"בן חכם" - הנה, הסבה בבן שיהיה חכם הוא מוסר האב שהקנהו אותו בקטנותו, כי המוסר הוא מיישיר אל השגת החכמה.
והסבה שיהיה "לץ" ולא יפנה להשתדל בהשגת החכמה והשלימות הוא, מפני ש"לא שמע גערה" מאביו, כמו הענין באדניה בן חגית, ש(מלכים א א ו): "לא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית".
"בן חכם מוסר אב", בן חכם הוא הנוהג על פי חקי החכמה, והנה חקי החכמה קשה על טבע הלב לקבלם ולנהוג בהם, כי ציורי התאות יעלו על אדמת הנפש קמשונים, וצריך לנקות הנפש על ידי המוסר שמיסר את בנו ויודיעהו עונשי ה' והרע המשיג לנלוז מחקי החכמה, ובעודו נער ייסרהו בשבט עד שיכנע לקבל חקי החכמה, כי היראה היא המיסרת את הנפש עד ימשלו ציורי החכמה בלבה, וכשהוא בן חכם הוא האות שפעל בו מוסר אב, "והבן שלא שמע גערה" מאביו מימיו, לא לבד שהוא בן לא חכם, כי "הוא לץ" מתלוצץ על חקי החכמה:
