מ"ג תהלים ג ז

מקרא

כתיב:
לא אירא מרבבות עם אשר סביב שתו עלי.

מנוקד:
לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי.

עם טעמים:
לֹֽא־אִ֭ירָא מֵרִבְב֥וֹת עָ֑ם
אֲשֶׁ֥ר סָ֝בִ֗יב שָׁ֣תוּ עָלָֽי׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.

"שתו" - לשון שאיה גאטירנ"ט בלע"ז ויש אומרים שתו כמו שמו כמו (שמות י) למען שיתי אותותי

"שתו עלי" — כמו (ישעיהו כב ז): "שות שתו השערה" כמו נלחמו. ויש שפירשו השתות והטעם כמו רשתות על כן מלת סביב.

לא אירא מרבבות עם כי כל ישראל היו עם אבשלום לבד מאשר היו עם דוד בירושלם שיצאו עמו, ואותם שנתאספו אליו אחר כן.

אשר סביב שתו עלי: שתו מלחמתם עלי.

או פרוש שתו: נלחמו; וכן שת שתו השערה (ישעיהו כב ז) ; ישית בגאון גליך (איוב לה יא).

"שתו" - שמו וכן שתו בשמים פיהם (לקמן ע"ג)

"לא אירא" - לזה לא אירא מרוב העם אשר את אבשלום אשר שמו פניהם להלחם בי

"לא אירא מרבבות עם" אם לא נעשתה עצת אחיתופל, ורק על ידי עם רב שישיתו עלי סביב ילחמו בי כעצת חושי הארכי, מפניהם לא אירא עוד:

"שתו", הכנת המלחמה, כמו וישימו על העיר (מלכים א כ'):

ועל כן "לא אירא מרבבות עם" אשר לאבשלום. כי הלא "סביב", שהוא לחומר שסביב לנפש, הוא מה "ששתו עלי" כי אין אויב מצר רק לגוף: