"לשם הישועה" — כי הוא יושיע מי שיחפוץ בו וטעם על עמך הם הנלחמים בעבור דוד כי הם עם ה' באמת ולא ככה העוזרים לבן לקשור על אביו והנה התפלל שיברכם השם ולא יפקד מהם במלחמה איש או התנבא.
"לה' הישועה" - הלא התשועה היא ביד ה' וכל יוכל להושיעני מידם ואף על עמך תהיה ברכתך לעולם ר"ל תושיע לי לבל יוכלו להרע לי ואף עליהם תהיה ברכתך שלא יהיו נגפים גם המה וכאומר לא אתפלל על מפלתם כ"א על תשועתי
"לה' הישועה", אמנם יען שהיה המלחמה נגד עם ישראל ותהי מגפה גדולה בעם. בקש שלא יאבדו עם רב מישראל במלחמה, וכן היה שעל ידי שנהרג אבשלום פסקה המלחמה, וזה שאמר על ידי שהישועה הזאת לה' הוא, אבקש "שעל עמך" תשאר "ברכתך" בל יאבדו במלחמה:
אך עתה, ששתי הכתות ישראלים מערכה מול מערכה, צריך ש"לה'" מדת רחמים תהיה "הישועה" הזאת, ולא לך אלהי מדת הדין. למען תהיה "על עמך ברכתך סלה", משא"כ אם לא תהיה על ידך שלא תהיה ברכתך עליהם מתמדת כאשר עד כה:
או יאמר, כדי שתהיה "לה' הישועה" במלחמה זו, שהיא שלא יפול מהשתי כתות איש, צריך שתתן בלבם לעשות שלום אבשלום וחילו עמנו. והשלום הוא ברכת השם עמנו עם עמו כד"א כמה דאת אמר(במדבר ו כו): "וישם לך שלום", ואומר (תהלים כט יא): "ה' יברך את עמו בשלום". וזה יאמר כדי שתתייחס "לה' הישועה", צריך ש"על עמך" תהיה "ברכתך", אשר אתה מברכם "סלה" שהוא השלום:
