מ"ג משלי כד לא
לא בדוק
כתיב:
והנה עלה כלו קמשנים כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה.
מנוקד:
וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים כׇּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה.
עם טעמים:
וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ ׀ קִמְּשֹׂנִ֗ים
כׇּסּ֣וּ פָנָ֣יו חֲרֻלִּ֑ים
וְגֶ֖דֶר אֲבָנָ֣יו נֶהֱרָֽסָה׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
רש"י
"כסו" - נכסו
"חרלים" - גדולי' מקמשונים והרי הם חדים כקוצים
"וגדר אבניו נהרסה" - כך מי שאינו חוזר על תלמודו מתחלה משכח ראשי פרקי' וסוף מחלף דברי חכמים מזה לזה שאומר על טהור טמא ועל טמא טהור והוא מחריב את העולםרלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"קמשונים חרולים" - מיני קוצים, כמו (ישעיהו לד): "קמוש וחוח במבצריה", וכמו (איוב ל): "תחת חרול יספחו".
"וגדר" - כותל.
"נהרסה" - מלשון הריסה ונתיצה.
מצודת דוד
"כלו" - על כל השדה עלה קוצים, כי בעבור העצלות לא חרש כראוי לחתוך שרשי הקוצים לבל יגדלו.
"וגדר" - גדר האבנים שהיה סביב נהרסה, כי העצל סר השגחתו.