"ונמצא ישלם שבעתים". ואם נמצא לנפשו המזון בזולת הגנבה הנה יענש על גנבתו בשישלם על אחד שבעה גם כל הון ביתו יתן או יהיה הרצון בזה והוא יותר נכון שאם נמצא הגנב בבית בעל הגניבה הנה נתפייס עם בעל הגניבה בשישלם לו על אחד שבעה גם יתן לו כל הון ביתו ויניחהו ובכפרו יתרצה לו בעל הגניבה בלי ספק ולזה הוא מבואר שלא ישיגהו בזה בושת מהאנשים כאשר לקחו למלא נפשו כי ירעב, גם לא ישיגהו נגע בגופו מבעל הגניבה כי בכופר ובשחד יתרצה לו.
"נמצא" יש גבול לענשו, כי "ישלם שבעתים" אם גנב שור ושה ישלם ארבע נוסף על השור, ושלשה נוסף על השה, חוץ ממה שמחזיר השור והשה עצמם ובזה "את כל הון ביתו יתן", ויפטר מן העונש בממון:
וזה טעם (לא) נואף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה. כלומר חסר דעת, כי הלב הוא משכן השכל, ולכך מכנה הדעת בלב, כמא דאת אמר (לקמן יט,ח) "קונה לב". משחית נפשו הוא יעשנה, הוא עשה וסבב ההשחתה. והכתובים הללו מדברים באשת איש, ולכך אמר נואף אשה ולא אמר 'אשה זרה'. ויש מפרשים, לפי שאמר נואף, ולא מצאנו לשון ניאוף אלא באשת איש, כמא דאת אמר: "האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים" (יחזקאל טז, לב), ואומר: "לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה" וגו׳ (הושע ד, יז), הרי שהזכיר זנות בבנות וניאוף בכלות. ואחרים אומרים כי לשון ניאוף נופל על הפנויה, שהרי אמר השם להושע: "לך אהב אשה אהובת רע ומנאפת" {{ק|(שם ג,א), והנביא לא לקחה אשת איש. ואחרים השיגו עליהם, כי טעם ומנאפת שהיתה אשת איש, בשכבר מנאפת תחת בעלה או אלמנה, ולקחה הנביא. מכל מקום הכל מודים כי טעם נואף אשה חסר לב, באשת איש מדבר, והפרשה מוכחת כן.
ואמר בגנב למלא נפשו כי ירעב, והיא הנפש הבהמית; ואמר בנואף משחית נפשו, והיא הנפש המדברת:
