אבן עזרא על תהלים קמז

<< · אבן עזרא על תהלים · קמז · >>

פסוק א

הללויה - דברי המשורר בדרך נבואה ישבח השם בראותו בחזיון, כי השם יבנה ירושלם ויקבץ נדחי ישראל.

ומלת זמרה – שם הפועל, כמו: ליסרה אתכם והה"א נוסף כי ישרת בעבור אחר, כי טוב זמרה אלהינו כי נעים וכי נאוה - מגזרת תאוה כאשר פירשתי, שהמלה לבנין נפעל כמו וכל נעשה במרחשת.

פסוק ב

בונה, יכנס - כמו: לך כנוס את כל היהודים.

פסוק ג

הרופא לשבורי לב - הם אבילי ציון ומחבש - כמו: לא זורו ולא חובשו. ור' יצחק הספרדי אמר: כי לעצבותם כמו לשון ישמעאל וכמוהו: ידיך עצבוני. ולפי דעתי: שהוא כמו נגעם, שהנוגע בעצב גדול בעבורם.

פסוק ד

מונה - בעבור שהזכיר נדחי ישראל שהם מפוזרים בכל הארץ, הזכיר כנגד זה: מונה מספר לכוכבים שהכוכבים הם מפוזרים בגלגל העליון והוא ידעם כולם, והנה יהיה הפרש בין מנין ומספר כי מספר הוא הפרט ומונה מספר הכל קרוב מגזרת מנין.

לכולם שמות יקרא - והטעם כמו: איש לא נעדר וזה אמת ונכון.

פסוק ה

גדול - אמר: מונה מספר לכוכבים כנגד ולתבונתו אין מספר.

פסוק ו

מעודד ענוים - הם השפלים והם נדחי ישראל.

משפיל רשעים - הם מלכי העמים שהיו תחת ידי ישראל.

פסוק ז

ענו - דברי המשורר לישראל, כמו וענית ואמרת. ויש אומרים: כמו קול ענות, וענתה שמה כימי נעוריה בעבור כתוב בכינור.

פסוק ח

המכסה - הטעם שהוא מראה גבורות בכל זמן, כדרך: עושה גדולות ואחריו כתוב הנותן מטר.

וטעם המכסה – כי עצם השמים לטוהר.

המצמיח הרים - שהם יבשים וחזקים.

פסוק ט

נותן - הזכיר הבהמה, שאין לה לב לתקן מזון לנפשה.

והזכיר מהעוף לבני עורב - כי חכמי הגוים אומרים, כי אבותם יעזבום בהולדם.

פסוק י

לא - הטעם אין חפץ השם בגבורה רק ביראתו, כמו: התתן לסוס גבורה. וטעם: בשוקי הוא הרוכב.

פסוק יא

רוצה - הטעם כי השם נותן לחם לכל בשר ולא בעבור גבורתם.

ובני עורב – לעדים נאמנים.

פסוק יב

שבחי - זה לעתיד כי העיר חזקה שיפחד האויב לבא עליה. ומה הוא החוזק? שברך בניך - שהם רבים בקרבך.

פסוק יד

השם - הטעם אם תשכבו לבטח עם שובע גדול.

פסוק טו

השולח - כאשר הזכיר חלב חטים הזכיר סבתו והיא שאמירתו היא גזרתו.

ירוץ דברו - הטעם כפול, או על דרך ועל העבים אצוה מהמטיר, כן צוה להמטיר.

פסוק טז

הנותן - בעתו כי בהיותו רב בימי החורף, אז יהיה חלב חטים בימי הקיץ.

פסוק יז

משליך קרחו - כמו הקרח הנורא.

פסוק יח

ישלח, וימסם - השלג והכפור והקרח וישב רוחו מהבנין הכבד הנוסף, מגזרת רוח ה' נשבה בי, מהבנין הקל.

פסוק יט

מגיד דבריו - הטעם הגיד דבריו הם המצות ליעקב. וכן פירוש: חקיו ומשפטיו, כי הם סבת רדת הגשם בעתו, ככתוב בפרשת והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו.

פסוק כ

לא - הטעם שלא נתן תורתו רק לעמו לבדו שהבדילו להיות לו לעם סגולה, וחתם המשורר כאשר החל.