מ"ג משלי ט ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי ט · ו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עזבו פתאים וחיו ואשרו בדרך בינה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עִזְב֣וּ פְתָאיִ֣ם וִֽחְי֑וּ
  וְ֝אִשְׁר֗וּ בְּדֶ֣רֶךְ בִּינָֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עזבו פתאים וחיו" - את דרך הפתיות

"ואשרו" - לשון פעם כמו באשורו אחזה רגלי (איוב כג)

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עזבו". דרך פתאים "וחיו", ודרכו "בדרך בינה" להגיע אל זה מדרגה אחר מדרגה.

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עזבו פתאים וחיו", שע"י לחם החכמה יעזב את הפתיות, ואל החסר לב תאמר שתו ביין מסכתי שהוא "ואשרו בדרך בינה", שהיין הוא הבינה שתתבוננו בעומק דברי החכמה ואז תמצאו אושר הנפש בדרך זה של הבינה, ועי"כ תסורו מיצר התאוה אל האושר והטוב:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"עזבו" - לזאת אתם פתאים עזבו דרכיכם ותחיו, וצעדו מעתה בדרך בינה.

מצודת ציון

"ואשרו" - וצעדו, כמו (משלי כג): "ואשר בדרך לבך".

<< · מ"ג משלי · ט · ו · >>