מ"ג ישעיהו מ כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


כד. אַף בַּל נִטָּעוּ אַף בַּל זֹרָעוּ אַף בַּל שֹׁרֵשׁ בָּאָרֶץ גִּזְעָם וְגַם נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ וּסְעָרָה כַּקַּשׁ תִּשָּׂאֵם.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: אף בל נטעו אף בל זרעו אף בל שרש בארץ גזעם וגם נשף בהם ויבשו וסערה כקש תשאם

מנוקד: אַף בַּל נִטָּעוּ אַף בַּל זֹרָעוּ אַף בַּל שֹׁרֵשׁ בָּאָרֶץ גִּזְעָם וְגַם נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ וּסְעָרָה כַּקַּשׁ תִּשָּׂאֵם.

עם טעמים: אַ֣ף בַּל־נִטָּ֗עוּ אַ֚ף בַּל־זֹרָ֔עוּ אַ֛ף בַּל־שֹׁרֵ֥שׁ בָּאָ֖רֶץ גִּזְעָ֑ם וְגַם־נָשַׁ֤ף בָּהֶם֙ וַיִּבָ֔שׁוּ וּסְעָרָ֖ה כַּקַּ֥שׁ תִּשָּׂאֵֽם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אף בל נטעו" - אף הרי הם כמי שלא נטעו

"אף בל זרעו" - ועוד יתר מכאן שישורשו ויעקרו כאלו לא זורעו זריעה פחותה מנטיעה

"בל שורש בארץ גזעם" - לכשיעקרו לא ישריש הגזע בארץ שיהא מחליף כל שורש שבמקרא טעמו באות ראשונה ונקודה הרי"ש פתח וזה טעמו למטה ונקוד קמץ לפי שהוא לשון פועל (אינרנ"י בלע"ז)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אף בל נטעו", דומים לצמח אשר לא נטע ע"י הברכה והרכבה שלוקחים יחור ונוטעים אותו בארץ, "ואף", גם "בל זרעו" ע"י זרע שיזרע גרעין בארץ הגם שהנזרע חלוש מן הנטע, "ואף" גם "גזעם" אשר עלה מעצמו "בל שרש בארץ", שאין לו שרש כלל, ומצד זה מציאותו חלושה מאד, ומוכן ליבול ולהתייבש מעצמו, ונוסף על חלישת מציאותם "גם נשף בהם" ברוחו הקשה, ממילא "ויבשו", ואח"כ "הסערה תשאם כקש" ר"ל שהם חלשים בעצמם, ואף כי אם עליהם שוד משדי יבא:

ביאור המילות

"נטעו". באילנות, וזרע, בצמחי השדה, והגזע היא על הקרקע, והשורש תחת הקרקע כנזכר לעיל (יא א'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וגם נשף" - ואפילו בנפיחה בעלמא יבושו יאבדו ורוח סערה תשאם ממקומם כקש הנישא ברוח

"אף בל שורש וגו'" - לכשיעקרו לא ישריש אפי' הגזע בארץ שיהא מחליף ר"ל לא יחזרו לקדמותם

"אף בל נטעו" - והרי הם אפי' כאלו לא נטעו מעולם ואפילו כאלו לא נזרעו מעולם שהוא פחות מנטיעה

מצודת ציון

"גזעם" - שרשם וכן מגזע ישי (לעיל יא)

"נשף" - ענין הפחה כמו נשפת ברוחך (שמות טו)

"כקש" - תבן