מ"ג שיר השירים ו ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שיר השירים


<< · מ"ג שיר השירים ו · ו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שניך כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שִׁנַּ֙יִךְ֙ כְּעֵ֣דֶר הָֽרְחֵלִ֔ים שֶׁעָל֖וּ מִן־הָרַחְצָ֑ה שֶׁכֻּלָּם֙ מַתְאִימ֔וֹת וְשַׁכֻּלָ֖ה אֵ֥ין בָּהֶֽם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שניך" - קצינים וגבורים שביך כולם לטובה

"כעדר הרחלים" - הרחל הזאת כולה קדושה צמרה לתכלת בשרה לקרבן קרניה לשופרות שוקיה לחלילין מעיה לכינורות עורה לתוף אבל הרשעים נמשלו לכלבים שאין מהם לקדושה כלום

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

הפעם הראשונה

שניך - גבורים:

רקתך - כהנים:

ששים המה - מפרשים הוציאו מספר ששים ושמונים בני נח ובני אברהם עם בני עשו בן בנו:

ועלמות אין מספר - שאין להם ייחוס:

אחת היא - כמו גוי אחד בארץ:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

משל:

(ה – ז) "הסבי". מעתה הסבי את עיניך העומדות מנגדי מרחוק כי עד עתה היית מבטת אל חדרי שלמה ושלחת עיניך אלי מן הצד, עתה הסבי אותן אלי כי הם רהבי וגאותי, לכן ידבקו בי בתמידות, שערך חושב יופיה כנ"ל:

מליצה:

(ה – ז) "הסבי". מעתה הסבי את עיניך, שעד עתה עמדו מנגדי מרחוק, כי היית בחדרי שלמה שהוא הגויה לוטשת עיני השכלתך מרחוק ממכלא הגשם והחומר, (וכבר בארנו ענין העינים האלה למעלה, א' ט"ו) עתה הסבי אותן אלי, כי תהיי אצלי תחת כסא כבודי, כי עיניך אלה הרהיבני. וגדלני בעולם, שע"י נתפרסם גדולתי ומלכותי. ועתה שב לחשב המעלות והתקונים שהביאה הנפש אתה, שהם השערות והשנים, ורקתה שהם המושגים והעיונים הרוחנים ועצמות הנפש עצמה כמו שפרשנו זה בפרטות למעלה (סימן ד'). ודלג את הצואר והשדים, שזה מתאר הנהגתה את הכח המתעורר ויצר הגויה, כי אפסו עתה. באשר תפרד מן הגויה וכחותיה ותעזוב את החומר:

מדרש רבה (כל הפסוק)


ו.

שניך כעדר הרחלים מה רחל זו צנועה, כך היו ישראל צנועים וכשרים במלחמת מדין. ר' הונא בשם ר' אחא אמר: שלא הקדים אחד מהן תפילין של ראש לתפילין של יד, שאלו הקדים אחד מהן תפילין של ראש לתפילין של יד, לא היה משה משבחם ולא היו עולין משם בשלום, הוי אומר: שהיו צדיקים ביותר. שכולם מתאימות בשעת שהיו נכנסים זוגות זוגות אצל האשה, היה אחד מהם מפחם פניה ואחד מהם מפרק נזמיה, והיו אומרות להם: אין אנו מבריותיו של הקב"ה שתעשו לנו כך, והיו ישראל אומרים להן: לא דייכם שנטלנו שלנו מתחת ידיכם, הדא הוא דכתיב: (במדבר כ"ה) ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם. ושכולה אין בהם שלא נחשד מהם אחד בעבירה: