מ"ג שמות לד יא
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שמר לך את אשר אנכי מצוך היום הנני גרש מפניך את האמרי והכנעני והחתי והפרזי והחוי והיבוסי
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שְׁמָר לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שְׁמׇ֨ר־לְךָ֔ אֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוְּךָ֣ הַיּ֑וֹם הִנְנִ֧י גֹרֵ֣שׁ מִפָּנֶ֗יךָ אֶת־הָאֱמֹרִי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י וְהַחִתִּי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | טַר לָךְ יָת דַּאֲנָא מְפַקְּדָךְ יוֹמָא דֵין הָאֲנָא מְתָרֵיךְ מִן קֳדָמָךְ יָת אֱמוֹרָאֵי וּכְנַעֲנָאֵי וְחִתָּאֵי וּפְרִזָּאֵי וְחִוָּאֵי וִיבוּסָאֵי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | טוֹר לָךְ יַת מַה דַּאֲנָא מְפַקֵיד לָךְ יוֹמָא דֵין הָאֲנָא מְתָרֵיךְ מִן קֳדָמָךְ יַת אֱמוֹרָאֵי וּכְנַעֲנָאֵי וְחִתָּאֵי וּפְרִיזָאֵי וְחִיוָאֵי וִיבוּסָאֵי: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
(יא) "שמר לך" לפי דעתי עם משה ידבר, שישמור אלה הדברים ויספרם כן לבני ישראל, על דרך שמרו עדותיו וחוק נתן למו (תה' צט, ז), כאשר פירשתי במקומו. ותחלת הפרשה, שתאמר להם "הנני גרש מפניך". וזאת הפרשה דומה לפרשת הנה אנכי שולח מלאך (שמות כג, כ) עם הפרשה שהיא למעלה. ומלת "גרש" מהבנין הקל והוא פועל יוצא. וככה אלמנה וגרושה (ויקרא כא, יד):
קצר
(יא) "שמר לך את אשר אנכי מצוך היום" - עם משה ידבר, שישמור אלה התנאים, ויכתבם בספר, וישמיעם כל ישראל. וכן שמרו עדותיו (תהלים צט, ז), שהי' אומר להם השם ולא יוסיפו עליו ולא יגרעו ממנו, רק ישמרהו לאמרו כן לישראל. על כן אמרתי כי עם משה ואהרן ידבר ואין שמואל עמהם, כמו וילדו באבימלך (בראשית כ, יז). ותחלת התנאים "הנני גורש מפניך". ויאמר הגאון, כי תחסר מלת 'וגרשתמו', כי איך יצוה על ישראל והדבר תלוי בשם. ואין לנו צורך. רק טעמו, אני אגרש אותם מעט מעט, ובין כך ובין כך אל תכרות אתה להם ברית. ומלת גורש מהבנין הקל והוא יוצא, כמו הכבד:
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
השאלה הא' מה ראה יתברך אחרי שנתרצה על עון העגל לצוות לישראל המצות האלה שנזכרו כאן שהם עצמם נזכרו למעלה בסוף פרשת משפטים אחת לאחת כי אין ספק שלא צוה עליהם כאן מפני עון העגל כיון שקודם החטא ההוא כבר צוה אותם להם ונזכרו בזה האופן עצמו:
השאלה הב' באמרו שמר לך את אשר אנכי מצוך היום שיורה שכנגד משה ידבר זה לאשר אני עושה עמך. ויקשה אם כן מה ראה לצוות ולהזהיר על זה למשה בפרט בהיותו ירא אלהים וסר מרע:
השאלה הג' בכפל לשון השמירה שאמר שמר לך. ואח"כ אמר השמר לך בהיות די באחת מהם כי הנה שמר והשמר ענינם אחד ושניהם במשה ובישראל:
השאלה הד' אם התחיל להזהיר פן תכרות ברית ליושב הארץ למה זה הפסיק בענין ההוא וצוה שלא יעבדו הם עצמם ע"א כמו שאמר כי את מזבחותם תתוצון וגו' כי לא תשתחוה לאל אחר וחזר אחר כך לענין הברית שהתחילו בו באמרו שנית פן תכרות ברית ליושב הארץ:
