רד"ק על שמואל ב כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רד"ק על שמואל ב · כ · >>

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בחכמתה" - לפי שהיתה העיר מבני בנימן היתה צריכה לפתותם בדברי חכמה שיהרגו שבע בן בכרי לבדו ואל יהרגו כלם. אמרה להם: "הנה העיר קרובה" להכבש ויואב יחשוב אותנו כלנו כמורדים במלכות ואחר שיכבוש העיר בחזקה ולא נשלם עמו יהרוג כלנו כי המורד במלכות חייב מיתה שנאמר: (יהושע א יח): "כל איש אשר ימרה את פיך וגו' יומת", וכן אמרו: (שמואל א יא יב): "תנו את האנשים ונמית'". (אלא, ששאול מחל על כבודו; ואעפ"י שאין כבודו מחול, הוא צוה שלא יומתו), ואפילו בדברי זקנים שנאמר: (עזרא ז כו): "הן למות הן לשרשי הן לעונש נכסים ולאסורי'".

ובדברי רז"ל: (תוספתא/תרומות/ז#כג): "סיעה של בני אדם שאמרו להם תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו הרי אנו הורגים את כלכם יהרגו כלם ואל ימסרו להם נפש אחת; ואם ייחדוהו להם, כגון שייחדו לשבע בן בכרי — יתנוהו להם ואל יהרגו כולם. אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שהוא מבפנים והם מבחוץ, כמו שעשו בני יהודה בשמשון" פי': שהיה יכול להמלט שמשון, שהיה מבפנים בסלע, לפיכך לא נתנוהו אלא מדעתו; אבל, הוא והם מבפנים — הואיל והוא נהרג והם נהרגין— יתנוהו להם ואל יהרגו כולם. "כגון שהוא אומר: "ותבא האשה אל כל העם בחכמת' ", אמרה להם: הואיל והוא נהרג והם נהרגין - תנוהו להם ואל תהרגו כלכם.
רבי שמעון אומר כך אמרה להם כל המורד במלכות בית דוד חייב מיתה:
נוסחא אחרינא: ר' שמעון אומר והוא שנתחייב מיתה כשבע בן בכרי.
"
ועוד, בדבריהם: (בראשית רבה צד) "אתו אמרין ליה ליהויקים: נבוכדנצר בעי לך. אמר להם: אפשר כן, וכי דוחין נפש מפני נפש? אתין מחיין ית נפשכון וממיתים לדילי? אמרו ליה: לא כן עשו אבותינו בשבע בן בכרי? "הנה ראשו מושלך אליך"...":