"ובא כמהלך ראשך" - אם תעשה כן יבא חסרונך ודבר שאתה רש ממנו יבא לך מיד כאדם המהלך מהר ומחסורך יבא ויתמלא
"כאיש מגן" - הבא מהר להגין על אדוניו המקראות אלו עקרן משל על המתעצלין לעסוק בתורה
הנה כשתנהג זה המנהג יבא זה העוני לך "ובא כמהלך", ר"ל שמדי בואו ילך לו ויסור, "ומחסורך" יבא לך "כאיש בעל מגן" וכלי מלחמה, שכאשר יבא במקום מה לא יתעכב שם אבל ילך אל מלחמתו, וזה כי מצד זריזותך בחכמה ישגיח הש"י ויתן לך מה שיצטרך לך. או ירצה בזה כי מצד הזריזות יקל לו בעיניו לכנוס ולאסוף בו בעמלו מה שיסתפק בו.והביאור הראשון הוא יותר נכון. והנה הזהיר תחלה לבלתי היות בעל תאוה, כי היא תמנע' השלימות, ואחר זה הזהיר מהעצלה, כי היא ג"כ תמנע השלימות ותהיה סבה אל שימות האדם בחוסר כל.
"ובא כמהלך ראשך", בעת שיורש מנכסיו בא הריש כארח מהלך כדרכו באין עומד לנגדו כי לא יעשה תחלה דבר נגד הריש והעוני הבא עליו, "ומחסורך כאיש מגן" ואח"כ יבא עליו המחסור שיחסר לו לחם וכל צרכיו, ואז יעמוד וילחם נגד המחסור וירצה לגרשו מביתו, אבל המחסור יעמוד נגדו כאיש נושא מגן וצינה ולא יוכל לגרשו מביתו ולעשות לו מאומה:
וזה טעם ובא כמהלך רישיך ומחסורך כאיש מגן. והוא כפול עניין במלות שונות, כי ראשך ומחסורך אחד, ומהלך ואיש מגן אחד. ויהיה ראשך מגזרת (להלן ל׳ ח׳) "רש ועושר". וטעם הפסוק, ובא ראשך פתע פתאום כמהלך, זהו האורח הבא אל בעל הבית קודם שירגיש בו. או יהיה טעם כמהלך, כאדם המהלך בדרך במהירות, כן יבא הרש והמחסור, כאיש מגן שאינו מפחד ללכת במהרה ממקומו בלי עיכוב.
ויש מפרשים מעט מבנין הקל, בפלס "שוב שכב", "שמע". ואז ובא כמהלך רישך ומחסורך כאיש מגן; אפילו יבוא רישך ומחסורך, ימצאך מהלך לנגדו בזריזות לדחות פעמיו להסירו מעליך, ותלחם בו ותנצחהו כאיש מגן הנלחם ובא במגן לנצח כל הבא כנגדו.
דבר אחר: ובא מגזרת (ויקרא כ״ב ז׳) ובא השמש וטהר שיסור רישך ומחסורך ולא יעמוד במקומך כמו מהלך ואיש מגן ההולכים בדרך שאינם עומדים במקום אחד.
