שיר השירים רבה ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שיר השירים רבה · ו · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה ו[עריכה]

שיר השירים רבה פרשה ו פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

שיר השירים רבה · ו · א · >>


א. [עריכה]

אנה הלך דודך היפה בנשים אומות העולם אומרים לישראל: אנה הלך דודך, ממצרים לים לסיני?! אנה פנה דודך? מה כנסת ישראל משיבה לאומות העולם? מה טיבכם שואלים עליו ואין לכם חלק בו, מאחר שנדבקתי בו יכולה אני לפרוש ממנו, מאחר שנדבק בי יכול הוא לפרוש ממני, כל הן דהוא לגבי הוא אתי ליה:

<< · שיר השירים רבה · ו · ב · >>


ב. [עריכה]

דודי ירד לגנו לערוגת הבושם אמר רבי יוסי ב"ר חנינא: הפסוק הזה לא ראשו סופו ולא סופו ראשו, לא היה צריך קרא למימר, אלא דודי ירד לרעות בגנו ואת אמר לרעות בגנים?! אלא דודי, זה הקב"ה. לגנו זה העולם. לערוגת הבושם אלו ישראל. לרעות בגנים אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. וללקוט שושנים לסלק את הצדיקים שבישראל. מה בין מיתת זקנים למיתת נערים? ר' יהודה ורבי אבהו ר' יהודה אומר: הנר הזה, בזמן שהוא כבה מאליו יפה לו ויפה לפתילה, ובזמן שאינו כבה מאליו רע לו ורע לפתילה. רבי אבהו אמר: התאנה הזו, בזמן שנלקטת בעונתה יפה לה ויפה לתאנה, ובזמן שאינה נלקטת בעונתה רע לה ורע לתאנה:

דילמא ר' חייא בר אבא ותלמידיו ואית דאמרי ר' עקיבא ותלמידיו ואית דאמרי רבי יהושע ותלמידיוהוו נהיגין יתבין פשטין תחות חדא תאנה ובכל יום ויום היה משכים בעל התאנה ומלקט תאנתו. אמרון: נשנה את מקומנו שמא חושדנו. מה עשו? הלכו וישבו להם במקום אחר. השכים בעל התאנה ולא מצאן, הלך וחזר אחריהם עד שמצאן. אמר להם: רבותי! מצווה אחת הייתם עושין לי ואתם מבקשין למנעה ממני?! אמרו ליה: חס ושלום! ומפני מה הנחתם מקומכם וישבתם במקום אחר? אמרינן: שמא אתה חושדנו! אמר להם: חס ושלום, אלא אומר לכם מפני מה אני משכים ללקוט תאנתי, שכיון שהחמה זורחת על התאנים הן מתליעות. מיד חזרו לתמן. ההוא יומא אשכחון דלא לקט, נטלו מהן ופצעו אותם ומצאום מותלעות. אמרו: יפה אמר בעל התאנה. ואם הוא יודע עונתה של תאנתו והוא לוקטה, כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלקן והוא מסלקן:

אמר רבי שמואל בר נחמן: למלך שהיה לו פרדס ונטע בו שורות של אגוזין, ושל תפוחין, ושל רמונים ומסרו ביד בנו. בזמן שבנו עושה רצונו היה המלך מחזיר ורואה איזו נטיעה יפה בעולם והיה עוקרה ומביאה ושותלה בתוך אותו הפרדס, ובזמן שלא היה בנו עושה רצונו היה המלך רואה איזו נטיעה יפה בתוך הפרדס ועוקרה. כך כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום רואה איזה צדיק יש באומות העולם, כגון: יתרו ורחב, מביאו ומדבקו בישראל, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של הקב"ה רואה איזה צדיק וישר וכשר וירא שמים יש בהם, ומסלקו מתוכן:

כד דמך חייא בר אויא בר אחתיה דבר קפרא אמרין לר' יוחנן: עול ואפטר עילוי. אמר לון: ייעול ריש לקיש דהוא תלמידיה והוא ידע חייליה. עאל ר' שמעון ואפטר עילוי: דודי ירד לגנו הקדוש ברוך הוא יודע במעשיו של רבי חייא בר אויא, וסלקו מן העולם:

כד דמך ר' סימון בר זבדי עאל רבי אילא ואפטר עלוי: (איוב כ"ח) והחכמה מאין תמצא. ואי זה מקום בינה? תהום אמר לא בי היא, וים אמר אין עמדי ונעלמה מעיני כל חי, ומעוף השמים נסתרה. ארבעה דברים שהם תשמישו של עולם ואם אבדו יש להן חליפין ואלו הן: (שם) כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו, ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה. תלמיד חכם אם מת מי מביא לנו תמורתו?! אנו שאבדנו את ר' סימון מאיכן נמצא כמוהו?! אמר רבי לוי: שבטים מציאה מצאו, וכתיב: (בראשית מ"ב) ויצא לבם ויחרדו, אנו שאבדנו את ר' סימון בר זבדי, מאיכן אנו מוצאים תמורתו?! הוי והחכמה מאין תמצא:

כד דמך ר' בון ברבי חייא עאל ר' זירא ואפטר עילוי: (קהלת ה') מתוקה שנת העובד. נימר לכון למה רבי בון דומה? למלך שהיה לו כרם ושכר עליו פועלים והיה שם פועל אחד מתכשר במלאכתו יותר מכולן, כיון שראהו המלך כשר במלאכתו יותר מדאי, אחזו בידו והתחיל מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעתותי ערב באו הפועלים ליטול שכרן, ובא אותו פועל ליטול שכרו עמהם, ונתן לו המלך שכרו כמותן, התחילו הפועלים מצירים, אמרו לו: אדוננו המלך! אנו שיגענו כל היום וזה לא יגע אלא שתים או שלוש שעות ביום, והוא נוטל שכרו כמותינו?! אמר להם המלך: מה אתם מצירין, יגע זה בשתים או בשלש שעות מה שלא יגעתם אתם כל היום כלו! כך יגע רבי בון בר חייא לעשרים ושמנה שנה בתורה, מה שלא יגע תלמיד ותיק למאה שנה. אמר ר' יוחנן: כל מי שהוא עוסק בתורה בעולם הזה אף לעתיד לבא אין מניחין אותו לישן, אלא מוליכין אותו לבית מדרשו של שם ועבר ושל אברהם יצחק ויעקב ושל משה ואהרן. ועד היכן? עד (ד"ה א' י"ז) ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ:

<< · שיר השירים רבה · ו · ג · >>


ג. [עריכה]

( אין טקסט בדפוס על סימן זה )

<< · שיר השירים רבה · ו · ד · >>


ד. [עריכה]

יפה את רעיתי כתרצה ר' יהודה בר סימון פתר קרייה בקרבנות יפה את רעיתי כתרצה אלו הקרבנות שאתם מתרצים בקרבנות, היך מה דאת אמר: (ויקרא א') ונרצה לו לכפר עליו. נאוה כירושלם אלו הקדשים שבירושלים היך מה דאת אמר: (יחזקאל ל"ו) כצאן קדשים כצאן ירושלם. דבר אחר: יפה את רעיתי כתרצה אלו נשי תירען דאמר רבי נשי תירען כשרות היו, עמדו ומיחו על עצמן ולא נתנו מנזמיהם למעשה העגל. אמרו: מה ליסטטרין הקשה שיברו הקדוש ב"ה, ליסטטירין הרך על אחת כמה וכמה! נאוה כירושלם שכל מי שהוא רוצה ומבקש טיפוסים של פעור היה הולך ומוצאה בירושלים, הדא הוא דכתיב: (ישעיה י') ופסיליהם מירושלם ומשמרון: דבר אחר: יפה את רעיתי כתרצה כשאת רוצה כד את בעייא לית את צריכה בעייה מכלום, מילף מכלום. מי אמר להם להביא עגלות ובקר לטעון המשכן, לא מהן ובהן הביאו אותן?! הדא הוא דכתיב: (במדבר ז') ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלות צב, כנגד שישה רקיעים. ולא שבעה הם?! אמר רבי אבון: הן דמלכא שרי טמיקון. שש, כנגד שש ארצות: ארץ, ארקא, אדמה, גיא, ציה, נשיה, תבל. וכתיב (תהילים צ"ח) והוא ישפוט תבל בצדק. ו' כנגד ו' ערכי משנה. שש כנגד ששת ימי בראשית. ו' כנגד ו' אמהות: שרה, רבקה, רחל, לאה, זלפה, בלהה. צב דומות לקוליינון. צב מצויינות. צב מטוכסות. צב שצבא הלוים עומדים עליהם. תני בשם נחמיה: כמין קמרוטין היו, שלא יהיו כלי שרת מתבקעין. ושני עשר בקר, כנגד שנים עשר נשיאים. עגלה על שני הנשיאים. ושור לאחד, מלמד שלא לקחום בדמים, אלא זה הביא שור וזה הביא שור, זה הביא עגלה וזה הביא עגלה. ויקריבו אותם לפני המשכן, מלמד שמסרום לציבור. (במדבר ז') ויאמר ה' אל משה לאמר. מהו לאמר? אמר לו הקב"ה: צא ואמור להם דברי שבח ונחמות. אמר רבי הושעיא: אמר הקדוש ברוך הוא: מעלה אני עליכם כאילו כבר הייתי צריך לסבול בו את עולמי והבאתם לי, באותה שעה נתיירא משה, אמר בלבו: תאמר רוח הקדש נסתלקה ממני ושרת על הנשיאים, או שמא נביא אחד עמד וחידש את ההלכה?! אמר לו הקב"ה: משה! אילו להם הייתי אומר שיביאו הייתי אומר לך שתאמר להם, אלא (שם) קח מאתם והיו. מהו קח מאתם? מאתם היו הדברים. ומי נתן להם את העצה? אמר רבי סימון: שבטו של יששכר אמר להם: המשכן הזה שאתם עושים פורח הוא באויר?! עשו לו עגלות כדי שיהא נטען בהם, הוא שהכתוב משבח שבט יששכר, שנאמר: (ד"ה א' י"ב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. מהו לעתים? רבי תנחומא אמר: לקירסין. ר' יוסי בר קסריי אמר: לעיבורין. (שם) לדעת מה יעשה ישראל שהיו יודעים לרפאות את הקורס ראשיהם. מאתים, אלו מאתים ראשי סנהדראות שהיה שבטו של יששכר מעמיד וכל אחיהם על פיהם, מלמד שכל אחיהם היו מסכימין ההלכה על פיהם, כהלכה למשה מסיני. באותה שעה אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע! שמא תמות אחת מן הפרות וישבר אחד מן הגלגלים, ונמצא קרבנן של נשיאים פסול ונמצאת עבודת המשכן בטלה?! מיד: (במדבר ז') ויאמר ה' אל משה לאמר קח מאתם והיו לעבד וגו'. והיו נתן להם הויה, שיהו חיות וקיימות בעולם לעולמי עולמים. עד איכן היו קיימות? רבי יודן ורבי הונא בשם בר קפרא: עד הגלגל, הדא הוא דכתיב בהושע: (הושע י"ג) בגלגל שורים זבחו גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי. ואיכן הקריבו אותן? רבי אבון אמר: בנוב הקריבו אותן. רבי אבא אמר: בגבעון הקריבו אותן. לוי אמר: בשילה הקריבום. ורבנן אמרין: בבית העולמים הקריבום. רבי חמא אמר טעמא דרבנן: דכתיב (ד"ה ב' ז') ויזבח המלך שלמה את זבח הבקר, זבח בקר לא נאמר, אלא זבח הבקר. אי זה בקר? הוי אומר: (במדבר ז') את שתי העגלות ואת ארבעת הבקר. וכתיב: (שם ) ואת ארבע העגלות ואת שמונת הבקר. ר' מאיר אומר: עכשיו הן קיימות ולא הוממו ולא הזקינו ולא הטריפו, אלא הן חיות וקיימות. והרי דברים קל וחומר, ומה הפרות שנדבקו ע"י אדם במלאכת המשכן נתן להם הוויה שיהיו הן חיות וקיימות לעולמי עולמים, ישראל שדבקים בחי העולמים על אחת כמה וכמה, שנאמר: (דברים ד') ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום:

<< · שיר השירים רבה · ו · ה · >>


ה. [עריכה]

