"נואף אשה וגו'" - שלשתם מחוברים בדבור אחד אם יגנוב הגנב גנבה אין לבזותו כ"כ כמו הנואף למה כי לרעבון נפשו הוא עושה ואולי אין לו מה יאכל וכשנמצא יש לו תקנה בתשלומין ולכל היותר ישלם שבעתים כלומר תשלומי כפל הרבה ואפילו חמשים על אחד ויש מפרשים שבעתים כמו גונב שור וכליו וטבחו שמשלם חמשה בקר ותשלומי כפל על הכלים (הרי שבעה)
"את כל הון ביתו יתן" - ואפי' צריך למכור כל אשר לו על זה מכל מקום יש לו תקנה ומתחלה מחמת רעב עשה אבל
ואולם לנואף ראוי שיבוזו, כי הוא לוקח לעצמו חוק הבעל וגונבו ממנו לא למלא נפשו כמו הענין בגנב אבל ישחית עצמו בניאוף בחסרו החומר היסודי ולחותו הטבעי ברבוי המשגל, ולזה הוא מבואר כי נואף אשה הוא חסר דעת, וזה כי משחית נפשו הוא יעשה זאת הפעולה המגונה, והוא ימצא נגע וקלון וגו':
"נואף אשה", אבל הנואף הוא "חסר לב" שאינו דומה כהגנב שעשה הגניבה למלא נפשו כי "הוא יעשנה" מצד "שמשחית נפשו", כי לא ישביע בזה רעבונו כי אבר א' יש באדם משביעו רעב:
וזה טעם (לב) נואף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה. כלומר חסר דעת, כי הלב הוא משכן השכל, ולכך מכנה הדעת בלב, כמא דאת אמר (לקמן יט,ח) "קונה לב". משחית נפשו הוא יעשנה, הוא עשה וסבב ההשחתה. והכתובים הללו מדברים באשת איש, ולכך אמר נואף אשה ולא אמר 'אשה זרה'. ויש מפרשים, לפי שאמר נואף, ולא מצאנו לשון ניאוף אלא באשת איש, כמא דאת אמר: "האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים" (יחזקאל טז, לב), ואומר: "לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה" וגו׳ (הושע ד, יז), הרי שהזכיר זנות בבנות וניאוף בכלות. ואחרים אומרים כי לשון ניאוף נופל על הפנויה, שהרי אמר השם להושע: "לך אהב אשה אהובת רע ומנאפת" (שם ג,א), והנביא לא לקחה אשת איש. ואחרים השיגו עליהם, כי טעם ומנאפת שהיתה אשת איש, בשכבר מנאפת תחת בעלה או אלמנה, ולקחה הנביא. מכל מקום הכל מודים כי טעם נואף אשה חסר לב, באשת איש מדבר, והפרשה מוכחת כן.
ואמר בגנב למלא נפשו כי ירעב(פסוק ל), והיא הנפש הבהמית; ואמר בנואף משחית נפשו, והיא הנפש המדברת:
