"במות אדם רשע תאבד תקוה" - תקות כל הבוטחים בו
"ותוחלת אונים אבדה" - תוחלת בניו שהם אונו אבד' כי בזכותו לא תבוא להם טובה אבל במות צדיקים יש לבניהם מבטח בצדקתם
"במות אדם רשע תאבד תקוה". כי אין לו השארות נפש, "ותוחלת" שיהיה לו ברוב כחו "אבדה". או ירצה בזה כי "במות הרשע תאבד התקוה" שהיו מקוים אוהביו שיגן עליהם בכחו, "והתוחלת" שהיה להם בו שיוכל לעזור בהם כבר "אבדה", כי סר כחו במותו:
"במות אדם רשע תאבד תקוה", יש הבדל בין תקוה ובין תוחלת, שהמיחל ממתין על דבר שבודאי יבא כמו הממתין על אור היום או הבטחה, והמקוה אינו מקוה על דבר ברור, והרשעים אין להם תוחלת רק תקוה כנ"ל על תקות רשעים עברה, כי אין מיחלים על שכר הצפון לצדיקים, רק מקוים על הצלחת הזמן שאינו ברור, ובמותו אבדה התקוה הזאת, וגם "תוחלת אונים אבדה", שבניו האוננים על מותו, שהם הלא היה להם תוחלת שיחלו בבירור שירשו נחלת אביהם גם זה אבדה, כי זרים יירשו יגיעו ועשרו יאבד בענין רע:
ביאור המילות
"תקוה, תוחלת", הבדלם למעלה (י' כ"ח).
" אונים", האוננים על מותו, מענין לא אכלתי באוני ממנו:
