מ"ג תהלים קמז טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג תהלים קמז · טו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
השלח אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ דברו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הַשֹּׁלֵ֣חַ אִמְרָת֣וֹ אָ֑רֶץ
  עַד־מְ֝הֵרָ֗ה יָר֥וּץ דְּבָרֽוֹ׃


אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)


השולח - כאשר הזכיר חלב חטים הזכיר סבתו והיא שאמירתו היא גזרתו.

ירוץ דברו - הטעם כפול, או על דרך ועל העבים אצוה מהמטיר, כן צוה להמטיר.

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"אמרתו" - הוא המטר הבא במאמר פיו

"עד מהרה" - כאשר ישלחנו ירוץ מהרה לעשות שליחותו

מצודת ציון

"ירוץ" - ענין מהירות ההליכה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)



"השולח", וגם אם לפעמים הוא "שולח אמרתו ארץ" לגזור עליך איזה גזרה רעה, לא יארכו ימי הרעה, כי "עד מהרה ירוץ דברו", תיכף ירוץ דבור אחר להשיב את האמירה הרעה ולבטל את הגזרה, ומפרש זה במשל,

ביאור המילות

"ירוץ דברו". הוא מ"ש ישלח דברו וימסם. והדיבור הוא פי' של האמירה, כמ"ש בס' התו"ה (ויקרא ס' ג') שיפרש הגזרה ויתקנה: