מ"ג ישעיהו מז יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יד. הִנֵּה הָיוּ כְקַשׁ אֵשׁ שְׂרָפָתַם לֹא יַצִּילוּ אֶת נַפְשָׁם מִיַּד לֶהָבָה אֵין גַּחֶלֶת לַחְמָם אוּר לָשֶׁבֶת נֶגְדּוֹ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: הנה היו כקש אש שרפתם לא יצילו את נפשם מיד להבה אין גחלת לחמם אור לשבת נגדו

מנוקד: הִנֵּה הָיוּ כְקַשׁ אֵשׁ שְׂרָפָתַם לֹא יַצִּילוּ אֶת נַפְשָׁם מִיַּד לֶהָבָה אֵין גַּחֶלֶת לַחְמָם אוּר לָשֶׁבֶת נֶגְדּוֹ.

עם טעמים: הִנֵּ֨ה הָי֤וּ כְקַשׁ֙ אֵ֣שׁ שְׂרָפָ֔תַם לֹֽא־יַצִּ֥ילוּ אֶת־נַפְשָׁ֖ם מִיַּ֣ד לֶֽהָבָ֑ה אֵין־גַּחֶ֣לֶת לַחְמָ֔ם א֖וּר לָשֶׁ֥בֶת נֶגְדּֽוֹ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הנה היו" - חוזיך כקש

"אין גחלת לחמם" - אין שארית להם כקש הזו שאין בדליקתו גחלים להתחמם לאורם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנה היו כקש", רצה לומר הקש הנשרף יש לו שני חסרונות נגד העץ הנשרף.

  • א) כי העץ לא ישרף רק מן האש הבוערת קרוב לו, לא מן הלהבה המלהטת מרחוק, אבל הקש נשרף גם מן הלהבה מרחוק, ועז"א הנה היו דומים "כקש אשר אש שרפתם לא" אשר "יצילו את נפשם גם מיד להבה".
  • ב) שהעץ הנשרף ישיגו ממנו אחר כך עכ"פ תועלת שיתחממו מן הגחלים וישבו נגד אורם, אבל הקש הנשרף לא ישאר ממנו לא גחלת ולא אור, ועז"א "אין גחלת לחמם, ולא אור לשבת נגדו". ועתה מבאר הנמשל, נגד מ"ש שנשרפו בקל בהריחם להבה מרחוק, אומר.


ביאור המילות

"אש, ולהבה", הבדלם ידוע:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אור" - מלת אין משמשת בשתים לומר אין אור וגו' ר"ל לא נשאר להב לשבת נגדו להנות מאורו

"אין גחלת לחמם" - רוצה לומר אין שארית להם כקש הזה שאחר הדליקה לא נשאר מהם גחלת להתחמם בה

"הנה היו כקש" - כל החוזים היו כקש והאש שרף אותם ולא יוכלו להציל את עצמם מיד הלהב רוצה לומר החוזים לא יכלו להציל אף את עצמם מיד האויב

מצודת ציון

"כקש" - תבן דק

"נפשם" - ר"ל גופם וכן ורקה נפשו (לעיל כ"ט)

"לחמם" - מלשון חמימות

"אור" - שלהבת כמו אשר אור לו בציון (לעיל ל"א)

"לשבת" - מלשון ישיבה