"גם לרעהו ישנא רש". הנה האיש העני בממון או בדעת יהיה שנוא גם לרעהו ואמנם אוהבי עשיר בממון או בדעת הם רבים כי במתן הממון יקנה לו האדם אוהבים או במתן החכמה גם כן:
(כ-כא) "גם לרעהו ישנא רש, בז לרעהו חוטא", אמר הגם שהטבע הוא שהאהבה תהיה בין הדומים, ראינו ההפך שהרש ישנא לרעהו הרש, ויאהבו את העשיר, וזה נגד חקי החכמה שצריך לאהוב את הענוה והשפלות ולעשות חנינה ולתת חן לענוים, ולשנוא הגאות, וזה שונא הרש מצד היותו עני ונדכא, עז"א "הבז לרעהו" הרש הוא "חוטא", שהחטא הוא המחטיא חקי החכמה, "והמחונן ענוים" הוא לו "לאושר" הנפש, שתלמד אהבת הענוה ושנאת הגאוה:
