מ"ג שמואל ב כ כב

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותבוא האשה אל כל העם בחכמתה ויכרתו את ראש שבע בן בכרי וישלכו אל יואב ויתקע בשופר ויפצו מעל העיר איש לאהליו ויואב שב ירושלם אל המלך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל כָּל הָעָם בְּחָכְמָתָהּ וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי וַיַּשְׁלִכוּ אֶל יוֹאָב וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר וַיָּפֻצוּ מֵעַל הָעִיר אִישׁ לְאֹהָלָיו וְיוֹאָב שָׁב יְרוּשָׁלַ͏ִם אֶל הַמֶּלֶךְ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתָּבוֹא֩ הָאִשָּׁ֨ה אֶל־כׇּל־הָעָ֜ם בְּחׇכְמָתָ֗הּ וַֽיִּכְרְת֞וּ אֶת־רֹ֨אשׁ שֶׁ֤בַע בֶּן־בִּכְרִי֙ וַיַּשְׁלִ֣כוּ אֶל־יוֹאָ֔ב וַיִּתְקַע֙ בַּשֹּׁפָ֔ר וַיָּפֻ֥צוּ מֵעַל־הָעִ֖יר אִ֣ישׁ לְאֹהָלָ֑יו וְיוֹאָ֛ב שָׁ֥ב יְרוּשָׁלַ֖͏ִם אֶל־הַמֶּֽלֶךְ׃

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"ותבא האשה אל כל העם בחכמתה" - שנינו בתוספתא (תרומות סוף פרק ז) אמרה להם הואיל והוא נהרג והם נהרגין תנוהו להם אם היה יכול להנצל כגון שהוא מבפנים ואתם מבחוץ ואתם בסכנה והוא יכול להמלט אין דוחין נפש מפני נפש להורגו בשביל הצלתכם אבל עכשיו שגם הוא יהרג עמכם הואיל ונהרסו החומות ואין כח להמלט מוטב ימות לבדו ואל תמותו עמו רבי שמעון אומר כך אמרה להם המורד במלכות בית דוד חייב מיתה

רד"ק

עריכה

• לפירוש "רד"ק" על כל הפרק •

"בחכמתה" - לפי שהיתה העיר מבני בנימן היתה צריכה לפתותם בדברי חכמה שיהרגו שבע בן בכרי לבדו ואל יהרגו כלם. אמרה להם: "הנה העיר קרובה" להכבש ויואב יחשוב אותנו כלנו כמורדים במלכות ואחר שיכבוש העיר בחזקה ולא נשלם עמו יהרוג כלנו כי המורד במלכות חייב מיתה שנאמר:

(יהושע א יח): "כל איש אשר ימרה את פיך וגו' יומת", וכן אמרו: (שמואל א יא יב): "תנו את האנשים ונמית'". (אלא, ששאול מחל על כבודו; ואעפ"י שאין כבודו מחול, הוא צוה שלא יומתו), ואפילו בדברי זקנים שנאמר: (עזרא ז כו): "הן למות הן לשרשי הן לעונש נכסים ולאסורי'".

ובדברי רז"ל: (תוספתא/תרומות/ז#כג): "סיעה של בני אדם שאמרו להם תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו הרי אנו הורגים את כלכם יהרגו כלם ואל ימסרו להם נפש אחת; ואם ייחדוהו להם, כגון שייחדו לשבע בן בכרי — יתנוהו להם ואל יהרגו כולם. אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שהוא מבפנים והם מבחוץ, כמו שעשו בני יהודה בשמשון" פי': שהיה יכול להמלט שמשון, שהיה מבפנים בסלע, לפיכך לא נתנוהו אלא מדעתו; אבל, הוא והם מבפנים — הואיל והוא נהרג והם נהרגין— יתנוהו להם ואל יהרגו כולם. "כגון שהוא אומר: "ותבא האשה אל כל העם בחכמת' ", אמרה להם: הואיל והוא נהרג והם נהרגין - תנוהו להם ואל תהרגו כלכם.
רבי שמעון אומר כך אמרה להם כל המורד במלכות בית דוד חייב מיתה:
נוסחא אחרינא: ר' שמעון אומר והוא שנתחייב מיתה כשבע בן בכרי."

ועוד, בדבריהם: (בראשית רבה צד) "אתו אמרין ליה ליהויקים: נבוכדנצר בעי לך. אמר להם: אפשר כן, וכי דוחין נפש מפני נפש? אתין מחיין ית נפשכון וממיתים לדילי? אמרו ליה: לא כן עשו אבותינו בשבע בן בכרי? "הנה ראשו מושלך אליך"...":