מ"ג שמות לד כח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שמות


<< · מ"ג שמות לד · כח · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי שם עם יהוה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ויכתב על הלחת את דברי הברית עשרת הדברים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי שָׁם עִם יְהוָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַֽיְהִי־שָׁ֣ם עִם־יְהֹוָ֗ה אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔ל וּמַ֖יִם לֹ֣א שָׁתָ֑ה וַיִּכְתֹּ֣ב עַל־הַלֻּחֹ֗ת אֵ֚ת דִּבְרֵ֣י הַבְּרִ֔ית עֲשֶׂ֖רֶת הַדְּבָרִֽים׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַהֲוָה תַּמָּן קֳדָם יְיָ אַרְבְּעִין יְמָמִין וְאַרְבְּעִין לֵילָוָן לַחְמָא לָא אֲכַל וּמַיָּא לָא שְׁתִי וּכְתַב עַל לוּחַיָּא יָת פִּתְגָמֵי קְיָמָא עֶשְׂרָא פִּתְגָמִין׃
ירושלמי (יונתן):
וַהֲוָה תַּמָּן קֳדָם יְיָ אַרְבְּעִין יְמָמִין וְאַרְבְּעִין לֵילַוָן לַחֲמָא לָא אָכַל וּמוֹי לָא אִשְׁתֵּי וּכְתַב עַל לוּחַיָא חוֹרַנְיָיתָא יַת פִּתְגָמֵי קַיְימָא עֲשַרְתֵּי דִבּוּרַיָא דַהֲווֹ כְתִיבִין עַל לוּחַיָא קַדְמָאֵי:

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ארוך

(כח) "ויהי שם" רבים חשבו ששמונים יום עמד משה בהר עד שנתן לו השם את הלוחות. ולא דברו נכונה, רק דברי הקדמונים ז"ל אמת כמו שכבר זכרתי, כי הנה ארבעים יום עמד משה בהר עד שנתן לו השם הלוחות הראשונים. וכן כתוב ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה (שמות כד, יח). והוא אמר ואתנפל לפני ד' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה (דבר' ט, כה). אז אמר משה פרשת ראה אתה אומר אלי (שמות לג, יב). ואחר כן ירד ופסל הלוחות והעלם עמו על הר סיני. והנה כתוב: ויעבור ד' על פניו (שמות לד ו), ואחר כך: "ויהי שם עם ד' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל", כמשפטו בפעם הראשונה גם בשניה. "ויכתב על הלחת" השם כתבם, כי כן כתוב: וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת (שמות לד א):

קצר

(כח) "ויכתוב על הלחות" - השם כתב, כי כן כתוב וכתבתי על הלחות (א). גם מפורש במשנה תורה. וטעם "דברי הברית" - שהם כלל לכל המצות. ויש אומרים, כי בלוחות הראשונים נכתבו מה שאמר השם, ובשניים - שאמר משה על פי השם. ואחרים אמרו, כי בלוח אחד דברי השם נחלקים, ובלוח השני דברי משה. ויש אומרים, כי הכתוב בלוח האחד כן בשני, רק בעבר אחד: זכור ובשני: שמור. ואחרים אמרו כי בעבר אחד דבור אנכי ובעבר השני כנגדו: לא תרצח. והטעם, כי בצלם אלהים (בראשית ט, ו). וע"ז כנגד לא תנאף, והעדות בבנות מדין (במדבר כה). גם לא תגנוב כנגד לא תשא. והעד ובא אל בית הגנב ואל בית הנשבע (זכריה ה, ד). ודבור לא תענה כנגד זכור, כי העושה מלאכה בשבת מעיד עדות שקר שלא שבת בו השם. ולא תחמוד כנגד כבד. ואנכי לא ידעתי, כי לא פורש אורך הלחות ולא רחבם, כי יש עליהם מחלוקת. ואלו היה גם מפורש לא נדע המכתב אם דק עם עב, ואף שהוא מכתב אלהים. והנה דבור לא יהיה לך גם זכור ארוכים מאד, ושלשה זה אחר זה קטנים. רק הישר בעיני, שהיו שני הלוחות כתובים מזה ומזה מתחלת אנכי עד לרעך. רק הדברים שדבר השם הכתובים בפ' וישמע הם כתובים. ובפ' ואתחנן אפרש מלת שמור וחבריה. ויתכן שנכתב בעבר האחד כל הדברים, וכמוהם בעבר השני, ושניהם הכתובים בפ' וישמע. וזה פירוש מזה ומזה, כי הם שוים:


 

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה ויכתוב על הלוחות" - יאמר שהיה משה שם בראש ההר ארבעים יום וארבעים לילה ויכתוב שם על הלוחות ועל דעת רבותינו (במדרש תנחומא תשא לא) ענין הכתוב שהיה שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה בעת שכתב על הלוחות את דברי הברית הזאת השנית אבל ארבעים יום אחרים עמד שם קודם לזה להתפלל כל ענין הבקשה שאמר (לעיל לג יב) ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ובהם נאמר במשנה תורה (דברים ט כה) ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי כי אמר ה' להשמיד אתכם וכאן לא פירש כמה ימי התחנה והתפלה הזאת כי הוא ידוע מעת עלותו אל ההר עד רדתו לפסול הלוחות האחרונות אבל סיפר כי היה ענין הלוחות השניות ככל ענין הראשונות במכתב אלהים ובימים שעמד שם לפני השם שלא יחשוב שכבר למד התורה בפעם הראשון ולא יצטרך עתה לעמוד שם הרבה וטעם ויכתוב על הלוחות פירוש ה' ולא יחזור למשה כי כן אמר (לעיל פסוק א) וכתבתי על הלוחות וכן במשנה תורה (דברים י ג ד) ואפסול שני לוחות אבנים כראשונים ואעל ההרה ושני הלוחות בידי ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון ומפני שאמר כמכתב הראשון ידענו כי הם כתובים באצבע אלהים ויהיה פירוש וכתבתי (לעיל פסוק א) באצבעי וידעת פירוש אצבע מן היד (לעיל יד לא)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויהי". זה היה מ' יום השלישים כי בארבעים יום האמצעיים לא היתה סליחה גמורה, ואז הוצרך עוד הפעם מ' יום כיצירת הולד ונזדכך גם חומרו ופניו עד שזכה לקרני ההוד, ומ"ש לחם לא אכל אבל היה נזון מן האור העליון, כמו שהנפש ברדתה ונמזגה בגויה מתקיימת ע"י מאכל הגשמי, כן עתה בהעלות הגוף מן החומריית אל הרוחניית שעז"א ויהי שם עם ה'. שהגוף עלה במעלה הסולם ונתעלה להיות מעולם העליון שעז"א (תהלים קמח) הודו על ארץ ושמים, נזון הגוף ממזון הנפש, ובמדרש ש"ר (פ' מח) מנין היה משה אוכל מזיו השכינה שנא' (נחמיה ט) ואתה מחיה את כלם, ד"א מן התורה שנאמר (יחזקאל ג) את אשר תמצא אכול ותהי בפי כדבש למתוק, ד"א מלחמה של תורה לכו לחמו בלחמי, שזיו השכינה ואורה הנעלם יתלבש בתורה ותעלומותיה וזה אכל יחזקאל שנגלו לו תעלומות חכמה, ומן הנעלם תתלבש התורה בלבוש גשמי לפי המקבלים שהם בני אדם ותהיה לחם הנפש המתלבשת בתורה, ומכ"ז נזון משה עד שנגשם האור להיות מזון לגוף משה, ורק לחם לא אכל, ומ"ש ויכתב היינו ה' כתב כמ"ש וכתבתי על הלוחות, ובפרשת עקב ויכתב על הלוחות, ובלוחות הראשונות היו כתובים משני עבריהם שנכתבו כל דקדוקי התורה הנגלה והנסתר, ופה היו רק עשרת הדברים, שמ"ש ואכתוב על הלוחות את הדברים אשר היו היינו מצד אחד היו עשרת הדברים כמו בראשונות, אבל מצד השני שהיו כל המצות לא נכתב, כי משה היה השליח לכתיבת התורה:

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ויכתב על הלחת את דברי הברית עשרת הדברים." (כח):

ושמא תאמר הנה גם שהוכן על ידי היות ארבעים יום למעלה הספיק לקבל לוחות ראשונות, אך עתה מה הוסיף עוד הכנה להיות גם הוא כותב ושיחזרו על ידו הדברות ברוחניות הקודם כי עודנו חי וקיים כמדובר, לזה אמר "ויהי שם עם ה'" מזדכך "ארבעים יום" עוד ארבעים על זיכוך הקודם. ועל ידי כן הוכן עד שויכתוב בעצמו "על הלוחות את דברי" כו', ריבה האת הרוחניות אשר להם. וכן באומרו "עשרת הדברים" בה"א הידיעה כיוון אל הידועים כתקנן כראשונים, כמדובר:

<< · מ"ג שמות · לד · כח · >>