השאלה הה' באמרו אלהי מסכה לא תעשה לך. כי הוא מאיסור העבודת אלילים שכבר הזהיר עליה באמרו כי לא תשתחוה לאל אחר. אף כי כבר נכפל הצווי הזה פעמים רבות במה שעבר ואין לומר כי צוה על זה מפני עון העגל. כי הנה קודם שנעשה אותו עון נאמר בזה עצמו בסדר משפטים:
השאלה הו' מה ראה יתברך לצוות כאן על המועדים והרגלים וכבר הזהיר עליהם בסדר משפטים שהיה בין זה לזה כחדש ימים או קרוב אליו ומה צורך בהשנותו כאן:
השאלה הז' למה לא הביא בכלל המועדים יום תרועה ויום הכיפורים. אחרי שהמה גם כן מועדי ה' ובסדר אמור אל הכהנים וכן בסדר פנחס נזכרו כלם אלו ואלו ולכן יקשה למה לא זכרם במקום הזה:
השאלה הח' למה בתוך זכרון המועדים הכניס מצות בכור פטר רחם בין פסח ובין שבועות ולא עשה כן בסדר משפטים כשזכרם שמה ולא באמור אל הכהנים ולא בסדר פנחס:
השאלה הט' למה הכניס הכתוב מצות השבת בין פסח לשבועות. והנה היתה קודמת אליהם ובסדר אמור אל הכהנים ובסדר פנחס תמיד נזכרה שבת בתחלה ואחר כך חג הפסח וחג השבועות ושאר המועדים כלם ולמה לא נזכר כאן כן השבת בתחלה ואחריו המועדים:
השאלה הי' למה אמר במצות פטר רחם ולא יראו פני ריקם. והנה לא סמכו למצות הפסח ביחוד כמו שבסדר משפטים סמכו לפסח. ובסדר ראה אנכי סמכו אל כל הרגלים:
השאלה הי"א במה שאמר במצות הראיה את פני האדון ולא תמצא כלשון הזה במקום אחר אלא בענין הראיה וכן בס' משפטים יראה כל זכורך את פני האדון:
השאלה הי"ב מה ענין אמרו כי אוריש גוי' מפניך כי הנה כבר נא' הנני גורש מפניך את האמורי והודעת הגרוש הוא כפל ומותר וכ"ש במקום הזה:
השאלה הי"ג למה הוסיף לומר שנית בעלותך לראות וגו' שלש פעמים בשנה כי הנה כבר קדם הצווי שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך ולמה נשנה:
השאלה הי"ד במצות שהביא אחר זה מבלי צורך וקשור כלל והם לא תזבח על חמץ וגו' ולא ילין וגו' ראשית בכורי אדמתך וגו' גדי בחלב אמו. כי הנה המצות האלה כבר נזכרו בזה הדרך והלשון עצמו בסדר משפטים רצופות זו לזו. והם אם כן כאן נכפלות ולמה נזכרו כאן המצות האלה מבין כל שאר מצות התורה שנתנו בסיני. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כלן:
שמר לך את אשר אנכי מצוך היום וגו' עד ויהי שם עם ה' כאשר נתרצה הקדוש ברוך הוא למחול ולסלוח לישראל את עון העגל וכרת בריתו ללכת עמהם בעצמו לעשות להם נסים ונפלאות היו חושבי' ישראל שיצוה עליהם דברים קשים כדי למרק את פשעם. וכמאמר הנביא בלשון השב בתשובה במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה הירצה ה' באלפי אלים וגו' האתן בכורי פשעי ר"ל תמורת פשעי. אבל הש"י כי חפץ חסד הוא לא כן עשה לישראל כי כאשר נתרצה אליהם על העון החמור ההוא אשר עשו לא העמיס אותם במצות חמורות וקשות ולא הרבה להם תורה חדשה ומצות מחודשות מתיחסות לעון העגל אבל לבד צוה אותם מה שכבר נצטוו עליו קודם שחטאו. להודיעם שחנם נתכפרו ובלא מחיר עבודה ומצות נתרצה לסלוח להם. ולכך אמר למשה שמר לך את אשר אנכי מצוך היום ולא היה זה אזהרה לישראל שישמרו המצות האלה אלא צווי למשה בפרט שישמור ויזכור מה שיצוה אותו בעת ההוא כדי לכתוב אותם המצות שיזהיר עליהם עתה. והיה חושב משה שיצוהו דברים מחודשים גדולים וקשים עליהם לעשותם. ואז