מ"ג עובדיה א ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות עובדיה


<< · מ"ג עובדיה א · ז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עד הגבול שלחוך כל אנשי בריתך השיאוך יכלו לך אנשי שלמך לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עַד הַגְּבוּל שִׁלְּחוּךָ כֹּל אַנְשֵׁי בְרִיתֶךָ הִשִּׁיאוּךָ יָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ לַחְמְךָ יָשִׂימוּ מָזוֹר תַּחְתֶּיךָ אֵין תְּבוּנָה בּוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עַֽד־הַגְּב֣וּל שִׁלְּח֗וּךָ כֹּ֚ל אַנְשֵׁ֣י בְרִיתֶ֔ךָ הִשִּׁיא֛וּךָ יָכְל֥וּ לְךָ֖ אַנְשֵׁ֣י שְׁלֹמֶ֑ךָ לַחְמְךָ֗ יָשִׂ֤ימוּ מָזוֹר֙ תַּחְתֶּ֔יךָ אֵ֥ין תְּבוּנָ֖ה בּֽוֹ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

מִן תְּחוּמָךְ אַגְלְיוּךְ כֹּל אֱנָשָׁא קְיָמָךְ אַטְעֲיוּךְ יְכִילוּ לָךְ אַנְשֵׁי שְׁלָמָךְ אָכְלֵי פְתוֹרָךְ שַׁוִיאוּ תַקְלָא תְּחוֹתָךְ מִדְלֵית בָּךְ סוּכְלְתָנוּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עד הגבול שלחוך" - אותם שהבטיחוך לעזרה באו עמך ולווך עד גבול ארצך עד הספר ששם באו עליך למלחמה ובזאת השיאוך והצליחו

"יכלו לך" - לפתותך לצאת ושבו מאחריך

"לחמך ישימו מזור תחתיך" - אף מאכלך שם לך אחיך יעקב למזור שנתן לך לחם ונזיד עדשים ועל ידו בזית הבכורה

"מזור" - חולי

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עד" – לא יכלו אנשי בריתך להושיעך, רק שלחוך עד סוף הגבול שלך, בלכת פליטיך בשביה.

"לחמך" - כאשר היית במקומך זהו "תחתיך".

"אנשי שלומך" – המאכילים אותך נותני מזור בלחמך ולא הרגשת.

"ומזור" – כמו (הושע ה, יג): מזורו.

ותחסר כ"ף ממלת "אין" כאיש אשר אין תבונה בו, וכמוהו (ישעיהו מ, כט): ולאין אונים עצמה ירבה – ולאיש אין אונים. ורבי מרינוס אמר: "בו" כמו ממנו – (שמות יב, מח) וכל ערל לא יאכל בו – לא התבוננת ממנו.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עד", משיב שזה היה ע"י תחבולה "שכל אנשי בריתך שלחוך" ולוו אותך "עד הגבול" שתצא מגבול ארצך להלחם עם האויב והם הלכו אתך לעזרך (באשר הם אנשי הברית שמחוייבים לעזרך במלחמה), אבל לא עזרו אותך במלחמה רק מה שהלכו אתך עד הגבול ושם הניחו אותך שתלחם לבדך, "ואנשי שלומך" הם "השיאוך", שהסירו מלבך המורא כדי שתהיה טרוד במלחמה ועי"כ "יכלו לך, (ואנשי) לחמך" היינו האוכלים בלחמך הם "שמו מזור תחתיך", כאילו רצו לרפאות המכה והמזור יעמוד תחתיך והוא יהיה במקומך להציל את ארצך מני צר, אבל "אין תבונה בו" במזור הזה:

ביאור המילות

"אנשי בריתך". מחויבים לעזור:

"ואנשי שלום", עמם יתיעץ:

"ואנשי לחמו", מחויבים לרפאות שברו, ומזור מענין תחבושת על השבר כמו אין דן דינך למזור, ומלת בו מוסב על המזור:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לחמך" - אוכלי לחמך הלוקחים פרס ממך הם ישימו מכה תחתיך ר"ל במקומך הכינו לך כליון ואבדון כי ייעצו עליך רעה ואין בו תבונה להרגיש בדבר להיות נשמר מהם

"השיאוך" - האנשים שהיית עמהם בשלום הם הסיתו אותך ללכת למלחמה ויכלו לך כי שמעת להם והלכת

"עד הגבול וגו'" - כשיצא למלחמה מול העכו"ם ליוו אותו כל אנשי בריתו שהיה לו עמהם כריתת ברית הם ליוו אותו עד קצה גבול ארצו ומשם חזרו ולא הלכו למלחמה להיות לו לעזרה והטעו אותו כי הבטיחו ללכת עמו

מצודת ציון

"שלחוך" - ענין לויה כמו ואברהם הולך עמם לשלחם (בראשית יח)

"השיאך" - ענין הסתה

"יכלו" - מלשון יכולת ונצחון

"לחמך" - ר"ל אוכלי לחמך

"מזור" - ענין מכה ותקרא כן ע"ש שזורים עליה אבק מסממנים המרפאים וכן ולא יגהה מכם מזור (הושע ה)

"תחתיך" - במקומך

<< · מ"ג עובדיה · א · ז · >>