"בכל עת". יתתבר האוהב לאהובו בימי הטובה ובימי הרעה זה מדרך האוהב במה שהוא אוהב ר"ל שלא יעזוב אהובו לעתות בצרה, ואולם האוהב שיתחדש ויולד לו בעת צרתו הוא אח לא אוהב או ירצה בזה כי האוהב יתחבר לאהובו בכל עת כדי שישמח בטובתו ויעזרהו לעת רעתו אמנם האח לא יחוש להתחבר עם אחיו בעת טובתו אך בצרתו יתעורר לעוזרו כי הטבע יכריחהו על זה מפני היותו עצמו ובשרו:
"אוהב הרע" - ר"ל, אהבת הרעים היא בכל עת, בין ביום טובה בין בעת צרה. אבל אהבת האח אינה תמידה כל כך, ורק בבוא צרה על אחיו אז ישוב להשתדל בו כי עצמו ובשרו הוא, ואם כן הרי הוא כאלו האח נולדלתועלת וצרה.
(יז-יח) "בכל עת אוהב הרע" וכו', "אדם חסר לב תוקע כף", הנה גדר "הרע שיאהב" את רעהו תמיד "בכל עת", ושבעת "צרה" תגדל אהבתו יותר עד שיהיה "כאח" למסור נפשו בעד רעו כאלו היה אחיו, בכל זאת הגם שהריע מחויב לעשות הכל בעד רעהו אינו מחוייב לכנס "בערבות ובתקיעת כף" בעדו, ואם עושה כן מצד אהבתו הוא "אדם חסר לב" ואינו רואה את הנולד:
