מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר ):
ושמת שכין בלעך אם בעל נפש אתה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר ):
וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה ):
וְשַׂמְתָּ֣ שַׂכִּ֣ין בְּלֹעֶ֑ךָ אִם־בַּ֖עַל נֶ֣פֶשׁ אָֽתָּה׃
• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ושמת שכין בלועך " - בלחייך אם ראית עינו צרה אל תאכל משלו
"
אם בעל נפש אתה " - אם רעבתן אתה ותאב לאכול טוב לתחוב סכין בין שניך ורבותינו דרשו בתלמיד היושב לפני רבו אם יודע ברבו שיחזיר לו תשובה על כל דבר שישאלהו ידקדק וישאל שמועתו ואם לאו ישתוק
• לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אם בעל נפש אתה ". ללחום ולהזין ממזונו והוא בעל תאוות המושל בשכלו:
"ושמת ". הנה תשים קוצים בגרונך ובבית הבליעה שתחנק בהם:
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"שכין " - כמו סכין בסמ"ך, וכן (איוב מ ): "התמלא בשכות עורו ".
"בלועך " - ענין בליעה, וכן (איוב לט ): "יעלעו דם ", והבי"ת היא בי"ת השמוש.
"ושמת " - ר"ל אולי תתבונן בדבר וייטיב לך להשים סכין בבית הבליעה משתאכל עמו.
"
אם בעל נפש אתה " -
אם יש לך נפש משכלת למאוס ברע.
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ושמת ",
ב) מצוהו בל יאכל הרבה, בין מצד תאותו "אם בעל נפש " ובעל תאוה, "אתה ", אז "תשים סכין בלחייך " לעצור בל תאכל הרבה:
"
שכין ", ידוע, בלועך בלחייך בעל נפש, בעל תאוה, כמו כי תאוה נפשך לאכול בשר:
