לדלג לתוכן

מ"ג משלי כד ט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג משלי · כד · ט · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זמת אולת חטאת ותועבת לאדם לץ

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת וְתוֹעֲבַת לְאָדָם לֵץ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
זִמַּ֣ת אִוֶּ֣לֶת חַטָּ֑את
  וְתוֹעֲבַ֖ת לְאָדָ֣ם לֵֽץ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"זמת אולת" - עצת אולת חטאת לבעליה "ותועבת לאדם לץ" - ליצנות היא המתעבת את האדם על הקב"ה ועל הבריות

רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"זמת אולת". אך איש אולת הוא רחוק מאד מזה כי הזמה והמחשבה היא לאיש אולת חטאת וחסרון לפי שהוא יעשה פעולותיו בלא הסתכלות ומחשבה כמו שזכרנו במה שקדם וכן הזמה והמחשבה הוא דבר מתועב ונמאס לאדם לץ כי אינו כי אם בדברי לעג בזולת ישוב והסתכלות או ירצה בזה כי זמת איש אולת היא חטאת וחסרון כי הוא לא ישלים המחשבות אבל יעשה לפי המחשבה העולה על לבו ראשונה ותועבת הזמות תמצא לאדם לץ כי הוא לרוע ענינו לא יקח מן המחשבות כי אם מה שהוא יות' מתועב ויותר מרוחק כי הוא הנרצה אצלו:  

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"זמת" - מחשבת אולת ורשע נחשבת לחטאת, עם כי לא עשה מעשה.

"ותועבת וגו'" - ר"ל הליצנות מתעבת את האדם בעיני כל, עם כי אין בה כי-אם עקימת שפתים.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"זמת אולת חטאת, החטאת" בא ע"י "זמת האולת". (הזימה הוא המשתקע מאד במחשבת זנות. ובא במליצה על המשתקע לזנות אחרי אולת שהם הספיקות, שמרבה להסתפק על חקי החכמה, ומזה בא לידי חטאת. שהחטאת היא החוטא מחקי החכמה. ואם הוא "אדם לץ", יתהפך אצלו לעשות תועבה, שהם דברים המתועבים בפרהסיא. כי יתלוצץ ויעשה הכל בפהרסיא:

ביאור המילות

"זמת". עי' גדרו התו"ה קדושים (סי' קי"א).

" וחטאת", הוא נגד חקי החכמה כמ"ש בכ"מ:
 

רמ"ד ואלי

לפירוש "רמ"ד ואלי" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק


והנה, כבר ידוע, שאין מחשבה רעה יותר שנואה לפניו ית' כמחשבת הזימה, שהיא ודאי איוולת גדולה של האדם, שיכול לטהר את מחשבתו ולהיות כמלאך ה' צבאות, והוא רוצה לטמאה בהרהורי עבירה ולהיות כבהמה. ועוד, שהוא חוטא חטא גדול לפניו ית', מאחר שפוגם את נשמתו הטהורה, שחוצבה מתחת כסא הכבוד כידוע. וזהו עניין אמרו בסמוך: "זמת אולת חטאת", כלומר: שמחשבת הזימה היא איוולת והיא חטאת, כמו שפירשנו.

ומה שאמר בלשון סמיכות, זימת ולא זימה, לרמוז שהעניין מדבר על זימת המחשבה, כי הוא סמוך אל העניין הקודם, שאמר (משלי כד ח): "מחשב להרע", ואין מחשבה רעה גרועה מזאת, שהיא איוולת וחטאת.

ואמנם, כבר ידוע שטומאת המחשבה גלויה לפניו ית' בלבד, ואינה גלויה לאדם, ולכן, המחשב מחשבות של זימה יהיה תועבת ה', ולא תועבה לבריות, כי אינם רואים את מצפונו. אבל יש מידה אחרת רעה, שהיא גם-כן תועבה לאדם, והיא מידת הליצנות, שהכל רואים ושומעים אותה, ולכן בעליה נעשה תועבה לבריות, וזהו שאמר, "ותועבת לאדם לץ".

ומה שהזכיר הליצנות אצל הזימה, כי זה גורם את זה, כעניין אמרם ז"ל: "שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה".

גם, אמר זימת איוולת חטאת, לפי שיש כמה עוונות שהשם יתברך מוחלן אל האויל מפני איוולתו, כי אין אדם נתבע אלא כפי שכלו והשגתו, כמו שפירשו רז"ל על מה שכתוב (קהלת א יח): "כי ברֹב חכמה רָב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב", שמשמע כעסו ית' כנגדו כפי רוב חכמתו, וכן הייסורים הבאים עליו, כפי ידיעתו אם יחטא ואשם. אבל בעוון של הזימה אין שום התנצלות מצד האיוולת, כי אין אויל ובער שלא ידע הדיבור של (שמות כ): "לא תנאף" האוסר את הזימה, ולכן היא חטאת בשווה, בין לחכם בין לאויל.

והזימה היה חטא גדול לפניו ית' אפילו קודם מתן תורה, שעדיין האיוולת היתה גוברת בעולם. שהרי השם יתברך לא הביא את המבול אלא מפני העוון של הזימה. ונמצא שהוא חטא בלא מחילה, בין לחכמים בין לאוילים, ולכן אמר זימת איוולת חטאת, להודיע שאין האיוולת התנצלות אל הזימה בשום פנים, ובכל הזמנים ובכל המקומות מצינו שרודפי זימה עברו ונענשו, לפי שהוא חטא המקלקל והמבלבל את העולם בצלמוות ולא סדרים.


<< · מ"ג משלי · כד · ט · >>