מ"ג משלי טז ד
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כל פעל יהוה למענהו וגם רשע ליום רעה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כֹּל פָּעַל יְהוָה לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כֹּ֤ל פָּעַ֣ל יְ֭הֹוָה לַֽמַּעֲנֵ֑הוּ
וְגַם־רָ֝שָׁ֗ע לְי֣וֹם רָעָֽה׃
רש"י
דבר אחר: להעיד עליו, כלומר פעלו מעיד עליו, על גבורותיו;
שניהם בהגדת תהילים.
"וגם רשע" - עשה להניחו ליום רעה, וכל זה לקילוסו.רלב"ג
רבנו יונה גירונדי
• לפירוש "רבנו יונה גירונדי" על כל הפרק •
והעניין - שברא את האדם לעבדו, את הכל ברא לכבודו, וכמו שנאמר (ישעיהו מג ז): "כל הנברא בשמי ולכבודי בראתיו".
"וגם רשע ליום רעה" - גם הרשע, שאינו עובד את השם יתברך, ומבקש להשבית הכוונה בבריאתו - הלא נכון הוא ליום רעה, נמצא שגם בבריאתו ייגלה כבוד ה', כמו שנאמר (מלאכי ג יח): "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע", ואמרו ז"ל (מכילתא שמות יד ד): "כשהקב"ה עושה דין ברשעים, מתעלה ומתקדש שמו, שנאמר (יחזקאל לח כג): "והתגדלתי והתקדשתי..."". ונאמר: (ישעיהו סה יג): "הנה, עבדיי יאכלו ואתם תרעבו".מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(משלי טז ד): "כל פעל ה' למענהו" - מפרש באיזה דרך יגול מעשיו אל ה', מפני שהכל פעל ה' למענהו, וכל הנברא - לכבודו ברא, ורוצה שכל מעשי האדם יהיו מכוונים לכבודו ושיתקדש שמו בברואיו.
וגם אם תראה הרשע, שמחלל כבוד ה' ועושה נגד רצונו, והוא מצליח ומתקיים, גם זה לכבוד ה', כי הוא מוכן ליום רעה, שיש יום מיועד שיקבל עונשו ואז יתקדש שמו, כמו שנאמר: כשעושה משפט ברשעים, שמו מתגדל בעולם.
ביאור המילות
הגאון מווילנה
• לפירוש "הגאון מווילנה" על כל הפרק •
"וגם רשע ליום רעה" - לענוש בו לסרים ממצוותיו.
ועוד: שקאי אלעיל, ומהו רצון ה'? אומר: שתדע, שכל מה שפעל הוא למענהו, כלומר, למען ה ו, תורה שבכתב ושבעל-פה:
- ה (חמישה) חומשי תורה
- ו (שישה) סדרי משנה.
והן:
- מצוות עשה ו,
- ולא תעשה ה.
וזה שאמרו (מכות כד.): "בא דוד והעמידן על אחת עשרה", ו חושב שם ה מצוות לא תעשה, ו מצוות עשה, ומסודרים שם במזמור (תהלים טו): "מי יגור...".
ואם תאמר: כיוון שאין רצונו רק בהולכים בתורתו, למה ברא את הרשע? - לזה אמר "וגם רשע ליום רעה", לענוש בו לעוברים על רצונו.
וסוד העניין של ארבעת הפסוקים (א-ד) הוא: דרך ועצה טובה לאדם, איך להתנהג ולילך ברצונו יתברך. כי לכל אדם ואדם יש לו דרך בפני עצמו לילך בו, כי אין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהם דומים זה לזה, ואין טבע שני בני אדם שווה.
וכשהיו נביאים, היו הולכים אצל הנביאים (בראשית כה כב): "לדרוש את ה'", והיה הנביא אומר, על-פי משפט הנבואה, דרכו אשר יילך בה, לפי שורש נשמתו ולפי טבע גופו. וזהו: (משלי טז א): "לאדם מערכי לב" - שלו לא היה רק לערוך לבבו לדרוש את ה' בכל לבבו, "ומה'" היה "מענה לשון", על ידי הנביא, איך יתנהג.
ומשבטלה הנבואה, יש רוח הקודש בישראל. ואיש - רוחו הוא יודיענו איך להתנהג. ורוח הקודש יש לכל אדם ואדם, אך (תהלים לב ב): "אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עוון ואין ברוחו רמיה" ... ואין ברוחו שום דופי, אז (משלי טז ב): "תוכן רוחות ה'" ו"כל דרכי איש זך בעיניו", וזהו (משלי יט כא): "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום".
אבל (משלי כ ט): "מי יאמר זיכיתי ליבי", ש"אין ברוחו רמיה" כלל, ואין טבעו מתאווה ונוטה חוץ מדבר רצונו יתברך, כמו שאמרו בזוהר פרשת וארא, כי זה שאין ברוחו רמיה, זה דבוק ממש במידותיו של הקב"ה; אבל אם, חס ושלום, יש בלבבו שורש קטן שפורה ראש ולענה, אז יש ברוחו רמיה, אם יהיה מתנהג על-פי רוחו, ודרכי איש זך וישר בעיניו, וייפול משמיים לארץ, עד אשר לא יוכל לקום, ויסור מדרכי ה' ומצוותיו, ולא יידע עצמו.
וזהו (משלי טז ג): "גול אל ה' מעשיך", כלומר, עכשיו אין לנו להלך בגדולות ובנפלאות, אך לראות שיהיו מעשינו אל ה', היינו לפי רצונו יתברך, וייכונו מחשבותיך, כלומר בקיום המעשים עצמם, שהם מצוות עשה, וזהירות מלא תעשה, הם ייכונו מחשבותיך, (משלי טז ד): "כי כל פעל ה' למענהו". כלומר, שעיקר רצון ה' הם התורה והמצוות, וכל מה שפעל - הכל למען ה ו, שהן מצוות עשה ולא תעשה, תורה שבכתב ותורה שבעל-פה.
