מ"ג משלי לא יג
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
דָּ֭רְשָׁה צֶ֣מֶר וּפִשְׁתִּ֑ים
וַ֝תַּ֗עַשׂ בְּחֵ֣פֶץ כַּפֶּֽיהָ׃
רש"י
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"דרשה צמר ופשתים" - לפי שהמשילה לאשה, דיבר לפי המליצה כצרכי מלאכת הנשים. והמשל כך הוא: דורשת התורה מקרא משנה מדרש ומחזרת אחריהם, שהם צרכי התלמידים.
רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"דרשה" - בעצמה חפשה אחר צמר ופשתים לטוות אותן, עם כי אין על האשה אלא לטוות ולא לחזור אחריהן.
"בחפץ כפיה" - לא עשתה מלאכתה ע"י כפיה ונגישה כי אם ברצון כפיה, וכאלו הכפים עצמן רוצים במלאכה.לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"דרשה" - הן תשכיל לדרוש (לחקור) מצפוני טעמי המצות שהשטן משיב עליהם, כלבישת שעטנז צמר ופשתים יחדיו והדומים; ועם כי לא השכילה, עם-כל-זה תעשם בחפצה מבלי התרשלות.
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
דרך המושכל
(יג) "דרשה צמר ופשתים", כל קניני המדות והמעלות המתעצמים בנפש נקראו בשם לבושים, שבם תתלבש הנפש, והקנינים יתעצמו בנפש ע"י הפעולות, שמתוך שיתרגל במעשים טובים ישובו להיות קנין תמידי בנפשו שתתלבש בהם תמיד, וכאשר ידמה הקנינים והמדות למד ולבגד ולבוש, ידמה הפעולות למטוה של צו"פ שמהם יעשו הבגדים, עפ"ז יאמר כי האשת חיל הלז תדרוש צו"פ לטוות מהם קניני המדות, דהיינו שתבקש לעשות פעולות משובחות, ומפרש מהו הצו"פ, הוא מה שתעש בחפץ כפיה, שהפעולות והמעשים שתתרגל בהם כדי שישובו להיות תכונות קבועות בנפש לא תעשה מתוך הכרח כדרך הכובש, רק בחפץ לב ורצון טוב, כאלו הכפים הפועלים חפצים בפעולות אלה: