מ"ג תהלים לג ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים לג · ט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמד

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֤י ה֣וּא אָמַ֣ר וַיֶּ֑הִי
  הֽוּא־צִ֝וָּ֗ה וַֽיַּעֲמֹֽד׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי" מפרש "ייראו מה' כל הארץ כי הוא אמר ויהי", שהוא המהוה והממציא הכל, "ממנו יגורו כל יושבי תבל כי הוא צוה ויעמד", כי גם העמדת הארץ וקיומה אינו מעצמו כמו בשמים שחק נתן ולא יעבר והם קיימים ועומדים מעצמם, כי הארץ אינה עומדת מעצמה, כי ע"פ טבעם המיוחד היה ראוי שהמים יכסו פני תבל, רק ה' צוה שתעמד ושם חול גבול לים ונותן מטר יורה ומלקוש בעתו, וע"כ יגורו מפחד ענשו פן יסלק השגחתו רגע ויגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב:


ביאור המילות

"אמר, צוה". האמירה לפי שעה והציוי נמשכת לעתיד, עמ"ש התו"ה צו (ס"א):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ויהי" - כאשר אמר כן היה

"ויעמוד" - כן יעמוד עד עולם

<< · מ"ג תהלים · לג · ט · >>