אמר לו יתברך אותם המצות עצמם שכבר שזהיר עליהם קודם העגל. אם לא שזכרם כאן באופן וסדר נאות כפי המכוון הנה. וכן פירש הפסוק הזה הראב"ע שצוה למשה שישמור אלה התנאים ויכתבם בספר להודיעם לישראל. והותרו בזה שתי שאלות הראשונות הראשון והב'. ואמר הנני גורש מפניך וגו' להגיד שכיון שהוא יתברך גורש מפני ישראל את האמורי ושאר האומות אין ראוי שישראל יכרות ברית עמהם. כי מדרך המוסר בהיות שר ואדון עוזר לאדם מה ולוחם מלחמותיו ומגרש את אויביו אין ראוי שישלם האיש בעל הריב עמהם מבלי רשות ומצות האדון העוזר אותו וע"כ בהיותו יתברך מגרש אויביו אין ראוי שיכרות להם ברית כי יהיה זה חלול כבודו יתברך כל שכן שהאהבה והברית עמהם לא תצלח. כי אחרי שהם לקחו את ארצם מידם אין ספק שתמיד יבקשו רעת ישראל וזה אמרו אשר אתה בא עליה רוצה לומר כי כיון שאתה ישראל באת אל הארץ ההיא ולקחת אותה מידי יושביה והם עשוקים וגזולים ממנה איך ישמרו לך ברית אהבה אבל יהיה בהפך כי יהיה למוקש בקרבך כלומר שכאשר תקראנה מלחמה יתוספו על שונאיך וילחמו בך וגם יהיה למוקש מצד אחר והוא בתתם לפניך מכשול העבודת אלילים. וזה הוא כי את מזבחותם תתוצון וגו' כי לא תשתחוה וגו' פן תשתחוה וגו' ופי' הפסוקים האלה כך הוא יאמר עם היות שאתם בני ישראל בבואכם לארץ תשתדלו לבער העבודת אלילים מקרבך ותתוצו מזבחותם ובמותם של האויבים ותעשה זה לפי שאתה לא תשתחוה לאל אחר ביראתכם את ה' כי הוא אל קנא כמו שראיתם בענין העגל. הנה אע"פ שיהיה כן. אולי תכרות ברית ליושבי הארץ לשישבו אצליכם ותחשבו שאין בזה עון ואשמה. ואין הדבר כן כי המה יזנו אחרי אלהיהם בעבודתם את הפסילים. והיא רעה רבה שבארץ הקדושה יעבוד שום אדם עבודת אלילים שהוא אלהי נכר הארץ. ותמשך עוד רעה אחרת מזו והיא שיזבחו לאלהיהם וקרא לך וגו' כי אחרי הע"א יעשו חגים ויזבחו זבחים ויקראו את ישראל לאכול מהם והוא גם כן עון פלילי שבני ישראל בשר זבחמו יאכלו ישתו יין נסיכם. ועוד ימשך מזה המשך אחר רעה שלישית והיא שתתחתן בהם ולקחת מבנותיו לבניך. כי עם היות שישראל לא יתנו בנותיהם לערלים עכ"ז כבר יקחו בני ישראל את בנות האומות לנשים ויחשבו שהבעל ימשול באשתו ויחזירה לאמונת הש"י ועבודתו ויהיה הדבר בהפך כי תמיד תזנינה בנות הגוים ההמה אחרי אלהיהם והזנו את בעליהן בני ישראל אחריהן לע"א. הנה התבאר שאין כפל בלשון השמירה בפסוקים האלה ממה שאמר שמר לך והשמר לך. כי הראשון הוא צווי למשה והשני הוא אזהרה לישראל. והותרה בזה השאלה הג'. ושלא אמר כי את מזבחותם תתוצון כי לא תשתחוה לאל אחר כמצוה ומזהיר בכאן על בטול העבודת אלילים. אבל להגיד שאע"פ שבבואם לארץ את מזבחותם יתוצון ושלא ישתחוו בני ישראל לאל אחר בלתי לה' לבדו. הנה יש עכ"פ בכריתת הברית ליושב הארץ ג' רעות ומפני זה אמר פן תכרות ברית שתי פעמים ואין בו כפל ולא בלתי סדור. והותרה בזה השאלה הד'. ואחרי שזכר ג' הרעות שימשכו מכריתת הברית לאומות צוה לישראל שבהיותם אדוני הארץ לא יעשו כדומה לדברים הרעים ההם שעושים האומות. אם הזנות לאלהים אחרים ועבודת הצלמים אמר אלהי מסכה לא תעשה לך. ואין זו אזהרה שלא יעבדו ע"א אלא שלא יעשו צורה לזכרון אלהות הבורא יתברך או לתכלית אחר. והותרה בזה השאלה הה' שהיא למה הזהיר כאן בענין ע"א. ואמנם לענין הזבחים והחגים צוה לישראל שיעשו חגיהם כמצות אלהיהם ולכבודו ולא שיעשו חגים מלבם וכדי שהם ובניהם יושרשו תמיד באמונות האמתיות ובעבודה האלהות. צוה אותם על מצות הראיה שיבוא כל זכר לראות את פני השם ובזה יתקיימו בעבודה האמתית ובאמונות האמתיות ולא יזנו אחרי אלהי העמים ודמיונות הנשים המקטרות לבעל ולזה פרט ואמר כל זכורך. כי היה המצוה הזאת על הזכרים כדי להרחיקם מאמונות הנשים השאננות. וביאר המועדים והחגים אשר יעשו להם באמרו את חג המצות תשמור כלומר שלא יאכל מזבחי האומות ולא ישמור את חגיהם אבל ישמרו מועדי ה' מקראי קדש. וזכר אותם ג' בלבד שהיה בהם עליות הרגל והשמיט האחרים שאין בהם חובת ראיה. ואפשר לומר גם כן שצוה יתברך שיעשו המועדים שיהיה בהם זכר לשני חסדים גדולים שקבלו ישראל ממנו יתברך. הא' הוא המקום אשר יצאו משם שהוא גבול מה שממנו ?נעתקו. והב' היא המקום אשר באו שמה ארץ ישראל טובה ורחבה. ולכן זכר חג הפסח מפני יציאת מצרים כמו שאמר כי בחדש האביב יצאת ממצרים. וזכר עמה מצות קדש לי כל בכור לפי שהוא היתה גם כן לזכר היציאה והנס מההצלה שנעשה לבכורות ישראל. ולכן הביא אחריו מצות השבת לפי שהיא תורה גם כן על יציאת מצרים שנאמר וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וגו' על כן אנכי מצוך. ואמר בחריש ובקציר תשבות לפי שהחרישה והקצירה בתבואה הם עיקר חיי האדם ומזונותיו ועכ"ז לא ידחו את השבת. הנה אם כן שלשת המצות האלה באו לזכרון יציאת מצרים. ולפי שבהליכתם לבית הבחירה ורגל הפסח לא ילכו בידים ריקניות. הזהירם שאז ברגל הפסח יוליכו הבכורות אשר יולדו להם לתת לכהן. הנה התבאר מזה למה הזהיר כאן על המועדים ולמה לא זכר בכללם יום תרועה ויום הכפורים. ולמה בתוך המועדים הכניס מצות בכור פטר רחם בין הפסח ובין השבועות והותרו בזה השאלות הו' והז' והח'. וכן התבאר למה זכר מצות השבת סמוך לפסח ולמה אמר בבכור פטר רחם ולא יראה פני ריקם שהוא להגיד שיוליך הבכורות ברגל הפסח. ובזה לא יראה פניו ריקם באותו רגל כי הנה בשאר הרגלים היו דברים רבים להביא מתבואת הארץ וראשית הבכורים אבל בחג הפסח שלא היה עדין תבואה ולא פירות להביא צוה שיוליך אז כדי שלא יראה פני השם ריקם את הבכורות. וכאלו אמר תדע למה אחרי חג הפסח צויתיך על הבכורות הוא כדי שתוליכם אז בידך לבית המקדש ובזה לא תראה את פני ריקם. והראב"ע כתב שאמר ולא יראו פני ריקם לזכרון יציאת מצרים שהוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל. והותרו בזה השאלות הט' והי'. ואחרי שזכר המצות שיורה על גאולתם ממצרים זכר עוד אותם שיורו על הארץ אשר באו שמה. והם חג השבועות וחג הסוכות כי שניהם יורו על היותם יושבים בארץ הנבחרת ובחג השבועות היו מביאים העומר שהוא קציר חטים להודות לה' שנתן להם ארץ חטה ושעורה ובחג הסוכות היו מביאים בכורי כל הפירות להודות לפניו על אסיפתם כמ"ש באספך מגרנך ומיקבך. ומפני זה לא בא בחג השבועות זכרון מתן תורתנו. ולא קרא חג הסוכות בשמו כי אם חג האסיף לפי שהיא היתה כוונת החג. הנה אם כן היו המועדים האלה כלם לתת הודאה על יציאת מצרים ועל ביאתם לארץ ישראל. אח"ז צוה כנגד למוד הבנים והיותם מוחזקים באמונת השם שלא די שלא יזנו אחרי הנשים מהאומות אבל גם כדי להטביעם באמונה האלהית שלש פעמים בשנה יראו ויבואו לבית המקדש כי שם יראו נפלאות השם ויאמינו בגבורתו. ואמר את פני האדון ה' אלהי ישראל. להגיד שבהיותו זונה אחרי הע"א יפשע משני צדדים. הא' בהיותו טועה אחרי אלוה שאין בו ממש. והב' להיותו מורד באלהי אבותיו אשר הטיב עמהם כמה מהטובות. והמשכם אחרי אלוה חדש שלא היטיב להם כלום וכמ"ש יזבחו לשדים לא אלוה אלהים לא ידעום חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם. ולזה אמר כאן שיבוא ויראה את פני השם כי האדון ה' מפאת עצמו והוא אלהי ישראל מפני מעלתו והשגחתו באומה ראוי לעובדו ולבוא ולהשתחוות לפניו גם כי הוא אלהי ישראל בהטבתו אותם כרחמיו וכרוב חסדיו ולכך ראוי לעובדו. גם אמר אלהי ישראל בהפך מה שאמרו הרשעים עובדי העגל אלה אלהיך ישראל. והותרה בזה השאלה הי"א. ובעבור שצוה אותם על מצות הראיה אמר להם. כי אוריש גוים מפניך רוצה לומר היות שם שתי סבות גדולות שמפניהם כל האומות יחמדו את ארצכם והם הראשונה לפי שהיתה מאבותיהם. וכל אדם חפץ בנחלת אבותיו. והב' להיותה ארץ טובה ורחבה שכל אדם יחמוד לרשת משכנות מנוחה. ובעבור שתי סבות האלה היה ראוי שהאומות ישתדלו בכל עוז לקחת ולכבוש את ארצכם. ובפרט בזמן עלותיכם לרגל שהאדמה תשאר שממה מהזכרים. הנה עם כל זה לא יחמוד איש את ארצכם ולא ימלאהו לבו לבוא לכובשה בזמן הרגל המקודש. וזה שאמר כי אוריש גוים מפניך שהיא הסבה ראשונה לחמדה והרחבתי את גבולך שהיא הסבה השנית. ועם כל זה לא יחמוד איש את ארצך בעלותך להראות את פני השם שלש פעמים בשנה פעם אחר פעם. כי אף על פי שיהיה הזמן מוכן לחמוד ולגזול השם ישמרם מכל רע ישמור את ארצכם. והותרו במה שפרשתי בזה השאלות הי"ב והי"ג. ואחרי שצוה בכל זה אמר שלא יחשבו שהיו כל המועדים שוים בעניני חיוביהם ובזמני עשייתם אינו כן כי ענין הפסח שזכר אין ראוי להקדימו ולא לאחרו מזמנו המוגבל. וזה הוא לא תשחט על חמץ דם זבחי רוצה לומר שלא ישחוט את הפסח בעוד שהחמץ בבית כי היא קדימה יותר מהראוי. וג"כ לא ילין לבקר זבח חג הפסח כלומר שלא יאחר אכילתו ולא יותר ממנו עד בקר. אבל בענין הביכורים שהיו מביאים בחג השבועות שהוא בכורי קציר חטים ובחג הסוכות בכורי כל הפירות והתבואות לחים וצמוקים. הנה אין המצות ההם באותו ערך מהחיוב ולא מהגבלת הזמן כמו הפסח. אבל החיוב בהם הוא לבד שיביאם לבית המקדש, והוא אמרו ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך, ולא הגביל זמן להבאה ההיא. והנה התבאר שזכר כאן מצוה מיוחסת לפסח לענין הפסח ומצוה אחרת מיוחסת לשבועות וסוכות מהבאת הבכורים ולפי שהאומות ההן בזמן קבוציהם היו אוכלים גדיים מבושלים בחלב כמו שעוד היום עושים כל רועי צאן בעשותם קבוצי הנהגותיהם כמו שפרשתי בסדר משפטים, לכן הזהירם כאן ושם גם כן שבזמן אלו המועדים בקבוציהם לא יבשלו גדי בחלב אמו ולא יאכלו אותו, כי אכילת הבשר עם הגבינה או עם החלב היא ממנהג עובדי ע"א, הנה אם כן באו המצות האלה כלם בסדר נכון, והותרה בזה השאלה הי"ד, ואחרי המצות האלה