מ"ג ישעיהו מב ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ז. לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: לפקח עינים עורות להוציא ממסגר אסיר מבית כלא ישבי חשך

מנוקד: לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ.

עם טעמים: לִפְקֹ֖חַ עֵינַ֣יִם עִוְר֑וֹת לְהוֹצִ֤יא מִמַּסְגֵּר֙ אַסִּ֔יר מִבֵּ֥ית כֶּ֖לֶא יֹ֥שְׁבֵי חֹֽשֶׁךְ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

לְפַתָּחָא עֵינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל דְאִינוּן כְּסָמָן מִן אוֹרַיְתָא לְאַפָּקָא גַלְוַתְהוֹן מִבֵּינֵי עַמְמַיָא דְאִינוּן דָמָן לַאֲסִירִין וּלְמִפְרַקְהוֹן מִשִּׁעְבּוּד מַלְכְּוָתָא דְאִינוּן עֲנִינין כַּאֲסִירֵי קְבָל:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לפקוח עינים עורות" - שאינם רואין את גבורתו לתת לב לשוב אלי

"להוציא ממסגר אסיר" - וע"י שיתפקחו עיניהם יצאו אסירים ממסגר ד"א לבשרם על גלות בבל העתידה לבא עליהן שסופן לצאת ממנה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לפקח עינים עורות", כי האור ישנו במציאות באמת רק שעיניהם עורות מראות האור ההוא ואתה תפקח עיניהם. ונגד לברית עם אומר "להוציא ממסגר אסיר", ר"ל כי ישראל בגלותם נחלקו לשתים,

  • א) שבט יהודה ובנימין שנפזרו לארבע רוחות, ואסורים בכמה מקומות בכבלי עוני, עז"א להוציא ממסגר אסיר.
  • ב) עשרת השבטים, שגלו לחלח וחבור ונעלם מקומם עד שדומים כיושבי חשך בכלא נסתרים מעין כל, ועל זה אמר מבית כלא יושבי חשך:


ביאור המילות

"ממסגר, מבית כלא". היושב בבית כלא הוא רק נכלא ונמנע מלצאת ואינו אסור, ואת בניהם כלו בבית (ש"א, ו' י') ומזה ממכלאות צאן, ואם אסרו שם, יאמר ויאסרהו בבית כלא (מ"ב יז ד'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"להוציא" - את ישראל האסורים בבבל תוציא מבית מסגירם ומבית כלא תוציא את היושבים שמה בחושך

"לפקוח" - מי שנתעוורו עיניו מלראות פועל ה' אתה תפתחם ותשכילם

מצודת ציון

"לפקוח" - ענין פתיחה כמו פוקח עורים (שם קמו)

"מבית כלא" - מקום מאסר