע פתאום מביא רעדה וחלחלה על האדם ומתפחד, ומפני זה רבו כמו רבו קטטות ומריבות ויריבו עליה, ואין צריך לומר אם חס וחלילה יצא תקלה ונפש הוא חובל בר מינן, כי בודאי אינו נכון לאומה ישראלית בשום מקום ובשום זמן, ואפילו בפורים ובחתונות שלא להשתמש בכלי מות כאלו וכדומה לא מיניה ולא מקצתיה, ואיכא משום לא תעשה כמעשיהם, ולכן לא נכון לעם בני ישראל להתנהג כמוהם מכמה סיבות הנסתרות והנגלות, והיה לי להרחיב הדיבור בזה רחב רחב וקצרתי הרבה מאד ודי למבין, וזהו מה שכתוב בתיקונים תיקון כ"א דף כ"א ע"א וזה לשונו, אור לארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר, ודא אור הנר דאיהי אורייתא ופקודייא דאתמר בהו כי נר מצוה ותורה אור, והרי הוא כמבואר, וקל להבין.

וזוהי סיבת קריאת הספר "מועד לכל חי" שהוא מועד לחיים כאמור, כי מועדי ה' אשר ציוה ה' אלקי ישראל הם מועדים לחיים לזכות לחיים ולא למות, והיינו כי בא בכיוון מועדי ה' מלא וי"ו לרמוז למה שאמרו במתניתין על ששה חדשים השלוחים יוצאים כדברי רבינו יעקב בעל הטורים ז"ל, והיינו כי ידוע מה שאמרו בזוהר הקדוש והמקובלים ז"ל, כי אות וי"ו הוא סימנא דחיי, לכן בא בדקדוק מועדי ה' מלא וי"ו רמז לחיים, ולרמוז למתניתין על ששה חדשים השלוחים יוצאים לקדש מפי קדשם, ולא על ידי כלי שריפה שהם כלי מות דלא מסמנא מילתא, אלא מועדי ה' מלא וי"ו שהם מועדים שיחיה בהם, ולכך קראתי ספר זה "מועד לכל חי" שהוא לכ"ל ח"י גימטריא לחיים, שהם דינים ומוסר והאזהרות בעניני המועדים לקנות הארה קדושה בשמחתו, להחיות את נפשו ולאור באור החיים, ולא מיבעיא לדלק בקנה שריפה, אלא אפילו מה שמשימים בתוך ניירות כרוכות וקשורות מעפר שריפה הנקרא פולב'ורה שקורין טאראקא'ס או פ'יג'יקס וכדומה להן, אינו נכון לאומה ישראלית לעשות אפילו בפורים ובחתונה, וכבר יש בעירנו אזמיר יע"א, הסכמה מרבותינו הקדושים שאין להטיל בפורים לא טאראק"ה ולא פ'יג'יקס וכדומה, ולא שום דבר הבא מחמת עפר שריפה שקורין פולב'ורה, וגם המנהג להכריז בשבת זכור להזהירם על כך, וזהו בפורים דאיכא שמחה רבה, והוא הדין בחול המועד דלא הותר בדברים אלו, שהגם שנראה לכאורה כי בדברים קטנים וקלים כאלו לית בהו סכנת מות, מכל מקום לא יבצר מצער ונזק, וכן אירע בעירנו אזמיר יע"א זה קרוב למאה שנה, שהיה שריפה גדולה ונשרפו כל בתי העיר ולא נשאר כי אם בית אחת, וזה היה מחמת שבחתונת גוי אחד מאילי הארץ שהטילו מאלו הניירות כרוכות וקשורות מעפר שריפה עולים ויורדים הנקראים פ'יג'יקס, ונפל אחד מהם על בית אחת ועל ידי זה היה השריפה בכל העיר, וגם מאלו הטאראקא'ס שדולקים הוה עובדא שזרקו בארץ וחזר ועלה לעיני בני אדם היושבים שם וכמעט שהיו נסמים עיניהם, ועוד אירע שנדלק המצנפת והכובע של אשה אחת וכפשע בינה ובין המות, ולכן חוקה חקקתי - גזרה גזרתי, שבשום עת וזמן לא יוכלו להטיל מאלו הדברים, וגם גזרתי לכל בעלי החנויות שלא יוכלו למכור מאלו הדברים, ואי בימי החול אסורים דברים אלו, כל שכן וקל וחומר ביום טוב עצמו דאיכא משום איסור הבערה שלא לצורך שאינו שוה בכל נפש, וכמו שכתב הרב מגן אברהם באורח חיים סימן תקי"ד ס"ק ג', ואפילו בשמחת תורה שהוא יום טוב דרבנן בחוצה לארץ וגם איכא משום שמחת תורה אסור, וכמו שכתב הרב מגן אברהם עצמו באורח חיים סימן תרס"ט ס"ק א', יעויין שם, וכדברי הרב מגן אברהם הסכימו הרב אליהו רבה והרב מחצית השקל, והרב מגיד משנה, והרב פרי מגדים.

