עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּהְי֣וּ דְבָרָ֔יו עִ֚ם יוֹאָ֣ב בֶּן־צְרוּיָ֔ה וְעִ֖ם אֶבְיָתָ֣ר הַכֹּהֵ֑ן וַֽיַּעְזְר֔וּ אַחֲרֵ֖י אֲדֹנִיָּֽה׃
"עם יואב בן צרויה" - לפי שהיה יודע שבלבו של דוד עליו על שהרג את אבנר ועמשא ואבשלום וסופו שיצוה את בנו המולך תחתיו עליו לפיכך היה רוצה שימלוך זה על ידו ויאהבנו
"ועם אביתר הכהן" - שנסתלק מן הכהונה משברח דוד מירושלים מפני אבשלום ששאל באורים ותומים ולא עלתה לו שנאמר (שמואל ב טו כד) ויעל אביתר והיה מבני בניו של עלי וידע שלא ישמש בימי שלמה שהרי נאמר לעלי (שמואל א ב לה) והקימותי לי כהן נאמן והתהלך לפני משיחי והיה חפץ שיעמוד זה על ידו
"ויהיו דבריו" - עצתו היה עם יואב על כי ידע בעצמו שנבאש בעיני דוד בדבר אבנר ועמשא והשכיל לדעת את אשר יצוה את שלמה עליו לבל ינקהו וכאשר באמת צוה עליו וכמו שכתוב למטה (ב ו) לזה היה נוטה אחר אדניה בחשבו שהוא יאהב אותו בעבור זה וגם אביתר נסתלק על ידי דוד מלהיות עוד כהן גדול בימי שלמה וחשב שאדניה יחזירו
ג] "ויהיו דבריו עם יואב צרויה ועם אביתר הכהן". שאחרי שיואב היה שר הצבא, וכל בני החיל יטו אחריו, ואביתר
היה הכהן הגדול ויטה אחריו ההמון, חשב כי שני אלה יטו את כל ישראל אחריו. והטעם שעזרו יואב ואביתר אחרי אדוניה,
באר מהרי"א כי יואב ידע שבלב דוד עליו מפני שהרג את אבשלום וחשב שיצוה לשלמה עליו להרגו, וכן אביתר ראה שדוד
חולק יתרון כבוד לצדוק וכמ"ש חז"ל, וחשבו להנצל בעתיד ע"י שיחזיקו ידי אדוניה:
