מ"ג שמות יב יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מקראות גדולות שמות


<< · מ"ג שמות יב · יד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג ליהוה לדרתיכם חקת עולם תחגהו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהָיָה֩ הַיּ֨וֹם הַזֶּ֤ה לָכֶם֙ לְזִכָּר֔וֹן וְחַגֹּתֶ֥ם אֹת֖וֹ חַ֣ג לַֽיהֹוָ֑ה לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם תְּחׇגֻּֽהוּ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וִיהֵי יוֹמָא הָדֵין לְכוֹן לְדוּכְרָנָא וְתֵיחֲגוּן יָתֵיהּ חַגָּא קֳדָם יְיָ לְדָרֵיכוֹן קְיָם עָלַם תֵּיחֲגוּנֵּיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וִיהֵי יוֹמָא הָדֵין לְכוֹן לְדוּכְרָנָא וּתְחַגּוּן יָתֵיהּ חַגָּא קֳדָם יְיָ לְדָרֵיכוֹן קְיַים עֲלָם תַּחֲגוּנֵיהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לזכרון" - לדורות

"וחגותם אותו" - (מכילתא) יום שהוא לך לזכרון אתה חוגגו ועדיין לא שמענו אי זהו יום הזכרון ת"ל זכור את היום הזה אשר יצאתם למדנו שיום היציאה הוא יום של זכרון ואיזה יום יצאו ת"ל (במדבר לג) ממחרת הפסח יצאו הוי אומר יום ט"ו בניסן הוא של יו"ט שהרי ליל ט"ו אכלו את הפסח ולבקר יצאו

"לדרתיכם" - שומע אני מיעוט דורות שנים תלמוד לומר חקת עולם תחגוהו (מכילתא)

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)


נ. (והיה היום הזה לכם לזכרון וגו' [מה] תלמוד לומר) והיה היום הזה לכם לזכרון . יום שהוא לך לזכרון אתה חוגג. אבל לא שמענו אי זהו. כשהוא אומר, ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים וגו' (שמות יג) עדיין הדבר שקול, כשהוא אומר ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה (במדבר לג). אימתי אכלו בני ישראל את הפסח - בלילי יום טוב, והם לא יצאו אלא ביום טוב עצמו

נא. וחגתם אותו חג לה' אין לי אלא יום טוב ראשון שהוא טעון חגיגה, יום טוב האחרון מנין? תלמוד לומר ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה אלהיך (דברים טז). אין לי אלא יום טוב ראשון ואחרון שהם טעונים חגיגה, חולו של מועד מנין? הרי אתה דן- הואיל ויום טוב הראשון ואחרון קרוין מקרא קדש, וחולו של מועד קרוי מקרא קדש, אם למדת על יום טוב הראשון ואחרון שהוא קרוי מקרא קדש הרי הן טעונין חגיגה [אף] חולו של מועד שהוא קרוי מקרא קדש (דין שיטעון) חגיגה. ועוד קל וחומר, ומה אם יום טוב הראשון ואחרון שאין לפניהם ולאחריהם מקודשין הרי הן טעונין חגיגה, חולו של מועד שהוא מקודש לפניו ולאחריו, דין הוא שיהא טעון חגיגה. רבי יוסי הגלילי אומר, שבעת ימים תחוג לה' אלהיך (דברים טז) להביא ז' ימי הפסח שיטענו חגיגה. או אינו מדבר אלא בחג. כשהוא אומר וחגותם אותו חג לה' (ויקרא כז) הרי חג אמור. ומה אני מקיים שבעת ימים תחוג לה', להביא שבעת ימי הפסח שיטענו חגיגה

נב. לדורותיכם שינהוג הדבר לדורות. או לדורותיכם, שומע אני מיעוט דורות ב' תלמוד לומר חקת עולם תחגהו

<< · מ"ג שמות · יב · יד · >>