רש"י על תהלים ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רש"י על תהלים · ג · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מזמור לדוד בברחו" - הרבה דרשות דרשו בני אגדה בדבר ורבותינו אמרו משאמר לו הנביא (שמואל ב יב יא) הנני מקים עליך רעה מתוך ביתך היה לבו סוער שמא עבד או ממזר יקום עלי שאינו מרחם עלי כיון שידע שבנו הוא שמח ומדרש אגדה על שראה טכסיסו קיימת שהיו עבדיו והכרתי והפלתי שהם סנהדרין מחזיקים אדנותו עליהם כשאמר להם (שם טו) קומו ונברחה מפני אבשלום מה כתיב שם כל אשר יבחר אדוני המלך הנה עבדיך וכשבא מחנים (שם יז) ושובי בן נחש ומכיר בן עמיאל וברזילי הגלעדי יצאו לקראתו וכלכלוהו שם

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"רבים קמים עלי" - בני אדם גדולים בתורה גדולים בחכמה גדולים בעושר גדולים בקומה כגון שאול וילידי הרפה דואג ואחיתופל

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אומרים לנפשי" - על נפשי

"אין ישועתה לו באלהים סלה" - לפי שבא על אשת איש

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אני שכבתי ואישנה" - לבי אטום בדאגה ופחד

"הקיצותי" - מדאגתי כי בטחתי כי ה' יסמכני

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שתו" - לשון שאיה גאטירנ"ט בלע"ז ויש אומרים שתו כמו שמו כמו (שמות י) למען שיתי אותותי

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי הכית את כל אויבי לחי" - מכת בזיון היא כד"א (איכה ג) יתן למכהו לחי (מיכה ד) בשבט יכו על הלחי ומ"א מכת הפה כד"א (שמואל ב יז) ויצו אל ביתו ויחנק

"שני רשעים" - גבורתם

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לה' הישועה וגו'" - עליו להושיע את עבדיו ואת עמו ועל עמו מוטל לברך ולהודות לו סלה