הסבי עיניך ר' עזריה בשם רבי יהודה בר' סימון: למלך שכעס על מטרונה ודחפה והוציאה מפלטין בחוץ. מה עשתה? הלכה וצמצמה פניה אחר העמוד חוץ לפלטין, לכשעבר המלך אמר המלך: העבירוה מנגד פני, שאיני יכול לסבול. כך בשעה שבית דין יושבין וגוזרין תעניות והיחידים מתענים, הקב"ה אומר: איני יכול לסבול! שהם הרהיבוני הן גרמו לי לפשט ידי בעולמי, ובשעה שבית דין גוזרים תעניות ותינוקות מתענים, אומר הקדוש ברוך הוא: איני יכול לסבול שהם הרהיבוני, הם המליכוני עליהם, ואמרו: (שמות ט"ו) ה' ימלוך לעולם ועד. ובשעה שגוזרין תעניות וזקנים מתענים, אומר הקב"ה: איני יכול לסבול שהם הרהיבוני, הם קבלו מלכותי עליהם בסיני, ואמרו: (שם כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. וכתיב: (תהילים פ"ז) אזכיר רהב ובבל ליודעי וגו'. רבי פנחס בשם ר' חמא בר חנינא בר פפא: כתיב (שם ס"ח) אך סוררים לשכן יה אלוהים. ואף סוררים והקדוש ברוך הוא משרה שכינתו ביניהם. באי זו זכות? בזכות כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. שערך כעדר העזים מה עז זו בזויה, כך ישראל בזויין בשטים, שנאמר: (במדבר כ"ה) וישב ישראל בשטים וגו':

<< · שיר השירים רבה · ו · ו · >>


ו. [עריכה]

שניך כעדר הרחלים מה רחל זו צנועה, כך היו ישראל צנועים וכשרים במלחמת מדין. ר' הונא בשם ר' אחא אמר: שלא הקדים אחד מהן תפילין של ראש לתפילין של יד, שאלו הקדים אחד מהן תפילין של ראש לתפילין של יד, לא היה משה משבחם ולא היו עולין משם בשלום, הוי אומר: שהיו צדיקים ביותר. שכולם מתאימות בשעת שהיו נכנסים זוגות זוגות אצל האשה, היה אחד מהם מפחם פניה ואחד מהם מפרק נזמיה, והיו אומרות להם: אין אנו מבריותיו של הקב"ה שתעשו לנו כך, והיו ישראל אומרים להן: לא דייכם שנטלנו שלנו מתחת ידיכם, הדא הוא דכתיב: (במדבר כ"ה) ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם. ושכולה אין בהם שלא נחשד מהם אחד בעבירה:

<< · שיר השירים רבה · ו · ז · >>


ז. [עריכה]

כפלח הרמון רקתך באותה שעה כשחזרו ממלחמת מדין התחיל משה לשבחן, אפילו ריקנין שבכם רצופים מצוות ומעשים טובים כרמון הזה, שכל מי שבא עבירה לידו ונצל ממנה ולא עשה אותה, מצווה גדולה עשה. ואין צריך לומר לצמתך על הצנועין ועל המצומתים שבכם:

<< · שיר השירים רבה · ו · ח · >>


ח. [עריכה]

שישים המה מלכות ר' חייא ציפוראה ורבי לוי פתרי קרייה באומות העולם. ר' חייא אמר: שישים ושמונים הרי מאה וארבעים, ארבעים מהם יש להם לשון ואין להם כתב, וארבעים מהם אין להם לשון ויש להם כתב. ועלמות אין מספר השאר מהם שאין להם לא כתב ולא לשון. יכול אף ישראל כן? ת"ל: (אסתר ח') ואל היהודים ככתבם וכלשונם. ר' לוי אמר: שישים ושמונים הרי מאה וארבעים, שבעים מהם מכירים אבותיהם ואין מכירים אמותיהם, ושבעים מהם מכירין אמותיהם ואין מכירין אבותיהם. ועלמות אין מספר שאין מכירין אבותיהם ואמותיהם. יכול אף ישראל כן? ת"ל: (במדבר א') ויתילדו על משפחותם לבית אבותם:

<< · שיר השירים רבה · ו · ט · >>


ט. [עריכה]

אחת היא יונתי תמתי אחת זה אברהם, שנאמר: (יחזקאל ל"ג) אחד היה אברהם. אחת היא לאמה זה יצחק, שהיה יחיד לאמו. ברה היא ליולדתה זה יעקב אבינו שהיה ברור ליולדתו שהיה צדיק גמור. ראוה בנות ויאשרוה אלו השבטים שנאמר: (בראשית מ"ה) והקול נשמע בית פרעה. דבר אחר: ראוה בנות ויאשרוה זו לאה, שנאמר (שם ל') באשרי כי אשרוני בנות. מלכות ופלגשים ויהללוה זה יוסף, שנאמר (שם מ"א) ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה, אם אנו מהלכין מסוף העולם ועד סופו אין אנו מוצאין כזה, שנאמר: (שם) אחרי הודיע אלוהים אותך כל זאת וגו': ר' יצחק פתר קרייה בפרשיותיה של תורה שישים המה מלכות אלו שישים מסכתיות של הלכות. ושמונים פילגשים אלו שמונים פרשיות שבתורת כוהנים. ועלמות אין מספר אין קץ לתוספות. אחת היא הן חולקים אלו עם אלו וכלהון דורשין מטעם אחד, מהלכה אחת, מגזירה שוה, מקל וחומר. ר' יודן בר' אלעאי פתר קרייה בעץ חיים ובגן עדן שישים המה מלכות אלו שישים חבורות של צדיקים שיושבות בגן עדן תחת עץ החיים ועוסקות בתורה. תני, עץ חיים מהלך חמש מאות שנה וכל מימי בראשית מתפלגין ויוצאין מתחתיו: רבי יהודה בר' אלעאי אמר: לא סוף דבר גופו, אלא אפילו קורתו מהלך ת"ק שנה. תני תמצית כור תרקב שותה ותמצית כוש מצרים שותה ומצרים מהלך ארבעים יום והיא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, והיא אחד מששים בכוש וכוש מהלך שבע שנים, ועוד והיא אחד מששים בעולם וארכו של עולם ת"ק שנה מהלך ורחבו מהלך ת"ק שנה, והוא אחד מארבע מאות שנה לגיהנם, ומוצא הילוכה של גיהנם שני אלפים מאה שנה. מצינו שכל העולם כלו ככיסוי קדירה לגיהנם, ועולם אחד מששים בעדן, ועדן אין לה שיעור. ושמנים פילגשים אלו שמנים חבורות בינונית שיושבות ועוסקות בתורה חוץ לעץ החיים. ועלמות אין מספר אין קץ לתלמידים. יכול שהן חלוקין זה עם זה? ת"ל: אחת היא יונתי תמתי, כולן דורשין מטעם אחד, מהלכה אחת, מגזירה שוה אחת, מקל וחומר: רבנן פתרי קרייה ביוצאי מצרים שישים המה מלכות שישים אלו שישים רבוא שיצאו מבן עשרים שנה ומעלה. ושמנים פילגשים אלו שמנים רבוא שיצאו ישראל ממצרים מבן עשרים שנה ולמטה. ועלמות אין מספר אין קץ ואין סכום לגרים. ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר: אומות העולם יש להם מנין, ואין להם סכום. יש להם מנין: (בראשית י') בני יפת גומר ומגוג. אבל ישראל יש להם מנין ויש להם סכום הדא הוא דכתיב: (במדבר ג') פקודיהם במספר כל זכר פקודיהם זה המנין במספר, זה הסכום. ודכוותיה: (שמואל ב' כ"ד) ויתן יואב את מספר מפקד העם אל המלך וגו'. מספר זה המנין מפקד זה הסכום. אין תימר שאנו מעידין על עצמנו, והלא בלעם הרשע העיד בנו, דכתיב: (במדבר כ"ג) מי מנה עפר יעקב, זה מנין. ומספר את רובע ישראל, זה הסכום: דבר אחר: אחת היא יונתי תמתי זו כנסת ישראל, שנאמר: (שמואל ב' ז') ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ. אחת היא לאמה שנאמר: (ישעיה נ"א) הקשיבו אלי עמי ולאמי אלי האזינו, לאמי כתיב. ברה היא ליולדתה תרגם ר' יעקב בר אבונה קומי רבי יצחק: בר מינה לית ליולדתה. ראוה בנות ויאשרוה היך מה דאת אמר: (מלאכי ג') ואשרו אתכם כל הגוים. מלכות ופילגשים ויהללוה היך מה דאת אמר: (ישעיה מ"ט) והיו מלכים אומניך:

<< · שיר השירים רבה · ו · י · >>


י. [עריכה]

