מ"ג משלי יג ב
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מפרי פי איש יאכל טוב ונפש בגדים חמס
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מִפְּרִי פִי אִישׁ יֹאכַל טוֹב וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִים חָמָס.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מִפְּרִ֣י פִי־אִ֭ישׁ יֹ֣אכַל ט֑וֹב
וְנֶ֖פֶשׁ בֹּגְדִ֣ים חָמָֽס׃
רש"י
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רלב"ג
ואולם "נפש בוגדים" יהיה פריה "חמס", כי כל מחשבת נפשם והתבוננותם הוא בעשיית החמס; ולא זכר פיהם, כי הם מעלימים כוונתם, כמו שקדם.
עם שזה גם כן הוא מהפלגת החילוף הנפלא אשר בין הבוגדים והחכמים.רבנו יונה גירונדי
• לפירוש "רבנו יונה גירונדי" על כל הפרק •
"ונפש בוגדים חמס" - תאוות הבוגדים - חמס. ואיך יוכיחו את בניהם, כי אחרי שתאוות הבוגד חמס וכן תאוות הרָשע רֶשע, לא יקשה בעיניו באחוז בנו במידות הרעות ההנה, ולא יכנו בשבט להסירו מהן.
גם אם יוכיח, ידוע הדבר, כי המוכיח ואין ליבו שלם עם דברי תוכחתו, לא יוכל ליישב הדברים עד שיהיו נשמעים.מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"מפרי" - מפירות דברי התורה ישבע טוב בעולם הזה והקרן שמורה לעולם הבא; ונפש בוגדים תשבע גמול החמס.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כבר אמר למעלה (משלי יב יד): "מפרי פי איש ישבע טוב", ושם בא על בחינה אחרת.
ופה בא לאמר, כי פיו הוא עץ הדעת טוב ורע. שכבר ביארנו שהפה מרמז על החכמה, והשפה מרמז על הדעת, והלשון מרמז על הבינה (ובאו כולם לקמן (משלי יח כ): "מפרי פי איש... ותבואת שפתיו... ביד הלשון...", עיינו שם).
ורוצה לומר, שפרי הפה הוא פרי עץ הדעת טוב ורע, כי בחכמה יש שני דרכים, למשל גאוה וענוה, רחמים ואכזריות, וכדומה, וצריך להנהיגם בחכמה, והאיש המשתמש בהחכמה לטוב יאכל את הטוב מן העץ;
אבל הבוגד, המשתמש במידותיו להיפך מדרך החכמה, מפרי פיו יאכל חמס, וישתמש בכל מידותיו לרוע על-ידי הנחש המפתהו לרוע, וזה הנקרא בוגד, שהבוגד אינו שומר מוצא פיו והבטחתו, ובנמשל, שאינו משתמש בדרך החכמה כפי שהוטבע עליה.
וכבר ביארנו, שהחמס הוא עניין כולל בכל שיחמוס את הראוי, בין בממון בין במידות.
וכבר ביאר לקמן (שם) ההבדל בין החכמה ובינה ודעת, שמרומזים בפה ושפתיים ולשון, במה שאמר:
- "מפרי פי איש תשבע בטנו",
- ו"תבואת שפתיו ישבע",
- "החיים והמוות ביד הלשון ואוהביה יאכל פריה",
ש:
- החכמה היא עץ הדעת טוב ורע, ומזה "תשבע בטנו", אם טוב ואם רע, כפי ההכנה;
- והדעת היא התבואה הנגמרת, כי היא הידיעה הברורה, וממנה ישבע לחם לשובע;
- אבל הלשון, שהיא הבינה, שבה יבדיל בין האמת והשקר, בו אין תלוי טוב ורע (כי הטוב והרע הוא רק במפורסמות), רק שבה תלוי חיים ומוות, והוא העץ החיים, ואוהביה יאכל מפריה וחי לעולם.
ועל-דרך הפשוט, תחילה (משלי יב יד) דיבר בפרי פי איש שמדבר בתורה ותפילה, ופה מדבר בהדיבור שמדבר בדרך ארץ:
- שצריך לשמור דיבורו ולא יחלל מוצא שפתיו, ואז יאכל טוב, כי יהיה נאמן ויאכל מעמלו, ועל-כל למעלה אמר ישבע ופה אמר יאכל, שהשביעה תציין שכר הנפש, כמו (ישעיהו נח יא): "והשביע בצחצחות נפשך", והאכילה מציין שיהיה לו לאכול בטוב;
- והבוגד, שאינו שומר אמונתו, שזה גדר הבוגד, נפשו תאכל חמס.
הגאון מווילנה
• לפירוש "הגאון מווילנה" על כל הפרק •
"ונפש בוגדים חמס" - אבל הבוגדים יאכלו החמס אשר חומסים בפיהם, והוא חמס דברים, כי מה שמחרפים לחבריהם ומלבינים פניהם, הוא נקרא גם כן "חמס", כמו שנאמר (בראשית ו יג): "כי מלאה הארץ חמס", ואמרו במדרש (בראשית רבה לא ד) שגם הנגזל היה מלא חמס, שהיה מחרף והיה מלא חמס דברים. כלומר, כאשר הוא רע לבריות, אז "יאכל החמס" בעולם הזה, כמו שנאמר (ישעיהו ג יא): "אוי לרשע רע, כי גמול ידיו יעשה לו". ואמר "ונפש בוגדים" לומר שעיקר חמס דברים תאכל הנפש, שהוא בעולם הבא, וכאן יאכל מעט מפירותיהם.