מ"ג ישעיהו מ כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


כג. הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן שֹׁפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ עָשָׂה.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: הנותן רוזנים לאין שפטי ארץ כתהו עשה

מנוקד: הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן שֹׁפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ עָשָׂה.

עם טעמים: הַנּוֹתֵ֥ן רוֹזְנִ֖ים לְאָ֑יִן שֹׁ֥פְטֵי אֶ֖רֶץ כַּתֹּ֥הוּ עָשָֽׂה׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנותן את הרוזנים לאין". שהם בטלים במציאותם נגדו, כי הוא בחכמת הבב"ת אינו צריך אל עצת הרוזנים. ויש הבדל בין רוזנים ובין שופטי ארץ, הרוזנים הם שרי העצה, ושופטי ארץ הם הממונים על דבר המשפט. והנה מלך ב"ו מחסרון חכמתו צריך לעצת הרוזנים, ומחסרון יכלתו לשפוט בעצמו כל אישי המדינה צריך אל שופטים, אבל ה' בחכמתו הבב"ת "יתן רוזנים לאין", וביכלתו הבב"ת לשפוט איש ואיש כדרכיו, "יעשה שפטי ארץ כתהו", יבטל עצת הרוזנים ויפר כח השופטים:

ביאור המילות

"רוזנים". סמוכים אל מלכים תמיד (שופטים ה' ג', תהלות ב' ב', משלי ח' טו, לא ד', חבקוק א' יו"ד) והם שרי העצה, מלשון רז וסוד, כי עמהם ימתיקו סוד:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כתוהו עשה" - עושה אותם להיות כדבר תוהו

"הנותן" - הוא הנותן רוזנים להיות כאלו אינם

מצודת ציון

"רוזנים" - שרים כמו ורוזנים נוסדו יחד (תהלים ב)