מ"ג שיר השירים ו ז
<< · מ"ג שיר השירים · ו · ז · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כְּפֶ֤לַח הָרִמּוֹן֙ רַקָּתֵ֔ךְ מִבַּ֖עַד לְצַמָּתֵֽךְ׃
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(ה – ז) "הסבי". מעתה הסבי את עיניך העומדות מנגדי מרחוק כי עד עתה היית מבטת אל חדרי שלמה ושלחת עיניך אלי מן הצד, עתה הסבי אותן אלי כי הם רהבי וגאותי, לכן ידבקו בי בתמידות, שערך חושב יופיה כנ"ל:
מליצה:
(ה – ז) "הסבי". מעתה הסבי את עיניך, שעד עתה עמדו מנגדי מרחוק, כי היית בחדרי שלמה שהוא הגויה לוטשת עיני השכלתך מרחוק ממכלא הגשם והחומר, (וכבר בארנו ענין העינים האלה למעלה, א' ט"ו) עתה הסבי אותן אלי, כי תהיי אצלי תחת כסא כבודי, כי עיניך אלה הרהיבני. וגדלני בעולם, שע"י נתפרסם גדולתי ומלכותי. ועתה שב לחשב המעלות והתקונים שהביאה הנפש אתה, שהם השערות והשנים, ורקתה שהם המושגים והעיונים הרוחנים ועצמות הנפש עצמה כמו שפרשנו זה בפרטות למעלה (סימן ד'). ודלג את הצואר והשדים, שזה מתאר הנהגתה את הכח המתעורר ויצר הגויה, כי אפסו עתה. באשר תפרד מן הגויה וכחותיה ותעזוב את החומר:מדרש רבה
כפלח הרמון רקתך באותה שעה כשחזרו ממלחמת מדין התחיל משה לשבחן, אפילו ריקנין שבכם רצופים מצוות ומעשים טובים כרמון הזה, שכל מי שבא עבירה לידו ונצל ממנה ולא עשה אותה, מצווה גדולה עשה. ואין צריך לומר לצמתך על הצנועין ועל המצומתים שבכם:
<< · מ"ג שיר השירים · ו · ז · >>