מי זאת הנשקפה כמו שחר דלמה רבי חייא ור' שמעון בר חלפתא הוון מהלכין בהדא בקעת ארבאל בקריצתה, וראו אילת השחר שבקעה אורה. א"ל ר' חייא רבה לר' שמעון בר חלפתא: כך תהיה גאולתן של ישראל מצפצפת, דכתיב: (מיכה ז') כי אשב בחשך ה' אור לי. בתחלה היא באה קימעה קימעה, ואחר כך היא מנצנצת ובאה, ואחר כך פרה ורבה, ואח"כ מרטבת והולכת. כך בתחלה: (אסתר ב') בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך. ואחר כך: (שם ח') ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות. ואחר כך: ליהודים הייתה אורה ושמחה וגו'. כמו שחר אי מה שחר זה שאין לו צל, יכול אף ישראל כן? ת"ל: יפה כלבנה. אי מה הלבנה הזו אין אורה ברור, כך ישראל? ת"ל: ברה כחמה, הדא הוא דכתיב: (שופטים ה') ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. אי מה החמה קופחת, יכול אף ישראל כן? ת"ל: יפה כלבנה, הדא הוא דכתיב: (תהילים ל"ו) מה יקר חסדך אלוהים. אי מה לבנה זו פעמים חסרה פעמים יתירה, יכול אף ישראל כן? ת"ל: ברה כחמה. אי מה חמה זו משמשת ביום ואינה משמשת בלילה, יכול אף ישראל כן? ת"ל: יפה כלבנה. מה לבנה זו משמשת ביום ובלילה, דכתיב בה: (בראשית א') ולמשול ביום ובלילה. כך ישראל הן הן בעולם הזה, הן הן לעולם הבא. אי מה חמה ולבנה אין להם אימה, יכול אף ישראל כן? ת"ל: איומה כנדגלות, כדגלין של מעלן, כגון: מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו. ומניין שיש להם אימה? שנאמר: (יחזקאל א') וגביהן וגבה להם ויראה להם. רבי יהושע אמר: אימה שלמטה, כגון: דוכסין ואיפרכין ואיסטרטיליטין. ומניין שיש להם אימה? שנאמר (דניאל ז') דחילה ואמתני ותקיפא. רבי יודן ור' הונא רבי יודן בשם ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ורבי הונא בשם ר' אלעזר המודעי כדגלים אין כתיב כאן, אלא כנדגלות, כדור שנתנדנד לגלותו. איזה זה? זה דורו של חזקיהו, שנאמר (ישעיה ל"ז) יום צרה ותוכחה. ומניין שיש להם אימה? שנאמר: (ד"ה ב' ל"ב) וינשא לעיני כל הגוים. ר' הונא בשם ר' אלעזר המודעי: כדגלים אין כתיב כאן, אלא כנדגלות כדור שנתנדנד לגלות ולא גילה. ואיזה זה? זה דורו של מלך המשיח, הדא הוא דכתיב: (זכריה י"ד) ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה. ומניין שיש לו אימה? שנאמר: (ישעיה י"א) והכה ארץ בשבט פיו. רבי אלעזר בשם ר' יוסי בר ירמיה: בשעה ההיא יהיו ישראל מתנדנדים ממסע למסע. ר' יהושע דסכנין אומר: אמרה כנסת ישראל: הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף של יין, זה סיני, שם מיכאל ודגלו גבריאל, ודגלו אמר: הלואי נסע בטכסיס הזה של מעלן. באותה שעה אמר הקדוש ב"ה: הואיל ונתאוו בני להיות כדגלים יחנו בדגלים, שנאמר: (במדבר ב') איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל:

<< · שיר השירים רבה · ו · יא · >>


יא. [עריכה]