ואמר פעל, שהוא נסתר, והוא השכר הטוב הצפון לצדיקים. כלומר, מה שצפון, הכל הוא למען ה ו, שהיא התורה והמצוות שבנגלה, והן עיקר הכל.
"וגם רשע", שהוא הסטרא אחרא המעניש, הוא "ליום רעה" - למי שעובר על מצוותיו. ולכן לא תזוז מהם, והם ייכונו אף מחשבותיך.
...תולדות אהרן
• לפירוש "תולדות אהרן" על כל הפרק •
- (יומא לח.): "תנו רבנן: בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת, ולא רצו ללמד. שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים, והיו יודעין לפטם כמותם ולא היו יודעין להעלות עשן כמותן - של הללו מתמר ועולה כמקל של הללו מפציע לכאן ולכאן; וכששמעו חכמים בדבר, אמרו "כל מה שברא הקב"ה לכבודו בראו, שנאמר כל פעל ה' למענהו, וחזרו בית אבטינס למקומן. שלחו להם חכמים ולא באו, כפלו להם שכרן ובאו... אמרו להם חכמים: מה ראיתם שלא ללמד? אמרו: יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד ליחרב, אמרו שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן וילך ויעבוד עבודה זרה בכך. ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח..."
- (שבת נ:): "תניא: רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו, משום שנאמר כל פעל ה' למענהו"
- (שבת קטז:): "תנו רבנן: ארבעה עשר שחל להיות בשבת, מפשיטין את הפסח עד החזה, דברי רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה; וחכמים אומרים: מפשיטין את כולו. בשלמא לרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה, דהא איתעביד ליה צורך גבוה; אלא לרבנן, מאי טעמייהו? אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: דאמר קרא כל פעל ה' למענהו. והכא מאי למענהו איכא? רב יוסף אמר: שלא יסריח; רבא אמר: שלא יהו קדשי שמים מוטלין כנבלה... ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה, האי פעל ה' למענהו מאי עביד ליה? - שלא יוציא את האימורין קודם הפשטת העור. מ"ט? אמר רב הונא בריה דרב נתן: משום נימין..."
- (ירושלמי יומא יט ב): "בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו, ולא רצו ללמד. שלחו והביאו אומנים מאלכסנריאה, והיו בקיאין במעשה לחם הפנים, וברדייתו לא היו בקיאין... וכיון שידעו חכמים בדבר, אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא: כל פעל ה' למענהו. שלחו אחריהם ולא רצו לבוא עד שכפלו להן שכרן... אמרו להן: מפני מה אין אתם רוצין ללמד? אמרו להן: מסורת היא בידינו מאבותינו שהבית הזה עתיד ליחרב, שלא ילמדו אחרים והיו עושין כן לפני עבודה זרה שלהן. בדברים הללו מזכירין אותן לשבח..."
- (ירושלמי פסחים מ א): "מיחוי קרביו. אמר רבי יוחנן: כל פעל ה' למענהו - שלא יהא נראה כנוטל אימורין מתוך מזבח מנוול"
- (עקדת יצחק שער לה): "..."
"וגם רשע ליום רעה" -
- (נדרים כב.): "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן... אין רעה אלא גיהנם, שנאמר כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה"
- (נדרים מ.): "אמר רב... אין רעה אלא גיהנם, שנאמר כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה"
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
דבר אחר: לעדותו, שנאמר (שמות כ יב): "לא תענה ברעך".
פעולתו וכל מעשיו מקלסין אותו.
רבי ברכיה בשם רבי שמעון בן לוי: מי שאין לו ראש בפני הבריות... (ראו ילקוט שמעוני על תהלים יט, רמז תרעב).
שנו רבותינו: ארבעה עשר שחל להיות בשבת מפשיטין את הפסח עד דחוה, דברי ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא. וחכמים אומרים: מפשיטין את כלו.
בשלמא רבי ישמעאל, דהא איתעביד ליה צורך גבוה; אלא רבנן, מאי טעמא?
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: דאמר קרא כל פעל ה' למענהו.
והכא, מאי למענהו איכא?
- רב יוסף אמר: שלא יסריח,
- רבה אמר: שלא יהו קדשי שמים מוטלים כנבלה.
ורבי ישמעאל, האי כל פעל מאי עביד ליה?
- מיבעי ליה שלא יוציא את האמורין קודם הפשטת העור. מאי טעמא? אמר ר' הונא בריה דרבי נתן? משום נימין.
דבר אחר: כל פעל ה' למענהו - רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונהו, שנאמר כל פעל ה' למענהו... (ראו ילקוט שמעוני על יואל ג ה, רמז תקלז).
תנו רבנן: בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטרת ולא רצו ללמד.
שלחו חכמים והביאו אומנים מאלכסנדריא של מצרים, והיו יודעים לפטם כמותם ולא היו יודעין להעלות עשן כמותן, שהללו מתמר ועולה כמקל והללו מפציע לכאן ולכאן.
וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: כל מה שברא הקב"ה בעולמו למענהו ברא, שנאמר כל פעל ה' למענהו, חזרו לומר יחזרו בית אבטינס למקומן.
שלחו להם ולא באו, כפלו להם שכרן ובאו.
כל פעל ה' למענהו - אלו בעלי תורה, וגם רשע ליום רעה - שאם אינו עושה תשובה מוכן לדינה של גיהנם.
(מתוך רמז תתקנג)
קיצור דרך: mg281604