מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית יא א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלמה בובר
מדרש תנחומא
הקדום והישן
מיוחס
לרבי תנחומא ברבי אבא
על
חמשת חומשי תורה
→בראשית ט יח בראשית יב א←



[כב] ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים (בראשית יא, א). ילמדנו רבינו: בית שנותנין בו עירוב, מהו שיהא צריכה עירוב או לא? ר׳ יעקב בר אחא שאל את ר׳ אבהו, אמר לו: בית שמאי אומרים צריך, ובית הלל אומרים אינו צריך, והלכה כבית הלל. אמר ר׳ יהושע בן לוי: לא התקינו עירובי חצירות אלא מפני דרכי שלום, כיצד? אשה משלחת את בנה לחברתה, והיא נושקתו ומחבקתו, ואמו אומרת: וכן היא אוהבת אותי, ויהא לבי עליה, נמצאו עושות שלום על ידי העירוב. אמר הקב״ה: אני נתתי שלום בעולמי, והרשעים הללו עמדו ליתן מחלוקת. ומנין שחלקו על הקב״ה? ממה שקראו בענין: ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. ואף דור הפלגה עמדו וטרדו בהקב״ה ובקשו לעלות לרקיע, אמרו: לא (הכל ממנו) [כל הימנו] לבור לו העליונים, התחילו להוציא דברים של חירופים, (שנאמר) [ומנין? ממה שקרינו בעניין]: ויהי כל הארץ שפה אחת וגו׳:

[כג] [ויהי כל הארץ שפה אחת]. זהו שאמר הכתוב: "אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידמו" (תהלים נט, יב). כנגד מי אמר דוד המקרא הזה? לא אמרו אלא כנגד דואג ואחיתופל. אמר דוד לפני הקב״ה: רבונו של עולם, אל תהרגם בהריגה שאתה הורג שאר בני אדם, אלא (הניעם בעולם) [הניעמו בחילך], שיהיו מטולטלין בעולם, [והורידמו] והורידם מגדולתן, למה? "כי מרו בך". "חטאת פימו דבר שפתימו" (שם שם, יג), שהיו חוטאין בפיהן ועוד בשפתותיהן. דואג אמר: "ראיתי את בן ישי בא נובה" וגו׳ (שמואל א כב, ט); אחיתופל אמר לאבשלום: "בא אל פלגשי אביך" וגו׳ ((שמואל ב טז, כא). חטאת פימו, שהיו חוטאין בפיהם; דבר שפתימו, בדבור בשפתותיהם. לפיכך (נלכדו בלשונם) [ילכדו בגאונם] (תהלים נט, יג):

דבר אחר: לא אמרו אלא כנגד דור הפלגה. אל תהרגם בהריגה שהרגת דור המבול, אלא הניעמו בחילך, טלטלם בעולם, שנאמר: "ויפץ ה׳ אותם" (בראשית יא, ח). חטאת פימו, שחטאו בפיהם; דבר שפתימו, שחטאו בשפתותיהם. לפיכך ילכדו בגאונם: (שנאמר)

[כד] ויהי כל הארץ שפה אחת. מה כתיב למעלה מן הענין? "אלה משפחות בני נח" (בראשית י, לב), ואחר כך ויהי כל הארץ שפה אחת. אמר שלמה: "אם תכתוש את האויל במכתש [בתוך חריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו"] (משלי כז, כב). מי שהוא מכה את האויל, עם שהוא מעלה את השבט להיות שונה לו, הוא שוכח את הראשון. "בתוך הריפות בעלי", עם שהוא מעלה את הראשון, כבר נשכח. אפילו כן, "לא תסור מעליו אולתו":

