מ"ג משלי ט ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי ט · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מי פתי יסר הנה חסר לב אמרה לו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר לֵב אָמְרָה לּוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מִי־פֶ֭תִי יָסֻ֣ר הֵ֑נָּה
  חֲסַר־לֵ֗֝ב אָ֣מְרָה לּֽוֹ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מי פתי יסור הנה" - וילמוד אותי ויחכם

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מי פתי יסור הנה". לקנות מוסר וחכמה ומי חסר שכל ויבא להשלימו:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מי פתי", והם מזמינים גם "את הפתי ואת החסר לב", והפתי הוא הנפתה מפני חסרון דעת שלא השיג חקי החכמה, והוא כיונה פותה, והחסר לב הוא גם מי שיודע חקי החכמה רק שחסר לו כח המושל לכבוש את יצרו ולהתגבר על תאותיו וציוריו הרעים שהם מתנגדות אל חקי החכמה, "ואמרה לו", אל הפתי תאמר.

ביאור המילות

"פתי". התבאר למעלה (א' ד').

" חסר לב", מי שחסר לו כח הממשלה בנפשו, והפך חסר לב הוא המבין, כמו שהגבילם זה נגד זה לקמן (י' י"ג, י"א י"ב, ט"ו כ"א), וע"ז נגד חסר לב אמרו ואשרו בדרך בינה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מי פתי" - ותאמר מי פתי, שאין בו תבונה להכין מאכל, יסור ממקומו ויבוא הנה; וכן תקרא לחסר לב מכל וכל, ותאמר לו:

<< · מ"ג משלי · ט · ד · >>