אבן עזרא על תהלים קמז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · אבן עזרא על תהלים · קמז · >>

פסוק א[עריכה]

הללויה - דברי המשורר בדרך נבואה ישבח השם בראותו בחזיון, כי השם יבנה ירושלם ויקבץ נדחי ישראל.

ומלת זמרה – שם הפועל, כמו: ליסרה אתכם והה"א נוסף כי ישרת בעבור אחר, כי טוב זמרה אלהינו כי נעים וכי נאוה - מגזרת תאוה כאשר פירשתי, שהמלה לבנין נפעל כמו וכל נעשה במרחשת.


פסוק ב[עריכה]

בונה, יכנס - כמו: לך כנוס את כל היהודים.


פסוק ג[עריכה]

הרופא לשבורי לב - הם אבילי ציון ומחבש - כמו: לא זורו ולא חובשו. ור' יצחק הספרדי אמר: כי לעצבותם כמו לשון ישמעאל וכמוהו: ידיך עצבוני. ולפי דעתי: שהוא כמו נגעם, שהנוגע בעצב גדול בעבורם.


פסוק ד[עריכה]

מונה - בעבור שהזכיר נדחי ישראל שהם מפוזרים בכל הארץ, הזכיר כנגד זה: מונה מספר לכוכבים שהכוכבים הם מפוזרים בגלגל העליון והוא ידעם כולם, והנה יהיה הפרש בין מנין ומספר כי מספר הוא הפרט ומונה מספר הכל קרוב מגזרת מנין.

לכולם שמות יקרא - והטעם כמו: איש לא נעדר וזה אמת ונכון.


פסוק ה[עריכה]

גדול - אמר: מונה מספר לכוכבים כנגד ולתבונתו אין מספר.


פסוק ו[עריכה]

מעודד ענוים - הם השפלים והם נדחי ישראל.

משפיל רשעים - הם מלכי העמים שהיו תחת ידי ישראל.


פסוק ז[עריכה]

ענו - דברי המשורר לישראל, כמו וענית ואמרת. ויש אומרים: כמו קול ענות, וענתה שמה כימי נעוריה בעבור כתוב בכינור.


פסוק ח[עריכה]

המכסה - הטעם שהוא מראה גבורות בכל זמן, כדרך: עושה גדולות ואחריו כתוב הנותן מטר.

וטעם המכסה – כי עצם השמים לטוהר.

המצמיח הרים - שהם יבשים וחזקים.


פסוק ט[עריכה]

נותן - הזכיר הבהמה, שאין לה לב לתקן מזון לנפשה.

והזכיר מהעוף לבני עורב - כי חכמי הגוים אומרים, כי אבותם יעזבום בהולדם.


פסוק י[עריכה]

לא - הטעם אין חפץ השם בגבורה רק ביראתו, כמו: התתן לסוס גבורה. וטעם: בשוקי הוא הרוכב.


פסוק יא[עריכה]

רוצה - הטעם כי השם נותן לחם לכל בשר ולא בעבור גבורתם.

ובני עורב – לעדים נאמנים.


פסוק יב[עריכה]

שבחי - זה לעתיד כי העיר חזקה שיפחד האויב לבא עליה. ומה הוא החוזק? שברך בניך - שהם רבים בקרבך.


פסוק יד[עריכה]

השם - הטעם אם תשכבו לבטח עם שובע גדול.


פסוק טו[עריכה]

השולח - כאשר הזכיר חלב חטים הזכיר סבתו והיא שאמירתו היא גזרתו.

ירוץ דברו - הטעם כפול, או על דרך ועל העבים אצוה מהמטיר, כן צוה להמטיר.


פסוק טז[עריכה]

הנותן - בעתו כי בהיותו רב בימי החורף, אז יהיה חלב חטים בימי הקיץ.


פסוק יז[עריכה]

משליך קרחו - כמו הקרח הנורא.


פסוק יח[עריכה]

ישלח, וימסם - השלג והכפור והקרח וישב רוחו מהבנין הכבד הנוסף, מגזרת רוח ה' נשבה בי, מהבנין הקל.


פסוק יט[עריכה]

מגיד דבריו - הטעם הגיד דבריו הם המצות ליעקב. וכן פירוש: חקיו ומשפטיו, כי הם סבת רדת הגשם בעתו, ככתוב בפרשת והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו.


פסוק כ[עריכה]

לא - הטעם שלא נתן תורתו רק לעמו לבדו שהבדילו להיות לו לעם סגולה, וחתם המשורר כאשר החל.