אל גנת אגוז ירדתי אמר ר' יהושע בן לוי: נמשלו ישראל באגוזה. מה האגוזה נגזזת ונחלפת לטובתה היא נגזזת. למה? שהיא מחלפת כשער הזה שנגזז ונחלף, וכצרפנים הללו שנגזזין ונחלפין. כך כל מה שישראל נגזזין מעמלן ונותנין לעמלי תורה בעולם הזה, לטובתן הן נגזזין ונחלפין להם, ומרבין להם עושר בעולם הזה ושכר טוב לעולם הבא. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: מה הנטיעות הללו, אם את מכסה שרשיהם בשעת נטיעתן הן מצליחות ואם לאו אין מצליחות, אבל האגוז הזה אם את מכסה שרשיו בשעת נטיעתו אינו מצליח. כך ישראל: (משלי כ"ח) מכסה פשעיו לא יצליח. אמר רבי אלעשה: לא היה צריך קרא למימר, אלא אל גינת ירק ואמר אל גנת אגוז, אלא מלמד שנתן להם כחן של נטיעות וזיון של ירק. ר' עזריה אמר תרתי: מה אגוז זה, עצו משמר פריו. כך עמי הארץ שבישראל מחזיקין בדברי תורה, הדא הוא דכתיב: (משלי ה') עץ חיים היא למחזיקים בה. אמר חורי: מה אגוז זה, אם נופל לתוך הטנופת, את נוטלו ומורקו ושוטפו ומדיחו, והוא חוזר כתחילתו והוא יפה לאכילה. כך כל מה שישראל מתלכלכין בעונות כל ימות השנה, בא יום הכפורים ומכפר עליהם, הדא הוא דכתיב: (ויקרא ט"ז) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם. ר' יהודה בר' סימון אומר: מה אגוז זה, יש לו שתי קליפות. כך ישראל, יש להן שתי מצוות מילה ופריעה. דבר אחר: אל גנת אגוז אמר ריש לקיש: מה אגוז זה חלק. דתנינן ר' שמעון אומר: אף בחלקי אגוזים וכל מי שעולה לראשו ואינו נותן דעתו האיך יעלה, הוא נופל ומת ונוטל שלו מן האגוז. כך כל מי שהוא מנהיג שררה על הציבור בישראל, ואינו נותן דעתו היאך הוא מנהיג את ישראל, סוף שהוא נופל ונוטל שלו מתחת ידיהם, הדא הוא דכתיב: (ירמיה ב') קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אכליו יאשמו וגו'. דבר אחר: אל גנת אגוז ירדתי מה אגוז זה שחוק לתינוקות ושעשוע למלכים. כך הן ישראל בעולם הזה על ידי עונות, דכתיב (איכה ג') הייתי שחוק לכל עמי וגו'. אבל לעתיד לבא (ישעיה מ"ט) והיו מלכים אומניך. דבר אחר: אל גנת אגוז ירדתי מה האגוז הזה, יש בו אגוזי פרך אגוזים בינונים ואגוזים קנטרנין. כך ישראל, יש מהן עושין צדקה מאליהן, ויש שאם אתה תובען הם נותנים, ויש שאת תובען ואין עושין. אמר רבי לוי: מתלא אמר: תרעא דלא פתיח למצוותה יהא פתיח לאסיה. דבר אחר: אל גנת אגוז ירדתי מה אגוז זה האבן שוברו. כך התורה קרואה אבן ויצר הרע קרוי אבן. התורה קרויה אבן, שנאמר: (שמות כ"ד) ואתנה לך את לוחות האבן. ויצר הרע קרוי אבן שנאמר: (יחזקאל ל"ו) והסירותי את לב האבן מבשרכם. אמר רבי לוי: למקום ארימון שהוא משובש בגייסות, מה עשה המלך? הושיב בו כוסטריינים בשביל לשמרו, כדי שלא יקפחו לעוברים ולשבים. כך אמר הקב"ה: תורה קרויה אבן ויצר הרע קרוי אבן, תהא האבן משמר האבן. דבר אחר: אל גנת אגוז ירדתי מה אגוז זה, אינו יכול לגנוב המכס שלו שהוא נשמע וניכר. כך הם ישראל, כל מקום שאחד מהם הולך אינו יכול לומר שאינו יהודי. למה? שהוא ניכר, הדא הוא דכתיב: (ישעיה ס"א) כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'. דבר אחר: אל גנת אגוז ירדתי מה אגוז זה, השק מלא אגוזים בידך את נותן לתוכו כמה שומשמים כמה חרדלים והן מחזיקין. כך כמה גרים באו ונתוספו בישראל, הדא הוא דכתיב (במדבר כ"ג) : מי מנה עפר יעקב. דבר אחר: אל גנת אגוז ירדתי מה אגוז זה, את נוטל אחד מהכרי וכולן מדרדרין ומתגלגלים זה אחר זה. כך הן ישראל לקה אחד מהן כולן מרגישין, הדא הוא דכתיב: (שם ט"ז) האיש אחד יחטא וגו'. אמר ר' ברכיה: מה אגוז זה עשוי ארבע מגורות והסירה באמצע. כך היו ישראל שרויין במדבר ארבע דגלים ארבע מחנות ואהל מועד באמצע, הדא הוא דכתיב: (במדבר ב') ונסע אהל מועד. דבר אחר: אל גנת אגוז ירדתי זה העולם. לראות באבי הנחל אלו ישראל. לראות הפרחה הגפן אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. הנצו הרמונים אלו התינוקות, שיושבין ועוסקין בתורה ויושבין שורות שורות כגרעיני רמונים:

<< · שיר השירים רבה · ו · יב


יב. [עריכה]

לא ידעתי נפשי שמתני תני ר' חייא: משל לבת מלכים שהיתה מלקטת בשלפים נמצא המלך עובר והכיר שהיא בתו, שלח אוהבו נטלה והושיבה עמו בקרונין, והיו חברותיה תמהות עליה, ואומרות: אתמול הייתה מלקטת בשלפים והיום יושבת בקרונין עם המלך?! אמרה להם: כשם שאתם תמהות עלי, כך אני תמהה על עצמי וקראת על עצמה: לא ידעתי נפשי שמתני. כך כשהיו ישראל במצרים משועבדין בטיט ולבנים והיו מאוסין ובזויין בעיני המצריים, וכשנעשו בני חורין ונגאלו ונעשו סגנים על כל באי עולם, והיו אומות העולם תמהות ואומרות: אתמול הייתם עובדים בטיט ולבנים והיום נעשיתם בני חורין וסגנים על כל העולם?! והיו ישראל אומרים להם: כשם שאתם תמהים עלינו, כך אנו תמהים על עצמנו! וקראו על עצמן: לא ידעתי נפשי שמתני. דבר אחר: לא ידעתי נפשי שמתני ביוסף הצדיק הכתוב מדבר. אתמול (תהילים ק"ה) ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו, והיום (בראשית מ"ב) ויוסף הוא השליט על הארץ וקרא על עצמו: לא ידעתי נפשי שמתני. דבר אחר: לא ידעתי נפשי שמתני הכתוב מדבר בדוד. אתמול היה בורח מפני שאול, והיום ויהי דוד מלך, וקרא על עצמו: לא ידעתי נפשי שמתני. דבר אחר: לא ידעתי נפשי שמתני הכתוב מדבר במרדכי. אתמול (אסתר ד') וילבש שק ואפר, והיום: (שם ח') ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור וגו'. וקרא על עצמו: לא ידעתי נפשי שמתני. דבר אחר: לא ידעתי נפשי שמתני הכתוב מדבר בכנסת ישראל. כנסת ישראל אומרת לאומות העולם: (מיכה ז') אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, שבשעה שהייתי יושבת בחשך הקדוש ברוך הוא הוציאני לאור, שנאמר: (שם) כי אשב בחשך ה' אור לי. וקראה על עצמה: לא ידעתי נפשי שמתני. יוסטא חייטא דציפורין סלק למלכותא ואיתקבל למלכא. אמר ליה מלכא: שאל שאלה ואתן לך! אמר ליה: הב דוכסותא דגבן, יהב ליה מלכא. כד נסב דוכסותא, נחת מינה הוו אילין דחכמין ליה אמרין: הוא הוא. ומנהון אמרין: לית הוא הוא. אמר לון חד: כדון הוא עבר בשוקא, אין הוא מסתכל לההוא מסטוביתה דהוה נהיג יתיב ומחייט עלה הוא הוא, ואין לא לית הוא עבר בשוקא ושרי מסתכל לההוא מסטוביתה, דהוה נהיג יתיב ומחייט עלה, וחכמוניה דהוא הוא. אמר לון: אתון תמהין עלי, ואנא תמה עלי יותר מנכון! וקרון עליה: לא ידעתי נפשי שמתני וגו'. עמי נדיב עמי הוה מהלך. נדיב חי העולמים.

<< · שיר השירים רבה · ו · >>

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.