מ"ג משלי יג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי יג · ב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מפרי פי איש יאכל טוב ונפש בגדים חמס

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מִפְּרִי פִי אִישׁ יֹאכַל טוֹב וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִים חָמָס.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מִפְּרִ֣י פִי־אִ֭ישׁ יֹ֣אכַל ט֑וֹב
  וְנֶ֖פֶשׁ בֹּגְדִ֣ים חָמָֽס׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי יג ב): "מפרי פי איש יאכל טוב" - משכר תורתו יאכל טוב בעולם הזה, והקרן קיימת לעולם הבא.

"ונפש בוגדים חמס" - וחפץ בוגדים חמס, כמו (בראשית כג): "אם יש את נפשכם", (תהלים כז): "אל תתנני בנפש צרי".

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מפרי פי איש יאכל טוב" - משכר תורתו יאכל טוב בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא

"ונפש בוגדים חמס" - וחפץ בוגדים חמס כמו אם יש את נפשכם (בראשית כג) אל תתנני בנפש צרי (תהלי' כז)

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי יג ב): "מפרי... יאכל..." - עומד במקום שנים, וכן הוא: מפרי פיהו יאכל איש טוב, שישולם לו שכר טוב.

"ונפש בוגדים" יאכל "חמס" מיד חומס, או החמס שיעשו.

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי יג ב): "מפרי פי איש" ודבורו בחכמה "יאכל טוב" המדבר בעצמו, כי בהוציאו הדברים בפיו תשלם לו יותר החקירה בהם; וכל שכן שיאכל טוב מפרי שכלו, אשר ממנו מקור הדיבור ומוצאו.

ואולם "נפש בוגדים" יהיה פריה "חמס", כי כל מחשבת נפשם והתבוננותם הוא בעשיית החמס; ולא זכר פיהם, כי הם מעלימים כוונתם, כמו שקדם.

עם שזה גם כן הוא מהפלגת החילוף הנפלא אשר בין הבוגדים והחכמים.

רבנו יונה גירונדי (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי יג ב): "מפרי פי איש יאכל טוב" - אם הוכיחו (ראו פסוק א) - הנה שכר התוכחת איתו.

"ונפש בוגדים חמס" - תאוות הבוגדים - חמס. ואיך יוכיחו את בניהם, כי אחרי שתאוות הבוגד חמס וכן תאוות הרָשע רֶשע, לא יקשה בעיניו באחוז בנו במידות הרעות ההנה, ולא יכנו בשבט להסירו מהן.

גם אם יוכיח, ידוע הדבר, כי המוכיח ואין ליבו שלם עם דברי תוכחתו, לא יוכל ליישב הדברים עד שיהיו נשמעים.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(משלי יג ב): "מפרי פי איש יאכל טוב" -

כבר אמר למעלה (משלי יב יד): "מפרי פי איש ישבע טוב", ושם בא על בחינה אחרת.

ופה בא לאמר, כי פיו הוא עץ הדעת טוב ורע. שכבר ביארנו שהפה מרמז על החכמה, והשפה מרמז על הדעת, והלשון מרמז על הבינה (ובאו כולם לקמן (משלי יח כ): "מפרי פי איש... ותבואת שפתיו... ביד הלשון...", עיינו שם).

ורוצה לומר, שפרי הפה הוא פרי עץ הדעת טוב ורע, כי בחכמה יש שני דרכים, למשל גאוה וענוה, רחמים ואכזריות, וכדומה, וצריך להנהיגם בחכמה, והאיש המשתמש בהחכמה לטוב יאכל את הטוב מן העץ;

אבל הבוגד, המשתמש במידותיו להיפך מדרך החכמה, מפרי פיו יאכל חמס, וישתמש בכל מידותיו לרוע על-ידי הנחש המפתהו לרוע, וזה הנקרא בוגד, שהבוגד אינו שומר מוצא פיו והבטחתו, ובנמשל, שאינו משתמש בדרך החכמה כפי שהוטבע עליה.

וכבר ביארנו, שהחמס הוא עניין כולל בכל שיחמוס את הראוי, בין בממון בין במידות.

וכבר ביאר לקמן (שם) ההבדל בין החכמה ובינה ודעת, שמרומזים בפה ושפתיים ולשון, במה שאמר:

  • "מפרי פי איש תשבע בטנו",
  • ו"תבואת שפתיו ישבע",
  • "החיים והמוות ביד הלשון ואוהביה יאכל פריה",

ש:

  • החכמה היא עץ הדעת טוב ורע, ומזה "תשבע בטנו", אם טוב ואם רע, כפי ההכנה;
  • והדעת היא התבואה הנגמרת, כי היא הידיעה הברורה, וממנה ישבע לחם לשובע;
  • אבל הלשון, שהיא הבינה, שבה יבדיל בין האמת והשקר, בו אין תלוי טוב ורע (כי הטוב והרע הוא רק במפורסמות), רק שבה תלוי חיים ומוות, והוא העץ החיים, ואוהביה יאכל מפריה וחי לעולם.

ועל-דרך הפשוט, תחילה (משלי יב יד) דיבר בפרי פי איש שמדבר בתורה ותפילה, ופה מדבר בהדיבור שמדבר בדרך ארץ:

  • שצריך לשמור דיבורו ולא יחלל מוצא שפתיו, ואז יאכל טוב, כי יהיה נאמן ויאכל מעמלו, ועל-כל למעלה אמר ישבע ופה אמר יאכל, שהשביעה תציין שכר הנפש, כמו (ישעיהו נח יא): "והשביע בצחצחות נפשך", והאכילה מציין שיהיה לו לאכול בטוב;
  • והבוגד, שאינו שומר אמונתו, שזה גדר הבוגד, נפשו תאכל חמס.


ביאור המילות

"פי" - מציין את החכמה, כנ"ל י כ.

 

הגאון מווילנה (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי יג ב): "מפרי פי איש יאכל טוב" - הפירות של הצדיק אינם ניתנים לו בעולם הזה, אלא אם כן הוא "טוב" לבריות. וזהו: "פרי פי איש" - שהצדיק נקרא "איש", כמו שנאמר (בראשית ו ט): "איש צדיק תמים וכו'". ועיקר הפירות הוא מתלמוד תורה, שהיא (פאה א א): "כנגד כולם". לכן אמר: "מפרי פי איש יאכל" - אם הוא "טוב".

"ונפש בוגדים חמס" - אבל הבוגדים יאכלו החמס אשר חומסים בפיהם, והוא חמס דברים, כי מה שמחרפים לחבריהם ומלבינים פניהם, הוא נקרא גם כן "חמס", כמו שנאמר (בראשית ו יג): "כי מלאה הארץ חמס", ואמרו במדרש (בראשית רבה לא ד) שגם הנגזל היה מלא חמס, שהיה מחרף והיה מלא חמס דברים. כלומר, כאשר הוא רע לבריות, אז "יאכל החמס" בעולם הזה, כמו שנאמר (ישעיהו ג יא): "אוי לרשע רע, כי גמול ידיו יעשה לו". ואמר "ונפש בוגדים" לומר שעיקר חמס דברים תאכל הנפש, שהוא בעולם הבא, וכאן יאכל מעט מפירותיהם.

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

(משלי יג ב): "מפרי" - מפירות דברי התורה ישבע טוב בעולם הזה, והקרן שמור לעולם הבא.

"ונפש בוגדים" תשבע גמול "החמס".

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מפרי" - מפירות דברי התורה ישבע טוב בעולם הזה והקרן שמורה לעולם הבא; ונפש בוגדים תשבע גמול החמס.

<< · מ"ג משלי · יג · ב · >>