מ"ג שמואל ב יב כד
<< · מ"ג שמואל ב · יב · כד · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה ותלד בן ויקרא [ותקרא] את שמו שלמה ויהוה אהבו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וַתֵּלֶד בֵּן ויקרא [וַתִּקְרָא] אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה וַיהוָה אֲהֵבוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְנַחֵ֣ם דָּוִ֗ד אֵ֚ת בַּת־שֶׁ֣בַע אִשְׁתּ֔וֹ וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ וַיִּשְׁכַּ֣ב עִמָּ֑הּ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֗ן ויקרא וַתִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמוֹ֙ שְׁלֹמֹ֔ה וַיהֹוָ֖ה אֲהֵבֽוֹ׃
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"וינחם" - על מיתת הילד
"שלמה וה' אהבו" - רצה לומר קראה אותו בשתי השמות שם שלמה להורות כי שלום יהיה בימיו וה' אהבו כמשמעומלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
"וינחם כו'". ידוע מרבותינו ז"ל (עי' ילק"ש סוף קמח) כי התפלל דוד שהבן המולך תחתיו יהיה מבת שבע, למען יודע כי נמחל עונו, עוד נאמר בדברי הימים (א כב ט) שהבן אשר ימלוך תחתיו שלמה יהיה שמו. ונבא אל הענין והוא כי היה בלבו תאות הולדת בן זכר מבת שבע, ולקרא את שמו שלמה, כי אותו בחר להמליך תחתיו, והנה אחרי מות הראשון ויבא אליה להוליד את אשר ימלוך תחתיו, וחש פן תלד נקבה עתה ותתארך זמן ביאת הבן ההוא לעולם, על כן עשה כעצת שמואל בגמרא הרוצה שיהיו בניו זכרים יבעול וישנה, כך עשה דוד, "וזהו ויבא אליה וישכב עמה", כי בעל ושנה, ועל ידי כן, ותלד בן "ויקרא את שמו שלמה", כאשר ייעד הוא יתברך, שיקרא כה המולך תחתיו, כי שלום ושקט יהיה בימיו, עוד אחשוב כי למה שמאברהם עד דוד היו י"ד דורות, ושלמה ט"ו, שהיתה לבנה במילואה, על כן שם דוד עולה י"ד, ושם שלמה ט"ו במספר קטן, ואמר כי לא בלבד ה' הוא שם הרחמים אהבו, כי אם גם מדת הדין, וזהו "וה' אהבו", שהוא, הוא ובית דינו:
<< · מ"ג שמואל ב · יב · כד · >>