מ"ג שמואל ב ז י
<< · מ"ג שמואל ב · ז · י · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו וְלֹא יִרְגַּז עוֹד וְלֹא יֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְשַׂמְתִּ֣י מָ֠ק֠וֹם לְעַמִּ֨י לְיִשְׂרָאֵ֤ל וּנְטַעְתִּיו֙ וְשָׁכַ֣ן תַּחְתָּ֔יו וְלֹ֥א יִרְגַּ֖ז ע֑וֹד וְלֹֽא־יֹסִ֤יפוּ בְנֵֽי־עַוְלָה֙ לְעַנּוֹת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר בָּרִאשׁוֹנָֽה׃
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"ירגז" - ענין תנועה ממקום המונחה וכן (שמואל א כח טו)למה הרגזתני
"לענותו" - מלשון עינוי
מצודת דוד
"כאשר בראשונה" - רצה לומר קודם הקמת השופטים
"ולא ירגז" - לא יחרד עוד לנוע ממנה
"ושמתי מקום" - בימיך שמתי מקום מנוח וקבוע לעמי ישראל ונטעתיו על אדמתו ושכן במקומומלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
נעים ונדים, וזה היה הציור במשכן שבמדבר שהיה מתהלך באהל המתטלטל ממקום למקום. ואח"כ שכבשו וחלקו, כבר היה להם מקום בא"י אבל לא היה להם מנוחה, כי ידברו את אויבים בשעריהם כל ימי השופטים עד ימי שלמה, וזה היה הציור במשכן שילה ונוב וגבעון שהגם שהיה בית מלמטה היה תחת אהל מלמעלה. ועתה ישתנה הכל לטוב, "ושמתי מקום לעמי" "ישראל", שיהיו קבועים במקומם ולא יגרשה רגל אויב. ב] "ונטעתיו ושכן תחתיו", שיהיה דומה כעץ שתול על פלגי מים השוכן במקומו, כן לא יצטרכו לצאת חוץ מגבולם ללחום עם אויביהם: "ולא ירגז". המאמרים מקבילים, "ושמתי מקום ולא ירגז עוד", כמו בעת שהיו נעים ונדים שבעים רוגז: "ונטעתיו ושכן תחתיו" כו' "ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה":
<< · מ"ג שמואל ב · ז · י · >>