הן אמת שראיתי להרב מורנו רבי דוד פארדו ז"ל בספר מכתם לדוד בתשובות חלק אורח חיים סימן י"ט דף ל"ד ע"ג שנשאל וזה לשונו, עוד שאלו כי עתה חדשים מקרוב מביאים מונציה מיני ניירות כרוכות וקשורות מלאות עפר השריפה הנקרא בארו"ט בלשון תוגרמה, ובלע"ז פולב'ורה, ולרבות השמחה לכבוד התורה מבעירים קצת האש בקצת הנר ונבער והולך מאליו ואפיק זיקין דנורא לכל סטר למרחוק וכל העם רואים את הקולות, וזיקוקין דנורא דנפקי מתמן ואזלי סובב עד דנפלי לתתא, לכן אמר לבי נחפשה דרכינו ונחקורה אי איכא צד איסור ואי מחינן בהו או לא, והשיב על זה תשובה ארוכה מאר"ש ולבסוף העלה להלכה וזה לשונו, אסיקנא דלפי מיעוט ידיעתי והשגתי לא מצאתי לגוף הבערה זה שום סרך איסור, האמנם הואיל ונפיק מפומיה דמר הרב מגן אברהם עזרנו ומגיננו, והעד העיד בנו שמיחו הגדולים כו' והמחמיר תבוא עליו ברכה טובה, ומדרש נמי לא דרשנו לה בפירקא להתירא, ומיהו אי עבדי לא מחינן בהו, ועינינו הרואות דליתא שום טעמא לאיסורא, מה גם דעבדי הכי מתוך שמחה של מצוה כו' עכ"ל.

ולע"ד אחרי המחילה רבה נראה להשיב, כי מלבד כי יש להשיב נגד היסוד דמה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לעשות הבערה כזאת ביום טוב שלא לצורך דבר שאינו שוה לכל נפש, והגם כי הרב מכתם לדוד שם השיב על דברי הרב מגן אברהם, וכן ראיתי להרב פרי מגדים בחלק אורח חיים שם סימן תקי"ד ס"ק י"ג כמו שיעויין שם, עם כל זה נראה לעניות דעתי דצדק הרב מגן אברהם בדינו, כי זה הענין אינו שוה כלל לשום נברא ושניא דא מדא והוא ברור, ואי משום שמחה וכבוד התורה, הגדולים והחסידים מהם שהיו מקודם וכן ברוב המקומות לא נהגו לעשות כזאת לשמחה, ומה להם חדשים מקרוב לבדות מדעתם דבר אשר לא נמצא כתוב בשום ספר, ולא יש סמך לדבר ולא ראיה וזכר לדבר מאיזה אדם גדול.

וזה הכלל נקוט בידך כי כל מנהג שיש בו צד נדנוד עבירה אפילו על פי פוסק אחד, והבא לעשות הפך סברתו בקום עשה אין בידו ראיה והכרח מספיק מפי סופרים וספרים לנהוג כך, ונשתרבב המנהג מבלי יסוד מש"ס והפוסקים כי אם מדלת העם באין מבין אשר בדו מלבם, וברוך היודע אם לא יהיה לבבם להרע לעשות כמעשיהם במנהגים זרים ובלי הסכמה וחבר עיר שהורה להם בבירור, כי אפשר כי לא היה בעיר רב המוכיח או הוכיחם באותו זמן ולא שמעו לו, או לא ניחא ליה ועם כל זה נמנע מלהוכיחם שמא לא ישמעו, או מאיזה סיבות אחרות הנסתרות והנגלות, הצד השוה שבהם שבאותו מנהג יש סרך איסור אפילו לדעת פוסק יחיד, ולקיים המנהג לא יש שום סמך מאיזה רב וחכם שמוכרחים לעשותו, אזי העדרו טוב ויש לבטלו לגמרי, ועל דרך שאמרו בגמרא ובפוסקים במקומות רבים אין מספר, ואי איישר חילי אבטליניה, אלא שאם יש חשש מחלוקת בהבטלו, אזי יש להעלים עין וכמו שכתבו הפוסקים, ומכל מקום לכל הפירושים, הרב והחכם יהיה מוחה בדבר לומר להם כי זה המנהג לא נכון לעשותו מסיבת כי יש פוסקים דאסרו, ואם יתבטל המנהג מה טוב ואם אינו עושה כולו עושה מחצה, כי מי שהוא ירא וחרד את דבר ה' בשומע מפי חכם ורב שיש אוסרים בדבר נמנע ושב ואל תעשה עדיף והוא פורש מזה.

ואם כן נראה לעניות דעתי שיש לנו למחות ביד העושים כן כיון שמצינו להרב מגן אברהם שפסק בהדיא לאסור, והסכימו עמו רבני האחרונים, וסיים הרב מגן אברהם, וכן ראיתי שמיחו הגדולים אשר בארץ יעויין שם, ומאחר שהרב ז"ל חשש לדברי הרב מגן אברהם, למה לא חש למה שהעיד שהגדולים מיחו בדבר, וכתב להיפך דלא מחינן בידייהו, ונראה להליץ בעד הרב ז"ל, כי ראה בעין שכלו והבין ברוח מבינתו, שאם היה מוחה בידם לא מקבלי מיניה, על זה עשה פשר דבר שלא להתיר נגד דעת הרב מגן אברהם שאסר, אבל למחות בידם לא נראה לו מהאי טעמא או מאיזה סיבה אחרת.

אכן לע"ד נראה, דיש למחות אפילו במקום מנהג בזה וכן כל כיוצא בזה כיון דיש סרך איסור, אלא דאם רואה שלא יקבלו לא יתקוטט, ולכל הפירושים הוא עושה תועלת כשמגלה דעתו שהדבר אסור, אשריהם ישראל כי שומעים ונמנעים, ומה גם כי מצינו כי בסברת הרב מגן אברהם היו אתו עמו גדולי הדור שמיחו ואחריהם כל ישרי לב, הרב אליהו רבה, והרב מחצית השקל, והרב פרי מגדים שהסכימו עמו, כי בודאי הגמור יש לנו לאסור בפה מלא, וכמו שמצינו בדורינו בכמה מנהגים שלא היו מוסכמים לפי הדין ועל ידי שגילו דעתם רבני מתא שאינו לפי הדין מעט מעט אגרשנו, שנה אחר שנה היו מתמעטים והולכים עד שנתבטל לגמרי, ועיין מה שכתבתי בספרי סמיכה לחיים סימן א' וסימן ב' וסימן ד' וסימן ה', ובספרי הקטן חקקי לב חלק א' חלק יורה דעה סימן ה' וסימן ו' וסימן ל"ג וסימן ל"ט וסימן מ' וסימן מ"ד, ובספרי זוטא חיים ושלום סימן א' וסימן ל"ב וסימן ל"ד, יעויין שם, ובספרי הקטן משא חיים בתורת המנהגות והסכמות, יעויין שם באורך בסייעתא דשמיא.

וא"כ אין מקום לומר לקדש לימים טובים ולשמוח בהם בבוקי סריקי כדברים הללו בדברי הבלים, כי מועדי ה' המה מקודשים על פי בית דין ושלוחים, ועכשיו בזמנינו בדברי תורה לקרות קודם המועדים הלכות חג בחג בש"ס ובפוסקים, ומה שחידשו חכמי ישראל הקדושים בספרי המוסר, כספר של"ה, וחמדת ימים, וכדומה להם, ומרגלא בפומיה מהרב הגדול מרן זקני אור היר"ח ז"ל, כי בבוא זמן מועדי ה', אם לא היה קורא מקודם בספרי הפוסקים בשלחן ערוך ודי שרן סמיכין עלוהי הלכות חג בחג, וגם ללמוד בספרי מוסר כמו ספר של"ה, וספר חמדת ימים וכדומה כל חג ומועד בזמנו, לא היה קונה הארת קדושה בנשמתו לקבל עליו קדושת יום טוב, זה תוכן דבריו זיע"א.

אשר בזה יהיה רמז הכתוב בסדר אמור, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדי, דיש להבין דאחרי שאמר מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש למה חזר לומר עוד אלה הם מועדי, ומה בא למעט לומר אלה הם מועדי ולא אחרים.

אכן על פי האמור הנה נכון, כי מה שיהיו נקראים בשם ובפה מלא מועדי ה', הם אותם אשר תקראו אותם קריאה נאמנה מקרא קודש לקרות בדברי תורה שהם מקראי קודש, ובזה שאתם קורים בתורה מקראי קודש הלכות חג בחג, אלה הם מועדי, דייק לומר אלה הם מועדי ה' דוקא שהם מקודשים מכח קריאת התורה, דאם לא תשימו לב בבוא החג ומועדי ה' בקריאת דברי תורה לקבל קדושת החג והמועד ההוא, לא ירגיש בנפשו שום הארת קדושה ואינן נקראין מועדי ה', כי אם על ידי קבלת קדושת יום טוב בדברי תורה ומקראי קודש, אלה הם מועדי כאמור, וקל להבין.

ואי בעית אימא לך דקראתי שמו מועד לכל חי כלישנא דקרא באיוב סימן ל', למען ספר שמי, כ"ל ח"י חושבנא טבא ברכת מועדיך לחיי"ם, ומאת ה' היתה זאת דזיכני ה' ברחמיו וברוב חסדיו שהחייני וקיימני להדפיס כעת ח"י ספרים, וזה ספר בא מכל הח"י, ומדובר בו מראשית השנה ועד אחרית השנה בקציר"ת הא'ומר לקחת מוסר השכל צדק ומשפט אגב גירסאי דרך עראי מידי חודש בחדשו הדברים עתיקי"ם, לעטי"ם מזומנים ריוח בין הדבקים, ותוכו רצוף הרג"ל מועד"ת, הלכות חג בחג הלכות עצרת בעצרת לא תחסר כל בה זוטא ורבה ממה שהשיגה ידי מפי סופרים ומפי ספרים, כי אקח מועד אני מישרים והכל בעזרתו יתברך אדיר אדירים.

עוד שפר קדמי להחויא בדרך רמז בקריאת שם ספר התורה הזה מועד לכל חי, והוא כי אעבור בסך במספר ובמנין מועד לכל חי הוא בגימטריא רי"ח אותיות יר"ח, על שם הכתוב עשה ירח למועדים, וכי באו אל קרבנה דינים ומוסר בחגים ובמועדים, וזכור אזכרנו לטובה ולברכה אידכר לן זכותיה דיוסף צדיקא גדול אדוננו הגאון מרן זקני כמהר"ר יוסף רפאל חזן ז"ל אור הירח, אשר בהיותי קטן עומד ומשמש לפניו, כה אמר אלי, כי בראותו גודל חכמת תורתו מהרב הגדול ומפורסם חיד"א ז"ל, אשר בספריו הקדושים כי רבים המה בגופי הלכות אמרות טהורות ודרושים נחמדים, איני מתקנא בו כי אם על ספריו הקטנים כמו מורה באצבע ולב דוד וכדומה להם, שהוא מוסר ודינים שיד כל אדם שוה בו, אחד חכם ואחד תם קורין בו, והבעלי בתים ישאהו בחיקו והיתה עמו וקרא בו בלכתו בדרך בים וביבשה מה שלא בא מידי, והיה משבח בתהלותיו החיבורים הללו יותר ויותר מכל שאר החיבורים הנוראים, יען כי נמצאים בתוכם מוסר מלכים ודינים המדריכים לאדם ליראת ה' ולעבדו בלבב שלם, ועל הכל גודל שכר המזכה את הרבים, זיע"א, זה תוכן דבריו את כל דברי יוסף אשר דיבר אלי האיש אדוני הארץ הגאון מרן זקני ז"ל זיע"א.

ומי יעמוד בסוד ה', כי דבר זה שהיה חפצו ורצונו רצון צדיק מרן זקני הרב ז"ל לעשותו כי זכותו היה לי למגן וצינה, כי עד כה עזרני ה' החפץ חיים לחבר חיבורים קטנים כאלו, ממנו הוא כמעשהו של הרב הגדול חיד"א ז"ל, וחיים תחילה כקוף בפני אדם הגדול בענקים חיים ביד לשון כותבת בגליון ס' מורה באצבע זעיר שם זעיר שם עד שעלה בקב"ץ אשר מלא כפו, ושמתיו בקונטרס בפני עצמו אשר נקרא שמו כף החיים, והיה הנשאר מדינים ומוסר מי"ב חדשי השנה מדי חודש בחדשו, בחגים ובמועדים וימים נוראים, סדרתי בקונטרס הלזה וקראתי את שמו מועד לכל חי גימט' יר"ח שהוא נוטריקון יוסף רפאל חזן ז"ל, שישמח צדיק יוסף צדיקא דאנא מזרעא דיוסף קאתינא, וזכותיה אלים שזיכני ה' יתברך ברחמיו לחיים להוציא לאור ספר התורה הזה קטן הכמות והאיכות לזכות את הרבים, אחד חכם ואחד תם להיות אתו עמו וקרא בו כל ימי חייו, כאשר נפש צדיק איותה לעשות רצון הוא הקדוש מרן זקני הרב אור היר"ח ז"ל כה עשיתי, יהא רעוא דתתקבל ברחמים וברצון לעשות נחת רוח לפניו יתברך להיות כל מעשינו לשם שמים.

ושם רמז והן מספר מועד לכל חי מנין ח"י ספרים עם ספר התורה הזה, חי חי הוא יודך כמוני היום להודות להלל לה' יתברך אשר זיכני להשלים מספר ח"י ספרים, יהי רצון מלפני אלקינו שבשמים אלקי עולם ה', כי כה אזכה וכה אחיה עשות ספרים הרבה אין קץ בשובה ונחת מלא כף נחת, ועלי לברך לחיבת עין ימין הגביר החשוב המרומם נעים זמירות ישראל כמהר"ר רפאל יוסף חזן נר"ו, בן יאיר להרב המופלג תנא ירושלמאה אשכול הכופר דודי לי כמהר"ר חיים דוד חזן נר"ו, בעל ספר תורת הזבח, וס' נדיב לב, כן ירבה וכן יפרוץ עשות ספרים הרבה אין קץ אמן, ויהי כאשר בא יוסף לפני ברוב דברים, דהגדתי לו כל מה שכתוב כאן ונפשו איותה ויעש לסייע בדבר מצוה לשמו כי נעים שם קטן משם גדול, אנא דאמרי זכות יוסף צדיקא אבונא מרנא מרן זקנינו יגן עליו, בכל אשר יפנה ישכיל ובכל אשר יעשה יצליח אמן כן יהי רצון, וגדול המזכה דגול מרבבה שר הצבא והוא במלכים יתקלס ורוזנים ראש לסגנים, הגביר החכם המרומם רודף צדקה וחסד אור יומם, כמהר"ר סי' אלעזר הלל בכר מנוח נר"ו אשר נתן לכסף מוצא להדפי'ס תמימי'ם, בדין הוא שיטול שכרו עושר וכבוד ואורך ימים הוא ובניו לעולמי עולמים, עד כי יבוא שילה ה"ן משיח לישראל, לקבץ גולת אריאל, יראו עינינו שלש פעמים בשנה יראה בבית קדשנו ותפארתינו אמן כן יהי רצון, פי המדבר, קטן המחבר פה אזמיר יע"א ביום טובה, י"ט לחודש חשון שנת והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים לחיים טובים ולשלום.

הצעיר חיים פאלאג'י ס"ט

פתח טוב

שערי צדק פתחי לי, למחזיק ולמעוזי לי, הדא מרגניתא טבא, עץ חיים היא למחזיקים בה, הדר הוא ידידי הגביר החכם המרומם, רצ"ו אור יומם כמוה"ר בכור שמואל פיסואה נר"ו יאיר אורו, אשר נדבה רוחו אותו, פעמים רבות הקריב את מנחתו, יתן ויחזור בעין יפה, מלוא כפו כזית הנטופה, ואברך אותו ואת נוהו הון ועושר בביתו, הוא ובניו בקרב ישראל זרע ברוכי איש אשר בברכתו, ובא לציון גואל, ה'ן משיח לישראל, ותחזה עינינו בשובך לציון ברחמים, והבית בהבנותו בנין עולמים, במהרה בימינו אמן כה דברי קטן המחבר פה אזמיר יע"א בשליש ראשון לחדש סיון חדש שניתנה בו התורה שנת כתר תורה לפ"ק לחיים טובים ולשלום

הצעיר חיים פאלאג'י ס"ט