כלם שבאו לצורך סדור הדברים וענינם כראוי אמר יתברך למשה כתוב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל רוצה לומר משה אתה חשבת שאתן לך מצות מחודשות על ישראל למרק מהם עון העגל, אינו כן כי אני מבקש ממך אלא שתכתוב את הדברים האלה, כי אתה ידעת שעל פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל והברית הוא מה שנזכר בסוף אלה המשפטים ובזה הודיעו שאלה המצות עצמם שצוה להם שמה היה עתה מזהיר אותם עליהם שלא יסורו מהם מהרה, ונמצא שבאה אליהם הסליחה והכפרה מבלי חדוש תנאי ולא מצוה נוספת על מה שהיו להם מקודם אלא בחסד עליון וברחמים גדולים:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
(יא) אמר אל העם, הלא אמרתי למשה נגד כל עמך אעשה נפלאות כו'. הנה באתי להשכילך כוונתי באומרי נגד כל עמך. שהוא לומר לו כי לא יהי לך כן רק בהיות עמו של משה. כי מה שאמרתי הוא אך בזאת שתשמור לך להנאתך "את אשר אנכי מצוך היום", שהוא "פן תכרות ברית ליושב הארץ" כו'. וקודם שיאמר הצווי, הקדים ואמר "הנני גורש" כו', לומר אל ישיאך לבך כי טוב לכרות להם ברית פן יגברו עליך, או גם כי תכבשם לא יבצר מלמות קצת מעם בני ישראל במלחמה. על כן אמר "הנני גורש מפניך את הכנעני" כו', כי עם כבוש תכבוש:
ואומרו "הנני גורש מפניך", יהיה הענין מאמרנו על פסוק (בראשית ט ב) ומוראכם וחתכם תהיה כו'. כי איך ארי אוכל אדם, אך הוא אשר לו צלם אלהים בפניו אור פניו יפיל מורא על חית השדה, אך אשר אין צלמו בו בעונו כבהמה נדמה לעיני החיה ותמיתהו. נמצא כי פני הצדיק הם המבעיתים את חיות השדה. ובזה יאמר עתה שאתם צדיקים, שעל כן אני מייחס את כלכם לאחד ומדבר בכם בלשון יחיד, כי צלם אלהים על פניכם, "הנני גורש" מפניך מהפנים שלך שצלם אלהים בם "את הכנעני" כו', שהמה בהמה המה לפניך ויראו ויתגרשו מפניך שתפול חתת פניך עליהם:
(יב) "אך בזאת שתשמר לך פן תכרות" כו', כי אז תשוה למו גם אתה. ואומרו לך שהוא להנאתך, הנני מפרש שהוא פן יהיה למוקש. וגם שלא תחטא במעשה על ידם, לא יבצר מהיות לך מוקש בקרבך, שהוא להרהר בלבך:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
או יאמר כי מקודם שעשו את העגל לא צוה ה' כל ההרחקה מהאומות והתעבתם, ולצד שקדם מעשה הרע הוסיף ה' להם מצוה זו כדין הרחקת הנכשל בעבירה שצריך להגדיר עצמו בגדר חדש, והוא אומרו שמר לך פירוש מצוה זו למה שאליך באה לצד מה שעשית את העגל.
או אפשר כי קודם מעשה העגל לא היה ה' מצוה על הדבר האמור בענין כי תכף היה ה' גורש מפניהם כל יושבי הארץ ואין מקום למצוה ולא היה בית מיחוש לחית הארץ, או לצד אימתם של ישראל שהיה נפסק מהם יצר הרע וחית השדה תעבדם, או לצד כי ירבו עד מאד ומלאו הארץ, ואחר העגל בטל הענין והוצרכו לצוות לזה והוא אומרו שמר לך.
ובדרך רמז אפשר שתיבת לך חוזרת אל משה ורמז לו כי מה שאומר לו הנני גורש מפניך וגו' אינו לזמן המזדמן אלא לזמן רחוק, והוא מאמרם ז"ל (במ"ר פי"ט) משה שגאל אותנו הוא יגאל אותנו לעתיד לבא, ועל אותו זמן הוא אומר שמר לך, ותדע כי לא נתקיימו דברי ה' שאמר כאן למשה הנני גורש מפניך וגו', לזה אמר שמר לך לאחרית הימים את אשר אנכי מצוך היום: