מ"ג שמות ב ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שמות


<< · מ"ג שמות ב · ב · >>

מקרא

כתיב: ותהר האשה ותלד בן ותרא אתו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים

מנוקד: וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים.

עם טעמים: וַתַּ֥הַר הָאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֵּ֤רֶא אֹתוֹ֙ כִּי־ט֣וֹב ה֔וּא וַֽתִּצְפְּנֵ֖הוּ שְׁלֹשָׁ֥ה יְרָחִֽים׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְעַדִּיאַת אִתְּתָא וִילֵידַת בַּר וַחֲזָת יָתֵיהּ אֲרֵי טָב הוּא וְאַטְמַרְתֵּיהּ תְּלָתָא יַרְחִין׃
ירושלמי (יונתן):
וְאִיתְעֲבָּרַת אִיתְּתָא וִילֵדַת בִּיר בְּסוֹף שִׁיתָּא יַרְחִין וְחָמַת יָתֵיהּ אֲרוּם בַּר קְיוֹמֵי הוּא וְאַטְמַרְתֵּיהּ תְּלַת יַרְחִין דִסְכוּמְהוֹן תִּשְׁעָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי טוב הוא" - כשנולד נתמלא הבית כולו אורה (בבלי סוטה יב.).

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

הפירוש הקצר

"ותהר" - ידענו כי אהרן גדול ממשה בשנים. ולא הזכירו הכתוב, כי לא אירע לו כלום כאשר אירע למשה בנעוריו. וכמוהו על בת שבע, שאמר הכתוב: "קרא את שמו ידידיה" (שמואל ב יב, כה) והוא שלמה, וכבר נולד לו קודם שלמה שמוע ושובב ונתן

"כי טוב הוא" - שהיה יפה מראה.

"שלשה ירחים" - יש אומרים כי בחדש השביעי מתחלת ההריון נולד. גם זה דרש, כי לא יוכלו המצרים לדעת מתי הרה האשה.

הפירוש הארוך

"ותהר" - לא הזכיר הכתוב לידת מרים ואהרן, כי לא התחדש דבר בלידתם. ומלת "טוב", כאשר תמצא באיש מלא דעת, יתכן היותו בנשמה, כמו "טוב עם ה' וטוב עם אנשים" (שמואל א ב, כו), או "טוב עין" (משלי כב, ט). או בגוף. או בצורה, טוב תואר או מראה. ובעבור שמצאנו בילד.

"כי טוב הוא" - אין לפרשו כי אם בצורתו - "טוב מכל הילודים".

"שלשה ירחים" - יש אומרים כי בחודש השביעי מתחלת ההריון נולד. גם זה דרש, כי לא יוכלו המצרים לדעת מתי הרתה האשה. ולפי דעתי, כי הכתוב, ספר החדשים שיכלה להצפינו, כי אין כח באדם לראות באשה מתי תלד. כי רחוק הוא שהוא נולד בחודש השביעי מתחלת ההריון, כי הנולדים ככה הם קצרי קומה, ויותר חיים ונכבדים הם הנולדים באחד עשר, כי רובי הנולדים הם סמוכים לתשעה חדשים. והיודע עת ההריון יכול לדעת עת הלידה, והיודע עת הלידה יכול לדעת עת ההריון, כי דבר מנוסה הוא לקדמונים. וחמישה פעמים נסיתיו גם אני. כי מקום מזל הלבנה ומעלתה ברגע ההריון היא מעלת מזל הצומח ברגע הלידה. גם מעלה הצומחת רגע ההריון, שם תהיה הלבנה רגע המולד. והנה המעמד הקוצב הם רנ"ט ימים ושליש יום, והאמצעי רע"ג, והגדול שהוא הארוך רפ"ז. וחכמי המולדות יודו כן. ואין טענה מהשבטים כי להיותם על הסדר איננה ראיה, כי הרבה כאלה בתורה. על כן יתכן שרחל נתנה שפחתה ליעקב בלידת שמעון, גם נולד יששכר קודם אשר, ודינה בבטן אחת נולדה עם זבולון, על כן מלת "ואחר ילדה בת" (בראשית ל, כא), כמו: "ואחרי כן יצא אחיו" (בראשית ל, כה), שלא זכר ותהר לכל אחד, גם "לתקפות הימים" (שמואל א א, כ) - שלש היו.

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו" - ידוע כי כל הנשים אוהבות את בניהם יפים ושאינם יפים וכלנה תצפנינה אותן בכל יכלתן ואין צורך לטענה כי טוב הוא אבל פירוש הטובה הזאת שראתה בו טוב מחודש וחשבה כי יארע בו נס וינצל ולכן נתנה אל לבה וחשבה מחשבות בענינו וכאשר ראתה שלא יכלה עוד להצפינו חשבה שינצל בתחבולה אחרת ועשתה לו תיבת גומא ואחותו נצבת מרחוק שלא יכירו בה לדעת מה יעשה לו וכל זה סיוע לדברי רבותינו שדרשו כי טוב הוא שנתמלא כל הבית אורה (סוטה יב) ולמה שאמרו שהיתה מרים מתנבאת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל (שם)

<< · מ"ג שמות · ב · ב · >>