דבר אחר: אם תכתוש את האויל במכתש, ר׳ נחמיה בנו של ר׳ שמואל בר נחמן אמר: למה הן דומין? לצנצנת מלאה, ועלו חגבים עליה, הראשון ונפל, [השני ונפל, השלישי ונפל], ולא למד השני מן הראשון, (ולא השני מן השלישי) [ולא השלישי מן השני]. כך הרשעים, בא הראשון עולה ומתגבר ונופל, ואין השני למד מן הראשון. כך עמדו דורו של אנוש וקראו ע״ז, שנאמר: "אז הוחל לקרוא בשם ה׳" (בראשית ד, כו). מה עשה הקב״ה? קרא לים ושטפן, שנאמר: "הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ" (עמוס ה, ח). עמדו דור המבול והכעיסו להקב״ה, שנאמר: "ויאמרו לאל סור ממנו" (איוב כא, יד), ואבדו מן העולם, ולא למדו מדור אנוש. [דור הפלגה לא למדו מדורות הראשונים], הוי אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי, זה דור הפלגה, שהיו מוציאין דברי חירופין אחרי יחידו של עולם, שנאמר: ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. ר׳ ברכיה הכהן אמר: מהו שפה אחת? שהיו משפחה אחת. דבר אחר: שפה אחת, ששפו פורענות לעולם, [ודברים אחדים, דברים שהוציאו אחרי יחידו של עולם]:

דבר אחר: ודברים אחדים, שהוציאו אחרי שני יחידי עולם, אחרי הקב״ה דכתיב: "שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד" (דברים ו, ד), ואחר אברהם, שנאמר: "אחד היה אברהם" (ואהבהו) (יחזקאל לג, כד):

דבר אחר: ויהי כל הארץ [שפה אחת], אמר ר׳ אייבו בשם ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי, בשלשה מקומות חלקו באי עולם על הקב״ה, אחד בימי יהושע, שנאמר: (ויקבצו) "[ויתקבצו] יחדו להלחם עם יהושע [ועם ישראל פה אחד]" (יהושע ט, ב), מהו "יחדו"? שחלקו על הקב״ה. ואחד בימי גוג ומגוג, שנאמר: "יתיצבו מלכי ארץ" וגו׳ (תהלים ב, ב). וכאן, שנאמר: ויהי כל הארץ [שפה אחת ודברים אחדים]. דברים של חרופים היו מוציאין על הקב״ה, אלא שלא פרשו הכתובים, אלא רבותינו פרשו מקצתן. מה היו אומרים? אחר אלף שנים ויום אחד ושש מאות וחמשים ושש שנים מבול בא לעולם, והשמים מתמוטטין, והמים העליונים יפלו עלינו, אלא באו ונעשה לנו פרנוסין, (פי׳ עמודים), שאם יפלו השמים יהיו מעמידין בהם, הוי ודברים אחדים:

[כה] "ויאמרו איש אל רעהו" (בראשית יא, ג). מהו איש אל רעהו? כוש למצרים, [ומצרים לפוט], ופוט לכנען:

הבה נבנה לנו עיר (שם שם ד), אמר להם הקב״ה: אתם אמרתם הבה, חייכם בו בלשון ארד עליכם, שנאמר: "הבה נרדה [ונבלה שם שפתם"] (בראשית יא, ז). אמר ר׳ חייא בר אבא: לשלשה חלקים נחלק המגדל, שליש נבלע, ושליש נפל, ושליש עומד עד עכשיו, מי שעולה לראשו רואה התמרים של יריחו כחגבים הללו:

[כו] אתה מוצא מעשה דור המבול נתפרשו, ומעשה דור הפלגה לא נתפרשו. מעשה דור המבול פרשו איוב, שנאמר: "גבולות ישיגו [עדר גזלו וירעו] חמור יתומים ינהגו" (איוב כד, ב-ג). מהו "גבולות ישיגו"? שהיו נכנסין זה בגבולו של זה וזה בגבולו של זה. "ועדר גזלו וירעו", [שהיו גוזלים זה צאנו של זה]. "חמור יתומים ינהגו", כשהיו רואין חמור ביד יתום, מיד היו נוטלין אותו ממנו. "יחבלו שור אלמנה" (שם), אלמנה שמת בעלה והניח לה שור אחד ויצאה לרעות אותו, מיד היו נוטלין אותו ממנה. "ערום ילינו מבלי לבוש" (שם שם, ז), כיון שראו בני אדם שהיו עושין בהם כך, היו מפשיטין את בגדיהם ומהלכין ערומים. והדברים הרבה, אלא כדי שלא להטריח בפניכם:

[כז] עד היכן חטאו דור המבול? "ויאמרו לאל סור ממנו" (איוב כא, יד). אמרו: דעתה של תורה אין אנו מבקשים. "מה שדי כי נעבדנו" (שם שם טו), על מה אנחנו מתפללים לפניו? למה היו דומין אנשי המבול ואנשי דור הפלגה? למלך שהיה לו שני (בני בתים) [בנים], אחד אומר [לו]: איני יכול לעמוד בך ולא בטריחותיך, והשני אומר לו: או אני או אתה. כך אנשי דור המבול (אמרו): "[ויאמרו] לאל סור ממנו" וגו׳. דור (המבול) [הפלגה] אמרו: או אנו או הוא, שנאמר: הבה נבנה לנו עיר, אמרו: לא (הכל) [כל] הימנו לבור לו את העליונים וליתן לנו את התחתונים, בואו ונחליף ונטול את העליונים, והוא יטול את התחתונים:

[כח] ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים (בראשית יא, ג). כל מה שהיו עושין הקב״ה מצליח בידם, כדי לשחק עליהם באחרונה, שנאמר: "יושב בשמים ישחק" (תהלים ב, ד). שאילולי לא בנו, היו אומרים: אילו בנינו את המגדל היו עולים לשמים ומתלחמים עמו. מה עשה הקב״ה? הצליח בידם, להודיעם שאינם כלום בעולם, ואחר [כך] שוחק עליהם והגלה אותם, שנאמר: "ויפץ ה׳ אותם משם" (בראשית יא, ח).

[ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם] (שם שם ד), אמר ר׳ שמעון בן יוחי: נטלו ע״ז ונתנוהו בראש המגדל, [אמרו]: אם גוזר הקב״ה עלינו גזירות יהיה כנגדו ומעכבו. ואין הלשון הזה ונעשה לנו שם, אלא לשון ע״ז, שנאמר: "ושם אלהים אחרים לא תזכירו" (שמות כג, יג). אמר להם הקב״ה: אתם אומרים פן נפוץ (בראשית שם), אני מפיץ אתכם, שנאמר: "ויפץ ה׳ אותם" (בראשית יא, ח), לקיים מה שנאמר: "מגורת רשע היא תבואנו" (משלי י, כד):

וירד ה׳ לראות (בראשית יא, ה). הכל גלוי לפני הקב׳׳ה, וכתיב כאן: וירד ה׳ לראות? אלא ללמד דרך ארץ לבריות [שלא לגמור את הדין ושלא לומר דבר מה שלא רואין]:

אשר בנו בני האדם (שם). אמר להם: אין אתם מביטים בראשונים שהיו לפניכם, (שנאמר): "ויאמר ה׳ הן עם אחד ושפה אחת" וגו׳ ["ועתה לא יבצר"] (שם שם ו). אע״פ שמרדו, פשטתי להם ימיני ואמרתי להם: עשו תשובה ואקבל אתכם, כמה שנאמר: "ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל (ממך) [מעמך]" (דברים י, יב), והן אמרו: "לא יבצר (מהן) [מהם]", אפילו אותן האנשים נבצרים אינן עושין תשובה, שנאמר: "כבוצר על סלסלות" (ירמיהו ו, ט):

(דבר אחר:) הבה נרדה [ונבלה שם שפתם] (שם שם ז), שעירבב הקב׳׳ה את לשונם ולא היה אחד מהם יודע לשון חבירו. מה היה אותו הלשון שהיו מדברים בו? לשון הקודש היה, שבו נברא העולם. בעולם הזה היו האומות והבריות חולקין על הקב׳׳ה, אבל לעולם הבא כולן שוין כתף אחד לעבדו, שנאמר: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה [לקרוא כולם בשם ה׳ לעבדו שכם אחד]" (צפניה ג, ט), למה? שכך אמר הקב׳׳ה לישראל: אני מבטל את השעבוד מכם, ומאבד האומות מפניכם, ומקריב אתכם אלי, כדי שתהיו עובדין אותי ביראה. ועוד אמר רוח הקדש על ידי דוד: "עבדו את ה' ביראה" (תהלים ב, יא):

חסלת פרשת נח